הציידת והטרף שלא ידע
מאת עתליה(שולטת)
22 ביוני 2003
אין הרגשה יותר עילאית מזו שאת אתו ויודעת שאת לו הראשונה. הראשונה מזה כמעט עשור.
עשור שהזין שלו לא בילה בתוככי אישה. עשור שלשונו לא נדחקה לקודש הקודשים.
למעבר הצר והלח, הספוג מיצי תשוקה.
הוא נחת בארץ זה לא מכבר. נבוך ומבולבל עומד בים של אנשים הזרים לו בשפתם ובמנהגם.
ממתין לך.
ממתין לך אך, אינו יודע באמת מי את.
מזה ארבעה חודשים שהוא מאזין ומתמכר לקולך מעבר לים, מעבר לאפרכסת.
את כבר שם, עומדת מן הצד.
לזהות אותו בים האנשים הייתה המשימה הכי קלה שקיבלת.
מן הצד את ממשיכה לבחון אותו, והוא אינו משגיח בך.
מעוטרת בחצאית קצרה שחורה החושפת רגליים נשיות. מבט נוסף מבחין בקימורי הברך העדינים.
מגפי העור השחורות ככפפה על שוקייך. חולצת הלייקרה האדומה מדגישה כל קימור בגופך, ומבליטה חמוקייך השופעים.
את זוכה לא אחת למבטים מזמינים אך, המטרה כבר נבחרה.
את ניגשת אט אט, בצעד בוטח לעברו. הוא נבוך, מבולבל ואובד עצות. לא מעלה בדמיונו הפרוע שזו את.
את, שקולך היה הדבר האחרון שליטף אוזנו מידי לילה בארבעת החודשים האחרונים.
לאחר שהתעשת הציג עצמו ולחץ ידך.
הוא לא מסוג הגברים שהיית מעיפה מבט שני לעברם. גם אם היו יושבים מולך ברכבת או נעצרים ברמזור אדום ברכב שלימינך.
מן הסוג שכשהיית ילדה אהבת להשתלח בם, לשלוח חרצובות לשונך ולסרסם.
בלילה יצאתם לבילוי, לא סוער משהו. סרט, ארוחת ערב ושיחה מעמיקה.
בחזורכם למלון בו התאכסן, צעדתם על שפת הים, רוח חורפית פורעת שיערך.
את עולה לחדרו. סגנון פשוט ולא ראוותני.
הוא כבר בטרנינג, מן הסוג שאת מתעבת, כזה שכבר עבר כביסות רבות.
ואת מקלפת אט אט את שכבות הביגוד.
מעיל העור... החולצה האדומה... חצאית המיני השחורה... נשארת בתחתון וחזיה ובמגפי עור גבוהות...
כמכורה לחורף ולקור העז שמביא עמו, את נכנסת למיטה כשחולצת טריקו לבנה, המבהיקה על עורך השחום, ותחתוני סאטן שחורים לגופך בלבד.
שניכם באותה המיטה. עטופים באותה השמיכה. מנסים להירדם אחר ברכת "לילה טוב" נימוסית. אך, ללא הועיל.
נהיה חם מתחת לשמיכה.
שקט.
את מאזינה לנשימותיו הקצובות, המשתנות, המתגברות.
מחייכת.
הידיעה שעצם שוכבך לידו בלבד גורמת לו לזוע באי נוחות, לאזור חלציו להתנהג כבעל חיים משלו.
לשמוע את ההתלבטות שאוחזת בו, באם להעז לגעת... לחוש... גורמת לך להתעורר לחיים.
הידיעה שזו את שגורמת לו לכך, מגרה אותך יותר ויותר.
אך, את לא מוכנה לשחרר אותו מסבלו. עוד לא. שיסבול מעט... שיתפתל... שהתפיחה במכנסיו תגדל...
אם כבר להרגיש אותו, אז במלוא עוצמתו....
אט אט כפות רגליכם נוגעות לא נוגעות. ושוב נוגעות... ונוגעות.... מלטפות... מטיילות... עושות אהבה...
רגלייך מטיילות במעלה שוקיו, נעצרות קמעה וממשיכות.
ברגע של טירוף, את מסיטה את השמיכה מעליכם ומוצאת עצמך גוהרת מעליו.
ידייך נתמכות למול המזרן, פנייך קרובות לפניו. שפתיו כמהות לשפתייך הבשרניות. אך, את מסיטה פנייך.
מפשקת רגליו ומעבירה את ברכך במעלה ירכיו.
ברכך במפשעתו, מתחככת באיבר מינו, חשה את הבליטה במכנסיו... קשה... תפוחה... והיד עוד נטויה...
ברכך מעל איברו, מורידה ולוחצת אותה לעברו. ממשיכה ללחוץ ומרגישה כיצד הוא נלחץ, נמחץ תחת כובד ברכך.
הוא נאנק, אנקת כאב מהולה בהנאה.
את מסמנת לו להתפשט, ערום ועריה.
והוא, ללא עוררין כמצוותך זורק מעליו את הבגדים.
את מביטה בו, סוקרת גופו. יודעת שבמקום ובזמן אחר לא היית נוגעת בו אפילו באצבעך.
אצבעותייך מטיילות על חזהו העולה ויורד.
אצבעות יפות, שחומות. ציפורנייך מעוטרות בלק אדום כיין. נעצרות בפטמותיו הזקורות, לא יכולות שלא לצבוט בהן עד שמאדימות...
ממשיכות לטייל לעבר בטנו המתכווצת... לעבר אזור חלציו.
מעבירה רק את ציפורנייך הארוכות על איבר מינו. איברו נענה לך, נמתח עד קצה גבול היכולת, רק לכבודך.
אוחזת איברו בשתי ידייך הקרות קמעה, הוא נרעד.
חופנת אשכיו בידך האחת. ממוללת אותם, מוחצת אותם, מכאיבה לו. עושה בהם כרצונך...
את פוקדת עליו שיתהפך על בטנו.
בפניו ניכר הפחד מהלא נודע אך, הוא אינו מעז לערער על דברתך.
הוא שכוב לפניך, ישבנו המעוגל מתריס לעברך.
את מעבירה את ידך על ישבנו הבתולי, הלבן והחלק.
והוא, שמרגיש בסכנה מכווץ ולא מוכן להעתר לך.
ידך מתרוממת ובהנפת חבטה נוחתת בצליל חד על בשרו הרך. אדמומיות פשטה בבשרו. והוא, נרעד אך, עדיין לא נפתח.
ושוב את מנחיתה את ידך, פעם אחר פעם, עד שנכנע.
את מחייכת, חיוך של ניצחון.
הוא מגביה את ישבנו שנפתח למולך, ומגלה לך שושנה יפיפייה, כזו שלא חוותה מגע גבירה.
את מעבירה את אצבך על הפתח, הוא נרעד קלות. אך, יודע שאין חזור.
אט אט את מחדירה אצבעך... עד הסוף... פולשת לתוכו. מלמדת אותו כי שלך הוא, לא רק בחיצוניותו.
מוציאה אותה... ושוב מחדירה... עמוק... נעה בתוכו...
הוא נאנק תחתייך, אנקת הנאה כבושה כמסרב להודות שנהנה.
את מזיינת אותו... פולשת לתוכו... הוא גונח... מפלחת ישבנו... בועלת אותו... הוא מתמסר לתחושת הכניעות... לרצונותיי... למאווייך...
חורצת ציפורנייך הארוכות בגבו... הוא מתקמר... נאנק...
ואז... שניה לפני שמתמכר למגע אצבעותייך...
בבת אחת, ללא הודעה מוקדמת, את שולפת אצבעך מתוכו.
משאירה אותו ריק... חלול... הלום מן ההפתעה... מן הפתאומיות בה נטשת אותו...
בהחלטיות האופיינית לך, את מסמנת לו באצבעך לקום מן המיטה ומתיישבת בקצה.
רומזת לו להגיע ולעמוד למולך. הוא נעמד.
למראה סימן נוסף באצבעך, הוא יורד על ברכיו.
את מעבירה ידייך הנשיות על פניו.
באחת אוחזת בשערו ומצמידה פניו אל בין רגלייך. סנטימטרים ספורים מפתח מקדשך.
מרגישה את נשימותיו המתגברות... יודעת שליבו מאיץ בקצב מטורף... חשה את הבל פיו החם פורט בתשוקה מטורפת על ערוותך...
ואת... את נהנית מכל רגע.
לפקודתך, מוציא לשונו למול מקדשך הנוטף מיצי תשוקה.
הוא מתאווה... תאב למגע בשרך החם תחת לשונו... מתייסר כי לא ניתן האישור המיוחל... האישור שישחרר לשונו למקום החם והרטוב... לעולם שכולו טוב....
פניו המיוסרות מסבות לך הנאה צרופה.
צחוקך הרם נישא בחלל החדר.
הוא מבולבל... נבוך... מושפל... ובאחת הוצמדו פניו לעבר מקדשך.
מופתע... לא מוכן... ומבולבל ממגע לשון בבשר... מהתערבבות טעמים... ממגע לח ורטוב... מטעמו של נקטר אלילה...
נאלמה דום לשונו בשניה הראשונה. ומיד התעשת.
החל ללקק מקדשך בחרדת קודש ובהנאה, את נאנקת... ביראה ובתשוקה, את פולטת אנחות הנאה...ברכות ובחוזקה, גופך הנשי מתפתל תחת לשונו...
ברפרוף ובהצמדות יתרה, את זעה ללא הפסק... נשימותייך עולות ויורדות בקצב עולה ומתגבר.... עולה... ומתגבר...
הוא מסב לך הנאה. ואת נהנית מכל רגע.
הוא מתמוגג מלשונו המשרתת... המספקת... המענגת... מאנחותייך המטריפות את חושיו... מנאקותייך המאיצות את קצב ליקוקיו...
מהתפתלות גופך הלוקחת את גירויו לשיאים חדשים...
אט אט את מרגישה את נקודת השיא... ההתקרבות בטיפוס מעלה... אל הרגע בו תתנפצי לרסיסים... והנה היא מגיעה...
ההתנפצות...
זהו רגע בו את מרגישה שכבשת את הפסגה... הרגע בו את בטירוף חושים... קליימקס שמשתלט עלייך... ואת גונחת בין תרצי או לא...
כמה פעמים שעשית חזרות גנרליות לקראת הרגע הנכסף, לא משחקות תפקיד... כי בנקודה הזו את לא בשליטה....
זהו רגע בו את משתחררת מהכל... ונוהמת נהמות נשיות חייתיות, שמגרות אותו עוד יותר ומגבירות את קצב לשונו....
אט אט את נרגעת... נשימותייך הופכות סדורות קמעה... עדיין עם פרפורי הנאה... רסיסונים קטנים...
גופך שעבר טלטלת תאווה, תשוקה, מסע אל השיא, כבישת הפסגה והתנפצות עילאית מסדיר נשימותיו...
את אוספת אותו אל חיקך... מלטפת מחלפות ראשו...
נרגעים יחד... מסדירים נשימה... חבוקים... נרדמים....
עשור שהזין שלו לא בילה בתוככי אישה. עשור שלשונו לא נדחקה לקודש הקודשים.
למעבר הצר והלח, הספוג מיצי תשוקה.
הוא נחת בארץ זה לא מכבר. נבוך ומבולבל עומד בים של אנשים הזרים לו בשפתם ובמנהגם.
ממתין לך.
ממתין לך אך, אינו יודע באמת מי את.
מזה ארבעה חודשים שהוא מאזין ומתמכר לקולך מעבר לים, מעבר לאפרכסת.
את כבר שם, עומדת מן הצד.
לזהות אותו בים האנשים הייתה המשימה הכי קלה שקיבלת.
מן הצד את ממשיכה לבחון אותו, והוא אינו משגיח בך.
מעוטרת בחצאית קצרה שחורה החושפת רגליים נשיות. מבט נוסף מבחין בקימורי הברך העדינים.
מגפי העור השחורות ככפפה על שוקייך. חולצת הלייקרה האדומה מדגישה כל קימור בגופך, ומבליטה חמוקייך השופעים.
את זוכה לא אחת למבטים מזמינים אך, המטרה כבר נבחרה.
את ניגשת אט אט, בצעד בוטח לעברו. הוא נבוך, מבולבל ואובד עצות. לא מעלה בדמיונו הפרוע שזו את.
את, שקולך היה הדבר האחרון שליטף אוזנו מידי לילה בארבעת החודשים האחרונים.
לאחר שהתעשת הציג עצמו ולחץ ידך.
הוא לא מסוג הגברים שהיית מעיפה מבט שני לעברם. גם אם היו יושבים מולך ברכבת או נעצרים ברמזור אדום ברכב שלימינך.
מן הסוג שכשהיית ילדה אהבת להשתלח בם, לשלוח חרצובות לשונך ולסרסם.
בלילה יצאתם לבילוי, לא סוער משהו. סרט, ארוחת ערב ושיחה מעמיקה.
בחזורכם למלון בו התאכסן, צעדתם על שפת הים, רוח חורפית פורעת שיערך.
את עולה לחדרו. סגנון פשוט ולא ראוותני.
הוא כבר בטרנינג, מן הסוג שאת מתעבת, כזה שכבר עבר כביסות רבות.
ואת מקלפת אט אט את שכבות הביגוד.
מעיל העור... החולצה האדומה... חצאית המיני השחורה... נשארת בתחתון וחזיה ובמגפי עור גבוהות...
כמכורה לחורף ולקור העז שמביא עמו, את נכנסת למיטה כשחולצת טריקו לבנה, המבהיקה על עורך השחום, ותחתוני סאטן שחורים לגופך בלבד.
שניכם באותה המיטה. עטופים באותה השמיכה. מנסים להירדם אחר ברכת "לילה טוב" נימוסית. אך, ללא הועיל.
נהיה חם מתחת לשמיכה.
שקט.
את מאזינה לנשימותיו הקצובות, המשתנות, המתגברות.
מחייכת.
הידיעה שעצם שוכבך לידו בלבד גורמת לו לזוע באי נוחות, לאזור חלציו להתנהג כבעל חיים משלו.
לשמוע את ההתלבטות שאוחזת בו, באם להעז לגעת... לחוש... גורמת לך להתעורר לחיים.
הידיעה שזו את שגורמת לו לכך, מגרה אותך יותר ויותר.
אך, את לא מוכנה לשחרר אותו מסבלו. עוד לא. שיסבול מעט... שיתפתל... שהתפיחה במכנסיו תגדל...
אם כבר להרגיש אותו, אז במלוא עוצמתו....
אט אט כפות רגליכם נוגעות לא נוגעות. ושוב נוגעות... ונוגעות.... מלטפות... מטיילות... עושות אהבה...
רגלייך מטיילות במעלה שוקיו, נעצרות קמעה וממשיכות.
ברגע של טירוף, את מסיטה את השמיכה מעליכם ומוצאת עצמך גוהרת מעליו.
ידייך נתמכות למול המזרן, פנייך קרובות לפניו. שפתיו כמהות לשפתייך הבשרניות. אך, את מסיטה פנייך.
מפשקת רגליו ומעבירה את ברכך במעלה ירכיו.
ברכך במפשעתו, מתחככת באיבר מינו, חשה את הבליטה במכנסיו... קשה... תפוחה... והיד עוד נטויה...
ברכך מעל איברו, מורידה ולוחצת אותה לעברו. ממשיכה ללחוץ ומרגישה כיצד הוא נלחץ, נמחץ תחת כובד ברכך.
הוא נאנק, אנקת כאב מהולה בהנאה.
את מסמנת לו להתפשט, ערום ועריה.
והוא, ללא עוררין כמצוותך זורק מעליו את הבגדים.
את מביטה בו, סוקרת גופו. יודעת שבמקום ובזמן אחר לא היית נוגעת בו אפילו באצבעך.
אצבעותייך מטיילות על חזהו העולה ויורד.
אצבעות יפות, שחומות. ציפורנייך מעוטרות בלק אדום כיין. נעצרות בפטמותיו הזקורות, לא יכולות שלא לצבוט בהן עד שמאדימות...
ממשיכות לטייל לעבר בטנו המתכווצת... לעבר אזור חלציו.
מעבירה רק את ציפורנייך הארוכות על איבר מינו. איברו נענה לך, נמתח עד קצה גבול היכולת, רק לכבודך.
אוחזת איברו בשתי ידייך הקרות קמעה, הוא נרעד.
חופנת אשכיו בידך האחת. ממוללת אותם, מוחצת אותם, מכאיבה לו. עושה בהם כרצונך...
את פוקדת עליו שיתהפך על בטנו.
בפניו ניכר הפחד מהלא נודע אך, הוא אינו מעז לערער על דברתך.
הוא שכוב לפניך, ישבנו המעוגל מתריס לעברך.
את מעבירה את ידך על ישבנו הבתולי, הלבן והחלק.
והוא, שמרגיש בסכנה מכווץ ולא מוכן להעתר לך.
ידך מתרוממת ובהנפת חבטה נוחתת בצליל חד על בשרו הרך. אדמומיות פשטה בבשרו. והוא, נרעד אך, עדיין לא נפתח.
ושוב את מנחיתה את ידך, פעם אחר פעם, עד שנכנע.
את מחייכת, חיוך של ניצחון.
הוא מגביה את ישבנו שנפתח למולך, ומגלה לך שושנה יפיפייה, כזו שלא חוותה מגע גבירה.
את מעבירה את אצבך על הפתח, הוא נרעד קלות. אך, יודע שאין חזור.
אט אט את מחדירה אצבעך... עד הסוף... פולשת לתוכו. מלמדת אותו כי שלך הוא, לא רק בחיצוניותו.
מוציאה אותה... ושוב מחדירה... עמוק... נעה בתוכו...
הוא נאנק תחתייך, אנקת הנאה כבושה כמסרב להודות שנהנה.
את מזיינת אותו... פולשת לתוכו... הוא גונח... מפלחת ישבנו... בועלת אותו... הוא מתמסר לתחושת הכניעות... לרצונותיי... למאווייך...
חורצת ציפורנייך הארוכות בגבו... הוא מתקמר... נאנק...
ואז... שניה לפני שמתמכר למגע אצבעותייך...
בבת אחת, ללא הודעה מוקדמת, את שולפת אצבעך מתוכו.
משאירה אותו ריק... חלול... הלום מן ההפתעה... מן הפתאומיות בה נטשת אותו...
בהחלטיות האופיינית לך, את מסמנת לו באצבעך לקום מן המיטה ומתיישבת בקצה.
רומזת לו להגיע ולעמוד למולך. הוא נעמד.
למראה סימן נוסף באצבעך, הוא יורד על ברכיו.
את מעבירה ידייך הנשיות על פניו.
באחת אוחזת בשערו ומצמידה פניו אל בין רגלייך. סנטימטרים ספורים מפתח מקדשך.
מרגישה את נשימותיו המתגברות... יודעת שליבו מאיץ בקצב מטורף... חשה את הבל פיו החם פורט בתשוקה מטורפת על ערוותך...
ואת... את נהנית מכל רגע.
לפקודתך, מוציא לשונו למול מקדשך הנוטף מיצי תשוקה.
הוא מתאווה... תאב למגע בשרך החם תחת לשונו... מתייסר כי לא ניתן האישור המיוחל... האישור שישחרר לשונו למקום החם והרטוב... לעולם שכולו טוב....
פניו המיוסרות מסבות לך הנאה צרופה.
צחוקך הרם נישא בחלל החדר.
הוא מבולבל... נבוך... מושפל... ובאחת הוצמדו פניו לעבר מקדשך.
מופתע... לא מוכן... ומבולבל ממגע לשון בבשר... מהתערבבות טעמים... ממגע לח ורטוב... מטעמו של נקטר אלילה...
נאלמה דום לשונו בשניה הראשונה. ומיד התעשת.
החל ללקק מקדשך בחרדת קודש ובהנאה, את נאנקת... ביראה ובתשוקה, את פולטת אנחות הנאה...ברכות ובחוזקה, גופך הנשי מתפתל תחת לשונו...
ברפרוף ובהצמדות יתרה, את זעה ללא הפסק... נשימותייך עולות ויורדות בקצב עולה ומתגבר.... עולה... ומתגבר...
הוא מסב לך הנאה. ואת נהנית מכל רגע.
הוא מתמוגג מלשונו המשרתת... המספקת... המענגת... מאנחותייך המטריפות את חושיו... מנאקותייך המאיצות את קצב ליקוקיו...
מהתפתלות גופך הלוקחת את גירויו לשיאים חדשים...
אט אט את מרגישה את נקודת השיא... ההתקרבות בטיפוס מעלה... אל הרגע בו תתנפצי לרסיסים... והנה היא מגיעה...
ההתנפצות...
זהו רגע בו את מרגישה שכבשת את הפסגה... הרגע בו את בטירוף חושים... קליימקס שמשתלט עלייך... ואת גונחת בין תרצי או לא...
כמה פעמים שעשית חזרות גנרליות לקראת הרגע הנכסף, לא משחקות תפקיד... כי בנקודה הזו את לא בשליטה....
זהו רגע בו את משתחררת מהכל... ונוהמת נהמות נשיות חייתיות, שמגרות אותו עוד יותר ומגבירות את קצב לשונו....
אט אט את נרגעת... נשימותייך הופכות סדורות קמעה... עדיין עם פרפורי הנאה... רסיסונים קטנים...
גופך שעבר טלטלת תאווה, תשוקה, מסע אל השיא, כבישת הפסגה והתנפצות עילאית מסדיר נשימותיו...
את אוספת אותו אל חיקך... מלטפת מחלפות ראשו...
נרגעים יחד... מסדירים נשימה... חבוקים... נרדמים....
