הערפד שלי

בחצי הלילה ואני ישנה, חולמת
קול דפיקה נשמע עדין על החלון, אני מתעוררת
הזמיני אותי להיכנס, הוא מבקש
היכנס אדון
אני עוד ישנונית, חמה ורכה מתחת לשמיכה

הוא ניכנס לחדרי מבעד לחלון וקול רישרוש גלימתו נישמע בחדר
עיני עצומות
אני מכירה את מראה פניו
את עיניו הלוהטות, העמוקות כאוקיינוס של חלומותי ומישאלותי.
החודרות בי מבט עמוק קורא כליות ונפש.

הוא מדליק נר בודד בחוץ עלטה בליבי אור מסנוור ממלא אותי בחום.

אני מרעידה בציפיה,
הוא מסיר מעלי את השמיכה באחת ביחד עם כותנת הלילה
מרגישה את מבטו סוקר אותי ארוכות לאור הנר

טיפות שעווה קטנות נוטפת על גופי ביחד עם מגע עיניו

על צווארי והוריד הפועם על שדי פיטמותי ולאורך ביטני נוטפות נוטפות אל בין ירכיי


אני מתחננת אליו בליבי
כולי מלוהטת, מיוחמת כמעט
קח אותי, אדון, קח
היא נענה ליללא מילים
רוכן אל בין ירכיי הרוטטות
שפתיי והדגדגן נפוחים מתשוקה רעבה, מהדם שבהם
הוא מעביר ליטוף קליל
ואז
הוא
נועץ את שיניו עמוק בשפתי בעוד לשונו חודרת אל הלחלוחית החמה שבתוכי
כמו בועלת אותי
אני מתקשחת שניה, דוממת
גיווי מתקשת אליו בעוד אני אוחזת במראשות המיטה
ומתפתלת תחתיו בסערת חושים עיוורת אילמת
גונחת נואקת מילים כמו חסרות משמעות אבל מלאות משמעות קדומה וקמאית

אני שורטת את גבו בפראות והוא שולח ידיו אל שדי נועץ בהן ציפורניים חדות כציפורני חיה
מגביר את ייסורי התענוג שבי

אני מיללת אליו, אל הירח, אל הכוכבים, אל היקום כולו
וגומרת גומרת גומרת.

משב רוח קליל מכבה את הנר
אני חוזרת לשנתי השלווה חסרת החלומות