בדס"מ - רקע היסטורי ומונחים
מאת מיתוסית(שולטת)
13 בינואר 2006
מאמר זה סוקר תיאוריות והשערות העוסקות בסאדו-מזוכיזם, ונועד להאיר היבטים מסוימים בעולמה של קהילת הסאדו-מאזו בישראל, קהילה המכנה עצמה "קהילת הבדס"מ" על שם ראשי התיבות של המונח באנגלית: "BDSM"- קשירות, משמעת, סדיזם, מזוכיזם.
הסדיסט הנו אדם הנהנה לגרום כאב לזולתו ולהשפילו, בעוד שהמזוכיסט, המהווה את העבר השני של המטבע, נהנה מכאב ומהשפלה. ניתן לחלק את בעלי הנטייה הסדיסטית לשתי קבוצות עיקריות: ראשית, אלה הלוקים בהפרעה נפשית ונהנים לבצע את זממם בקורבן. יחסים אלה אינם מבוצעים בהסכמת שני הצדדים, אלא נכפים על הקורבן. הסדיסט שואב הנאה מתחושת חוסר האונים של קורבנו, ומתמקד בהנאתו הפרטית בלבד. לעיתים הנאה זו מלווה בעונג מיני, אך לא בהכרח.
לעומת זאת, הסדיסט והמזוכיסט מהקבוצה השנייה מוציאים לפועל את נטיותיהם המיניות בדואליות ובשיתוף פעולה. מדובר ביחסים המבוצעים בהסכמה מלאה ומשמשים מעין "משחק" המגשים את הפנטזיות המיניות המשותפות שלהם. במקרה זה, הסדיסט והמזוכיסט משלימים זה את זה ותלויים זה בזה להגשמת מאווייהם המיניים.
מאמר זה מתמקד בקבוצה השנייה, קבוצה שאינה מזיקה לאיש ואשר פעילותה אינה מנוגדת לחוק. בניגוד לפרברסיות ולסטיות מיניות אחרות כגון הפדופיליה, הנקרופיליה, הזואופיליה, האקסהיביציוניזם והמציצנות, המאופיינות במעשים המתבצעים כנגד קורבן תמים שאינו יכול לסרב לפעילות הנכפית עליו בעל כורחו, הסאדו-מזוכיזם מתבצע בין שני אנשים בוגרים ובהסכמה. בעבר, ההומוסקסואליות נכללה בין הפרברסיות הנ"ל, אולם כיום היא אינה נחשבת עוד כסטייה מינית החייבת בטיפול נפשי, בין השאר, אלא כסטייה חברתית לכל היותר. למעשה, מוגדרת הפרברסיה כ"כל מה שאינו בגדר מגע מיני הטרוסקסואלי בתנאים הביולוגיים ההולמים" (לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה, 1985); ומכך נובע כי הפרברסיה היא לעיתים קרובות תלוית תרבות וזמן. כיום, הומוסקסואליות ומעשי סדום נחשבים כפרוורסיה רק כאשר הם נכפים על בני זוג שאינם מעוניינים בהם, או על קטינים.
רקע היסטורי ומונחים
סדיזם (sadism) - הסדיסט חש ריגוש מיני רק כאשר הוא מכאיב לשותפו ובמקרים קשים יותר (וספורים, למרבה המזל), הנטייה מוקצנת להתעללות, אונס ואף רצח (לקסיקון פסיכולוגי, 1997). הסדיזם ויצר האלימות קיימים מאז ומתמיד בחברה האנושית ובשורשי אישיות האדם, אך הם לא תמיד מופיעים בהקשר ארוטי. המונח "סדיזם" נטבע בעקבות ספרו השנוי במחלוקת של דונטיין אלפונס פרנסואה, הלא הוא המרקיז דה-סאד (1814-1740), "ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה". ברומן פורנוגרפי-פילוסופי זה, עורכת ז'וסטין, שהתחנכה במנזר, מסע מיוסר לתוך עולם של סטיות, תאוות שלוחות רסן ורוע מזוקק.
מזוכיזם (masochism) - המזוכיסט חווה את הכאב הנפשי או הגופני כמתוך הנאה והתלהבות ותר אחריו. התנהגות זו הינה חסרת פשר, ותיאוריות רבות מנסות להסביר מדוע ישנם אנשים המשתוקקים למה שרוב בני האדם בורחים ממנו. מונח זה מתייחס לכל נטייה של אדם להרס, להכאבה ולהשפלה המופנים אליו על ידו או על ידי אדם אחר. בחלוקה גסה, ניתן לדבר על ארבעה סוגים מובחנים פחות או יותר של מזוכיזם: מזוכיזם מוסרי - כאשר נטייה זו חזקה עד כדי כך, עד שהיא הופכת לתכונת אישיות. ההנחה היא שהמזוכיסט מחפש דרך לזיכוך האשם באמצעות הענשה מתמדת. מזוכיזם נפשי - כל התנהגות עוינת והרסנית שהמזוכיסט מפנה כלפי עצמו. ניתן לכלול כאן אנשים המכאיבים לעצמם ופוצעים עצמם, כשהקיצוניים אף עלולים להגיע לידי התאבדות. מזוכיזם של ההמון - מונח המציין אוכלוסיות שלמות המביאות על עצמן כאב וסבל, לעיתים קרובות כחלק מטקסים דתיים או חברתיים. ולבסוף, מזוכיזם מיני - כאשר הנטייה לקבלת כאב והשפלה מלווה בהנאה ארוטית (לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה, 1985). המזוכיזם קרוי על שמו של הסופר האוסטרי ליאופלד פון זאכר-מזוך (1836-1895), אשר ספרו "וונוס בפרווה" שוטח את סיפור השתעבדותו מרצון של גבר צעיר לגחמותיו-גחמותיה של אישה יפה עטוית פרווה.
פארפיליה (paraphilia)- מונח על המאגד את כל אופני הביטוי המיני בהם הגירוי המיני תלוי בגורמים שאינם מקובלים לרוב מבחינה חברתית. בדרך כלל, אדם המוגדר כפראפיל הוא אדם העוסק באופן כפייתי למדי באותו גירוי ארוטי הייחודי לו, ואין המדובר באדם העוסק בכך כמשהו חולף שחורג מעט מ"השורה" (לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה, 1985).
ההבדלים בין פרוורסיה כמבנה נפשי לבין עבריינות פרוורטית:
המזוכיסט מן הטיפוס הראשון, יבקש לו אדם שיספק לו את הכאב וההשפלה שהוא זקוק להם. גם אם נטייתו של שותפו אינה סדיסטית, הוא ינסה להאציל עליו ולעורר את הסדיזם שאליו הוא נזקק. הסדיסט מהסוג הראשון יחפש מזוכיסט שישלים אותו ושלו הוא יוכל להכאיב. בניגוד לכך, הסדיסט הפרוורטי-עברייני מתקיף אנשים שאינם רוצים בסוג זה של מערכת יחסים ואינם רוצים להיות מותקפים. טיפוס זה של סדיסט חושק דווקא בקורבן ולא במזוכיסט - הוא מתעלל ואונס את הקורבן, והאקט, כמובן, אינו מתבצע בהסכמה. במידה ונתקל במזוכיסט, רצונותיו ותשוקותיו של האחרון אינם מעניינים אותו. המזוכיסט הפרוורטי אינו מחפש סדיסט בהכרח, אלא מחפש שיתעללו בו אם זה על ידי חיפוש אובייקטים מענים שלא בהכרח באופן מיני כגון במקום העבודה וכיו"ב. במיניות בוגרת ובהסכמה בין סדיסט למזוכיסט אין סטייה עבריינית אלא רק השלמה של צרכים מיניים פרוורטים, וכהגדרתו הפסיכואנליטית מדובר במצב נפשי ולא מצב חברתי (ליכטנברג-אטינגר, 2002)
מצב בו אדם נמשך למזוכיזם מיני מאופיין על ידי שני קריטריונים:
ראשית, במשך למעלה משישה חודשים, מופיעות פנטזיות מיניות מגרות, עמוקות ורציפות, צרכים מיניים, או התנהגות, הכוללות פעולה (אמיתית או בסימולציה) של השפלה, קבלת מכות, קשירה, או קבלת סבל בצורה אחרת.
שנית, הפנטזיות, הצרכים המיניים, או ההתנהגות, גורמים באופן קליני למצוקה, או להפרעה לחיים החברתיים, התעסוקתיים, או לצדדים חשובים אחרים של התפקוד. סטטיסטית, אחד מכל עשרה אנשים הינו בעל נטיות מיניות קיצוניות יותר וצרכים עמוקים יותר, כמו למשל הצרכים המיניים הסאדו- מזוכיסטיים, הן מהצד השולט או מהצד הנשלט (DSM-IV-TR, 2000).
במשך למעלה ממאה שנה הוגדרה התנהגות זו כהתנהגות הדורשת ריפוי ואיננה בריאה. שינוי ההגדרה נעשה בשנת 1994 ע"י האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, החלטה שהביאה לפריצת דרך בהתייחסות להתנהגות זו , בדומה לשינוי שנעשה בשנת 1973 בהתייחסות הפסיכיאטרית הרשמית לנטיות הומוסקסואליות.
הסדיזם והמזוכיזם בימינו
כיום, הסאדו-מזוכיסטים עוסקים בפעילותם המינית בהסכמה ובאופן הרבה פחות קיצוני מהמתואר בספריו של דה-סאד. אנשים הנוהגים לתבל את יחסי המין שלהם באלמנטים הלקוחים מעולם הבדס"מ נקראים בפי הקהילה "קינקיים" (kinky), דבר שאינו בלתי נפוץ או בלתי מוכר בחברה הכללית, כפי שניתן ללמוד מעיון במגזיני נשים, מצפייה בסרטי פורנו ואף מקריאת מדורי ייעוץ של סקסולוגים. בתור התנהגויות "קינקיות" ניתן למנות, בין היתר, את השימוש באזיקים, בכיסויי עיניים ובבגדי עור המזוהים עם סאדו, מתן מכות על הישבן (הקרויות "ספאנקים"), וסוגים שונים של משחקי תפקידים ופנטזיות. את הסדיסטים והמזוכיסטים המובהקים יותר, ניתן לצורך הדיון לסווג לשתי קבוצות: אלה שעל מנת להתגרות מינית ולהגיע לכלל אביונה זקוקים לפעילות סאדו-מזוכיסטית וכמעט שאינם נהנים ממין רגיל; ואלה שמתבלים את חיי המין שלהם בפעילות מסוג זה ברמות שונות של תדירות ועוצמה, ומסוגלים ליהנות גם ממין רגיל. (אנשים שאין עבורם כל קשר בין מין לבין שליטה או כאב נקראים בפי הקהילה: "וונילים" ({vanilla}.)
בעבר, הסדיסטים והמזוכיסטים התקשו למצוא פרטנרים למימוש תשוקותיהם המיניות. עבור חלק מהגברים המזוכיסטים, ערוץ המימוש היחיד כמעט של תשוקותיהם היה זונות או מלכות בתשלום שפרסמו מודעות בעיתונים. כיום עידן האינטרנט חולל מהפכה של ממש, ואנשים נוכחו לדעת שהם אינם כה "סוטים" ושישנם עוד רבים אחרים כמותם. אתרים העוסקים ב-S&M צצו כפטריות אחרי הגשם, והם כוללים פורומים, מאמרים, תמונות, סרטים, צ'טים, ואף אפשרות להיכרויות של ממש בדומה לאתרי היכרויות "וניליים". בנוסף, באיחור מה בהשוואה לסצנה המפותחת בחו"ל, הוקם מועדון ה-S&M הישראלי הראשון,"הדאנג'ן", הממוקם במבנה עתיק ביפו. ה-S&M הפך להיות במידת-מה אופנתי, כפי שמשתקף בדימויים שונים מתחום עולם המוסיקה ועולם הפרסום, ולמועדון הדאנג'ן נוהרים אנשים רבים על מנת לצפות ב"אנשים המוזרים". יחד עם זאת, עדיין קיים מחסור רב במידע ובמחקרים פרו-S&M במישור החברתי והפסיכולוגי ומידע בכלל.
הסדיסט הנו אדם הנהנה לגרום כאב לזולתו ולהשפילו, בעוד שהמזוכיסט, המהווה את העבר השני של המטבע, נהנה מכאב ומהשפלה. ניתן לחלק את בעלי הנטייה הסדיסטית לשתי קבוצות עיקריות: ראשית, אלה הלוקים בהפרעה נפשית ונהנים לבצע את זממם בקורבן. יחסים אלה אינם מבוצעים בהסכמת שני הצדדים, אלא נכפים על הקורבן. הסדיסט שואב הנאה מתחושת חוסר האונים של קורבנו, ומתמקד בהנאתו הפרטית בלבד. לעיתים הנאה זו מלווה בעונג מיני, אך לא בהכרח.
לעומת זאת, הסדיסט והמזוכיסט מהקבוצה השנייה מוציאים לפועל את נטיותיהם המיניות בדואליות ובשיתוף פעולה. מדובר ביחסים המבוצעים בהסכמה מלאה ומשמשים מעין "משחק" המגשים את הפנטזיות המיניות המשותפות שלהם. במקרה זה, הסדיסט והמזוכיסט משלימים זה את זה ותלויים זה בזה להגשמת מאווייהם המיניים.
מאמר זה מתמקד בקבוצה השנייה, קבוצה שאינה מזיקה לאיש ואשר פעילותה אינה מנוגדת לחוק. בניגוד לפרברסיות ולסטיות מיניות אחרות כגון הפדופיליה, הנקרופיליה, הזואופיליה, האקסהיביציוניזם והמציצנות, המאופיינות במעשים המתבצעים כנגד קורבן תמים שאינו יכול לסרב לפעילות הנכפית עליו בעל כורחו, הסאדו-מזוכיזם מתבצע בין שני אנשים בוגרים ובהסכמה. בעבר, ההומוסקסואליות נכללה בין הפרברסיות הנ"ל, אולם כיום היא אינה נחשבת עוד כסטייה מינית החייבת בטיפול נפשי, בין השאר, אלא כסטייה חברתית לכל היותר. למעשה, מוגדרת הפרברסיה כ"כל מה שאינו בגדר מגע מיני הטרוסקסואלי בתנאים הביולוגיים ההולמים" (לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה, 1985); ומכך נובע כי הפרברסיה היא לעיתים קרובות תלוית תרבות וזמן. כיום, הומוסקסואליות ומעשי סדום נחשבים כפרוורסיה רק כאשר הם נכפים על בני זוג שאינם מעוניינים בהם, או על קטינים.
רקע היסטורי ומונחים
סדיזם (sadism) - הסדיסט חש ריגוש מיני רק כאשר הוא מכאיב לשותפו ובמקרים קשים יותר (וספורים, למרבה המזל), הנטייה מוקצנת להתעללות, אונס ואף רצח (לקסיקון פסיכולוגי, 1997). הסדיזם ויצר האלימות קיימים מאז ומתמיד בחברה האנושית ובשורשי אישיות האדם, אך הם לא תמיד מופיעים בהקשר ארוטי. המונח "סדיזם" נטבע בעקבות ספרו השנוי במחלוקת של דונטיין אלפונס פרנסואה, הלא הוא המרקיז דה-סאד (1814-1740), "ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה". ברומן פורנוגרפי-פילוסופי זה, עורכת ז'וסטין, שהתחנכה במנזר, מסע מיוסר לתוך עולם של סטיות, תאוות שלוחות רסן ורוע מזוקק.
מזוכיזם (masochism) - המזוכיסט חווה את הכאב הנפשי או הגופני כמתוך הנאה והתלהבות ותר אחריו. התנהגות זו הינה חסרת פשר, ותיאוריות רבות מנסות להסביר מדוע ישנם אנשים המשתוקקים למה שרוב בני האדם בורחים ממנו. מונח זה מתייחס לכל נטייה של אדם להרס, להכאבה ולהשפלה המופנים אליו על ידו או על ידי אדם אחר. בחלוקה גסה, ניתן לדבר על ארבעה סוגים מובחנים פחות או יותר של מזוכיזם: מזוכיזם מוסרי - כאשר נטייה זו חזקה עד כדי כך, עד שהיא הופכת לתכונת אישיות. ההנחה היא שהמזוכיסט מחפש דרך לזיכוך האשם באמצעות הענשה מתמדת. מזוכיזם נפשי - כל התנהגות עוינת והרסנית שהמזוכיסט מפנה כלפי עצמו. ניתן לכלול כאן אנשים המכאיבים לעצמם ופוצעים עצמם, כשהקיצוניים אף עלולים להגיע לידי התאבדות. מזוכיזם של ההמון - מונח המציין אוכלוסיות שלמות המביאות על עצמן כאב וסבל, לעיתים קרובות כחלק מטקסים דתיים או חברתיים. ולבסוף, מזוכיזם מיני - כאשר הנטייה לקבלת כאב והשפלה מלווה בהנאה ארוטית (לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה, 1985). המזוכיזם קרוי על שמו של הסופר האוסטרי ליאופלד פון זאכר-מזוך (1836-1895), אשר ספרו "וונוס בפרווה" שוטח את סיפור השתעבדותו מרצון של גבר צעיר לגחמותיו-גחמותיה של אישה יפה עטוית פרווה.
פארפיליה (paraphilia)- מונח על המאגד את כל אופני הביטוי המיני בהם הגירוי המיני תלוי בגורמים שאינם מקובלים לרוב מבחינה חברתית. בדרך כלל, אדם המוגדר כפראפיל הוא אדם העוסק באופן כפייתי למדי באותו גירוי ארוטי הייחודי לו, ואין המדובר באדם העוסק בכך כמשהו חולף שחורג מעט מ"השורה" (לקסיקון למונחי הפסיכולוגיה, 1985).
ההבדלים בין פרוורסיה כמבנה נפשי לבין עבריינות פרוורטית:
המזוכיסט מן הטיפוס הראשון, יבקש לו אדם שיספק לו את הכאב וההשפלה שהוא זקוק להם. גם אם נטייתו של שותפו אינה סדיסטית, הוא ינסה להאציל עליו ולעורר את הסדיזם שאליו הוא נזקק. הסדיסט מהסוג הראשון יחפש מזוכיסט שישלים אותו ושלו הוא יוכל להכאיב. בניגוד לכך, הסדיסט הפרוורטי-עברייני מתקיף אנשים שאינם רוצים בסוג זה של מערכת יחסים ואינם רוצים להיות מותקפים. טיפוס זה של סדיסט חושק דווקא בקורבן ולא במזוכיסט - הוא מתעלל ואונס את הקורבן, והאקט, כמובן, אינו מתבצע בהסכמה. במידה ונתקל במזוכיסט, רצונותיו ותשוקותיו של האחרון אינם מעניינים אותו. המזוכיסט הפרוורטי אינו מחפש סדיסט בהכרח, אלא מחפש שיתעללו בו אם זה על ידי חיפוש אובייקטים מענים שלא בהכרח באופן מיני כגון במקום העבודה וכיו"ב. במיניות בוגרת ובהסכמה בין סדיסט למזוכיסט אין סטייה עבריינית אלא רק השלמה של צרכים מיניים פרוורטים, וכהגדרתו הפסיכואנליטית מדובר במצב נפשי ולא מצב חברתי (ליכטנברג-אטינגר, 2002)
מצב בו אדם נמשך למזוכיזם מיני מאופיין על ידי שני קריטריונים:
ראשית, במשך למעלה משישה חודשים, מופיעות פנטזיות מיניות מגרות, עמוקות ורציפות, צרכים מיניים, או התנהגות, הכוללות פעולה (אמיתית או בסימולציה) של השפלה, קבלת מכות, קשירה, או קבלת סבל בצורה אחרת.
שנית, הפנטזיות, הצרכים המיניים, או ההתנהגות, גורמים באופן קליני למצוקה, או להפרעה לחיים החברתיים, התעסוקתיים, או לצדדים חשובים אחרים של התפקוד. סטטיסטית, אחד מכל עשרה אנשים הינו בעל נטיות מיניות קיצוניות יותר וצרכים עמוקים יותר, כמו למשל הצרכים המיניים הסאדו- מזוכיסטיים, הן מהצד השולט או מהצד הנשלט (DSM-IV-TR, 2000).
במשך למעלה ממאה שנה הוגדרה התנהגות זו כהתנהגות הדורשת ריפוי ואיננה בריאה. שינוי ההגדרה נעשה בשנת 1994 ע"י האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה, החלטה שהביאה לפריצת דרך בהתייחסות להתנהגות זו , בדומה לשינוי שנעשה בשנת 1973 בהתייחסות הפסיכיאטרית הרשמית לנטיות הומוסקסואליות.
הסדיזם והמזוכיזם בימינו
כיום, הסאדו-מזוכיסטים עוסקים בפעילותם המינית בהסכמה ובאופן הרבה פחות קיצוני מהמתואר בספריו של דה-סאד. אנשים הנוהגים לתבל את יחסי המין שלהם באלמנטים הלקוחים מעולם הבדס"מ נקראים בפי הקהילה "קינקיים" (kinky), דבר שאינו בלתי נפוץ או בלתי מוכר בחברה הכללית, כפי שניתן ללמוד מעיון במגזיני נשים, מצפייה בסרטי פורנו ואף מקריאת מדורי ייעוץ של סקסולוגים. בתור התנהגויות "קינקיות" ניתן למנות, בין היתר, את השימוש באזיקים, בכיסויי עיניים ובבגדי עור המזוהים עם סאדו, מתן מכות על הישבן (הקרויות "ספאנקים"), וסוגים שונים של משחקי תפקידים ופנטזיות. את הסדיסטים והמזוכיסטים המובהקים יותר, ניתן לצורך הדיון לסווג לשתי קבוצות: אלה שעל מנת להתגרות מינית ולהגיע לכלל אביונה זקוקים לפעילות סאדו-מזוכיסטית וכמעט שאינם נהנים ממין רגיל; ואלה שמתבלים את חיי המין שלהם בפעילות מסוג זה ברמות שונות של תדירות ועוצמה, ומסוגלים ליהנות גם ממין רגיל. (אנשים שאין עבורם כל קשר בין מין לבין שליטה או כאב נקראים בפי הקהילה: "וונילים" ({vanilla}.)
בעבר, הסדיסטים והמזוכיסטים התקשו למצוא פרטנרים למימוש תשוקותיהם המיניות. עבור חלק מהגברים המזוכיסטים, ערוץ המימוש היחיד כמעט של תשוקותיהם היה זונות או מלכות בתשלום שפרסמו מודעות בעיתונים. כיום עידן האינטרנט חולל מהפכה של ממש, ואנשים נוכחו לדעת שהם אינם כה "סוטים" ושישנם עוד רבים אחרים כמותם. אתרים העוסקים ב-S&M צצו כפטריות אחרי הגשם, והם כוללים פורומים, מאמרים, תמונות, סרטים, צ'טים, ואף אפשרות להיכרויות של ממש בדומה לאתרי היכרויות "וניליים". בנוסף, באיחור מה בהשוואה לסצנה המפותחת בחו"ל, הוקם מועדון ה-S&M הישראלי הראשון,"הדאנג'ן", הממוקם במבנה עתיק ביפו. ה-S&M הפך להיות במידת-מה אופנתי, כפי שמשתקף בדימויים שונים מתחום עולם המוסיקה ועולם הפרסום, ולמועדון הדאנג'ן נוהרים אנשים רבים על מנת לצפות ב"אנשים המוזרים". יחד עם זאת, עדיין קיים מחסור רב במידע ובמחקרים פרו-S&M במישור החברתי והפסיכולוגי ומידע בכלל.
