תולעים בתפוח הגדול

יש לי חשבון פתוח עם ניו יורק, חשבון שתחילתו בתקופת כהונתו של אד קוץ', טרום ג'וליאני- מנקה- העיר. ריצה תמימה בסנטרל פארק בשעה לא נכונה של היום ומפגש עם כושי מהסוג הפלילי שהשאיר אותי בלי שעון ובלי 10 דולרים שהיו עלי במקרה. מילא הנזק בכספי המועט, אבל חוסר האונים מול האקדח השלוף השאיר את טעם העלבון עד היום.

מובן, אם כך, מדוע לא שמחתי לשמוע את הקרח אומר לי: "מה דעתך על קוויקי בתפוח הגדול?"
פתחתי כפתור בחולצה ועניתי, כשאני מישיר אליו מבט, "לא בא בחשבון!"
"הם עושים לנו צרות, אתה יודע," הוא מתחיל להזיע, "ידפקו את ההנפקה".
"לא אכפת לי. רק לפני שבועיים חזרתי משם ורק עכשיו נגמר הג'ט-לג. חוצמזה, סופות ברקים. וערפל בקיטבג."
"מה?" הוא מזיע יותר, "איזה ערפל? נו, אנחנו חייבים."
"אז סע אתה."
"אני לא יכול. חוץ מזה, אתה כבר מכיר אותם. והם סומכים עלייך." הוא לא ממשיך ואומר את האמת, שאחרי הגיחה שלו ליפן, הפולניה האישית שהוא מטפח בבית לא נותנת לו לצאת חודשיים.

אני מגרד את הפדחת. משלב ידיים מאחורי העורף.
"קוויקי. יוצא הלילה, חוזר בחמישי. בסופשבוע אני בבית" אני אומר לו.
"בטח. יומיים ואתה פותר את זה, אח"כ תוכל לבלות."
"כן, אה? ממתי אני מבלה?" אני קורץ לו.
הקרח, שאבן גדולה נגולה מלבו זה עתה, כבר פנה ללכת ומנפנף בידו כאומר "שמענו עליך".

טיסת לילה, נחיתה ב-JFK, מלון, מקלחת, חליפה ומונית. פגישות, ישיבות, הרמת קול מנומסת, פתרון – שלושה ימים חולפים ביעף. חמישי, מול דלפק עמוס בשדה התעופה, דיילת קרקע אנטיפטית מודיעה שעקב תקלה טכנית הטיסה לא תצא. דאם איט!

"שומעת, אני תקוע פה לסוף שבוע. לא, אל על לא טסים בשבת. לא. אין חלופות, כבר ניסיתי. מה לעשות. כן. אני הולך לבלות עם החברה שלך, כן. כן, אני נזהר. מהכל."

ה"חברה שלה" הוא ג'ון. טיפוס צבעוני ומיוחד, מוכשר ומצליח מאוד בעיר שלא הולכת לישון. נפגשו כשלמדה באוניברסיטה, התיידדו. אה, כן- מיותר לציין שהוא הומו. ולי יש סופשבוע בנוסח "טאץ' עליז לסטרייט שיעיז".

"הלו, פייגעלה, How are you?"
את צהלות השמחה שלו שומעים עד ניו ג'רסי.
"אתה פה? כמה זמן? מה?! ולא התקשרת קודם?! You straight bastard !...."
הוא ממשיך ללהג בטלפון עד שאני נוקש על דלתו, בדירה שממוקמת "הכי טוב שיש" על פארק אווניו ואז עובר לדיבור ישיר מלווה בחיבוקים וקפיצות, עד שאני מרגיע אותו –" Seat, puppy!"

"יש לך תוכניות?" הוא שואל כשהוא נרגע.
"היו לי, להיות עם המשפחה בסוף השבוע" אני עונה בקול נכאים.
"אוי קיי, אז אתה איתי." הוא שולח מבט מרובה משמעות ואני זורק לו "Behave!". הוא מצחקק ואומר- "אני מזמין לנו מקומות למועדון הכי חם פה.... אבל צריך לעשות משהו עם השיער שלך ועם עור הפנים ואיפה מצאת את הבגדים המזוויעים האלו?..."
אני נאנח בשקט, חברות היא מוצאת לה...

בערב, אחרי קצת קניות בכמה חנויות בגדים, אני מגלה מחדש את הכשרון האדיר שלו. בחיי, ב"לוק" שעיצב לי אני נראה הרבה פחות ים-תיכוני מהרגיל.

המונית מורידה אותנו בפתח מועדון. אני לא מספיק לקלוט את השם, אבל רואה את שורת הממתינים בכניסה, מהודרים בלבושם הכמעט אחיד. הדורמן פותח לנו חבל צדדי, ובחיוך רחב שמלווה בשטר שמחליק לידו, הוא מכניס אותנו, "ג'ון! טוב לראות אותך שוב, אדוני!"

העיניים מסתגלות לתאורה העמומה וגם בלי להיות במועדון כזה לפני כן די ברור לי...
"ג'ון, ממתי אתה בעסק?"
"אני לא," הוא מצחקק, "אבל עשיתי להם PR ואני בא הנה מידי פעם". נראה שמכירים אותו, כי מכל עבר מהנהנים לו לשלום. "חוץ מזה, יצאנו הנה בגללך. אתה בעסק, לא?" הוא ממשיך ומסביר לי, ששישי בלילה לא עמוס מאוד פה, אבל נחמד, ואנחנו שותים מעט, ומדברים, ואז מצטלבות העיניים עם זוג בחורות מעבר לבר, ומונפת כוסית, והבר-מן מקבל הוראה למזוג להן מה שירצו על חשבוננו, וחיש קל הן כבר לידינו, והשיחה גולשת מהר לענייני שליטה ומהות, וג'ון מחליק לו הצידה וחוזר אחרי כמה דקות עם בחור שאת מתאר השרירים שלו לא קשה לנחש מתחת לחולצה ההדוקה, ואני כבר שיכור קלות וחרמן מכל האווירה הסליזית...

"תגיד לי, אז מה היה אחר כך?" שואל אותי ג'ון מעל הקפה של הבראנץ' למחרת.
"אתה באמת לא זוכר?" אני עונה.
"באמת," הוא מחייך בכאב של האנג-אובר, "רק כואב לי התחת נורא".
אני מתאפק לא לצחוק. "לא רק לך."

"So, בשלב מסויים אחת מהן, הבלונדינית היותר קשוחה, הציעה שנלך אליה, לאפר-ווסט סייד. מסתבר שיש לה שם דירה מאוד מאובזרת. השניה, הברונטית החמודה, היא הסאבית שלה. והבחור שהבאת? נראה כמו גיי-דום קשוח וגם מה שהוא עולל לך מצביע על כך..."
אני מפסיק לרגע ולוגם מהמקיאטו.

"כשהגענו לדירה, הבלונדה לא בזבזה זמן. ישר קשרה את השניה לאיקס, פנים לקיר, הורידה לה את החצאית והתחתונים והתחילה להצליף בה. החבר שלך הורה לך לכרוע על ארבע והתיישב עלייך כדי לצפות, ואני הסתפקתי בספה, בשלב זה. אחרי עשר דקות של הצלפות , בלונדי התעייפה והציעה לי את השוט. משהו נחמד, תשע זנבות עור. נתתי לה כמה מכות לחימום, אבל כשהבחנתי בארשת האכזבה על פניה, הגברתי כוח וקצב. מסתבר שהיא אמרה מילת בטחון, כי בלונדי קפצה עלי בשלב מסויים וביקשה שאפסיק. התחת שלה נראה כמו אחרי מלחמה. זה כנראה הלהיב את החבר שלך, כי כשפניתי אליכם, אתה היית עירום, על ארבע, והוא ישב על גבך עם הפנים אחורה, חובט בך בפדל עץ. אני רוצה לציין שייללת כמו ילדה קטנה." אני מחייך, וזיק של רשעות נוצץ בעיני אל מול פניו המיוסרות.

"כשאני מחזיר את פני לכיוון הבחורות, אני רואה שהן מסתודדות להן. ואז בלונדי מבקשת ממני שאעזור לה לקשור את השניה לאיקס עם הגב לקיר, ואנחנו מפשיטים אותה לגמרי, חוץ מקולר עור שחור עם ניטים שענוד לצווארה, וקושרים אותה לאיקס. בלונדי מביאה קופסה קטנה, פותחת אותה ושולפת מחטים ובקבוקון אלכוהול אל מול עיניה המבועתות של הסאבית.

לא קשה להבחין בשלב הזה שהיא מפחדת אבל גם מחורמנת לגמרי - הירכיים שלה רטובות לגמרי והיא פשוט זולגת.

אנחנו מחטאים את עור שדיה באלכוהול ומתחילים לנעוץ את המחטים - בשד עצמו, בעטרת הפטמה האדמדמה, ובפטמה - שד ימין לי ושד שמאל לבלונדי."

ג'ון נאנח "what the fuck! למי אכפת מה אתם עשיתם! מה הוא עשה לי?"
אני מחייך. "סבלנות, ביץ', אני מגיע לזה. טוב, בזמן שאנחנו מתמקדים בשיפוד החזה של הסאבית, הבחורצ'יק שלך מצא ספקולום, שם עליו קונדום והתחיל להחדיר לך אותו לתחת. זה בטח כאב, כי אתה יללת כמו קויוטי פצוע מול ירח מלא". אני מושך את התאור האכזרי. "כדי שלא תברח, הוא שם לך רגל על הראש והצמיד אותך לרצפה. תגיד, הוא מתאבק של ה- WWF?"

"you son of a bitch!!" הוא פולט במר לבו. "עכשיו אני מבין למה כואב כל כך. אני צריך לראות רופא!"
"כן, כן, אתה תראה," אני מהנהן. "אבל חכה להמשך הסיפור."

עוד לגימת מקיאטו... כבר קר. רומז למלצרית שתגיע.
"טוב, בשלב הזה, הסאבית כבר מרחפת לה. אתה משמיע גם קולות של עונג מעורב בכאב, אז אני לא חושש לך, מה עוד שאני רואה שהוא הוציא את הספקולום מהתחת שלך והוא כורע מאחורייך - חבל שאתה לא זוכר את זה, הוא היה מצוייד, לקנא ממש. בלונדי בינתיים מביאה שני נרות עבים ודולקים, נותנת לי את האדום ונשארת עם הכחול. היא מצחקקת ואומרת לי: 'אני פטריוטית, בוא נטפטף על הכלבה את הדגל!', ואנחנו מתחילים, אבל זה קשה בעמידה, אז מתירים את הכלבונת, מורים לה לשכב על הגב, ובמשך חצי שעה מציירים על הגוף שלה את דגל הכוכבים והפסים. יצא עקום לגמרי, בגלל שהיא זזה.

אני אומר לבלונדי: 'יודעת, גם אני פטריוט, אבל לא אמריקאי!' והיא מורה לכלבונת להתהפך ואומרת לי: 'הדגל שלך על הצד הזה!' ביקשתי נר לבן..."

"מזלה שאתה לא מטוגו", מחייך ג'ון חיוך עקום. לוקח לי רגע להזכר בדגל טוגו ואני פורץ בצחוק, ומבחין במלצרית, שמי יודע כמה זמן נטועה ליד השולחן ומאזינה. היא סמוקה עד שורשי שערה האדמוני, עיניה ברצפה.

"עוד קפה, Sir?" היא שואלת.
"כן, תודה," וג'ון מניף יד לשלילה.

"אחר כך זה כבר היה בנאלי. בלונדי שמה סטראפאון דילדו, אתה מצצת אותו בזמן שהשרירן פותח אותך מאחורה, ואז הסאבית מצצה לה, וקיבלה אותו מאחור על ארבע, ועוד קצת הצלפות שהורידו ממנה את השעווה, וקצת מצבטיים על ה-PUSSY שלה והפטמות... בנאלי..."

"תגיד, אתה לא זיינת אותה?" הוא מביט בי כמו חמותי הפולניה.
"ואם כן, אספר לך?" אני מתגרה בו. "אתה הרי תרוץ ישר לספר לדארלינג."
הסמוקה שוב לידנו. מניחה את הקפה. מקפידה לא ליצור קשר עין. לגימה.

"ואיך הגענו חזרה לדירה שלי?" הוא שואל.
"הלבשנו אותך, התלבשתי ותפסנו מונית. כל הדרך סיפרת לנהג שכואב לך. לא נראה לי שהוא הבין." אני צוחק כשאני נזכר בנהג ההינדי. "השרירן יצא איתנו. נראה שבלונדי הלכה לישון והשאירה את הכלבונת לסדר את הבלגאן". את המילה בלגאן אני אומר בסלנג העברי. הוא מחייך ואז נאנק בכאב.
"זה יהיה סופשבוע שאני אזכור הרבה זמן," הוא משתופף עגמומי על השולחן,"הרבה זמן...".

אני מחייך. "תודה על סוף השבוע. היה נחמד."

לוגם מהמקיאטו לגימה ארוכה ומסיים את המשקה.
מזמין חשבון.

המסמיקה מגיעה. פתק נתחב לידי. בחוץ אני קורא אותו - "אם מה ששמעתי זה מה שאני חושבת - הטלפון שלי..."
מקמט ורוצה להשליך...
אבל מתחרט ושם בכיס.
המשך? אולי.