זה זורם במורד גבי, אני נאנחת חרש. שומעת את קול צעדיו מאחורי ונושמת לאט, וכל נשימה היא מאבק בפני עצמו, אולי הוא ירגיש את הפחד שלי...

"צהריים טובים", פתח ואמר המרצה החדש שלנו, האנשים תלו בו מבט מופתע. "אני שחר, בן עשרים ושש. אני הישגי, דורסני, יהיר, מוצלח ויוצא דופן באדישות שלי ובביטחון. בשביל למצוא חן בעיניי ולעבור את ההרצאות שלי, תצטרכו להשקיע ולהתחנף"...

הוא אסף אותה מביתה, כיסה את עיניה טרם נכנסה למכוניתו והבטיח לה הפתעה מרגשת. ליבה הלם, ושמחה הופיעה בעיניה, היא אוהבת ריגושים. הנסיעה עברה בצורה חלקה, מוזיקה נשמעה ברקע, דמיינה בעיני רוחה איך הנוף נראה. לפתע, המכונית עצרה...

הסיפור שלהם מתחיל שם, בין הצללים, כאשר גבר נוגע באישה באמצע פאב הומה אנשים. היא עוטה על עצמה ארשת פנים תמימה ושאננה, לא אכפת לה, המגע נעים לה. הוא מצידו מכוון למטרה, הוא יודע מה השאיפה שלו, איפה החוק שלו מתחיל ונגמר...

אצבעותייך טיילו על גופי / בקצב נשירת המים אל גרוני / חבקת את גופי אלייך / בנחמה. / הותרת אותי המומה / מן העוצמות שמלאו לילה / זה, בתאוות בשרים...

ניגשת לרגליי, כולך כפוף ומפוחד, מבטך אינו נישא אל עיניי, הפגנת כבוד והערצה לכפות רגליי. שקוע בתוכן, בלק האדום, בעורן הלבן והצח. "אני באמת לא אוהבת שמפריעים לי," גערתי בך. השיחה הייתה חשובה מכדי שאתן למשהו להפריע לי...

מסך של חום / מול מסך קור המתכת הנוגע / בבשרי / בעת שידייך עוטפות אותי / קצב טפטוף הנרות מעיד / על גישתך / ושוב אותו מגע...

הדלת נפתחת ולמולי עומד אבירי, לבן כשד המאיים על קורבנו. הוא אוסף אותי לזרועותיו, חומו מגן עליו מפני הרוע השורר בחוץ. אצבעותיו הארוכות הן כנחשים ארסיים, ואני טרפם...

האולם היה מלא אנשים עטויי מסיכות שחורות מעור, קולות השוטים נשמעו למרחוק, ריח הדם עבר באפה, ראתה עבדים ומלכות מקיימים את טקסיהם, אדונים ושפחותיהם מבצעים זממם אלה באלו...

הגבר נועץ מבטים חודרניים בגופה של האישה, חיוך נמתח על פניו. היא מביטה לעברו חזרה, המבט שורף לו, ובלי שום מאמץ היא גרמה לו להשפיל מבט. חיוך של ניצחון מאיים לצוץ על פניה, פני הפוקר הלבנות שלה...

זה היה מאותם ימים / אפלים / ששמיים מתמזגים בים / עטלה מוחלטת של חוסר מודע / עטפה אותי ואותך...