שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

גישות תיאורטיות למזוכיזם

מאת מיתוסית​(שולטת)     20 במרץ 06 4035
במרוצת השנים התפתחו מספר תיאוריות המנסות להסביר את תופעת המזוכיזם, חלקן מקובלות עד היום. חלק מתיאוריות אלו התמזגו בכור היתוך, וחלקן מהוות המשך או פיתוח של תיאוריות אחרות. ייתכן כי תיאוריות שונות עשויות להציע הסבר לאנשים שונים, בדומה לכל הפרעת אישיות, מחלת נפש או אף התפתחות אישיות נורמאלית.

1. מזוכיזם כאמצעי לביטוי בסביבה המדכאת מיניות נשית

בעקבות ספרו של המרקיז דה סאד, "ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה", עולה סוג אחד של פרשנות למזוכיזם. למרות שז'וסטין, גיבורת הספר, מוצגת כקורבן, כלומר,היא אינה מוגדרת כמזוכיסטית, ניתן להשליך מכך על המציאות ולהסיק כי, ככל הנראה, ישנן נשים, שעקב ראיית עולם שמרנית ופוריטנית לגבי מיניותן בפרט ומיניות בכלל, השקפה שהינה לרוב תוצר של חינוך ודת (חינוך שרווח בתקופה בה הספר נכתב), חונכו שעליהן להיות טהורות, ושהבתוליות הנה ערך עליון המהווה ביטוי לטוהר מידות. נשים אלו אינן יכולות להפגין או לבטא את מיניותן על מנת שלא ייחשבו לנשים בלתי מהוגנות, והמזוכיזם עשוי להוות פתח כלשהו של מוצא עבורן, בכך שבאמצעותו הן לא באמת מקיימות יחסי מין ועושות דברים "פרועים" ו"לא מוסריים", אלא "מכריחים אותן".

ז'וסטין מתוארת כאישה א-מינית, טהורה, בתולה ושברירית, המצייתת לכל מוצא פיו של בועלה. היא אינה נהנית ממין, וכשהיא מגיעה למצבים שבהם היא אמורה ליהנות, היא מזייפת אורגזמה או מתעלפת. ז'וסטין אינה פוחדת מאונס אלא מפיתוי, כי האונס הינו כפייה ואינו באחריותה, בעוד שהפיתוי גורם לה לאיבוד שליטה עצמית (בנימיני, 2002). בסקרים רבים התגלה, שאחת הפנטזיות הנשיות הנפוצות ביותר היא פנטזיית האונס. מעריכים כי פנטזיה זו של מין בכפייה תוך שימוש באלימות נועדה למעשה לתת דרור ליצריהן המיניים המודחקים של הנשים, יצרים שאינם באים לידי ביטוי במציאות עקב השפעה חברתית וחינוך. אם כילדה הורגלה האישה להתבייש בגופה וביצריה המיניים, הרי שעם הזמן ייווצר ניתוק מהמיניות שימשך בבגרותה. במקרה כזה ישמש הבדס"מ כגשר. המזוכיסט עשוי לשחק את תפקיד הפסיבי על מנת לפעול על פי העיקרון של הנאה ללא אשמה.

2. פרשנות פרוידיאנית

לפי פרויד, הבעיה הכלכלית של המזוכיזם היא, שהוא נוגד את עקרון העונג שעל פיו אנו פועלים. (הכלכלה שפרויד מתייחס אליה היא כלכלת הליבידו). המזוכיסט מבקש אחר חוויה של כאב ועינוי פיזי או נפשי, בעוד שהדחף הטבעי הוא דווקא לרדוף אחר ההנאה והעונג ולברוח מהכאב והסבל. כך, המזוכיסט מדגים בהתנהגותו סוג של פרדוקס, שכן הוא רודף אחרי הכאב שאדם אחר נמלט ממנו. כפיתרון, פרויד מציע הבנה מעודנת יותר של עקרון העונג. במסה "מעבר לעקרון העונג", פרויד טוען כי יצר החיים, המכונה גם ליבידו או ארוס, מקוטב ליצר המוות או תנטוס. בנוסף, הוא מציב את עקרון העונג מול עקרון הנירוונה. אלו הם, כמובן, צמדי עקרונות מנוגדים. עקרון העונג הוא הדחף לחדור והוא משרת את יצר החיים, ואילו עקרון המוות משרת את יצר המוות.

פרויד מציע טיפולוגיה מרובעת של המזוכיזם:
א) מזוכיזם ארוגני - התניה גופנית שבעקבותיה תחושה של כאב יוצרת עונג מיני;
ב) מזוכיזם מוסרי - הנובע מרגש אשמה לא מודע ומתבטא בשאיפה להיענש או בנטייה להרס עצמי, כלומר הנטייה של האגו להעמיד עצמו במצבים שבהם הוא ייענש על ידי הסופר-אגו;
ג) מזוכיזם נשי - פרוורסיה, גילויים של נשיות אצל גברים. המזוכיסט רוצה שיתייחסו אליו כילד קטן, ובעיקר כזה שרוצה להיענש. באופן קיצוני, מזוכיסט מסוג זה ירצה לעבור סירוס, חדירה ולידה (שזו הגדרת המצב הנשי);
ד) מזוכיזם ראשוני – הנובע מחיבור בין המזוכיזם ליצר המוות. יצר המוות הוא היצר של האורגניזם לחדול, לא להיות. חיבור זה מייצר הן את הסדיזם הראשוני (האגרסיבי): הפנייה של האלימות כלפי חוץ, והן את המזוכיזם הראשוני.

פרויד סבר, בנוסף לכך, כי אם ילד בגיל מוקדם יחזה בהוריו מקיימים יחסי מין, הוא יתפוס חוויה זו כחוויה לא-בריאה ואלימה, ולפיכך יראה את היחסים המיניים במונחים סדיסטיים. הרצון להיכנע, לפי פרויד, נובע מתוך רגשות אשמה הגוברים על הנטיות לשלוט.

3. בדס"מ כמפלט מתפקידים חברתיים נוקשים

סאדו-מזוכיזם יכול להיות סוג של בריחה מהמציאות ואף להביא לידי התמכרות בדומה לאלכוהול, לסמים, להימורים ולמין. הבריחה נובעת מהלחצים הנפשיים האדירים המופעלים על הפרט בחייו. זו הסיבה, שבניגוד למצופה, ישנם מזוכיסטים רבים הבאים מעמדות כוח והשפעה בחברה, שכן זוהי דרכם להסיר מעליהם את המחסומים הטבעיים שיש לכולנו ולאבד שליטה, לאחר שהם אוחזים בה חזק כל כך רוב הזמן. כמו-כן, ישנם סדיסטיים רבים שבחיי היומיום שלהם הם אנשים שקטים ומופנמים, שאינם נתפסים בעיני החברה כאלימים וכמסוכנים אלא כיצורים בלתי מזיקים וטובי לב. וזוהי, לפיכך, דרכם לחוש תחושת עוצמה, להעצים את ביטחונם העצמי ולקיים מעין עולם פנטסטי השונה מהעולם החיצון. מכאן נובע כי האישיות והאופי, ובכלל זה הדימוי של הפרט בעיני החברה, אינם בהכרח מקיימים קשר ישיר עם הנטייה המינית הסאדו-מזוכיסטית. זהו המקום להשתחרר מעכבות מיניות ולתת דרור ליצרים.

4. שטקל: סאדו-מזוכיזם כקיבעון ילדות

לפי שטקל, שורשיה של תופעת הסאדו-מזוכיזם נעוצים בילדות, וכמו כן קיימת נטייה לפרפיליה זו. הדגש בגישה זו הוא על סדיזם השורד אחרי תקופת הילדות, והופך, כתוצאה מרגשות אשם, למזוכיזם, אך נותר מעוגן בתת מודע. שטקל טוען שראשית הפרפיליה היא בשנות הילדות המוקדמות, ושהיא נתפסת כנטייה מולדת בגלל שהגורמים לה הודחקו.

הילד מגיע לקיבעון של הגישה הסדיסטית אם הוא חש שאינו אהוב באופן מספק, והצורך שלו באהבת הוריו מביא אותו לידי כך, שהוא יכפה על האובייקט הרצוי שיאהב אותו. (בשלב בוגר יותר הוא עשוי לבצע העתקה מהוריו אל האובייקט). למרות טענותיו, שטקל מציין כי כמו במקרים של הומוסקסואלים (כאשר הומוסקסואליות עדיין נחשבה לפרפיליה), ישנו קושי למצוא באנליזה את ההתנסות הראשונית המובילה לגיבוש הסאדו-מזוכיזם. כמו כן, לפי שטקל, מזוכיסטים רבים הוכו בילדותם על ידי הוריהם, מוריהם או דמויות מרכזיות בחייהם. הילדים פחדו מהכאב ומהענישה - הפחד יצר ריגוש, שתורגם להנאה, ומיד לאחר מכן לתשוקה מינית. המזוכיסט חווה תסביך נחיתות וחש עצמו כילד - על כן הוא מבקש לשחזר את תחושת חוסר האונים, ההשפלה, העונש והרצון להיות כלי לרצונו של הסדיסט, וכל זאת מבלי להגיע לקיום יחסי מין "נורמאלים". המזוכיזם, במילים אחרות, גורם לו למעשה לשחזר כביכול את עברו ולהתחיל את חייו מחדש, בנקודה בה החלה התגובה הפתולוגית שלו. יחד עם זאת, שטקל מסייג השערה זו, מאחר ומחד גיסא, ישנם מזוכיסטים הטוענים שמעולם לא הוכו, ומאידך גיסא, ישנם אנשים רבים שהוכו בילדותם ובכל זאת לא הפכו למזוכיסטים, מאחר ולא התייחסו לגירויים אלו כמיניים.

שטקל טוען כי הסאדו-מזוכיסטים מנסים להעניש את עצמם ואינם מסוגלים לחוש רגשי אהבה. חלקם אף מפריד בין קיום יחסי מין לבין הפעילות הסאדו-מזוכיסטית, וזאת למרות שהם עשויים להתגרות מינית כתוצאה מפעילות זו. זוגות סאדו-מזוכיסטים שנישאים, כך הוא מעיד מניסיונו, הנם אומללים ונפרדים במוקדם או במאוחר. שטקל מדגיש כי בסאדו-מזוכיזם, העניין העיקרי אינו גרימת הכאב וההשפלה, אלא יצירת הקשר הרגשי. גם הסדיסט וגם המזוכיסט מחפשים את צורת ההתנגדות החזקה ביותר - של הצד השני או של עצמם. המזוכיסט נאבק בהתנגדות שלו עצמו לפרפיליה שלו ומתעב עצמו בגינה, אולם הדחף להנאה גובר על הסלידה, והוא סובל מקונפליקט בין הרצון לשלוט לבין הרצון להישלט.

שטקל מאפיין את הסאדו-מזוכיסטיים האמיתיים כאימפוטנטים מבחינה נפשית: הם "הוזים בהקיץ" ואינם מסוגלים ומוכנים להתמודד עם המציאות. לדבריו, רבים מהמזוכיסטים הנם בעלי יסוד הומוסקסואלי מודחק, וכולם הנם מאוננים קיצוניים. מאחר וחלק מהמזוכיסטים אינם רואים עצמם כראויים לאהבה ולקיום יחסי מין, הם בוחרים ללכת לזונות ולהתפרק אצלן, לעיתים קרובות בעזרת אוננות בלבד. לשיטתו של שטקל, פרפיליה זו דורשת טיפול והחלמה, שכן, כאמור, הסאדו-מזוכיסט נעצר בשלב אינפנטילי, בורח מבעיות של מבוגרים וחווה רגרסיה לילדות.

ולבסוף, חלק מההומוסקסואלים המודחקים הופכים לסדיסטים בגלל שנאתם לנשים - הם נהנים לראותן סובלות. המזוכיזם הנו נשי בטבעו ולכן ישנם מזוכיסטים רבים החשים רצון להדמות לאישה, להתלבש כמותה ולהיחדר כמותה. הם רוצים שהסדיסטית תתעלל באיבר המין שלהם, דבר המשקף רצון נסתר לסירוס.

מטא פיזי​(שולט)
מעניין
מוזר לקרוא פתאום חומר כזה בלי הפניה למקור =) אך מעניין בכל מקרה. אני מקווה שהפרק הבא יהיה על סאדיזם
20/03/06 20:56
ליידי רין​(לא בעסק)
חומר למחשבה
חיפשתי לא מזמן חומר דומה היכול לענות על סוגיה זאת. נתת הרבה חומר למחשבה ופתח להעמיק בסוגיה.
21/03/06 17:03
jegularis​(מתחלף){kasandra}
... אז עכשיו אני מבין למה אני כזה.
מאמר מעניין מאד , אני בטוח שתיהיה פסיכולוגית דגולה .
21/03/06 18:07
החתול​(שולט)
המממ
באמת מעניין מאיפה כמה מהרעיונות שאובים ותוהה אנוכי למה את מתחברת
21/03/06 19:13
נולי
את החוליה החסרה
את המבט מבפנים. מחכה לפרסום הבא.
23/03/06 22:39
זחלן הלילה
מעורר מחשבה
אבא שלי תמיד לימד אותי שבכל דבר שאני עושה, אני צריך לשאוף למצוינות. כמובן שיישמתי את זה בנושא האוננות, שלא יגידו שאני לא בן טוב. אבל מכאן ועד הקביעה שאני מאונן קיצוני שלא מסוגל להתמודד עם המציאות עקב אימפוטנציה נפשית ואינפנטיליות? שלא לדבר על הומוסקסואליות מודחקת... אין ספק שאם הייתי פסיכולוג הייתי ממליץ לעצמי ללכת לטיפול אצל עצמי. ועכשיו ברצינות, המאמר מעורר מחשבה וקצת קשה לקריאה מבחינה רגשית (רק שניה, איך הוא יכול להגיד את זה, סאדו-מזוכיסטים הם אימפוטנטים מבחינה רגשית...). בת זוגתי כמעט נחנקה בחלק שמדבר על הכשלון הבלתי נמנע של נישואינו. מה לעשות, זוהי כוחה של ההכללה. אישית, נראה לי שיש גרעיו של אמת בפסקאות המטרידות האלו - אבל אני חושד שההסבר הוא פשטני מדי. אבל אם אני אגיד שאני אפנטז שיש הסבר יותר מתוחכם יגידו עלי שאני "הוזה בהקיץ שלא מסוגל להתמודד עם המציאות"
25/03/06 22:51
רפאל
שאלות במקום תיאוריות
מדוע אנחנו צריכים תיאוריות של מזוכיזם? מתי אנחנו דורשים הסבר לדבר, ומתי אנחנו מקבלים דבר כפשוטו? מתי אנחנו חשים שקיים חוסר הסברי שחייב השלמה, ומתי הסבר נדמה לנו כעודפות משונה? באילו נסיבות נאמר על דבר שהוא חלק מן הריבוי שבעולם, ובאילו נסיבות נאמר על דבר שהוא אחר, יוצא דופן, חריג ופרדוכסלי? האם המזוכיזם קיים כמהות? האם ישנו מזוכיזם אחד, מובהק, ובעל גבולות קשיחים? האם תמיד היה מזוכיזם? מה קרה בסוף המאה ה-19 כאשר קראפט-אבינג טבע את המושגים סאדיזם ומזוכיזם? כיצד התקיימה היסטוריה ארוכה כל כך בלא מושגים אלו? האם אנשים לא התענגו אז בדרכים שהיום, למפרע, אנחנו קוראים בשם סאדיזם ומזוכיזם? ואם כן, כיצד הם עשו זאת בלא המושגים, הקטגוריות והתיאוריות? האם העדרם של אלו מנע מהם את החוויה, או גרע מתרבותם? האם בסוף המאה ה-19 גילו את המזוכיזם, או דווקא המציאו אותו? המזוכיסט, האם הוא קיים בכלל? האם קיים מזוכיסט בהא הידיעה? האם מזוכיזם מגדיר אנשים, או תופס איזו מהות קבוע ובלתי משתנה שלהם? האם יש כאן עניין של "להיות או לא להיות" במובן החמור? האם קיים הבדל עקרוני בין להיות מזוכיסט לבין, נגיד, לאהוב מיץ פטל? האם כל תיאוריות המזוכיזם השונות מסבירות תופעה של הנפש בתמימות וללא מושא פנים, או שמא הן חלק מאיזושהי אידיאולוגיה שבה צריכים לחשוב את המזוכיזם באופן שונה, חריג, מוזר ופרדוכסלי?
26/03/06 03:26
מיתוסית​(שולטת)
רפאל
העלית פה הרבה שאלות מעניינות שחשבתי עליהן לא פעם ואני חושבת שבהחלט יש לתת להן מקום של כבוד בשרשור נפרד. אני חושבת שלבני אדם תמיד היו נטיות סאדו מאזוכיסטיות, אבל הן לא הוגדרו ככאלה והבדסמ של ימינו הוא בעצם סוג של ניאו-סאדו מאזוכיזם. זחלן הלילה- יש לזכור שמדובר בתיאוריות שנכתבו בתחילת המאה הקודמת, דהיינו סאדו מאזוכיזם נחשב עדיין בזמנו לסטיה קשה שיש לטפל בה. רוב האנשים שנערכו עליהם המחקרים שעליהם התבססו תיאוריות אלו, היו בהכרח אנשים שבאו לטיפול פסיכולוגי, דהיינו הקצוות הקיצוניים של הסאדו מזוכיזם שבעקבותיהם השליכו תיאוריות על כלל הקהילה. לצורך העניין, ניתן להניח שאנשים בעלי זוגיות בריאה בעלת מרכיבים סאדו מאזוכיסטים, לא יילכו לטיפול ולא יצהירו על נטייתם ולכן הם פחות מוכרים על ידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. ה-S&M עבר מטאמרפוזה רצינית ברגע שהוא הוכר כנטייה מינית ולא כסטיה שיש לטפל בה בדומה למה שקרה להומוסקסואליות בשנות ה- 80 כפי שפורסם בספר DSM IV . בנוסף, פרויד ושטקל שהיו העיקריים שהתעסקו בסטיה/נטיה זו, התעלמו כמעט כליל מהנשים בעניין ולדעתי כך נוצר פלח שלם של אוכלוסיה שהוא לא נחקר ולא מקבל את שימת הלב הראויה לו. בימינו מסתבר שכנראה זה לא מעניין או מושך לערוך עלינו מחקרים ולכן קשה מאוד למצוא חומר בעניינינו. אם כי אני נוטה מאוד לא להסכים לחלק נכבד מהתיאוריות כאן, הרגשתי מחוייבות אקדמית להביא את כל החומר הקיים בנושא ולא לברור לי את מה שמתאים. כך ראוי להעשות. יחד עם זאת, אני חושבת שבהחלט יש כאן נקודות מעניינות ונכונות, אם כי חלקן קיצוניות.
26/03/06 11:59
Queencie​(שולטת)
מאזניים...
פרטת במאמר דעות על היותם של הסאדו-מאזו פראפיליה. פירטת במיוחד את דעתו של שטקל שיש בה הרבה נקודות "מעניינות" (דוגמת אי יכולתם של זוגות סאדו-מאזו להתקיים לאורך זמן, האוננות הקיצונית וכד') שעשויות לשלוח את מי ש"חי את זה" ישר לשלוותא לאישפוז עצמי. אבל חסר לי האיזון. הדעה שכנגד, הדעה שהיא זו שרווחת היום שאומרת שהסאדו-מאזו אינו פראפיליה אלא נטייה מינית. איך פסיכולוגים מתייחסים למזוכיסט היום? הם מנסים "לטפל בו" ו"להוציא אותו מזה"? או שהם מפתחים את בטחונו העצמי ומונעים בכך את רגשי האשם והבושה? חסרה לי גם עמדתך שלך, או ביקורתך. ללא אמירה לפחות כמשפט מסיים שתטען שאלו הם דעות של פסיכולוגים/אנאליסטים מתחילת המאה וכי כיום הדעה שונה עם או בלי פירוט, הקורא נשאר כמעט מתגונן מול האשמותיו של שטקל..... קדימה כחולית - הכי את המומחה!
27/03/06 09:03
מיתוסית​(שולטת)
קווינסי
המאמר הזה הוא חלק מעבודה כללית על סאדו מאזוכיסם. את החלק הראשון בו גם העלתי דיעה אישית וכתבתי על העמדה של הפסיכולוגים כיום, כתבתי במאמר: http://www.thecage.co.il/magazine,1679.html "בדסמ- רקע תיאורטי ומונחים" כיום הגישה היא ש-S&M היא נטיה מינית שלא דורשת טיפול (פירטתי שם הכל) מיוחד, אלא אם כן היא נעשית שלא בהסכמה, או עם קטינים או בצורה כזאת שמפריעה למהלך החיים התקין של אותו אדם. לגבי זוגות נשואים שלא מחזיקים זמן רב, לדעתי אפשר לראותאת זה גם אצלנו בקהילה שיש מעט מאוד זוגות שמצליחים להחזיק מעל אפילו חצי שנה...
27/03/06 14:25
the philosopher​(נשלט)
פילוסופיה, לא פסיכולוגיה
לדעתי, השאלה אם מאזוכיזם הוא "נטיה" או "סטיה" אינה מעניינת. גם לא השאלה מהן "סיבותיו" או "כיצד הוא נוצר" ומתי. המאזוכיזם מעניין משום, שבניגוד לשאר הנטיות המיניות (אם אמנם מדובר רק בנטיה מינית, מה שאינו ברור כלל וכלל ) הוא מציג סוג של פרדוקס. את הפרדוקס צריך קודם כל לתאר כהלכה, ואחר כך לנסות לנתח אותו (ומה שפרויד עושה אינו ניתוח). אז אפשר לראות, אני סבור, שיש דרגות לפרדוקס הזה: יש פרדוקס סיבתי (כמו זה המתואר במאמר על פי פרויד, כאב שגורם לעונג), יש פרדוקס מטפיזי, ויש פרדוקס לוגי. הסבר ההבדלים האלה,, שאין באפשרותי להציג כאן, מאיר לדעתי את מגוון התייחסויות האישיות של נשואי הדיון טוב יותר מכל הסבר פסיכולוגי. ואגב, מחלק ניכר מדבריהם של הפסיכולוגים המלומדים המצוטטים במאמר ניכר, שהם לא ממש יודעים במה מדובר..... על כל פנים, כאמור, השאלה העיקרית לדעתי היא פילוסופית, לא פסיכולוגית.
30/03/06 18:17
Lynx81​(נשלט)
פריפליה או נטיה מינית
ברצוני להגיב למה שקווינסי אמרה: הדעה הרווחת היום היא לא רק שמזוכיזם בא מנטיה מינית אלא גם מניסיון של ילדות, שגרם להם לראות את הכאב כריגוש. מכאן שהמזוכיסטים מתחלקים לשניים. בנוגע לשאלה שלך אם הפסיכולוגים מנסים להוציא את אותם אנשים בעלי בעיית הילדות, אני לא חושב שאותם אנשים חושבים שיש להם צורך לצאת מזה, לדעתי הם בכלל חושבים שזאת דרכם ומכוון שהם בטוחים שזה מה שמגיע להם, לצאת מזה לא בא בחשבון וספק אם אפשרי. זה הריגוש שהם מכירים. זה לא עניין של ביטחון עצמי, לפי איך שאני רואה את זה. ביטחון עצמי לא יוציא אותם מזה כי בדרך זו הם שלמים עם עצמם.
02/04/06 17:52
דופאמין
שבחים לאקדמאית
כחולית, אני שמח ששלחנו אותך ללמוד. את מביאה כבוד ועניין לכלוב ולבאיו. לדעתי הקהילה צריכה לארגן לך מילגה לשנה הבאה. שנאמר: "אשרי הקהילה שאלו דריה, ישישו וירינו כי לעולם אורה." (דברי ימי כושתא, פרק ט"ו פסוק ד'). הדברים שהבאת מעניינים ומוצגים היטב. מעבר להקצנה שבדברים, שנובעת אולי מהמקרים הקיצוניים עליהם התבססו, יש כאן תובנות מעניינות, שניתן ללמוד מהן. להבנתי, המונח פרפיליה איננו מאיים, והוא מתון בהרבה מ"סטייה". משמעותו המילולית היא משהו כמו "בצד האהבה" או "אהבה שליד הנורמה", בדומה למונח "פארא-רפואי". זו המצאה של עידן הפוליטיקלי קורקט. בשיחה מרתקת שהייתה לי עם חבר הומו, הוא תקף את ההתיחסות של המדע/הרפואה/הפסיכולוגיה להומוסקסואליזם. הוא טען שההגדרה של הומוסקסואליזם כסטייה או מחלה היא הגדרה תרבותית ולא אבסולוטית. באותה מידה ניתן היה לתת שם ולחקור את התופעה של גברים שאוהבים חזה גדול, או נשים שאוהבות לדבר תוך כדי. החברה מחליטה, במידה רבה של שרירות, היכן לשים את קווי הנורבה, ומה לסמן כחריג ודורש חקירה או אף טיפול. פילוסוף הרחיב לגבי השאלות הללו. עם זאת, אותי מעניין מאוד לדעת מה הפך אותי למי שאני. מעניין אותי לדעת כיצד גדלתי להימשך לבדס"מ, לא פחות מהעניין שיש לי בהתפתחות תכונות אחרות שלי.
02/04/06 23:11
Faara​(שולטת)
מענין מה שכתבת
וגם התגובות שבכתיבך גרמת להם להכתב כך. תודה.
05/04/06 20:37
סיגלית​(אחרת)
כל הכבוד
כחולית - את גדולה - למדתי מקריאה בחומר שהצגת - תודה
13/04/06 01:48
סיגלית​(אחרת)
כל הכבוד
כחולית - את גדולה - למדתי מקריאה בחומר שהצגת - תודה
13/04/06 01:57
אשש
פסיכואנליזה
לדעתי את גדולה , ענקית קראתי הבנתי ,תודה , מצפה לעוד מאמרים בנושא מסקרן זה ואחרים רבים . הלימודים משתלמים נכון . מכל מלמדיי השכלתי .
08/11/06 22:39