כלבתו - החלק האחרון
מאת מיתוסית(שולטת)
20 במרץ 2008
הוא יוציא את החבלים שלי מהמגירה.
יד ימין תימשך בחוזקה, חבל יתלפף עליה וימתח עד שייקשר למראשות המיטה.
יד שמאל תתפס אף היא, תמתח לצד השני ותיקשר גם היא לקצה השני.
הוא יוציא כיסוי עיניים שחור ויחסום גם את ראייתי.
אני ארגיש אותו יורד דרומה, חבל אחד מתלפף סביב רגל ימין והיא נצמדת לאחת מרגלי המיטה.
אני אשקע אל תוך תחושת הקשירה שכה התגעגעתי אליה.
עד מהרה רגליי פשוקות לרווחה, עד כדי כמעט כאב.
אני אהיה קשורה.
ארגיש מוזר. מענג. מרגש. זה יגרום לי לתחושות שקט פנימי ושלווה.
מתישהו הוא יתפוס לי את השיער ויקשור אותו בחבל דק למיטה. חבל מהסוג שמשתמשים בו דווקא ל- CBT. אני אהיה מקורקעת לגמרי ומחורמנת רצח. כבר הרבה זמן מאז שגיליתי שזה מחרמן אותי נורא כשתופסים לי את השיער חזק בזמן זיון, אבל לא ידעתי שזה יכול להיות כיף גם סתם כך.
הוא יחרמן אותי קצת וייעלם.
יהיה שקט נורא ואני אנסה לנחש מה הוא הולך לעשות. אני אשמע מרחוק קרקוש של משהו שנשמע כמו קוביות קרח ואחייך לעצמי. מדהים איך החושים מתחדדים כשחוסמים לך את השאר.
אני ארגיש ממש מוזר. תחושת הקשירה אמורה לגרום לי לתחושת חוסר אונים ולאי מנוחה. זה מה שרוב הסאבים אהבו כשקשרתי אותם.
אבל אני לא אחוש חוסר אונים, אני אחוש רגועה ובטוחה, מכוסה בשמיכה שתגן עליי מהקור, אחכה להפתעות.
"הפתעות". במה הוא כבר יכול להפתיע אותי?
אני לא אחשוש, אני אסמוך עליו בעיניים עצומות (תרתי משמע) וכל הזמן אחשוב על תחושות הרוגע והריחוף שאני נכנסת אליהן. הוא יסיר את השמיכה ואז ידגדג אותי ואני אתפתל. הוא יצבוט לי את הפטמות, יסובב וימעך בחוזקה ואני אשתולל - אך אגלה שהחבלים מגבילים אותי.
זה יגרה אותי ואני אתהה לעצמי (אני והתהיות המוזרות שלי), מה גורם יותר לתחושת תסכול? האם כלב ירגיש תסכול חזק כשהוא מקורקע למלונה רק עם איזה עשרים ס"מ חבל והוא מודע לכך שהוא לא יכול לזוז יותר מדי, או דווקא תחושת החופש המדומה שנוצרת כשהוא קשור לחבל של שני מטרים, נניח, והוא רואה חתול ועומד לרדוף אחריו ואז פתאום החבל מושך אותו לאחור ומזכיר לו מי הבוס?
התנועות שלי ייבלמו באחת על ידי החבלים כשבכל פעם הוא יתקיף אותי מכיוון אחר דרך ספאנקים, דגדוגים, קרח, צביטות ונשיכות.
שוב יהיה שקט והוא ילחש לי רק צמד מילים: "זונה שלי". ולי לא תהיה בררה אלא להסכים.
"אני אעשה ממך השרמוטה שלי".
והוא יעשה. ועוד איך יעשה.
רעש גפרור יתלקח, הוא יעמוד להתעלל בי עוד קצת. ופתאום אני ארגיש בברכה טיפות שעוות נר מטפטפות עליי מגבוה, חמות, לוהטות, שורפות. הוא יקרב את הנר אל גופי, יקצר את המרחק בכל פעם, יראה איך אני מנסה להתפתל, לברוח מהכאב המענג לעיתים ולעיתים מוגזם, יאזין לנאקות שלי ואז אני אחוש את חוסר האונים - אין לאן לברוח.
ואז יריקה על הכוס שלי. עוד אחת ועוד אחת. אני ארגיש את טיפות הרוק שלו נוזלות במורד הירכיים שלי. הוא יכניס אצבע ועוד אחת ויתחיל לפנגר אותי, ואני אגנח והוא יסתום לי את הפה. אני לא אהיה באותו זמן זונה, אני אהיה בובה מתנפחת ותפקידי יהיה לשכב פשוקת רגליים, פעורת פה ולעמוד לכל שימוש שיבחר בו.
הוא יסיים לפנגר אותי, יתרומם למעלה, ישב לי מעל הכתפיים וירים לי את הראש חזק בשיער הקשור. אני אצרח מכאבים ובדיוק באותו רגע הוא ינצל את הפה הפעור וידחוף לתוכו את הזין שלו, ייכנס עמוק ויזכיר לי שאסור לו להרגיש שיניים.
מצד אחד היד מושכת את ראשי אליו, מצד שני החבל מושך את השיער שלי למטה, אני ארגיש כאילו השיער שלי ייקרע בעוד רגע.
הוא יחכה שאמצוץ לו קצת ובגמר השימוש הוא יזרוק את הראש שלי בחזרה למיטה, ירד למטה ויכנס אליי חזק.
בדרך כלל אני מבקשת שבהתחלה יכנס לאט, שיהיה עדין. אבל זה קורה בזמנים רחוקים וכמעט לא ריאליסטיים, בהם שנינו אנשים שווים.
הוא ייכנס עמוק, עד הסוף, ויגרום לי לצרוח. הזין העבה שלו לא מתחשב בכוס שלי שמרגיש צר כל כך, כואב כל כך, מענג כל כך .
הוא יתנשם עליי וינשוך לי את הצוואר.
לא יהיו מבטים אל תוך עיניי, לא יהיו נשיקות, הוא לא ילטף לי את השיער ברוך. הוא לא יחבק אותי, לא יהיה קשוב לתנועות הגוף שלי. הוא יגהר עליי כמו חיה ויקח אותי ויעשה בי כבשלו.
ואני נרטבת וזה כבר פחות כואב, אבל מדי פעם, כאילו להכעיס, כאילו לשמוע אותי צורחת בטונים קצת יותר גבוהים, יחליט כן להיכנס קצת יותר עמוק, קצת יותר עמוק, ולי לא תהיה האפשרות לנשוך אותו או לשרוט אותו בתגובה או לתפוס לו את הישבן ולכוון אותו אליי כמו שאני רוצה ואיך שאני רוצה.
הוא יסתום לי את הפה בכף יד הגדולה שלו ואני לא אוכל אפילו לגנוח. הוא לא ירצה לשמוע אותי אפילו.
מי אני בכלל.
הוא לא יתחשב בי, אם אני רוצה שיגמור מהר יותר, או יחזיק. הוא יגמור כשירצה וכישתחשק.
למה מי אני בכלל?
וכשהוא יגמור ויצא ממני מהר, אפילו לא יטרח להישאר בתוכי עוד קצת ועוד טיפה ואני ארגיש בבת אחת את הזיעה שלו עליי מתנדפת לאיטה ומצד אחד הקלה ומצד שני רעב אליו מחדש.
הוא יעלם ואני אחכה.
5 דקות. 10 דקות. אולי רבע שעה.
אני לא אדע. זה יראה כמו נצח.
וכשהוא יגיע, ביד אחת קפה ובשנייה אולי תהיה סיגריה ואני ממש ממש ארצה להשתין כי אני תמיד רוצה להשתין אחרי זיון, אני עדיין אהיה קשורה והוא יישב לידי, במרווח בין הגוף שלי ליד הקשורה ויחייך. אני אדע שהוא יחייך, גם בלי לראות.
ופתאום אני ארגיש נשיקה קטנה, פצפונת ומרפרפת, ואני ארגיש לאותו שבריר שנייה את ריח וטעם הפה שלו והסיגריה והנס (אפילו לא יטרח לצחצח שיניים וללעוס מסטיק לפני,כמו שהוא מקפיד בדרך כלל לפני שהוא מתקרב אליי) וארצה עוד קצת, אבל הוא יתרחק וישאיר אותי שם ורק כשכבר לא תהיה לי תחושה בגוף ואני ארגיש כמו בובה באמת, בובה שקטה ודוממת באפיסת כוחות, הוא יתיר אותי.
יד ימין תימשך בחוזקה, חבל יתלפף עליה וימתח עד שייקשר למראשות המיטה.
יד שמאל תתפס אף היא, תמתח לצד השני ותיקשר גם היא לקצה השני.
הוא יוציא כיסוי עיניים שחור ויחסום גם את ראייתי.
אני ארגיש אותו יורד דרומה, חבל אחד מתלפף סביב רגל ימין והיא נצמדת לאחת מרגלי המיטה.
אני אשקע אל תוך תחושת הקשירה שכה התגעגעתי אליה.
עד מהרה רגליי פשוקות לרווחה, עד כדי כמעט כאב.
אני אהיה קשורה.
ארגיש מוזר. מענג. מרגש. זה יגרום לי לתחושות שקט פנימי ושלווה.
מתישהו הוא יתפוס לי את השיער ויקשור אותו בחבל דק למיטה. חבל מהסוג שמשתמשים בו דווקא ל- CBT. אני אהיה מקורקעת לגמרי ומחורמנת רצח. כבר הרבה זמן מאז שגיליתי שזה מחרמן אותי נורא כשתופסים לי את השיער חזק בזמן זיון, אבל לא ידעתי שזה יכול להיות כיף גם סתם כך.
הוא יחרמן אותי קצת וייעלם.
יהיה שקט נורא ואני אנסה לנחש מה הוא הולך לעשות. אני אשמע מרחוק קרקוש של משהו שנשמע כמו קוביות קרח ואחייך לעצמי. מדהים איך החושים מתחדדים כשחוסמים לך את השאר.
אני ארגיש ממש מוזר. תחושת הקשירה אמורה לגרום לי לתחושת חוסר אונים ולאי מנוחה. זה מה שרוב הסאבים אהבו כשקשרתי אותם.
אבל אני לא אחוש חוסר אונים, אני אחוש רגועה ובטוחה, מכוסה בשמיכה שתגן עליי מהקור, אחכה להפתעות.
"הפתעות". במה הוא כבר יכול להפתיע אותי?
אני לא אחשוש, אני אסמוך עליו בעיניים עצומות (תרתי משמע) וכל הזמן אחשוב על תחושות הרוגע והריחוף שאני נכנסת אליהן. הוא יסיר את השמיכה ואז ידגדג אותי ואני אתפתל. הוא יצבוט לי את הפטמות, יסובב וימעך בחוזקה ואני אשתולל - אך אגלה שהחבלים מגבילים אותי.
זה יגרה אותי ואני אתהה לעצמי (אני והתהיות המוזרות שלי), מה גורם יותר לתחושת תסכול? האם כלב ירגיש תסכול חזק כשהוא מקורקע למלונה רק עם איזה עשרים ס"מ חבל והוא מודע לכך שהוא לא יכול לזוז יותר מדי, או דווקא תחושת החופש המדומה שנוצרת כשהוא קשור לחבל של שני מטרים, נניח, והוא רואה חתול ועומד לרדוף אחריו ואז פתאום החבל מושך אותו לאחור ומזכיר לו מי הבוס?
התנועות שלי ייבלמו באחת על ידי החבלים כשבכל פעם הוא יתקיף אותי מכיוון אחר דרך ספאנקים, דגדוגים, קרח, צביטות ונשיכות.
שוב יהיה שקט והוא ילחש לי רק צמד מילים: "זונה שלי". ולי לא תהיה בררה אלא להסכים.
"אני אעשה ממך השרמוטה שלי".
והוא יעשה. ועוד איך יעשה.
רעש גפרור יתלקח, הוא יעמוד להתעלל בי עוד קצת. ופתאום אני ארגיש בברכה טיפות שעוות נר מטפטפות עליי מגבוה, חמות, לוהטות, שורפות. הוא יקרב את הנר אל גופי, יקצר את המרחק בכל פעם, יראה איך אני מנסה להתפתל, לברוח מהכאב המענג לעיתים ולעיתים מוגזם, יאזין לנאקות שלי ואז אני אחוש את חוסר האונים - אין לאן לברוח.
ואז יריקה על הכוס שלי. עוד אחת ועוד אחת. אני ארגיש את טיפות הרוק שלו נוזלות במורד הירכיים שלי. הוא יכניס אצבע ועוד אחת ויתחיל לפנגר אותי, ואני אגנח והוא יסתום לי את הפה. אני לא אהיה באותו זמן זונה, אני אהיה בובה מתנפחת ותפקידי יהיה לשכב פשוקת רגליים, פעורת פה ולעמוד לכל שימוש שיבחר בו.
הוא יסיים לפנגר אותי, יתרומם למעלה, ישב לי מעל הכתפיים וירים לי את הראש חזק בשיער הקשור. אני אצרח מכאבים ובדיוק באותו רגע הוא ינצל את הפה הפעור וידחוף לתוכו את הזין שלו, ייכנס עמוק ויזכיר לי שאסור לו להרגיש שיניים.
מצד אחד היד מושכת את ראשי אליו, מצד שני החבל מושך את השיער שלי למטה, אני ארגיש כאילו השיער שלי ייקרע בעוד רגע.
הוא יחכה שאמצוץ לו קצת ובגמר השימוש הוא יזרוק את הראש שלי בחזרה למיטה, ירד למטה ויכנס אליי חזק.
בדרך כלל אני מבקשת שבהתחלה יכנס לאט, שיהיה עדין. אבל זה קורה בזמנים רחוקים וכמעט לא ריאליסטיים, בהם שנינו אנשים שווים.
הוא ייכנס עמוק, עד הסוף, ויגרום לי לצרוח. הזין העבה שלו לא מתחשב בכוס שלי שמרגיש צר כל כך, כואב כל כך, מענג כל כך .
הוא יתנשם עליי וינשוך לי את הצוואר.
לא יהיו מבטים אל תוך עיניי, לא יהיו נשיקות, הוא לא ילטף לי את השיער ברוך. הוא לא יחבק אותי, לא יהיה קשוב לתנועות הגוף שלי. הוא יגהר עליי כמו חיה ויקח אותי ויעשה בי כבשלו.
ואני נרטבת וזה כבר פחות כואב, אבל מדי פעם, כאילו להכעיס, כאילו לשמוע אותי צורחת בטונים קצת יותר גבוהים, יחליט כן להיכנס קצת יותר עמוק, קצת יותר עמוק, ולי לא תהיה האפשרות לנשוך אותו או לשרוט אותו בתגובה או לתפוס לו את הישבן ולכוון אותו אליי כמו שאני רוצה ואיך שאני רוצה.
הוא יסתום לי את הפה בכף יד הגדולה שלו ואני לא אוכל אפילו לגנוח. הוא לא ירצה לשמוע אותי אפילו.
מי אני בכלל.
הוא לא יתחשב בי, אם אני רוצה שיגמור מהר יותר, או יחזיק. הוא יגמור כשירצה וכישתחשק.
למה מי אני בכלל?
וכשהוא יגמור ויצא ממני מהר, אפילו לא יטרח להישאר בתוכי עוד קצת ועוד טיפה ואני ארגיש בבת אחת את הזיעה שלו עליי מתנדפת לאיטה ומצד אחד הקלה ומצד שני רעב אליו מחדש.
הוא יעלם ואני אחכה.
5 דקות. 10 דקות. אולי רבע שעה.
אני לא אדע. זה יראה כמו נצח.
וכשהוא יגיע, ביד אחת קפה ובשנייה אולי תהיה סיגריה ואני ממש ממש ארצה להשתין כי אני תמיד רוצה להשתין אחרי זיון, אני עדיין אהיה קשורה והוא יישב לידי, במרווח בין הגוף שלי ליד הקשורה ויחייך. אני אדע שהוא יחייך, גם בלי לראות.
ופתאום אני ארגיש נשיקה קטנה, פצפונת ומרפרפת, ואני ארגיש לאותו שבריר שנייה את ריח וטעם הפה שלו והסיגריה והנס (אפילו לא יטרח לצחצח שיניים וללעוס מסטיק לפני,כמו שהוא מקפיד בדרך כלל לפני שהוא מתקרב אליי) וארצה עוד קצת, אבל הוא יתרחק וישאיר אותי שם ורק כשכבר לא תהיה לי תחושה בגוף ואני ארגיש כמו בובה באמת, בובה שקטה ודוממת באפיסת כוחות, הוא יתיר אותי.
