לפעמים אני כועסת על עצמי, / מגיעה כמעט עד כדי שנאה, / על שאני לא יכולה להראות לך, / עד כמה אני שלך. / עד כמה כל נים שלי הוא עבורך. / עד כמה הצעקות שלי מאמש הן פחד, / עד כמה אני רוצה שתמיד תהיה ליד...

המוני אנשים עירומים, חלקם קשורים, דוכני קשירות (מי חשב שאנשים משלמים 5 דולר עבור הצלפה הגונה), אביזרים מוזרים שכמותם לא ראיתי ושאר איקסים לקשירת אנשים אליהם, רצועות עור על לוחות, מה שהתגלה לי כמתקני עינויים, אנשים מחייכים ופתוחים לגבי המיניות שלהם בצורה שלא היתה מוכרת לי...

אני באה / אני מרגישה שאני מתקרבת / עוד צעד, ועוד צעד / אני מרגישה שהנה אני כבר ממש מגיעה / אל המקום שאליו אני הולכת כל כך הרבה זמן /
אל המקום שהדרך אליו ארוכה.

בחניכה הזו יש מעט מאוד סשנים. זו חניכה ארוכה וקשה. ואין בה כמעט עניינים כאלה שמתחילים והינם בעלי סוף. זה הכל ארוך מאוד וקשה מאוד. מצב סטטי של כניעות שנמשך חודשים.