מבחן הקילור שלי

השבוע האחרון היה שבוע של עליות ומורדות רגשיות. מהרגע שגברתי הודיעה לי על החלטתה לקלר אותי, עברתי משמחה ואושר קיצוניים, לתחושה שאני לא ראויה לכבוד הזה. שיגעתי את עצמי בשאלות שלא נתנו לי מנוח. לא הצלחתי להבין מה הופך אותי לראויה לגברתי.

הרגשתי צורך להתוודות בפניה על כל המקומות בהם האגו עוד שולט בי, בניסיון להוכיח לה כמה אני לא ראויה. הרגשתי שאני העמדת פנים. מתמסרת איפה שקל לי, ושומרת בסוד את המקומות הקשים.

לא יכולתי לעבור את המבחנים שלה כשאני מאמינה שהיא לא יודעת על המקומות החסויים האלה מלאי האגו.

כמה טעיתי כשחשבתי שהיא לא מודעת. כמה תמימות ואגו היו במחשבה הזו.

וגברתי הקשיבה, דיברה, והסבירה לי שרק היא קובעת אם אני ראויה לה או שלא, ושהמבחנים שהיא מכינה לי לכבוד הקילור, ידרשו ממני להיכנס אל כל המקומות שניסיתי לשמור חסויים מפניה.

התחננתי בפניה שתפרק אותי במבחן. שלא תניח לי להסתתר מפניה. שאחריו אדע גם אני שאני ראויה לה.

אתמול בערב התנהלה בינינו השיחה המסכמת בנוגע למבחן.

"קלייר, אני לא זקוקה למבחנים האלה. בחרתי בך לשפחתי. את ראויה לקילור, עברת את כל המבחנים שהצבתי בפנייך" אמרה גברתי, "המבחנים מחר מתקיימים רק כדי שאת תביני כמה את ראויה לי".

"אני רוצה לדעת" המשיכה גברתי, "שאת מתמסרת לי כשפחתי מהמקום הבטוח ביותר בעצמך. לא כי את מרגישה שאת חסרה, לא כי את לא שווה. את הכי שווה, הכי אינטליגנטית, הכי אישה, אם את שפחה ואם את לא, ואני רוצה לדעת שאת יודעת את זה.

"גברתי" עניתי לה, "אני לא שפחה כי אני חסרה, או כי אני חסרת בטחון. זו המהות שלי גברתי. אני לא יכולה להיות מישהי אחרת. אני לא שפחתך ממקום מתרפס או ממקום בו אני צריכה שידרכו עליי, אני שפחתך כי אני לא יכולה אחרת."

וראיתי את האהבה בעיניה, ואת הרצון לקחת אותי למקומות שיעשו את שתינו מאושרות, ואת הנחישות להגן עליי שם. ראיתי בעיניה של גברתי כמה אני שייכת לה.

מאותו הרגע לא היו עוד ספקות.

ישנו בביתה הלילה, ובעשר הגענו אליי.

מבחן ראשון - מבחן האמון והציות.
כשנכנסנו לביתי שלחה אותי גברתי לשחק קצת עם הכלבה בזמן שהיא נכנסה אל חדר השינה להכין אותו בלי ידיעתי למבחנים. כשחזרה לסלון נדרשתי להביא מהחדר את הקולר הזמני שלי, את רצועת ההולכה וכרית גדולה.

ניגשתי לחדר. כשלקחתי את הקולר בידי אמרתי לעצמי שזו אחת הפעמים האחרונות שאני מביאה אותו לגברתי. שבקרוב יהיה עליי קולר אחר, קבוע, הקולר שגברתי תעניק לי.

הנחתי את הכרית לידה על השטיח וכרעתי מולה, מגישה לה את הקולר. עיניה נעוצות בשלי, יש התרגשות בעיניים של שתינו, ואני מרכינה את ראשי בפניה כשהיא עונדת לי את הקולר, ומחברת אליו את רצועת ההולכה.

"קלייר אני רוצה שתאמרי לי כמה את רוצה להיות מקולרת ולמה את רוצה" אומרת לי גברתי.
"אני הכי רוצה וזה הכי לא חשוב" אני עונה לה. "זה לא חשוב כי כבר בחרת בי לשפחתך, ואני הכי רוצה כי אני זקוקה לטקסיות הזו למרות שאני יודעת שאת לא זקוקה לה גברתי, כדי לראות בי את השפחה שלך"

"נכון, כבר בחרתי בך" מחייכת אליי גברתי, "ואת תצליחי במבחנים כי את רוצה להצליח, כי את צריכה לדעת שאת ראויה לי. אני יודעת את זה, עכשיו גם את צריכה לדעת. ואת תצליחי כי את בוטחת בי שלא אדרוש ממך יותר משתוכלי לשאת".

אני כל כך בוטחת.

גברתי שולחת אותי להביא מהאמבטיה מגבת קטנה רטובה. אני נדרשת לנקות בה את כפות רגליה. כל פעולה פשוטה הופכת לטקסית עבורי.

כשרגליה נקיות היא פוסעת אל החדר בו ממתין המחשב שלי, ואני בעקבותיה על ברכי. אני נדרשת להדליק את המחשב, לחבר אותו לאינטרנט, ולהביא את הכרית מהסלון.

"את תמתיני על הכרית בתנוחת המתנה. אם יכאבו לך הברכיים את יכולה לשנות תנוחה. את לא תביטי אל מסך המחשב, ואת לא תפצי את פיך." פוקדת עליי גברתי.

השעה רבע לאחת עשרה. מזווית עיניי אני רואה שגברתי התחברה לאחד הצ'אטים. אני שותקת, ראשי מורכן.
"את יכולה להציץ מידי פעם, אבל לא לקרוא" אומרת גברתי.
היא נכנסת לחדר "דרושה צייתנית", תחת הכינוי "מלכה בשפחה".

מידי פעם אני מעיפה מבט, לא ממש קוראת. רואה אותה מתקתקת במרץ. כשאני שואלת בקול אם אוכל לקחת סיגריה אני זוכה בסטירה. נדרשתי לשתוק, אבל הורשתי לעשן ולשתות כרצוני.

רבע שעה עוברת. לאט אני עוברת מתנוחת ההמתנה לישיבה על הכרית ואז לשכיבה עליה. הכלבה שלי שוכבת מולי על הרצפה. אני לרגלי גברתי, אני הכלבה של גברתי. שומעת איך היא מקלידה, ומניחה את ראשי על זרועי באותה התנוחה בה כלבתי שוכבת מולי. הראש שלנו באותו הגובה עכשיו. שתי כלבות אחיות.

מעיפה מבט לשעון. עשרים וחמש דקות חלפו. אני מרגישה כעס שעולה בי. "יש לנו רק עוד חמש שעות היום וגברתי בוחרת לבזבז אותם על צ'אט?"
אני מחייכת מול הכעס. "אני שייכת לגברתי, הזמן שלי שייך לה, והיא תעשה בו כרצונה. התפקיד שלי בסשן הוא לציית לה. היא תעביר את הזמן שלנו בכל דרך שתראה לה." אני אומרת לעצמי. והראש שוקע ברגיעה מחודשת על הזרוע.

מביטה מלמטה אל גברתי, אל כפות רגליה, אל אצבעותיה המשוחות אודם. רואה את הכסא מלמטה, את השולחן. אומרת לעצמי שהייתי רוצה לצייר את הדברים שאני רואה עכשיו, ולקרוא לציור "זוית הראיה של השפחה שלרגלי גברתה".

חצי שעה עוברת. "בואי וקראי" פוקדת עליי גברתי.
היא בחדר פרטי עם שפחה. השורה הראשונה שאני קוראת נכתבת על ידי אותה שפחה.
"אחרי שתכירי אותי תראי בעצמך שאני יותר שווה מקלייר שלך".

אני שמחה שגברתי סיפרה לה עליי. יושבת על הכרית וקוראת את השורות שהן מחליפות ביניהן. הלצות, טיזינג הדדי, גברתי מבררת לאיזה סוג של גבירה היא נמשכת. אני לא מקנאה עד שגברתי קוראת לה "שפחונת". הבטן מתכווצת שם.

"מותר לגברתי לקרוא למי שהיא רוצה איך שהיא רוצה" אני אומרת לעצמי. "היא נהנית איתה מטיזינג הדדי ואולי היא אפילו תגיע איתה לסייבר סקס, אבל אני השפחה שיושבת לרגליה, אני זו שנמצאת במבחן קילור, אני שייכת לה. כל השאר לא באמת חשוב".

והשיחה ביניהן מתקדמת. ארבעים וחמש דקות עברו מאז התיישבה גברתי ליד המחשב. הטיזינג הופך לנועז יותר. "איך את אוהבת שמתייחסים אלייך בסשן?" כותבת גברתי, "כזונה, ככלבה או כשפחה?".

על תשובתה של השפחה שמולה מגיבה גברתי שוב במילה "שפחונת". ושוב הבטן מתהפכת.

"אני חושבת שייסרנו את קלייר מספיק" כותבת גברתי, "אני יכולה לבשר לך ולה שהיא עמדה במבחן הראשון שלה, מבחן האמון והציות. תודה לך על שיתוף הפעולה".

מרוב חיוך אני לא יכולה לדבר.

"ביקשתי ממנה שתעזור לי במבחן הראשון שלך" אומרת לי גברתי ומלטפת את ראשי ופני. "עמדת בו בגבורה, נתת בי אמון, צייתת, שתקת כמעט לחלוטין. אני גאה בך".

"תודה גברתי" הקול שלי מרוגש עכשיו, "תוכלי להודות לה גם בשמי על העזרה במבחן שלי?"
גברתי שולחת אליה הודעת תודה ממני, שתיהן יוצאות מהצ'אט.

"אף אחת מלבדך לא מעניינת אותי" אומרת לי גברתי, "בך אני מאוהבת, אותך אני רוצה לשפחתי, ואני גאה בך על האמון שנתת בי. ועכשיו בואי לחדר השינה"


מבחן שני - מבחן ההתמסרות
"שכבי על המיטה" פוקדת גברתי כשאנחנו נכנסות לחדר השינה. "אני עומדת להצליף בך עכשיו כפי שלא הצלפתי מעולם. ואת תתמסרי להצלפות שלי, ואחרי כל הצלפה תבקשי עוד. אני אצליף בך 100 פעם, אני אספור, ולאחר שנגיע למאה את תבקשי שאצליף בך עוד. כשתגיעי לנקודה בה לא תוכלי לספוג עוד, את תבקשי עוד מהמקום של ההתמסרות אליי".

הצלפה ראשונה. "בבקשה הצליפי בי עוד גברתי"

השוט הוא שוט רצועות עור. הגוף שלי רפוי עכשיו. אני זוכרת ששפחתה הקודמת של גברתי ספגה פעם 100 הצלפות. האגו שלי דורש ממני לעבור אותה. אני רוצה להיות השפחה המצטיינת של גברתי.

ההצלפות קשות לי, אבל במקום בו לא הייתי עד היום.
"אני הולכת לקרוע לך את הצורה היום" אומרת לי גברתי, ואני מקווה בתוכי שזה בדיוק מה שהיא תעשה. רוצה לתת לה אותי ככל שאני מסוגלת ומעבר לזה. הכאב לא חשוב עכשיו. אחרי כל הצלפה אני מבקשת עוד, גברתי סופרת. פעם אחת אני מתקנת אותה בספירה ומיד נענשת במספר הצלפות חזקות במיוחד.
לא לי לספור. תפקידי לשכב, לספוג, לכאוב, ולבקש עוד כחלק מהתמסרותי לגברתי.

כבר לא חשוב לי כמה ספגה אותה שפחה. אני מתמסרת להצלפותיה של גברתי מהמקום המתמסר ביותר שלי. אני רוצה לתת לה אותי במלואי. רוצה לספוג את כל מה שהיא רוצה לתת לי. כאב שרק לפני יומיים היה מקפל אותי וגורם לי לבקש הפסקה, לא ממש מזיז לי עכשיו. מעבר לכמה התקפלויות אני שוכבת, לא זזה, שומעת את הספירה, ומבקשת עוד.

תשעים הצלפות. "במאה את תגמרי" אומרת לי גברתי, "שימי יד בכוס ותאונני".

קשה לי לאונן, להתמסר לכאב ולבקש עוד הצלפות אחרי כל הצלפה.

"תשעים וחמש" אומרת גברתי, "אני לא רואה את השפחה שלי מתקרבת לגמירה".
"קשה לי להתרכז גברתי" אני מנסה לבקש.
"זה לא מעניין אותי שפחה" עונה לי גברתי, "האורגזמות שלך שייכות לי בכל מצב, ואת תגמרי בשבילי, כי את מתמסרת לי עכשיו".

האורגזמה היא כבר לא פונקציה של חרמנות או ריכוז, אלא של שייכות. בתשעים ושמונה היא מתחילה להיבנות. במאה אני מתפוצצת אל גברתי. גונחת, צורחת, ומבקשת עוד הצלפה.

גברתי ממשיכה להצליף בי, מאה ועשר, מאה עשרים, מאה ארבעים ושלוש.

"גברתי בבקשה רגע, אני לא יכולה עוד" אני מתחננת, הכאב כבר גדול מדי.
"הגעת אל השיא שאת יכולה להגיע אליו" עונה לי גברתי, "ועכשיו את תתני לי את מה שמעבר לגבול היכולת שלך, עכשיו את תתמסרי באמת. אני אצליף בך עוד עשר הצלפות"

ההצלפות שלה קשות לי. הראש מעורפל לי מהכאב. גברתי אמרה שהיא מרשה לי להתמסר לספייס, אבל אני לא רוצה לברוח אליו. רוצה לספוג את כל ההצלפות ממקום של בחירה והתמסרות.

מאה חמישים ושלוש הצלפות.

"עמדת במבחן ההתמסרות" מודיעה לי גברתי, "אני גאה בך שפחה שלי"
אני מספרת לה על התחרות שהייתה לי בראש עם שפחתה הקודמת. "עמדת גם במבחן הויתור על האגו" היא מחייכת. "אני אוהבת אותך שפחה שלי".

אנחנו מעשנות סיגריה. הגוף שלי תשוש אבל אני מרגישה שאוכל לספוג הכל היום. המבחן הזה חשוב לי. אני מוכיחה בו לעצמי שאני ראויה לגברתי. ואני זקוקה להוכחה הזו.

מעריצה אותה על ההשקעה במבחנים, יודעת שהיא חשבה על כל שלב, דמיינה אותו לעצמה, תיארה לעצמה איך אגיב. אוהבת אותה כל כך, ואסירת תודה.


מבחן שלישי - מבחן הויתור על האגו
"את עומדת לוותר בשבילי על האגו שלך" אומרת לי גברתי. "את תתני לי את הדמעות שלך היום, את מה שלא נתת לי עד עכשיו, את הכאב שלך".

זה המבחן שהכי מפחיד אותי. אני מרגישה ריקה בתוכי, כזו שכותבת במילים יפות אבל חסרת עומק רגשי. גברתי דורשת ממני לחשוף עומק שאני מאמינה שלא קיים.

"אני עומדת לקשור אותך, את תהיי חסרת אונים" אומרת גברתי ומושיבה אותי בגבי אל הקיר על כרית. את ידי ואת רגלי היא כובלת לטבעות שבקיר כשהן פשוקות, ומניחה עליי כיסוי עיניים.

"את לא יכולה להפסיק אותי הפעם" אומרת גברתי, "אם תאמרי די זה לא ישנה. אני ממשיכה. את תתני לי את הדמעות שלך היום שפחה".

אני זוכרת שביקשתי מגברתי לפרק אותי, להביא אותי לדמעות הכאב שאני כל כך רוצה שישתחררו. אבל כרגע אני פוחדת.

"תפתחי את הכוס שלך בשביל גברתך" פוקדת גברתי "תפתחי לפיסט של גברתך".

האצבעות שלה חופרות בי, וכבר האגרוף שלה מוכנס לתוכי.

"את יכולה לגמור כמה שתרצי, את לא צריכה לבקש רשות" אומרת גברתי, "אבל זכרי שלא אפסיק גם כשלא תוכלי יותר".

האורגזמות הראשונות נפלאות לי. כל כך טוב להרגיש אותה חופרת בי. חוסר האונים שלי מגרה אותי. נהנית להרגיש את זרועותי תלויות מעליי מחוברות אל הקיר. אני מוזמנת לגמור כרצוני, חסרת אונים. כמה נפלא לי.

אחרי האורגזמה העשירית אולי, הכוס כבר ממש כואב לי. כל תנועה היא עינוי.
"את תגמרי עד שתבכי" אומרת גברתי.
אני מעדיפה לגמור מאשר לבכות.
גומרת שוב, ושוב, רוצה שתצא כבר, לא יכולה לסבול את האגרוף הזה בתוכי.
היא מסובבת את היד בתוכי כך שפרק האגודל פוגע בכל תנועה של היד בנקודת הג'י שלי. זה כואב לי בטירוף, ואז לא כואב. במקום כאב אני מרגישה איך אני מתחילה להאבק בדמעות.

"את תתני לי את הדמעות שלך" דורשת גברתי.
"לא" אני מסרבת.
האגרוף חופר בי.
"את תתני לגברתך את הדמעות. את שייכת לגברתך, כולך, גם הדמעות שלך שייכות לגברתך"
"לא, אני לא אתן את הדמעות" אני מסרבת ומייחלת בתוכי שתצליח לקחת אותן ממני.
"למי את שייכת?"
"לך גברתי"
"למי שייך הכוס הזה?"
"לך גברתי"
"למי שייך הגוף הזה?"
"לך גברתי"

היא חופרת בי

"למי שייכות הדמעות האלה?"

אני לא יכולה לענות. הגוש הזה מתפרץ פתאום. בכי הריקנות שלי קורע לי את הנשמה. לא יכולה להפסיק לבכות עכשיו.
"תני לי אהובה שלי, תני לי יקירה, אני איתך" אני שומעת את גברתי, והדמעות קורעות אותי. כשלרגע נדמה לה שאני מפסיקה היא נעה בתוכי שוב "את תתני לי את כל הדמעות שפחה שלי, אהובה שלי" היא אומרת לי. ואני גועה בבכי.

סוף סוף אני מרגישה שהכאב מתפרק החוצה. שהתחושה שלי שאני ריקה מתחלפת בלהרגיש, בלהרגיש עד הסוף. אני לא ריקה עכשיו. אני מרגישה אדם שלם פתאום.

גברתי משחררת אותי מהכבלים ומכרבלת אותי. הדמעות יורדות עכשיו בחופשיות.

"את לא ריקה אהובתי, את אחת הנשים המלאות ביותר שאני מכירה, את יוצרת, את כותבת, את קוראת אנשים, יש לך רגישות מדהימה".

"אני קוראת אותם כי אני ריקה, כי אני יכולה לבוא אליהם משוללת דפוסים" אני מסבירה לה, "לא ממלאות אני מבינה אותם, אלא מהריק שלי."

אבל עכשיו אחרי הבכי אני לא ריקה יותר. הרגשות סוערים בי כולם, החיוביים והשליליים. אני מאושרת להרגיש הכל. אני יודעת שאחרי שהבכי הזה השתחרר, לא אחזור להרגיש ריקה שוב.

"עמדת במבחן הויתור על האגו," אומרת גברתי ומחבקת אותי אליה, "נתת לי את מה שהכי הפחיד אותך לתת. אני כל כך גאה בך אהובתי".

אני הכי מכורבלת בעולם עכשיו, אבל נזכרת להתלונן על התכווצויות הרחם. אלוהים, כמה גמרתי :)


מבחן רביעי - מבחן העינוג
"ועכשיו שפחה שלי, את הולכת לעבור את מבחן העינוג" אומרת גברתי לאחר עוד סיגריה. "תראי לגברתך שאת זנזונת ראויה. את צריכה להגמיר אותי עשר פעמים ברציפות. מותר לך לעשות מה שתרצי, אני לא מתכוונת להתאמץ כדי לגמור"

אני מאושרת לאתגר הזה. רוצה לשגע את גברתי, להעניק לה ולו במעט על כל ההענקה שלה היום.

"אני הזונה שלך גברתי" אני אומרת לה כששפתיי עוברות על שדיה, "זוכרת, קנית אותי מהבורדל של קלייר" שתינו צוחקות, "ואני הזונה רק שלך, ואני קיימת כדי לענג אותך".

מבקשת את רשותה להפשיט אותה. הרשות ניתנת.

מלטפת את גברתי, האצבעות שלי מרפרפות על עורה, השפתיים והלשון סוגרות על הפטמות הזקורות. אני נטרפת מהאנחות שלה.

יורדת לאיטי לאורך קימורי גופה. השדיים שלי מתחככים בה. יודעת כמה היא נטרפת מהם. השפתיים שלי נעצרות מול הכוס שלה. אני כאן כדי לענג אותה, אבל אני לא יכולה שלא להתענג כשאני מביטה בו. הוא יפה לי כל כך, ריחני, מפתה.

הלשון שלי עוברת על השפתיים החיצוניות. שומעת את גברתי נאנחת. לאט הלשון חודרת, עוברת על הדגדגן, לאט... השפתיים שלי עוטפות לה את הדגדגן בשעה שהלשון חודרת אל מפתחה, נוגעת, מלקקת, חודרת לרגע ואז נסוגה, והשפתיים יונקות אותה.

שומעת את גברתי מתענגת, רואה את הגוף שנמתח מעונג, עוד רגע והיא גומרת בפעם הראשונה.

הרגליים שלה סוגרות לי על הראש, היד שלה אוחזת בשערי, מצמידה את ראשי עמוק לתוכה.

וגברתי גומרת.

"אורגזמה ראשונה שפחה" היא אומרת בקול שליו שעומד בסתירה לסערה שהייתה כאן לפני רגע.

אני לא יכולה עוד לנתק את שפתיי מהכוס שלה. יונקת את הדגדגן שלה כאילו והוא היה זין קטן. התנועות של גברתי מהירות בפה שלי, הגמירה שלה אלימה בפראותה. אני מאושרת.

"אורגזמה שניה שפחה" אני שומעת את הקול השקט והשולט.

"גברתי מוכנה להסתובב?" אני שואלת.
היא נשכבת על בטנה.

השפתיים שלי עוברות על גבה, יורדות אל הישבן. אני מפשקת אותו מעט מולי, ומיד הלשון שלי יוצאת בריקוד פי הטבעת. מלקקת, חודרת מעט. האגן של גברתי נע עם לשוני בריקוד משותף. מלטפת באצבעי את הרטיבות של גברתי, מלטפת את תוכה כשהלשון מגרה את הישבן. אני מתענגת על האורגזמה הזו שלה שנבנית משילוב של כוס וישבן. מתענגת על נכונותה של גברתי להניח לי לענג אותה בכל דרך אפשרית. ואני כל כך שלה, הזונה שלה, זה תפקידי. לענג.

"אורגזמה שלישית שפחה" ממשיכה גברתי לספור.

אני מבקשת ממנה להסתובב שוב, ומביאה מהשולחן את הזין.

"הזונה שלי כבר למדה להלביש קונדום על זין?" מתעניינת גברתי בחיוך.
"גברתי ישנתי כשלימדו את השיעור הזה בבית הספר לזונות מתחילות" אני מתנצלת בחיוך.

מלבישה את הזין בקונדום ואז מבקשת מגברתי רשות להלביש את הזין עליה.

כשהוא עליה אני כרגיל נטרפת. אוחזת את הזין בין שדי. מביטה לעיניה של גברתי שעוקבות אחר כל תנועה שלי.
"אני צריכה להעמיד לגברתי?" אני שואלת.
"בואי תנסי" היא עונה.

יונקת לה את הזין, עמוק לתוך הגרון שלי. אף פעם לא מצצתי אותו כל כך עמוק. הגוף שלי משתף היום פעולה עם פעולות ראשוניות לו. יונקת, מלקקת. גברתי גונחת.

אני קמה, מתיישבת מעליה. עוד לא מחדירה אותו. רוצה לגרות אותה.

הכוס הרטוב שלי נע מעל הזין שלה לאט. הכוס שלי צועק שהוא רוצה את הזין הזה בתוכו, אבל כרגע אני כאן בשביל גברתי.

כשאני רואה שהיא כבר מגורה מספיק, אני מחדירה את הזין לתוכי. רוכבת עליו.

גברתי אוחזת במותני, מלבישה אותי בחזקה על הזין שלה. הכוס שלי יונק אותו לתוכי. רוכבת, עולה ויורדת.

"תגמרי איתי שפחה שלי" אני פוקדת.
אני לא זקוקה ליותר מפקודה אחת. האנחות של שתינו מתערבבות, והצרחות, והגמירות.

אני עוד מתנשפת כשאני שומעת אותה אומרת בשלווה מוכרת "אורגזמת רביעית שפחה".

אני מכירה את גברתי, כשהיא בתוכי היא רוצה עוד.
גברתי מכירה אותי, מכירה את החיוך הטיזרי, את התכווצויות הכוס על הזין שלה. וכבר אני נעה מעליה שוב, והידיים אוחזות בי, מלבישות אותי בחזקה על הזין, מושיבות אותי, מנכסות אותי. אני הרכוש של גברתי, גברתי גומרת בתוכי.

"אורגזמה חמישית שפחה".

יורדת ממנה. הזין שלה עטוף במיצי הכוס שלי.
"בבקשה תשפיכי לי בפה, גברתי. תזייני לי את הפה עם הזין שלך" אני אומרת לה.

השפתיים שלי עוטפות לה שוב את הזין. היא מרימה את ראשה מהכר, מביטה בי כשאני מנקה לה את הזין ממני, מלקקת, יונקת, בולעת אותו לתוכי.

"לטפי לי את הדגדגן תוך כדי" היא פוקדת.

האצבע שלי על הדגדגן שלה, הזין שלה עמוק בפה שלי, עד לגרון. התנועות שלה גבריות עכשיו, גברתי דופקת לי את הפה. היד שלה דוחפת את הראש שלי עמוק יותר.

"אני הולכת להשפיך לך בפה" היא אומרת לי.

דופקת לי את הפה, מזיינת אותו. אני הכלי שלה עכשיו, הפה שלי הוא חור. גברתי גומרת.

"אורגזמה שישית שפחה שלי".

"גברתי מרשה לי לתת לה את הישבן שלי?" אני שואלת.
"גברתך לא מתכוונת להכין אותך היום, אני לא מתכוונת להתאמץ פה"
"אין צורך שתתאמצי גברתי" אני מחייכת. יודעת שהיום אני יכולה לסמוך על הגוף שלי. הגוף שלי משתף פעולה עם המבחנים. הישבן שלי מוכן גם בלי הכנה.

שמה קרם סיכוך על הזין ועל הישבן, ומתיישבת מעליו. גברתי לא זזה. מתפללת שהישבן לא יאכזב. הוא לא.

לאט אני מתחילה לרדת על הזין של גברתי, מחדירה טיפה, ממתינה רגע. זה כואב. דורשת מהגוף שלי להתמסר לה. השרירים משתחררים. אני מושיבה את עצמי על הזין של גברתי. כולה חודר את הישבן שלי.

ושוב אני עולה ויורדת, ושומעת את האנחות של גברתי מתערבבות עם שלי. וגברתי מרשה לי לגמור איתה, וכל כך אי אפשר שלא. חור התחת שלי שייך לגברתי, עוצב לפי צרכיה. גברתי על גבה מזיינת אותי בישבן.

"אורגזמה שביעית... אורגזמה שמינית... אורגזמת תשיעית" סופרת גברתי.

בדרך לאורגזמה האחרונה. השפתיים שלי מלקקות את ירכיה של גברתי, יורדות לאיטן עד לכף הרגל. מלקקת את הקרסול, מנשקת את הכף, יונקת את האצבעות. גברתי גונחת בשקט.

"את תגמירי אותי מהכוס זונה שלי" היא אומרת.
"אני יודעת גברתי, זו רק ההכנה" אני עונה לה.

מתענגת על העונג השקט שלה, ואז עולה לאיטי בחזרה אל הכוס שלה.
"אני שייכת לך" אני אומרת לכוס שלה, "אני כאן כדי לענג אותך"

הלשון והאצבעות שלי מלטפות, חודרות, אוהבות את הכוס של גברתי. הן שייכות לו. בגמירות שלה גברתי לא זקוקה לאגו, היא יודעת להרשות לעצמה להתענג מהזונה שלה בכל דרך. אני חודרת אל גברתי, עמוק בתוכה אני זזה, בתיאום של לשון על דגדגן ועומק הכוס.

אני מכורה לצרחות של גברתי כשהיא גומרת, רוצה עוד, רוצה לענג אותה עד שתיפול מהרגליים. רוצה לעשות לה עונג של מי שייכת לה, של מי שמכורה לגוף שלה שמתפתל שגומר.

"אורגזמה עשירית זונה שלי" אני שומעת את גברתי, "עמדת במבחן העינוג"
"אפשר עוד גברתי?" אני מתחננת.
"די יש גבול" היא צוחקת, "תביאי סיגריה במקום".


מבחן חמישי - מבחן חוסר האונים
אנחנו נחות. וגברתי פונה אליי.

"את עומדת לעבור את המבחן הקשה ביותר עכשיו, את תהיי במצב של חוסר אונים מוחלט, ואת תצטרכי לבטוח בי".
"אני בוטחת בך גברתי" אני עונה לה, "אני לא פוחדת להיות חסרת אונים איתך".

"לכי והביאי מספריים חדות" היא פוקדת.
אני מביאה ושוברת את הראש, מה היא מתכוונת לעשות בהם? בשביל מה מספריים? מה היא רוצה לגזור?

אני חוששת שאולי היא מתכוונת לבחון את נכונותי לקיצוץ השיער שלי. נשבעת לעצמי שאסכים, שלא אעצור אותה. שגם אם זה יקרה אזכור שהגוף שלי שייך לה, ושזה מבחן שבוחן את אמוני בה ואת נכונותי להיות במצב של חוסר אונים.

"תעמדי" מורה לי גברתי, "ותעצמי את העיניים".

גברתי מעמידה אותי על הרצפה במרחק כמה סנטימטרים מהמזרן. ידי לצדי הגוף, הרגליים בפישוק קל.

אני שומעת אותה עושה משהו במרפסת, לוקחת משהו, פותחת. מנסה לנחש מה היא מביאה. לא פותחת את עיני.

גברתי עומדת מולי. אני שומעת רשרושים ופתאום נילון נצמד מתחיל לכסות את הראש שלי. אני נרעדת. לפני כמה זמן ראיתי תמונות של סשן עיטוף, הן הפחידו אותי, אבל גרמו לי לכמיהה. רציתי להרגיש את חוסר האונים שיש בעיטוף כזה. לא אמרתי דבר לגברתי, ופתאום, בסשן מבחן הקילור שלי, זה קורה.

הראש שלי עטוף. גברתי פותחת לי סדקי נשימה באף ובפה, וממשיכה לעטוף את כולי. בתוך שניות אני בספייס. עומדת אבל בספייס. התחושה הזו של חוסר האונים, הידיעה שאני לא יכולה להזיז איבר מגופי, והחום שעולה בו בגלל העיטוף, מכניסים אותי לשלווה ולניתוק של ספייס.

כולי עטופה מכף רגל ועד ראש. העיניים עצומות כל הזמן. אין לי מושג כרגע איפה אני בחדר. זה לא חשוב. רק התחושות חשובות. חוסר האונים מדהים לי.

גברתי מצמידה ניילון נוסף אל פתחי הנשימה שלי. חוסר האויר מפתיע אותי לרגע, ואנחת מצוקה פורצת ממני. היא מסירה אותו, אני נושמת שוב. ושוב גברתי לוקחת לי את האוויר. ושוב.

"את שייכת לי כולך, האויר שאת נושמת עכשיו שייך לי" אומרת לי גברתי.

הספייס שלי מוחלט. אני מרגישה שאני מתנדנדת, לא יכולה לעמוד עוד זמן רב. גברתי מעלה אותי על המזרן. נדמה לי שהיא מחבקת אותי, תומכת בי. אני כבר לא מודעת לזה. רק מודעת לאויר שהיא מאפשרת שיחדור אליי, ולזה שהיא אוסרת את חדירתו.

ובבת אחת אני קורסת על המזרן. השרירים מאבדים פתאום את היכולת לתמוך בגוף.

עכשיו אני יודעת בשביל מה המספריים. גברתי ממהרת לגזור את הניילון מגופי. הספייס שלי עמוק. אני מדברת, אני מגיבה לה, אבל לא מסוגלת לזוז כרגע. הגוף שלי מיוזע, קר לי. גברתי מכסה אותי, מחבקת, קרובה אליי.

"אני מאוהבת בך קלייר, אני מטורפת עלייך".
"אני מטורפת עלייך גברתי" אני אומרת מענני האושר בהם אני שטה.

אני בספייס, אני חבוקה על ידי הגבירה שבחרה בי לשפחתה. הגבירה היחידה שיכולתי לרצות להתמסר לה.

עברתי את המבחנים של גברתי. עכשיו גם אני יודעת שאני ראויה לה. ואני מאושרת.