משהו שכתבתי עבורך

לפעמים אני כועסת על עצמי,
מגיעה כמעט עד כדי שנאה,
על שאני לא יכולה להראות לך,
עד כמה אני שלך.
עד כמה כל נים שלי הוא עבורך.
עד כמה הצעקות שלי מאמש הן פחד,
עד כמה אני רוצה שתמיד תהיה ליד,
אני כועסת על עצמי
ורןצה שתכאיב לי,
אבל אתה יודע,
ועוצר.
לא מכאיב.
כי אתה תעשה את זה בתנאים שלך.
אך ורק כך.
ואני מענה את עצמי אחרי שאתה הולך,
מחשבות מענות,
מֶדַמָה סצנות אפשריות,
דרך אחרת בה יכלו הדברים לקרות.
אני רוצה שתראה שאני שלך,
שתדע בבטחה שכך זה יהיה.

לעיתים אתה מפקפק,
ואני רוצה להיקרע להינמס ולהעלם.