אני רוצה, מאסטר...

השעה התקרבה לחצות. הוא עשה בי דברים כבר יותר משעתיים. הצליף בי ארוכות,
קשר וכפת אותי ועוד המון, הייתי כבר תשושה וגם בו נכרו סימני עייפות..
בתום הסשן, כאשר הוא התיר לי לעשן סיגריה לנוח ולדבר הוא התכוון כבר לשלח אותי חדרי לשון ולעלות לחדרו. אז. פניתי אליו; "אני רוצה ממך משהו, מאסטר"..
הוא הביט בי, מתחיל לכעוס, "מותר לך רק לבקש".
"נכון מאסטר אבל הפעם, אני רוצה..."

הוא עצר למספר רגעים מביט בי וחושב, אני כבר הכנתי עצמי לעונש,אבל לא.
"בסדר, רק הפעם." אמר, ושאלה בעיניו..

קמתי על רגלי, לא ביקשתי אפילו רשות. וקרבתי אליו. הוא עדיין שתק. שמתי את זרועותי סביב כתפיו טמנתי ראשי בחזהו וחיבקתי אותו. חיבוק אמיתי. אחרי היסוס קל הוא חיבק אותי בחזרה ופתאום למספר רגעים היינו לגבר ואישה מחובקים. הרחקתי אותו ממני קצת והרמתי את ראשי מקרבת אל שלו שפתי אל שפתיו נושקת לו. טועמת אותן.
הוא השיב נשיקה ושנינו נלכדנו בתשוקת הנשיקה העמוקה. לשון מחפשת לשון פה נבלע בפה ואני התחלתי כבר להסתחרר. משהו קטן בתוכי לוחש, הזהרי, זה יעלה לך ביוקר, אבל התעלמתי. ירדנו שנינו אל השטיח ואני שכבתי על גבי והוא מעלי עדיין מנשק, מלטף את גופי, מלטף ממש, וביד אחת פישק את רגלי וחדר לתוכי, למקום בו לא נכנס אף פעם. המקום שידע רק פיסטינג ודילדו וכאב. הוא החל לתנות עימי אהבה בעדינות, ואני נסחפתי מחבקת אותו.

נורת ההזהרה כבתה במוחי בעוד אני נסחפת במשגל סוער, לא אדון ושפחה אלא זוג נאהבים, ונדמה כי זה נמשך לנצח, לוחשת באוזניו מילות אהבה מתרפקת אליו בסערת רגשות ודמעות בעיני דמעות אושר...

המילים שלחש באוזני , לא תאמרנה שוב לעולם.

זה ניגמר. כל אושר צריך להגמר והוא שכב עלי רוגע ונינוח משחק בשערותי ואני שומעת את פעימות ליבו.

"תשארי כך חמודה. אל תזוזי." לחש ברכות באוזני וקם מעלי, קיוותי שוהא לא יעלה לחדרו ונשארתי שרועה, רגועה ומנומנמת על השטיח כשהוא חזר. הבטתי בו וחייכתי אבל לא היה חיוך בעיניו, הוא שם אזיקי עור על קרסולי מהדק אותם חזק, ועל פרקי ידי ענד אזיקים שחיבר מסביב לרגל המיטה.
הוא פישק את רגלי וחיבר מוט לקרסוליים שלא אוכל בשום אופן לסגור את רגלי. אימה התחילה לפשוט בתוכי. הוא לא נתן לי אפשרות לדבר ודחף את תחתוני בפי.
וקשר את עיני.

הוא נעמד מעלי מרתק את מותני שלא אוכל לזוז. רכן לרגע ושם שרשרות עם משקולות בעגילים שבשפתי, מפשק את הכוס ומניח אותן על יריכי ואז נעמד שוב וחגורת העור הכבדה נחתה בכוח בין ירכי ועל הכוס הגלוי. שבה ונחתה שוב ושוב בכוח ואכזריות.

בהתחלה עוד התאפקתי ושתקתי. רק דמעות הרטיבו את הבנדנה שכסתה את עיני. אבל הכאב רק הלך וגבר ויללות פרצו מעצמן. גניחות כאב וייסורים אואז יללות לסליחה ולרחמים אבל הוא לא שאה לכל זה.
רק לרגע עצר כדי להחליף את היד המצליפה.

העינוי נמשך לנצח. התפתלתי בין רגליו האוחזות. ניסתי לקרוע את ידי מתוך האזיקים
זעקתי וצרחתי בפה חנוק ולשווא, זה הסתיים כאשר הוא החליט לסיים.

כל גופי נדמה היה ככואב. לא יכולתי לזוז בכלל כאשר הוא התיר את המוט מבין רגלי, רכן ושם מנעול כבד על הטבעות, סוגר את הכוס.
הכל בלי מילה.

הוא הוציא את התחתון מפי והסיר את הבנדנה. בעיניו לא היה כעס בעודו עוזר לי לקום על רגלי ותומך בי מוביל אותי לחדרי.

שם הוא חיבר את האזיקים אל הוו שבגלגלת שבתקרה והרים אותי תוליה על קצות אצבעותי, נשק לפי ולחש ברוך, "הכוס..נועד לכאבים".