אמא, אני סאדו-מאזוכיסט
מאת דופאמין
15 באוגוסט 2005
"דופאמינוש, אתה לא תנחש את מי פגשתי היום במעלית. זוכר את תמר, הבת של השכנים? אז היא לומדת עכשיו ביולוגיה משהו, ואפילו קיבלה מצטיינת דיקאן. היא נראית לי ממש מותק. לא יכולתי להתאפק, ושאלתי אותה אם היא פנוייה, והיא ענתה שכן. אז הייתי חצופה, וביקשתי ממנה את מספר הטלפון. נו, מה אתה אומר?"
"פשששש, אמא. לא ידעתי שאת בעניין. אז צלצלת אליה כבר?"
"אויש, דופוש. אתה וההומור שלך. אמרתי לה שאתה מין מצחיקון כזה. שלא תמיד מבינים, אבל זה הומור של צעירים, והיא בטח תאהב. אז הנה המספר שלה."
"וואו! איזה צירוף מקרים! היא פנוייה ואני פנוי. היא מצטיינת דיקאן, ואני מצחיקון. נשמע לי מושלם. עזבי את המספר שלה, בואי ישר נחפש אולם."
"נו, דופי. למה שלא תנסה? מה יש לך להפסיד?"
הרפיתי את שרירי ההתחכמות בפני ולקחתי נשימה עמוקה.
"אמא, אני צריך לדבר איתך."
היא קפאה ועיניה ריצדו בחשש בין עיני, מחפשות תשובה.
"אולי כדאי שנשב בסלון?" הצעתי.
היא פסעה אחרי בחרדה, והכינה עצמה לנורא מכל – The H word.
"אמא...." חיפשתי מלים קלות לעיכול ואת האומץ לבטאן. אמי יולדתי התרכזה בי מתוחה וחיוורת.
"אמא, אני סאדו-מאזוכיסט" המלים נגולו מפי והדהדו בחלל הגדול.
היא התבוננה בי מבולבלת. לזה לא ציפתה. "מ... מה?!"
"אני סאדו-מאזוכיסט. אני נהנה לקשור בחורות, ואוהב שנשים שולטות בי."
"אוי-ווי! מי הכניס לך את השטויות האלה לראש?"
"אף אחד, אמא. אני ככה מאז שאני זוכר את עצמי חושב על בנות."
"אוך, דופוש. לפעמים אני לא בטוחה אם אתה צוחק או לא." היא הסתכלה בי שואלת ומקווה.
"אני רציני, אמא."
"מה פתאום סאדיסט-מה-סאדיסט. הבן שלי?! מה פתאום! איזה מין שיגעון זה."
"אמא, זה לא שיגעון. זו העדפה מינית. זה הטעם שלי, וזה חלק ממני."
"כמה זמן יש לך את הג'וק הזה? ניסית לטפל בזה? אולי כדאי לדבר עם ד"ר גולדמן?"
"אין מה לדבר עם רופא. זאת לא מחלה. אני בריא לחלוטין. יש כאלה שאוהבים חזה גדול; יש כאלה שאוהבים מחוך וביריות. אני אוהב אזיקים."
"טוב שאבא שלך לא שומע את זה."
"דווקא חבל. אולי הוא היה מבין. או לפחות לא נבהל כמוך."
"אבל, אבל מה עם ענת, הבחורה מהאינטרנט שיצאת איתה לפני שבועיים? יש הרבה בחורות נחמדות. חיייבים דווקא כאלה ש... אתה יודע..."
"ענת? כן. היכרתי אותה באינטרנט. אבל לא ב- Jdate או קופידון. היכרתי אותה באתר של אנשים עם נטיות דומות. אם היית יודעת מה היא אוהבת לעשות..."
"די! אני לא רוצה לשמוע. היא נראתה כל-כך מותק. אז יש גם אתרים לדברים האלה? אלהים ישמור."
כשיצאתי מהבית נתקלתי בבחורה שנראתה מוכרת. היא חייכה אלי. "דופאמין, לא?"
"כן. תמר?!" היא אישרה בניד ראש. משהו הציק לי. "תמר. את נראית לי מוכרת מאיפשהו."
"כמובן. נפגשנו בדאנג'ן לפני שבועיים," היא הרימה גבה מתגרה, "אולי אתה מכיר אותי יותר בתור המלכה כאריזמה..."
"פשששש, אמא. לא ידעתי שאת בעניין. אז צלצלת אליה כבר?"
"אויש, דופוש. אתה וההומור שלך. אמרתי לה שאתה מין מצחיקון כזה. שלא תמיד מבינים, אבל זה הומור של צעירים, והיא בטח תאהב. אז הנה המספר שלה."
"וואו! איזה צירוף מקרים! היא פנוייה ואני פנוי. היא מצטיינת דיקאן, ואני מצחיקון. נשמע לי מושלם. עזבי את המספר שלה, בואי ישר נחפש אולם."
"נו, דופי. למה שלא תנסה? מה יש לך להפסיד?"
הרפיתי את שרירי ההתחכמות בפני ולקחתי נשימה עמוקה.
"אמא, אני צריך לדבר איתך."
היא קפאה ועיניה ריצדו בחשש בין עיני, מחפשות תשובה.
"אולי כדאי שנשב בסלון?" הצעתי.
היא פסעה אחרי בחרדה, והכינה עצמה לנורא מכל – The H word.
"אמא...." חיפשתי מלים קלות לעיכול ואת האומץ לבטאן. אמי יולדתי התרכזה בי מתוחה וחיוורת.
"אמא, אני סאדו-מאזוכיסט" המלים נגולו מפי והדהדו בחלל הגדול.
היא התבוננה בי מבולבלת. לזה לא ציפתה. "מ... מה?!"
"אני סאדו-מאזוכיסט. אני נהנה לקשור בחורות, ואוהב שנשים שולטות בי."
"אוי-ווי! מי הכניס לך את השטויות האלה לראש?"
"אף אחד, אמא. אני ככה מאז שאני זוכר את עצמי חושב על בנות."
"אוך, דופוש. לפעמים אני לא בטוחה אם אתה צוחק או לא." היא הסתכלה בי שואלת ומקווה.
"אני רציני, אמא."
"מה פתאום סאדיסט-מה-סאדיסט. הבן שלי?! מה פתאום! איזה מין שיגעון זה."
"אמא, זה לא שיגעון. זו העדפה מינית. זה הטעם שלי, וזה חלק ממני."
"כמה זמן יש לך את הג'וק הזה? ניסית לטפל בזה? אולי כדאי לדבר עם ד"ר גולדמן?"
"אין מה לדבר עם רופא. זאת לא מחלה. אני בריא לחלוטין. יש כאלה שאוהבים חזה גדול; יש כאלה שאוהבים מחוך וביריות. אני אוהב אזיקים."
"טוב שאבא שלך לא שומע את זה."
"דווקא חבל. אולי הוא היה מבין. או לפחות לא נבהל כמוך."
"אבל, אבל מה עם ענת, הבחורה מהאינטרנט שיצאת איתה לפני שבועיים? יש הרבה בחורות נחמדות. חיייבים דווקא כאלה ש... אתה יודע..."
"ענת? כן. היכרתי אותה באינטרנט. אבל לא ב- Jdate או קופידון. היכרתי אותה באתר של אנשים עם נטיות דומות. אם היית יודעת מה היא אוהבת לעשות..."
"די! אני לא רוצה לשמוע. היא נראתה כל-כך מותק. אז יש גם אתרים לדברים האלה? אלהים ישמור."
כשיצאתי מהבית נתקלתי בבחורה שנראתה מוכרת. היא חייכה אלי. "דופאמין, לא?"
"כן. תמר?!" היא אישרה בניד ראש. משהו הציק לי. "תמר. את נראית לי מוכרת מאיפשהו."
"כמובן. נפגשנו בדאנג'ן לפני שבועיים," היא הרימה גבה מתגרה, "אולי אתה מכיר אותי יותר בתור המלכה כאריזמה..."
