תסריט פנטזיה
מאת SexyRed(שולטת){Woody}
21 במאי 2004
אני רוצה לשתף אתכם בפנטזיה שעברה במוחי לפני זמן לא רב.....
(ערב, מכון כושר)
גבר גבוה, רחב כתפיים, ראשו מגולח, גופו מקועקע, שטוף זיעה
אישה מלאה, מאומצת, ניצני הצלחה נראים על גופה, שיערה השחור גולש על כתפיה בחיבה.
הגבר נראה מאומץ במכשיר לשיפור שרירי הירכיים, פניו מרוכזים בדמותו שנשקפת אליו במראה, הוא מציץ לצידו ורואה כי אישה זו שוכנת לידו, גם היא מתאמצת, רוצה כבר ללכת הביתה, לא לפני שתסיים את עבודתה הרבה על גופה. שניהם נמצאים לבד, המאמן כבר פנה ללכת החוצה לשתות מים קרים, להתרענן, גם הוא רוצה ללכת לאישתו ולילדה, להספיק להגיד לילה טוב לביתו. הגבר נועץ מבטים חודרניים בגופה של האישה, חיוך נמתח על פניו, היא מביטה לעברו חזרה, המבט שורף לו, ובלי שום מאמץ היא גרמה לו להשפיל מבט. חיוך של ניצחון מאיים לצוץ על פניה, פני הפוקר הלבנות שלה.
"אתה נהנה להסתכל עלי?", שואלת האישה בטון תקיף, הוא, מתמלא באודם לחייו ושפתיו, גופו בוער מבושה. "קום!" ציוותה, הוא התרומם בכבדות מעל המכונה, מאיים ליפול ארצה תחת רעידות רגליו. "יותר מהר!", צועקת. מזרז את צעדיו, "בוא אחריי", נגרר אחריה, קול צעדיו נשמע. היא מעמידה אותו מול המראה, כך שיוכל לראות את פניו המיוזעות. "תפסק את הרגליים, ושלא, אני מדגישה, שלא תעיז לזוז". ליבו גועש, הדם שבגופו רוחש חיים. האישה ניגשת לארונית במכון, מוציאה משם חבל קפיצה. "מממ..." אומרת לעצמה. חוקרת את גופו בעיניה. היא מקפלת את החבל לשני חלקים, יהיה לה מרחב פעולה. "תוריד את המכנס!", הוא מוריד. חלק. המכה ניתחת על גופו, הוא לא מתנגד, היא שולטת בו. מותירה אחריה פס אדום ויחיד. עיניה מתמלאות בגאווה, הפס הראשון שלה. היא מניפה את החבל בשנית, הפעם, היא תמשיך. המכה השנייה מגיעה, הרעש נשמע, צורב את עורו, המכה השלישית, הרביעית ממשיכות להגיע, היא בטירוף חושים. לרגע אחד היה נדמה כי גופו עומד לקרוס, היא לא תרשה שזה יקרה לו, לא עכשיו. "תסתובב" נשמע קולה, הגבר מציית לה, לא מבין איך הוא מצא את עצמו במצב הזה. "על ארבע", קולה חודר למוחו, מגרה אותו, איברו מזדקר כנגד רצונו. הוא עכשיו על ארבע, היא ניגשת ופותחת את רגליו עד תום, פיסוק רחב גורר אחריו דרך ישירה לישבנו, בלי הודעה מוקדמת מחדירה את קצה החבל, העשוי מעץ, לישבנו, הוא נדרך, כאב צורם עובר בעורקיו. "שב מולי, תביט אליי", קולה נעשה רך יותר, היא לוקחת שתי סיכות ראש, קליפסים משיערה ותופסת את פטמותיו, "נעים לך?" שואלת אותו "כן.." בפעם הראשונה שומעת את קולו, רך, מבוייש "כן מה?", לוקחת את זה יותר רחוק "כן גבירתי", הוא עונה, היא מרוצה, חיוך נסוך על פניה. היא לוחצת יותר בחוזקה על הקליפסים, היא מתגרה יותר, ההרגשה הזאת עושה לה טוב בין הירכיים, מותירה אותה המומה מההרגשה. מביטה לעברו, איברו פועם, זקור מולה. היא בהחלט רוצה אותו בין רגליה.
"תשכב על הגב", נשכב, "תחלוץ את נעליי וגרביי", חולץ, מאושר. היא מניחה את רגלה על פיו, בלי הוראה, רק הרגשה הוא מתחיל לנשק את רגלה, ההרגשה, מעבירה בה זרמי חשמל שמטפסים אל בין רגליה. לשונו נשלחת כנחש את בין אצבעותיה, עוברת, מלקקת, בולעת, הוא יונק אותה עד תום. עונג. הוא מנסה להמשיך, אך קולה משלח "תתפשט", הוא מתפשט כשהוא שכוב על הרצפה הקרה, רגלה עדיין מולו, "ושלא תפסיק לענג אותי", פוסקת. המשימה קשה עליו, אבל הוא מצליח, היא מזכה אותו בפרס. היא נעמדת מול פניו, פושטת לאט את מכנסיה, עורה השחום מגרה אותו, וגם הציפייה, מכנסה מועף לחלל החדר, תחתוניה מוסטות הצידה, "תפתח את הפה", פותח, הוא מתחיל להשתגע. רוצה לטעום אותה, את כולה. זרם חם, נעים, מריר ללשונו וחדש נשפך לפיו, "תבלע, הכול", הוא יונק בשקיקה מוטרפת, לא רוצה שיגמר. היא מתיישבת עליו, הזרם נגמר והוא לא מספיק להבין, ולשונו מגלה טעם אחר, נפלא, מיציה. הוא מלקק את כולה, היא נאנחת, גופה מתחיל לרעוד קלות, הוא פוגע בנקודה הנכונה. לשונו חוקרת אותה, לאורכה, לרוחבה, של דגדגנה, של שפתיה. היא משחררת את הקליפסים מפטמותיו, תחושת הקלה וכאב נוחתת עליו בעוצמה, זה סוחף אותו יותר. הוא ממשיך בקצב ללקק אותה, הנאתה- הנאתו שלו. קולה נשמע בעוצמה, חלל החדר רועד יחד איתה, ראשה מתערפל, ראשו מסתובב והיא גומרת בצעקה. הנוזלים, ממשיכים לזרום, הוא ממשיך לינוק, רוצה להביא אותה לאורגזמה נוספת, כעת, אצבעו חודרת לתוך פי טבעתה, היא נאנחת רחש, ציפורניה ננעצות בבשרו הלבן, מותירות סימני חיה אדומים. היא נעה עם אגנה עליו, אפו מתחכך בדגדגנה אף יותר, לשונו חודרת אליה יותר בעוצמה, ההנאה משתקת אותה, והיא גומרת בשנית. עכשיו, היא צריכה להסדיר את נשימתה, היא קמה מעליו, נגשת לתיקה ומוציאה בקבוק מים, לוגמת בשקיקה. "רוצה גם,כלב?", "כן גבירתי, מאוד", אומר הכלב, היא מחייכת אליו, "תחזור לארבע", חוזר, היא מושכת את ראשו אליה, הוא לוגם, מתמלא ברוגע, את שאריות המים, שופכת על גופו, על הסימנים שהותיר החבל... איברו עדיין זקור, המבט שלה, שנעצה בו, המילים, התחושות גרמו לו לרצות ממנה עוד. היא נגשה מאחוריו, מחדירה את קצה החבל עוד לפי טבעתו, ההנאה גוברת, אונו מתגבר, היא מושיטה את ידה, לליטוף, מענגת אותו, בעדינות, היא שומעת את גרונו משמיע קולות של התרגשות, פעימות ליבו נשמעות בחוזקה, היא ממשיכה. הקצב גובר, עוצמתה ידה מתחזקת, ואז נשמעת אנחתו. הוא מושיטה את ידה כעת לפיו, "תנקה את הכול", הוא מלקק את זרעו מידה הענוגה, מנשק אותה, מודה לה. שולפת את החבל ממנו, מלטפת את ראשו בחיבה, "תתלבש, אתה משוחרר". בשקט, אוסף את בגדיו, מרגיש ריקנות אוחזת בו, הוא זקוק לה...
(ערב, מכון כושר)
גבר גבוה, רחב כתפיים, ראשו מגולח, גופו מקועקע, שטוף זיעה
אישה מלאה, מאומצת, ניצני הצלחה נראים על גופה, שיערה השחור גולש על כתפיה בחיבה.
הגבר נראה מאומץ במכשיר לשיפור שרירי הירכיים, פניו מרוכזים בדמותו שנשקפת אליו במראה, הוא מציץ לצידו ורואה כי אישה זו שוכנת לידו, גם היא מתאמצת, רוצה כבר ללכת הביתה, לא לפני שתסיים את עבודתה הרבה על גופה. שניהם נמצאים לבד, המאמן כבר פנה ללכת החוצה לשתות מים קרים, להתרענן, גם הוא רוצה ללכת לאישתו ולילדה, להספיק להגיד לילה טוב לביתו. הגבר נועץ מבטים חודרניים בגופה של האישה, חיוך נמתח על פניו, היא מביטה לעברו חזרה, המבט שורף לו, ובלי שום מאמץ היא גרמה לו להשפיל מבט. חיוך של ניצחון מאיים לצוץ על פניה, פני הפוקר הלבנות שלה.
"אתה נהנה להסתכל עלי?", שואלת האישה בטון תקיף, הוא, מתמלא באודם לחייו ושפתיו, גופו בוער מבושה. "קום!" ציוותה, הוא התרומם בכבדות מעל המכונה, מאיים ליפול ארצה תחת רעידות רגליו. "יותר מהר!", צועקת. מזרז את צעדיו, "בוא אחריי", נגרר אחריה, קול צעדיו נשמע. היא מעמידה אותו מול המראה, כך שיוכל לראות את פניו המיוזעות. "תפסק את הרגליים, ושלא, אני מדגישה, שלא תעיז לזוז". ליבו גועש, הדם שבגופו רוחש חיים. האישה ניגשת לארונית במכון, מוציאה משם חבל קפיצה. "מממ..." אומרת לעצמה. חוקרת את גופו בעיניה. היא מקפלת את החבל לשני חלקים, יהיה לה מרחב פעולה. "תוריד את המכנס!", הוא מוריד. חלק. המכה ניתחת על גופו, הוא לא מתנגד, היא שולטת בו. מותירה אחריה פס אדום ויחיד. עיניה מתמלאות בגאווה, הפס הראשון שלה. היא מניפה את החבל בשנית, הפעם, היא תמשיך. המכה השנייה מגיעה, הרעש נשמע, צורב את עורו, המכה השלישית, הרביעית ממשיכות להגיע, היא בטירוף חושים. לרגע אחד היה נדמה כי גופו עומד לקרוס, היא לא תרשה שזה יקרה לו, לא עכשיו. "תסתובב" נשמע קולה, הגבר מציית לה, לא מבין איך הוא מצא את עצמו במצב הזה. "על ארבע", קולה חודר למוחו, מגרה אותו, איברו מזדקר כנגד רצונו. הוא עכשיו על ארבע, היא ניגשת ופותחת את רגליו עד תום, פיסוק רחב גורר אחריו דרך ישירה לישבנו, בלי הודעה מוקדמת מחדירה את קצה החבל, העשוי מעץ, לישבנו, הוא נדרך, כאב צורם עובר בעורקיו. "שב מולי, תביט אליי", קולה נעשה רך יותר, היא לוקחת שתי סיכות ראש, קליפסים משיערה ותופסת את פטמותיו, "נעים לך?" שואלת אותו "כן.." בפעם הראשונה שומעת את קולו, רך, מבוייש "כן מה?", לוקחת את זה יותר רחוק "כן גבירתי", הוא עונה, היא מרוצה, חיוך נסוך על פניה. היא לוחצת יותר בחוזקה על הקליפסים, היא מתגרה יותר, ההרגשה הזאת עושה לה טוב בין הירכיים, מותירה אותה המומה מההרגשה. מביטה לעברו, איברו פועם, זקור מולה. היא בהחלט רוצה אותו בין רגליה.
"תשכב על הגב", נשכב, "תחלוץ את נעליי וגרביי", חולץ, מאושר. היא מניחה את רגלה על פיו, בלי הוראה, רק הרגשה הוא מתחיל לנשק את רגלה, ההרגשה, מעבירה בה זרמי חשמל שמטפסים אל בין רגליה. לשונו נשלחת כנחש את בין אצבעותיה, עוברת, מלקקת, בולעת, הוא יונק אותה עד תום. עונג. הוא מנסה להמשיך, אך קולה משלח "תתפשט", הוא מתפשט כשהוא שכוב על הרצפה הקרה, רגלה עדיין מולו, "ושלא תפסיק לענג אותי", פוסקת. המשימה קשה עליו, אבל הוא מצליח, היא מזכה אותו בפרס. היא נעמדת מול פניו, פושטת לאט את מכנסיה, עורה השחום מגרה אותו, וגם הציפייה, מכנסה מועף לחלל החדר, תחתוניה מוסטות הצידה, "תפתח את הפה", פותח, הוא מתחיל להשתגע. רוצה לטעום אותה, את כולה. זרם חם, נעים, מריר ללשונו וחדש נשפך לפיו, "תבלע, הכול", הוא יונק בשקיקה מוטרפת, לא רוצה שיגמר. היא מתיישבת עליו, הזרם נגמר והוא לא מספיק להבין, ולשונו מגלה טעם אחר, נפלא, מיציה. הוא מלקק את כולה, היא נאנחת, גופה מתחיל לרעוד קלות, הוא פוגע בנקודה הנכונה. לשונו חוקרת אותה, לאורכה, לרוחבה, של דגדגנה, של שפתיה. היא משחררת את הקליפסים מפטמותיו, תחושת הקלה וכאב נוחתת עליו בעוצמה, זה סוחף אותו יותר. הוא ממשיך בקצב ללקק אותה, הנאתה- הנאתו שלו. קולה נשמע בעוצמה, חלל החדר רועד יחד איתה, ראשה מתערפל, ראשו מסתובב והיא גומרת בצעקה. הנוזלים, ממשיכים לזרום, הוא ממשיך לינוק, רוצה להביא אותה לאורגזמה נוספת, כעת, אצבעו חודרת לתוך פי טבעתה, היא נאנחת רחש, ציפורניה ננעצות בבשרו הלבן, מותירות סימני חיה אדומים. היא נעה עם אגנה עליו, אפו מתחכך בדגדגנה אף יותר, לשונו חודרת אליה יותר בעוצמה, ההנאה משתקת אותה, והיא גומרת בשנית. עכשיו, היא צריכה להסדיר את נשימתה, היא קמה מעליו, נגשת לתיקה ומוציאה בקבוק מים, לוגמת בשקיקה. "רוצה גם,כלב?", "כן גבירתי, מאוד", אומר הכלב, היא מחייכת אליו, "תחזור לארבע", חוזר, היא מושכת את ראשו אליה, הוא לוגם, מתמלא ברוגע, את שאריות המים, שופכת על גופו, על הסימנים שהותיר החבל... איברו עדיין זקור, המבט שלה, שנעצה בו, המילים, התחושות גרמו לו לרצות ממנה עוד. היא נגשה מאחוריו, מחדירה את קצה החבל עוד לפי טבעתו, ההנאה גוברת, אונו מתגבר, היא מושיטה את ידה, לליטוף, מענגת אותו, בעדינות, היא שומעת את גרונו משמיע קולות של התרגשות, פעימות ליבו נשמעות בחוזקה, היא ממשיכה. הקצב גובר, עוצמתה ידה מתחזקת, ואז נשמעת אנחתו. הוא מושיטה את ידה כעת לפיו, "תנקה את הכול", הוא מלקק את זרעו מידה הענוגה, מנשק אותה, מודה לה. שולפת את החבל ממנו, מלטפת את ראשו בחיבה, "תתלבש, אתה משוחרר". בשקט, אוסף את בגדיו, מרגיש ריקנות אוחזת בו, הוא זקוק לה...
