סרי לנקה

במסגרת פרויקט מקצועי, יצאנו, צוות של אנשים, לסרי לנקה. אני, בבורותי, לא ידעתי הרבה על מצבה הביטחוני של המדינה הנידונה. הגעתי לשם כמה ימים אחרי כולם. חיכה לי נהג בשדה התעופה בקולומבו, שלקח אותי בדרכים המשובשות של המדינה הזו, בנסיעה של שמונה שעות, לקצה השני של האי, לעיר נמל דרומית במדינה. כל זה מיד אחרי טיסה לא מבוטלת דרך ירדן.

בשעות אחר הצהרים, הגעתי עייף ורצוץ לעיר הנמל הדרומית במדינה. כל הקבוצה הייתה בבסיס, בעבודה. ביקשתי מהנהג שייקח אותי למלון להתקלח ולהתמקם. הגענו למלון, ניגשתי לקבלה, אמרתי שיש הזמנה על שמי, נתתי לו את הפספורט, והתיישבתי בלובי, מול הקבלה, לעשן בינתיים. אחרי מספר דקות, הפקיד קורא לי, ואומר שהוא מצטער, אבל אין הזמנה על שמי, המלון בתפוסה מלאה. ניסיתי לשכנע אותו בדרכים כאלו ואחרות, ניסיתי להתקשר למנהל הפרויקט שישוחח עם המלון. לאחר כשעה, נואשתי. סיכמתי עם הצוות, שאני אגיע לבסיס, ישר, ואצטרף אליהם, ושנפתור את הבעיה בסוף היום.

השעה כבר הייתה בערך שלוש אחרי הצהרים. נסענו כחצי שעה, בדרכים משובשות ביותר, וסופסוף הגענו לשער הבסיס. ביקשתי מהנהג שיחכה איתי בכדי שייקח אותי פנימה למספנה. בהמשך ליום המוצלח הזה, מסתבר שלא סידרו לי אישור כניסה לבסיס. התבקשתי לחכות בשער עד שיטפלו בעניין.

שתבינו, סרי לנקה נמצאת מתחת להודו, והיא מאד דומה לתאילנד במזג האוויר שלה. חום אימים, לחות נושקת למאה אחוזים, ואני עומד ליד שער הבסיס, אין מקום לשבת, מזיע כמו סוס ערבות שוויצרי. חיכיתי בערך שעתיים שם, עד שנלקחתי פנימה. השעה היתה כבר בערך חמש וחצי בערב.

פגשתי את הצוות והתעדכנתי במצב. סיפרו לי החבר'ה שם, שיש פה מלחמה רבתי, בין הטאמילים לממשלה, ושאנחנו נמצאים בעיבורה של עיר טאמילית עוינת, ובעיצומם של קרבות. סיפרו לי גם, שהטאמילים חיסלו את שר החוץ באותו יום. כאילו מה, הגעתי מבלי לדעת כלל, לאזור קרבות חם ביותר. זה לא כמו בארץ, ששם הקרבות מתרחשים הרחק ממני. הגעתי למלחמה בארץ לא לי, מבלי לדעת, היישר לתוך לב ליבו של שדה הקרב.

בערך בשבע בערב, יצאנו כולנו לעבר המלון. מנהל הפרויקט שוחח ארוכות עם מנהל המלון, ללא הצלחה. סוכם שאני אעבור לבד למלון ליד, סידרו לי שם חדר. סוכם שאתקלח ואבוא לארוחת ערב במלון הזה. מנהל הפרויקט התעקש שהנהג ייקח אותי גם בחזרה, למרות המרחק הקצר, כי מסוכן להסתובב לבד.

אכלנו ארוחת ערב, ושוב הנהג לקח אותי בחזרה למלון שלי. השעה כבר בערך 10 בלילה.
הוצאתי בקבוק טקילה, ויצאתי למרפסת, של בית נופש מהמם, מול חוף ים קסום, בינות לעצים טרופיים. השמיים צחים, ומגלים אינספור כוכבים, וירח בוהק מעל. באנחת רווחה, התיישבתי, ומזגתי לעצמי לשתות. שתיתי כוסית אחת ועוד אחת, ועוד אחת. עייפות מצטברת, אלכוהול, חוף ים, פכפוך הגלים, ירח. ישבתי חצי הוזה, ובהיתי בלי מחשבות, בגלים המתנפצים להם אל החוף.

*
לפתע פתאום, נפתחה הדלת של החדר הסמוך, ויצא זוג. הבחור נאה וגבוה, בשנות השלושים. הבחורה בשנות העשרים, יפיפייה עוצרת נשימה. עם שיער מקלות כזה שתני, רזה, אך מחוטבת במקומות הנכונים, ותמירה מאד. האצילות הקיפה אותה כאורה בוהקת.

אני, כזכור, מרחף לי אי שם ב- 30,000 רגל. החסרתי פעימה, נעתקה נשימתי לרגע ארוך. ואז מטעמי כיבוד הפרטיות, ובמאמץ עילאי, אמרתי להם שלום קצר ולאקוני, ושבתי לבהות בגלים המתנפצים אל החוף.

הבחור, בידידותיות של כפרי נופש, פצח איתי בשיחה, היה מאד נחמד. אחרי כמה דקות של שיחה עם שניהם, הזמינו אותי לשבת אתם, במרפסת שלהם. ניגשתי לחדר שלי, הוצאתי עוד כוסית, והתיישבתי עם הבקבוק והכוסיות אצלם במרפסת.

מתברר שלבחור יש בדיוק היום יומולדת. הבחור יהודי, בן 30, שגר בברצלונה, בווילה מדהימה על ההר ממול, עם מרפסת ענקית לאורך כל הבית, המשקיפה מגובה 600 מטר על כל ברצלונה. היה בגולני בצבא. מת על ישראל, אבל לא יגור שם. הבחורה, אמריקאית בכלל, בת 22, מלאת חן, פשוט מקסימה. אני תמיד מסתובב עם המצלמה שלי, הוצאתי אותה מהחדר, והצטלמנו. נו ... ערב הזוי למזכרת.

לפתע הבחור פנה אלי, אמר שיש הרבה יתושים בחוץ, והזמין אותי להיכנס לחדר שלהם. שניהם השתרעו על המיטה, ואני שרציתי להתיישב על אחד הכיסאות בחדר, הוזמנתי כלאחר כבוד להיכנס אתם ולהשתרע על המיטה הרחבה.

תשמעו, אני בחור די מנומס, וממש נזהרתי שם שלא לחצות גבולות, להישאר קורקטי. לא עברו להן עשר דקות, והבחורה התחילה ללטף את הרגל שלי. אני מתבונן בה בעיניים, בו, ושוב בה, ושוב בו, ונדהם לראות הזמנה ברורה בעיני שניהם. היד שלה החלה לטפס במעלה רגלי, נעצרת ליד אזור חלצי. ממשיכה מסביב למותניים, לחזה, מרפרפת על שפתיי. מגעה נעים לי. הבחור ישוב מתבונן, מבט של תשוקה בעיניו, לא מתערבב. היד שלה התחילה לרדת שוב, והפעם לא פסחה על חלצי, אברי זקור ומרוגש מזה זמן מה, והיא, סוקרת אותו דרך המכנסיים כמו טוריאדור (תזכרו – ברצלונה), שמודד את השור כשנכנס לזירה.

ואני מסתכל לעצמי בעיניים ושואל את עצמי אם זה באמת מה שקורה כאן. כאילו מה, באמצע אזור הדמדומים הזה, בסופו של יום הזוי כזה. כאילו, מה נהייה? צובט את עצמי, לוודא שאני לא חולם, הוזה או השד יודע מה.

ואני לא הוזה, והיא בשלה, לאט לאט, ידה מטיילת על גופי. באיטיות, בחושניות, הופכת את כל עורי לברווזי. הופכת ומבעירה בי תשוקה עזה. ואז, לפתע, עצרה. קמה מהמיטה, ניגשה לשולחן, לתיק שלה, והוציאה מהתיק שלה אזיקים כאלה מקצועיים מעור, רחבים, עם ווים, ואבזמים, לידיים ולרגליים. וסט שרשראות לשימושים מגוונים.

תשמעו חברים, אני הייתי כבר בעניין של בי די אס אם לפני כן. אבל בחיי שאני שם התחלתי להזיע, ולא מהחום בחוץ, ולא רק במצח. ואז במבט שואל ונוקב, שאלה: "אתה משחק" (You play)?

תשמעו, אני שם השתנקתי לגמרי. הסתכלתי עליו, עליה. ישר בעיניים. מנסה לראות מה צפוי לי. לוקח את הזמן. הוא ירד מהמיטה, והתיישב על כיסא, מסמן שהוא צופה. היא מסתכלת לי בעיניים, משדרת עוצמה רבה, מנסה לכשף אותי. גרוני ניחר, לגמתי מים מהבקבוק לידי, ובקול צרוד ביותר אמרתי: "כן".

*
היא הסתכלה על בגדיי, וסימנה לי בניד ראש להורידם. התפשטתי, במבוכה. נשארתי עם תחתונים. מבט חד מעיניה גרם לי להישאר ערום לחלוטין. היא הניעה בראשה, בתנועה קצרה כזו, לכיוון ראש המיטה. נשכבתי על גבי על המיטה. היא סימנה לי להתהפך. קשרה את ידי מפושקות לגמרי, למשענת הראש של המיטה. מהלכת מסביב למיטה, בעיסוקה בכפיתתי. קשרה את רגלי מפושקות, ואת ברכי מתוחות לצדדים.

ואז נגשה לתיק שלה, ושלפה משם שוט. תשמעו, אני ראיתי כבר שוטים. יש לי אחד, וראיתי אחרים בחנויות סקס, באינטרנט. זה היה שוט שלא ראיתי כמוהו. מעור, גדול, ומעוטר, כזה שיכול להרגיע פיל משתולל, באבחתה של מכה בודדת.

עיני נפקחו בתדהמה. היא הסתכלה ישר לתוך עיני, במבט שואל כזה, "כן?". תשמעו, אני לא מכיר אותה, אותם. מה איתו בכל העניין? אני לא בקטע של בנים. בי די אס אם עושים מאהבה, או לא עושים בכלל. אני בכלל לא מכיר אותה. תשמעו, אני הייתי בלחץ. כאילו מה? לקחתי לי את הזמן. כפות ועקוד, שכוב על בטני, מתחתי ראשי והבטתי בה בעיניים. מחפש לראות עמוק, לראות עם מי באמת יש לי עסק כאן. מאיזה מקום היא פועלת? איפה היא עכשיו?

הסכמתי. הרגשתי שאולי אני אתחרט על זה. אבל אני הולך על זה. יש לי אינסטינקטים של חיית טרף. אני סומך עליהם, לא הכזיבו אותי בעבר. ויש פה קטע, ואני הולך עליו.

סגרה את התיק. הניחה את השוט על המיטה. הסתכלתי בו בעיניים עגולות. הסתכלתי בה. ואז התחילה להסביר את הסצנה. הסבירה על מילת ביטחון, שאלה אם אני סומך עליה שתכבד אותה, אמרתי שכן. ואז סיפרה על הסצנה. אמרה שהיא רוצה שאני אהיה שם לגמרי בשבילה, שלא אחשוב על עצמי. אני שם לשרת אותה. אמרה שהיא פועלת ממקום טוב ואין בכוונתה לעשות לי רע. אמרה שאפילו שדברים מסוימים שיקרו ייראו לי מוזרים, ואני עלול לא להבין מאיפה היא פועלת, שאסמוך עליה, שהיא באה מטוב. ביקשה שאלך איתה, עם מה שעושה, ושאתמסר לה לגמרי. ברור לה שזה לא פשוט להתמסר, ברור לה שזה יהיה לי קשה. היא תעזור לי להגיע לשם. היא המנטורית שלי עכשיו, ואני אלך אתה. הסבירה שתהייה מאד ישירה, חדה ותקיפה. אמרה שתשתמש בכוח וכאב בכדי שאוכל להגיע לשם. הסבירה שוב על מילת הביטחון. אמרה שהיא הולכת לקשור את עיני, בכדי לחדד את חושי.

שמה מוסיקה בקול רם, אמרה שהיא מבקשת שאהיה קשוב בכדי שהמוסיקה תיכנס לי לראש. המוסיקה החלה להתנגן, בקול רם, משהו כזה דומה לבאראקה, הזוי. ביקשה שאהיה קשוב לתחושות של גופי, שאתרכז בהן, שלא אתנגד, שאקבל. אמרה שמרגע זה אסור לי לדבר, פרט למילת הביטחון, אלא אם כן היא תשאל אותי. אמרה שאענה לה עם שם התואר גברתי. שאלה אם אני מבין ובכל זאת רוצה ללכת עם זה ? אמרתי כן.

כרכה צעיף משי סביב עיני, מתחה אותו חזק. כוכבים ריצדו לי מהקשירה בעיניים. החלה ללטף אותי בכל גופי, מטיילת גם לאזור חלצי, גבריותי גאתה לה בעוצמה. צמרמורות, מוסיקה נכנסה לה פנימה, חזקה. התחלתי לרחף, שיכור מהתחושות. להזכירכם, אני גם אחרי יום מטורף, וחצי בקבוק טקילה. פתאום, קרח, קר, מטייל על גבי. עוצר, ונוסע. פתאום חום שורף, שעווה. התחושות מתערבבות להם. אני אומר איי. פלאק, הצלפה חזקה וחדה, באמצע בין השכמות. "ששש...", אמרה. אני משתתק. אצבעות ידה חודרות לי לפי, מתענגות. אני מלקק אותן, משתדל לרצות. פתאום אצבעות רגלה כנראה, האגודל, עוד אצבע, ועוד אחת, עד שכל כף רגלה בתוך פי הפעור. אני ממלמל, חנוק קצת. הצלפה, על הטוסיק, ועל הלחי השנייה. הצלפות חזקות, בוערות כאלה, הרבה אחרי. אני משתתק, כף רגלה נתחבת יותר עמוק לפי. וזהו. שקט, כלום, שום דבר לא קורה. אני תמה, מקשיב. כלום, שקט מוחלט, רק המוסיקה.

פתאום, משומקום, אצבע נתחבת לעכוזי. בפתאומיות. אני כמעט צועק... איי. סידרה ארוכה של הצלפות, על כל הגוף, ומשפט שנאמר בשקט: "לא לזוז, אתה שלי פה, אתה הזונה שלי, ואני אעשה בך מה שאני רוצה. מבין? אם אתה רוצה להפסיק, תגיד אדום. מבין?". אמרתי: "כן". הצלפה, "כן מה?" שאלה. "כן, גברתי" אמרתי. ליטופים, הצלפות, ליטופים, הצלפות.

אצבעה ממשיכה לחטט בעכוזי. בכל מקרה, אני מקווה שזו אצבעה. אני זז טיפה, עם אגני, הצלפה. אני מניח אגני צמוד למיטה, לא מעיז לזוז. אט אט, מתחיל להיענות לאצבע העושה בי כבשלה. מתמסר לתחושות. מתחיל לרחף, ממש, מקשיב למוסיקה, מקשיב לפסים על גופי בו הותיר השוט פסים חמים. מקשיב למים שנותרו מהקרח, לשעווה הצורבת ומקשה את עורי, מקשיב לאגני, ולאצבעה המטיילת בי. והופ. אני כבר לא שם, מרחף, בשמיים, מתענג, מרגיש, מתמסר. כנוע, לכל מה שתחפוץ.

הצלפות, שאני כבר לא נמתח מהן, מתמסר, נעים. אצבעות, בעכוזי, בפי. יושבת עלי, על הראש שלי, ערוותה מטפטפת על צווארי. ראשי מתפתל תחת משקלה. עומדת על גופי, קופצת. אני שם, כנוע, מתמסר, מקבל את כל מה שתחפוץ. רעידות קלות בגפי, זרמים בכל גופי. וואללה, אני חושב לעצמי, אני בסאב-ספייס. וואללה. לא רוצה שייגמר.

נגמר.

מלטפת אותי, ברכות, נעים. אני לא שם, או שכן. לא יודע. מה איכפת לי, נעים לי. נעים נורא, ממש ממש נעים נורא נורא. כמה דקות. משחררת אותי. מורידה את הצעיף מעיני. ממשיכה ללטף, נעים. אני מנסה להסתובב, על הגב. היא אומרת "ששש.... רגע". לוחשת כמעט, מרגיעה, מלטפת.

הרעידות נרגעות לאט לאט. הלטיפות ממכרות. אני לא מסתכל, לא איכפת לי, מה מסביב. אני שם וזה כל מה שאני רוצה. נעים כזה, ממש, כזה שלא בא לי בכלל ללכת משם, בכלל.

לאט לאט אני חוזר למציאות, לא יודע כמה זמן עבר בכלל. קולט את הבחור ישוב עדיין על הכסא, שיערה הרך מלטף את גבי, ידיה משאירות תלתלים של תחושות בגופי. וואי, כמה כיף. אני מתהפך על הגב, לאט לאט, נע בכבדות מוזרה, כל איבריי לאים כאילו. אין לי כוח לזוז, או חשק, כמעט בכלל. מתעורר עוד ועוד, חוזר למציאות.

שואלת: "איך היה לך?" אומר לה: "וואו, וואו, וואו. נעים לי". חיוך של עונג מרוח על פני.
קולט אור מהחלון, כבר הפציע השחר. קולט נעימות בכל גופי. "תודה", אני אומר לה, "תודה רבה". ומחבק אותה בחום עצום. מתרפק על כתפה. דמעות זולגות מעיני. דמעות של אושר צרוף.