נשימה

ואתה תשכב על הגב במיטה, הידיים קשורות זו לזו בחבל דק מאחורי הגב.

ואני אשכב עליך, גופי מרוח על שלך, אנשוך, אשרוט, אנשק, אלטף, אסטור.

אתה תתנשף, תגנח ותאנק בזמן שאני אפעל.

אני אשלח יד בוטחת אל פיך, אסתום אותו כך שלא תרעיש ותפריע לי בעיסוקיי, הניצול של גופך לתועלתי.

אתה תרעד, תתעוות, תתכווץ, תשתולל.

אני אתרומם, אתחכך בכלי זיינך, אחדיר אותו לתוכי ואנוע כמו מכבש.

הכתפיים והראש שלך יתרחקו הלאה, אל מעבר למיטה, יתנדנדו בין שמיים לארץ.

אני אשרוט לך את הצוואר, אחרוט פסים מדממים, אטביע סימני נשיכות כמחרוזות פנינים, ובזמן שאדהר עליך, אני אושיט ידיי אל צווארך כשתהיה באמצע הדרך לגן עדן, פסיעה לפני השער.

אתה תתקרב לשם במהירות ותרגיש את הידיים שלי מתהדקות על גרונך. אתה קשור, אתה תהיה חסר אונים ללא יכולת ניעה, העיניים שלך יפקחו לרווחה, בתדהמה, באושר, ביראה.

ואני אתהדק עליך, רגליים חלקות סביב אגן נוקשה, כוס רך סביב זין קשה, כפות ידיים רכות סביב גרון מחוספס, שפתיים מתוקות סביב שפתיים משתוקקות.

תרצה לשאוף אוויר, אך הוא לא יכנס אליך. אתה תהיה בדיוק במקום בו אני רוצה שתהיה, תחת גופי, מסור לחלוטין, שלי לחלוטין, נתון לחסדיי, שיכור ועף לשמיים.

אני אהיה למעלה, בשמיים שבדמיונך, אני אאחוז בידיך ואעוף איתך גבוה-גבוה, אקח אותך אל הקשת בענן, אל הספייס המבוקש, אל מעוז חפצינו, אל האושר, אל העונג, אל הפחד, אל הטוב ואל הרע, אל החושך ואל האור, אל הבור ואל הגשר. אל מקום טוב יותר.

אתה תנסוק אל-על, תיגע בציפורים, רגליך יהיו על הקרקע, הלב ידפוק מהר. אתה תתנגד. אתה תרצה בזה, אבל תפחד. אתה תפנטז על זה, אבל תחשוש ללכת עם הפנטזיה עד הסוף. אתה תסמוך עליי כפי שלא סמכת על אף נפש חיה. ציפור נפשך טמונה בין כפות ידיי. אני יכולה להדק אותן סביבה ולשבור כנפיה העדינות, ואני יכולה ללטף אותה ולשחרר אותה לחופשי.

אני אהיה בעלת הכוח, אתה תהיה המעניק וכך גם אני, כל אחד בדרכו.

אתה תנסה לצאת מהפאניקה, לבטוח בי, לנסות לדמיין שאתה סתם עוצר נשימה מתחת למים...

העיניים שלך יקרעו לרווחה...
עשר שניות

השפתיים שלך יפערו כבור אפל...
עשרים שניות

הדם יזרום לראש וירד לזין, יתלבט לאיפה לזרום...
שלושים שניות

האורגזמה שלך פורצת בי בנחשול אדיר, מציפה את תוכי.

אני אקח נשימה ארוכה, אסיר אט-אט את הידיים ואטביע שפתיי בפיך, אנשים אותך, אעניק לך בגביע פי את יין נשימותיי, את החמצן לו אתה תשתוקק, את האהבה לה אתה תזדקק, את הרוך אותו אתה תצטרך, את הכאב לו אתה תשווע.

אני ארחיק את הראש, אחייך אליך חיוך רחב ואוהב, אלטף את שיערותיך.

אחבק אותך חזק, אאמץ אותך לחזי.

ליבותינו ההולמים כמעט ישברו את צלעותינו, יקרעו את עורנו.

אני ארד ממך ואתכרבל בתוכך בעודך עדיין קשור.

הנה, אתה רואה? עברנו משוכה נוספת.

עברנו את פרעה, עברנו גם את זה...