את המלאך שלי
מאת SexyRed(שולטת){Woody}
17 במאי 2005
זה זורם במורד גבי, אני נאנחת חרש. שומעת את קול צעדיו מאחורי ונושמת לאט, וכל נשימה היא מאבק בפני עצמו, אולי הוא ירגיש את הפחד שלי. היד שלו מלופפת סביב צווארי, חונק אותי מעט, רק לשמוע איך אני נאבקת בגופו האיתן, ואני, דוממת.
היד שלו עוברת על פני, העיניים שלי נעצמות באופן אוטומטי, אני כ"כ מכורה למגע שלו. החום שניבט מתוך אצבעותיו הארוכות והמטופחות מרגיע אותי, מרומם את נשמתי למקום אחר, שלא קיים.
"את יודעת שאת שלי", הוא לוחש לי, שערותיי מסתמרות, מרגישה בריזה סביבי. העיניים שלי נקשרות עם מטפחת משי, מלטפת את חוש הראייה שלי וסוגרת אותו כאוות נפשה, ואני מגיבה לגופו בכניעה. שומעת מאחויר הנפת שוט קלה, האוויר נחתך, ועורי נכרך, ופס אדום ולוהט משתקף דרך עיניו. הוא מביט בו בהערצה, זו הפעם הראשונה שהוא מותיר על גופי סימני אהבה. ועוד הנפה, ואני סופרת את השניות, והן עוברות כ"כ לאט, האוויר נעצר מסביבי, הנשימה שלי כבדה.
כך עוברות להן השניות, והדקות, כבר איבדתי תחושה של זמן, אני רק מרגישה את הרטיבות שמתחילה להתפשט בין רגליי ואני רוצה להענות לצרכיי. אך אדוני חשב על כל דבר מראש, ידיי קשורות מאחורי גבי בסרט דביק וגס ומתחתיי גדל לו כתם רטיבות לח וחם. הוא מפסיק להניף את השוט מעליי, שקט. מתהלך מולי, מרים משהו ומכניס מתחת לאיברי הבוער. כרית.
"עכשיו תוכלי לנוע עליה,ואני אוכל להצליף יותר". מגחך. אני מרגישה את העלבון בטון הדיבור שלו, את הזלזול במצבי הנואש. אני מתגרה יותר. "כלבה, זונה". זורק לחלל האוויר, והמילים עוטפות את אוזניי בטירוף. אני כבר לא מרגישה את הישבן, רק את הידיים שלו שחובקות את העור הפגוע שלי, רק את אותן הידיים שאוספות את הדמעות שלי.
הוא קושר את שתי רגליי למיטה, ישבני פעור מולו והוא חודר אליי בעוצמה. נותר לי רק לנשוך את שפתיי בשקט מופתי, להגיר דם. אט אט, מצטבר כתם אדמדם מולי וריח הדם המר באפי. מלקקת את עצמי, כמו חיה פצועה והוא אומר לי "תפסיקי טיפשה!". הוא מרים את הראש שלי אליו, מסיר את כיסוי העיניים ונושק לי. מוצץ את שפתיי בערגה סוחפת, יונק אותי עד תום ואני גונחת לתוך פיו. וטעם המתכת והמרירות מתערבבים בין שנינו, הלשונות סופגות הכל, גם את טעם הדמעות. הוא מתרומם ושב לשבת על גבי, לוקח בדרך שני סכיני גילוח וחורט בידי אמן זוג כנפיים על גבי. "את המלאך שלי".
היד שלו עוברת על פני, העיניים שלי נעצמות באופן אוטומטי, אני כ"כ מכורה למגע שלו. החום שניבט מתוך אצבעותיו הארוכות והמטופחות מרגיע אותי, מרומם את נשמתי למקום אחר, שלא קיים.
"את יודעת שאת שלי", הוא לוחש לי, שערותיי מסתמרות, מרגישה בריזה סביבי. העיניים שלי נקשרות עם מטפחת משי, מלטפת את חוש הראייה שלי וסוגרת אותו כאוות נפשה, ואני מגיבה לגופו בכניעה. שומעת מאחויר הנפת שוט קלה, האוויר נחתך, ועורי נכרך, ופס אדום ולוהט משתקף דרך עיניו. הוא מביט בו בהערצה, זו הפעם הראשונה שהוא מותיר על גופי סימני אהבה. ועוד הנפה, ואני סופרת את השניות, והן עוברות כ"כ לאט, האוויר נעצר מסביבי, הנשימה שלי כבדה.
כך עוברות להן השניות, והדקות, כבר איבדתי תחושה של זמן, אני רק מרגישה את הרטיבות שמתחילה להתפשט בין רגליי ואני רוצה להענות לצרכיי. אך אדוני חשב על כל דבר מראש, ידיי קשורות מאחורי גבי בסרט דביק וגס ומתחתיי גדל לו כתם רטיבות לח וחם. הוא מפסיק להניף את השוט מעליי, שקט. מתהלך מולי, מרים משהו ומכניס מתחת לאיברי הבוער. כרית.
"עכשיו תוכלי לנוע עליה,ואני אוכל להצליף יותר". מגחך. אני מרגישה את העלבון בטון הדיבור שלו, את הזלזול במצבי הנואש. אני מתגרה יותר. "כלבה, זונה". זורק לחלל האוויר, והמילים עוטפות את אוזניי בטירוף. אני כבר לא מרגישה את הישבן, רק את הידיים שלו שחובקות את העור הפגוע שלי, רק את אותן הידיים שאוספות את הדמעות שלי.
הוא קושר את שתי רגליי למיטה, ישבני פעור מולו והוא חודר אליי בעוצמה. נותר לי רק לנשוך את שפתיי בשקט מופתי, להגיר דם. אט אט, מצטבר כתם אדמדם מולי וריח הדם המר באפי. מלקקת את עצמי, כמו חיה פצועה והוא אומר לי "תפסיקי טיפשה!". הוא מרים את הראש שלי אליו, מסיר את כיסוי העיניים ונושק לי. מוצץ את שפתיי בערגה סוחפת, יונק אותי עד תום ואני גונחת לתוך פיו. וטעם המתכת והמרירות מתערבבים בין שנינו, הלשונות סופגות הכל, גם את טעם הדמעות. הוא מתרומם ושב לשבת על גבי, לוקח בדרך שני סכיני גילוח וחורט בידי אמן זוג כנפיים על גבי. "את המלאך שלי".
