כניעה

היד שהולכת ומתהדקת סביבה.
מרגישה איך היא מתפתלת.
תנועותיה נעשות קצובות.
היא נפחדת.
צעד קדימה, שניים אחורה.
נרגשת.

לפעמים הצורך להיכנע ולתת את כל כולה חזק ממנה.
רק בו היא מיטיבה כל כך לשלוט.
היד מתהדקת.
גופה נלכד ברשת.
מחנק של תשוקה.
בתמהיל ניצחון.
הוא מתבונן בה.
צעצועית קטנה.

מריונטה ללא חוטים.
עכשיו התנועעי לפי החליל שלי.
ריקדי לפי הצלילים שלי.
משהו בה נאטם.
כולה מצומררת.

מאבדת שיווי משקל.
אל זרועותיו נופלת.
אל מרגלותיו קורסת.
עכשיו שבי.
הירגעי.
נישמי לפי הקצב הנכון.
היא שוכחת להאזין לפעימות לבה.
הכל מסתחרר סביבה.

שיפחה?
אדון?
הצורך שהיה טבוע שם תמיד.
מקבל מימד ומשמעות.
מפחיד.
מפחיד.
רוצה לסגת, וכבר אי אפשר.
כל ההתגרויות הקטנות.
כל ההתגוננויות.
כל המסיכות נשרו.
הקליפות נפלו.
נשארת היא.
במערומי.
נתונה כולה לחסדיו.

מביט בה.
בוחן.
סוקר.
מלטף במבטו.
תבקשי.
תבקשי את אשר את רוצה.
והמילים נעתקות מפיה.
נשימתה נבלעת.
היא אוויר עכשיו.
מתפוגגת למולו.
אעשה אותך שלי בין כה וכה.
אימרי זאת.
והיא דוממת.

בין ערב דימדומים לזריחה שזה עתה עולה.
היא שוקעת פנימה.
עמוק אל תוך עצמה.
מתגמדת אל מולו.
הוויתו העצומה הכריעה אותה.
לפחד אין יותר שם.

כעת עתידה היא לגלות את ההתמסרות
על כל גווניה הטוטאליים.
בהבזק של קרן אור שובבה.
שהעזה להסתנן מהחלון.
היא מקפלת את גופה.
ראשה מוטה הצידה.
היא (שוב) שלו.