עוד שפחה נולדה השבוע לעולם הבדסמ
מאת דוקטרינה(שולט)
7 במאי 2005
נו, באמת. מה יש לספר על ורד. רואים את הבחורה שיושבת לידכם במשרד, ברחוב, הבת של השכן ממול, או את המלצרית שמשרתת אתכם עכשיו במסעדה? זאת יכולה להיות ורד. האמת? לא הייתם מעיפים עליה מבט נוסף, ואם כן הייתם מביטים עליה אולי הייתם נעצרים לשנייה ומביטים בתוך העיניים שלה ואז מבינים שזאת ורד.
פגשתי אותה באתר הכלוב ולאחר שתיים שלוש שיחות החלטנו שזה לא מתאים. בעיקר לנוכח העובדה כי היתה לי באותו זמן מאהבת / שפחה. בנוסף לזה, היא צעירה מדי עבורי בעולם הבדס"מ וככל הנראה גם לא הייתי חביב בשיחה הזאת איתה. בכל מקרה - לא הלך. חודש לאחר מכן היא ראתה שנפרדתי מנעמה שלי ופנתה אלי.
הפעם החלטנו להיפגש. שוב - לא היה בה שום דבר מיוחד - עד שהבטתי בתוך העינים שלה. היא פשוט נראית רגילה לחלוטין.
שאלה אותי האם אפשר לקבל אותי חד פעמי. לא רוצה אותי יותר אלא פעם אחת. היא תתבייש לראות אותי שוב אבל היא רוצה, רוצה מאוד, להרגיש את הטעם האמיתי של משרתת מושפלת, נאנסת, ברמה הזנותית ביותר שיש.
היא מביטה בי (ישבנו באר קפה ברמת החייל בתל אביב) ובעיניים המדהימות שלה היא מבקשת שלא תהיה מילת ביטחון. "סומכת עליך", היא אומרת לי. בתחילה חשבתי שמדובר בסוג שליטה מלמטה אבל המשפט נאמר בצורה ברורה כל כך.
אין מה לעשות. אני פשוט אדם טוב לב וכאשר מבקשים ממני עזרה וסיוע אני יוצא לסייע ולחץ באש ובמים (כל עוד לא יורד גשם או קר מדי בחוץ) נערות ונשים במצוקה.
***
אשת המכירות שהגיע אלי למשרד נכנסה באיחור של עשר דקות. "לא מצאתי חנייה", היא אמרה לי.
"כנסי בבקשה, על האיחור שלך נדבר מאוחר יותר", אמרתי לה והצבעתי על הכסא בצד השני של השולחן. השעה היתה חמש ועשרה ובארבע וחצי שחררתי את כל הצוות שלי והמשרד עמד לרשותי. לעיתים זה פשוט כיף להיות לבד במשרד, שרוב הזמן יש בו תנועה ורעש.
"אסביר לך מיד מה אנחנו צריכים בנושא המחשבים למשרד שלנו", אמרתי לה כאשר סיימתי שיחת טלפון דחופה עם לקוח (לקוח אמיתי, שיחת טלפון דחופה אמיתית), "אבל לפני זה יש לנו נושא לא סגור".
"איחרת בעשר דקות שלמות וזה לא מקובל עלי", אמרתי לה.
התקרבתי אליה בצעדים מאוד ברורים ומאוד מאיימים ולפני שאשת המכירות הבינה מה קורה היא הרגישה את כף היד שלי על הלחי שלה. שנייה וחצי לאחר מכן גם הלחי השניה שלה חטפה את הסטירה. "תתפשטי מיד. תורידי את כל הבגדים שלך. אם את רוצה לעשות איתנו עסקים אז קודם כל אני רוצה לראות שאת באמת מצטערת על האיחור".
היא עמדה המומה לחלוטין. ההמתנה הזאת של השניות בין הנחייה שלי לבין ביצוע - תגרור בעוד כמה דקות גם הן את העונש הראוי, אבל בינתיים בגדיה של האישה ירדו ממנה ונשרו על הרצפה. היא נעמדה מולי. זאת היתה הזדמנות הראשונה לסקור את הגוף שלה. האמת, העיניים שלה לא עמדו בראש סדר העדיפויות שלה - כאשר ראיתי איזה פטמות מדהימות ומזדקרות ברוב חוצפתן כלפי חלל העולם. הן לא עמדו שם לבד אלא שני אטבי כביסה מצאו את הדרך המהירה מאוד לתפוס בפטמות שלה. היא גנחה בכאב אך הסטירה שחטפה הבהירה לה כי שום רעש מצידה לא יהיה מקובל עלי.
"עשר המכות שלך," אמרתי לה, "יהיו כאלו שייגרמו לך שלא לחשוב שוב בפעם הבאה שאת מקבלת ממני הוראה". החגורה שלי היתה מעור רך, כמו שאני אוהב ברוחב של 3 ס"מ. כאשר היא מוכפלת פי שניים הכאב מדהים. "עשר המכות כי פסח עכשיו".
"ידיים על השולחן. פסקי רגליים". הפעם היא ביצעה בלי שום בעיות את ההנחיות. די הצטערתי מצד אחד, כי החינוך היה מהיר מדי, אבל הישבן שלה פשוט היה מולי ורצה לחטוף את הרצועה. אני ספרתי לבד עד המכה החמישית. המכות נחתו על הישבן הלבנבן שלה בלי שום בעיות אבל לי היה תכנון אחר. השכבתי אותה על הרצפה. התחת שלי ירד לאט לאט לכיוון הפנים שלה בתנוחה של פייס סיטינג ואני עם החגורה, פותח את הרגליים של אשת המכירות.
"הביצים שלי בודדות מאוד בלי הלשון שלך אז קדימה. למצוץ לי את הזין היטב". רגע של לבטים: מכה חזקה מדי של החגורה על הדגדגן והביצים שלי אומרות יפה שלום לגוף שלי. החלטתי לשתף אותה בלבטים הללו ואמרתי לה "כל פעולה מעבר לליקוק עדין, כל מה שיגרום לכאב או כאב קטנטן ואני מוריד לך מכות רטובות על הכוס. רוצה לבדוק אותי?". היא ניסתה לדבר אבל לא הצליחה. נזהרתי שלא להעיף את האטבים מהפטמות שלה. הלשון הרטובה עשתה דרכה החוצה - לכיוון הביצים שלי.
חמש, שש שבע שמונה תשע, עשר. אני ספרתי. חמש מכות חזקות על הדגדגן שלה ולעיתים פיספסתי כך שהתחת שלי והטוסיק החמוד שלה קיבלו את השאריות של המכה. אדום לחלוטין - זה היה הצבע של האזור.
אדום ככל שהיה הכוס - ראיתי לפתע מבצבץ נוזל הגירוי של הנשים. אשת המכירות התחילה להשפיך מרוב גירוי ומרוב כאב.
הזין שלי מצא בתוך שניה את הדרך לפתח הצר והמדהים שלה - והחל זיון פשוט מדהים. כוס ומידי פעם גם מציצה מעולה. שוב פעם בתוך הכוס שלה ושוב - בפה שלה. אני יודע שבדרך כלל עולם הבדסמ לא בהכרח כולל בתוכו זיון. הפעם זה כלל ועוד איך. גם אני הייתי מאוד מגורה וכך רבע שעה לאחר מכן - מצאו את עצמם מיליוני תאי זרע חמודים שלי עושים את דרכם לתוך הגרון של אשת המכירות שמצצה לי.
החלטתי לסיים את הביקור שלה אצלנו במשרד. בכל זאת, אשת המכירות הזאת צריכה בטח ללכת לעוד לקוחות ולהציע להם את המחשבים שלהם. בכל זאת, בזכות העיניים הללו שלה, היא מסוגלת למכור קרח לאסקימוסים.
***
ורד התחילה להתלבש. בהתחלה חששתי אולי הגזמתי. הבטתי בעיניים שלה, בתוך העיניים שלה, והבנתי. ככה נראה חלום שהתגשם. ידעתי כי לא אראה אותה שוב. זה היה מסוג הדברים שבאמת ברורים לכולם. גם לה וגם לי. זה היה חלק מתוך המשחק שהיא ביקשה.
כאשר נטרקה מאחוריה דלת המשרד ידעתי כי העולם של הבדסמ הרוויח עוד נציגה. עוד שם נוסף לרשימה של העולם של השליטה, של הכאב. עוד שפחה התווספה לעולם שלנו.
פגשתי אותה באתר הכלוב ולאחר שתיים שלוש שיחות החלטנו שזה לא מתאים. בעיקר לנוכח העובדה כי היתה לי באותו זמן מאהבת / שפחה. בנוסף לזה, היא צעירה מדי עבורי בעולם הבדס"מ וככל הנראה גם לא הייתי חביב בשיחה הזאת איתה. בכל מקרה - לא הלך. חודש לאחר מכן היא ראתה שנפרדתי מנעמה שלי ופנתה אלי.
הפעם החלטנו להיפגש. שוב - לא היה בה שום דבר מיוחד - עד שהבטתי בתוך העינים שלה. היא פשוט נראית רגילה לחלוטין.
שאלה אותי האם אפשר לקבל אותי חד פעמי. לא רוצה אותי יותר אלא פעם אחת. היא תתבייש לראות אותי שוב אבל היא רוצה, רוצה מאוד, להרגיש את הטעם האמיתי של משרתת מושפלת, נאנסת, ברמה הזנותית ביותר שיש.
היא מביטה בי (ישבנו באר קפה ברמת החייל בתל אביב) ובעיניים המדהימות שלה היא מבקשת שלא תהיה מילת ביטחון. "סומכת עליך", היא אומרת לי. בתחילה חשבתי שמדובר בסוג שליטה מלמטה אבל המשפט נאמר בצורה ברורה כל כך.
אין מה לעשות. אני פשוט אדם טוב לב וכאשר מבקשים ממני עזרה וסיוע אני יוצא לסייע ולחץ באש ובמים (כל עוד לא יורד גשם או קר מדי בחוץ) נערות ונשים במצוקה.
***
אשת המכירות שהגיע אלי למשרד נכנסה באיחור של עשר דקות. "לא מצאתי חנייה", היא אמרה לי.
"כנסי בבקשה, על האיחור שלך נדבר מאוחר יותר", אמרתי לה והצבעתי על הכסא בצד השני של השולחן. השעה היתה חמש ועשרה ובארבע וחצי שחררתי את כל הצוות שלי והמשרד עמד לרשותי. לעיתים זה פשוט כיף להיות לבד במשרד, שרוב הזמן יש בו תנועה ורעש.
"אסביר לך מיד מה אנחנו צריכים בנושא המחשבים למשרד שלנו", אמרתי לה כאשר סיימתי שיחת טלפון דחופה עם לקוח (לקוח אמיתי, שיחת טלפון דחופה אמיתית), "אבל לפני זה יש לנו נושא לא סגור".
"איחרת בעשר דקות שלמות וזה לא מקובל עלי", אמרתי לה.
התקרבתי אליה בצעדים מאוד ברורים ומאוד מאיימים ולפני שאשת המכירות הבינה מה קורה היא הרגישה את כף היד שלי על הלחי שלה. שנייה וחצי לאחר מכן גם הלחי השניה שלה חטפה את הסטירה. "תתפשטי מיד. תורידי את כל הבגדים שלך. אם את רוצה לעשות איתנו עסקים אז קודם כל אני רוצה לראות שאת באמת מצטערת על האיחור".
היא עמדה המומה לחלוטין. ההמתנה הזאת של השניות בין הנחייה שלי לבין ביצוע - תגרור בעוד כמה דקות גם הן את העונש הראוי, אבל בינתיים בגדיה של האישה ירדו ממנה ונשרו על הרצפה. היא נעמדה מולי. זאת היתה הזדמנות הראשונה לסקור את הגוף שלה. האמת, העיניים שלה לא עמדו בראש סדר העדיפויות שלה - כאשר ראיתי איזה פטמות מדהימות ומזדקרות ברוב חוצפתן כלפי חלל העולם. הן לא עמדו שם לבד אלא שני אטבי כביסה מצאו את הדרך המהירה מאוד לתפוס בפטמות שלה. היא גנחה בכאב אך הסטירה שחטפה הבהירה לה כי שום רעש מצידה לא יהיה מקובל עלי.
"עשר המכות שלך," אמרתי לה, "יהיו כאלו שייגרמו לך שלא לחשוב שוב בפעם הבאה שאת מקבלת ממני הוראה". החגורה שלי היתה מעור רך, כמו שאני אוהב ברוחב של 3 ס"מ. כאשר היא מוכפלת פי שניים הכאב מדהים. "עשר המכות כי פסח עכשיו".
"ידיים על השולחן. פסקי רגליים". הפעם היא ביצעה בלי שום בעיות את ההנחיות. די הצטערתי מצד אחד, כי החינוך היה מהיר מדי, אבל הישבן שלה פשוט היה מולי ורצה לחטוף את הרצועה. אני ספרתי לבד עד המכה החמישית. המכות נחתו על הישבן הלבנבן שלה בלי שום בעיות אבל לי היה תכנון אחר. השכבתי אותה על הרצפה. התחת שלי ירד לאט לאט לכיוון הפנים שלה בתנוחה של פייס סיטינג ואני עם החגורה, פותח את הרגליים של אשת המכירות.
"הביצים שלי בודדות מאוד בלי הלשון שלך אז קדימה. למצוץ לי את הזין היטב". רגע של לבטים: מכה חזקה מדי של החגורה על הדגדגן והביצים שלי אומרות יפה שלום לגוף שלי. החלטתי לשתף אותה בלבטים הללו ואמרתי לה "כל פעולה מעבר לליקוק עדין, כל מה שיגרום לכאב או כאב קטנטן ואני מוריד לך מכות רטובות על הכוס. רוצה לבדוק אותי?". היא ניסתה לדבר אבל לא הצליחה. נזהרתי שלא להעיף את האטבים מהפטמות שלה. הלשון הרטובה עשתה דרכה החוצה - לכיוון הביצים שלי.
חמש, שש שבע שמונה תשע, עשר. אני ספרתי. חמש מכות חזקות על הדגדגן שלה ולעיתים פיספסתי כך שהתחת שלי והטוסיק החמוד שלה קיבלו את השאריות של המכה. אדום לחלוטין - זה היה הצבע של האזור.
אדום ככל שהיה הכוס - ראיתי לפתע מבצבץ נוזל הגירוי של הנשים. אשת המכירות התחילה להשפיך מרוב גירוי ומרוב כאב.
הזין שלי מצא בתוך שניה את הדרך לפתח הצר והמדהים שלה - והחל זיון פשוט מדהים. כוס ומידי פעם גם מציצה מעולה. שוב פעם בתוך הכוס שלה ושוב - בפה שלה. אני יודע שבדרך כלל עולם הבדסמ לא בהכרח כולל בתוכו זיון. הפעם זה כלל ועוד איך. גם אני הייתי מאוד מגורה וכך רבע שעה לאחר מכן - מצאו את עצמם מיליוני תאי זרע חמודים שלי עושים את דרכם לתוך הגרון של אשת המכירות שמצצה לי.
החלטתי לסיים את הביקור שלה אצלנו במשרד. בכל זאת, אשת המכירות הזאת צריכה בטח ללכת לעוד לקוחות ולהציע להם את המחשבים שלהם. בכל זאת, בזכות העיניים הללו שלה, היא מסוגלת למכור קרח לאסקימוסים.
***
ורד התחילה להתלבש. בהתחלה חששתי אולי הגזמתי. הבטתי בעיניים שלה, בתוך העיניים שלה, והבנתי. ככה נראה חלום שהתגשם. ידעתי כי לא אראה אותה שוב. זה היה מסוג הדברים שבאמת ברורים לכולם. גם לה וגם לי. זה היה חלק מתוך המשחק שהיא ביקשה.
כאשר נטרקה מאחוריה דלת המשרד ידעתי כי העולם של הבדסמ הרוויח עוד נציגה. עוד שם נוסף לרשימה של העולם של השליטה, של הכאב. עוד שפחה התווספה לעולם שלנו.