גברים - סיפור מתח אירוטי (1)
מאת אניייייייייייי(שולט)
11 באפריל 2006
"מעוניין?"
גל הסתכל בעיניים פעורות על הצג הסלולארי שלו. הוא לא ידע אם צוחקים עליו או עובדים עליו.
"מה זאת אומרת - 'מעוניין'? מי את ומאיפה אנחנו מכירים?" הוא החזיר תשובה למספר הלא מוכר.
שלושים שניות והתשובה לא אחרה להגיע: "אני בשבילך מר X. מאיפה אנחנו מכירים תדע בקרוב. מעוניין?"
גל היה עכשיו עוד יותר מבולבל כיוון שלא חשב עד כה שגבר הוא זה המציע לו הצעה שכזאת. חצי דקה ללא תגובה של גל עברה, והאורנג' שלו רטט שוב: "מחר, התחנה המרכזית החדשה של ת"א, 11:00, סניף מק'דונלדס".
עכשיו גל היה בכלל מבולבל. הוא היה בטוח שמישהו צוחק עליו, הרי איך יכול להיות שמישהו שלא מכיר אותו יודע שהוא כעת בחופשת השחרור שלו ופנוי בבוקר.
"תענה לי מי אתה", הוא החזיר בחצי סקרנות.
"כשתסכים להצעה תדע".
"ונגיד שאני מסכים".
"אז תהיה מחר ב-11:00 במרכזית החדשה".
במצב אחר גל לא היה חושב על ההצעה הזאת באמת, מקסימום מגחך. מאחוריו היו כמעט שלוש שנים של שירות מפרך שרובו עבר בין שכם לרמאללה לג'נין, ושתי חברות. שתי חברות במהלך כל השירות וים סטוצים. החברה האחרונה עזבה אותו ממש לאחרונה, לפני החופשת שחרור, לא רצתה שיהיה לו שום קשר להתנתקות. "אבל אני רק מעגל רביעי", הוא ניסה להסביר לה, אך זה לא עזר. מי זה יכול להיות? הוא חשב לעצמו, אם אני אגיע מחר למרכזית החדשה אני בטוח אדע, מקסימום אני מפוצץ אותו במכות.
נפילת האורנג' של גל העירה אותו על הבוקר. "פאק! איך הוא נפל שוב", הוא שאל את עצמו בקול. ההודעה שהתקבלה הרטיטה את הסלולארי שלו עד לנפילתו. "מי זה יכול להיות בשעה כל כך מוקדמת", גל המשיך לדבר לעצמו, כשהוא מחפש את הסלולארי שלו.
"למקרה ששכחת להתעורר, שלחתי לך את ההודעה הזאת. בוקר טוב! אם אתה מתכוון לבוא בתחבורה ציבורית אז תשמור את הקבלה אני אשלם לך, ואם תבוא עם עוד אנשים, ההצעה מבוטלת."
גל החליט שהוא הולך לברר מיהו המציק הסדרתי.
גל תפס מונית, בכוונה מונית, שאם כבר המציק הסדרתי משלם אז שישלם הרבה, והחל לנסוע. הליכה רגלית קצרה בקומה הרביעית והוא הגיע למק'דונלדס, הסניף בדיוק נפתח, והוא לא ידע את מי לחפש.
"סגור עדיין", צעק לכיוונו עובד עם תג של מנהל משמרת. גל הסתובב אחורה והחל לצאת ממק'דונלדס.
"רגע, רגע!", קרא לעברו מנהל המשמרת, "אתה גל גורי?"
גל הסתובב והחל ללכת במהירות לכיוון מנהל המשמרת.
"תירגע, תירגע", ענה לו המנהל במהירות מפוחדת, "בסך הכל אמרו לי להביא לך את זה", וזרק לכיוונו ארנק.
גל פתח את הארנק ומצא שם כסף ופתק ולא האמין למראה עיניו.
"אלה הם 35 ₪ על המונית שלקחת, ידעתי שתעדיף מונית, ועוד שקל אחד לשירותים. גש עכשיו לשירותים, כנס לתא הראשון משמאל, תרים את מכסה הניאגרה, שם תגלה מפתח ושק. המפתח יפתח לך את הלוקר בקניון הזהב והשק ייקח אותך לשם. בהצלחה, והמשך יום טוב!"
הסקרנות שאפפה את גל גרמה לו ללכת לשירותים, שם מצא את המפתח הרטוב מהניאגרה ושק, בשק היה עוד מפתח ופתק.
"קומה 2, סובארו DL (מה חשבת, שתקבל מכונית יוקרה?), 25-232-89, פתח את התא כפפות כשאתה נכנס".
הליכה מהירה לקומה שנייה, חיפוש קל, וגל מצא את הסובארו שחיפש, פתח את הרכב ואת תא הכפפות, שם מצא מפת נסיעה לקניון הזהב ופתק עם המשפט: "עשה אותו דבר" ו-"CX60".
בשעה 12:15 גל הגיע לקניון הזהב והימר על מק'דונלדס, שם נכנס לתא שירותים הראשון משמאל, פתח את הניאגרה ומצא פתק מנויילן.
"עד עכשיו עבודה יפה. אני מבין שהחלטת להיענות לבקשה. הקוד - CX60 זה קוד כניסה לעובדי מק'דונלדס, המפתח פותח את אחד הלוקרים שם. בלוקר יש גם 35 ₪ לארוחה גדולה במק'. בהצלחה."
גל נכנס לחדר העובדים, שם חיכו לו חמישים ארוניות. הוא החליט ללכת על הראשונה משמאל, המפתח פתח – ושם היה פתק נוסף: "לא כל כך פשוט, בהצלחה". גל החל לנסות לפתוח עוד ארוניות, ולבסוף נפל לו האסימון: הוא צריך למצוא את אותו המנעול שהיה בלוקר הראשון משמאל. גל עבר בין המנעולים עד שמצא את מבוקשו, והארונית באמת נפתחה. בארונית, באופן לא מפתיע בכלל, הוא מצא עוד פתק: "כרגיל, שירותים, תא ראשון".
גל הלך לשירותים המרכזיים של הקניון, הגיע לתא הראשון, הרים את הניאגרה, ומצא שק. פתח את השק ומצא עוד מפה, למטה היה כתוב: "הבית".
גל ידע שהוא מסתכן והחליט בכל זאת ללכת על זה. הוא ירד למטה, לקח את הרכב ונסע לכיוון ת"א. הנסיעה לפי המפה הייתה לכיוון הים, שם גילה שה"בית" זה בעצם בית המלון "קראון פלאזה הולידיי אין". גל נסע לשם, ירד בחנייה של המלון, ואז שם לב שמודבק לו תו חנייה של המלון על השמשה הקדמית. הוא נכנס בקלות לחניון ועלה במעלית ללובי, נעמד שם וחיכה.
לאחר חצי שעה של המתנה הוא הבין שהוא לא יקבל שום רמזים וניגש לפקידת קבלה.
"שלום, הוזמנתי לפה", הוא אמר לה בהיסוס.
"מה השם?"
"גל גורי."
"אני רואה שאתה מוזמן לסוויטה המלכותית-פרטית של מר X."
"כנראה..."
"קומה שבע-עשרה, חדר 1701, הנה הכרטיס שלך", הפקידה הביאה לגל את כרטיס החדר.
גל הבין שהוא כבר עמוק בפנים, והחליט לעלות למעלה. הוא עלה לקומה שבע-עשרה, פתח את החדר וגילה סוויטה יפהפייה. בתוכה מצא שלט ענק שבו הייתה כתובה בדיוק ההצעה אותה קיבל בהודעה אתמול: "האם אתה מעוניין לשלוט ולהישלט? לטעום טעמים חדשים ולתת לטעמים חדשים לטעום אותך? למצוץ ולהימצץ? לחדור ולהחדיר? מעוניין?"
גל הסתכל בעיניים פעורות על הצג הסלולארי שלו. הוא לא ידע אם צוחקים עליו או עובדים עליו.
"מה זאת אומרת - 'מעוניין'? מי את ומאיפה אנחנו מכירים?" הוא החזיר תשובה למספר הלא מוכר.
שלושים שניות והתשובה לא אחרה להגיע: "אני בשבילך מר X. מאיפה אנחנו מכירים תדע בקרוב. מעוניין?"
גל היה עכשיו עוד יותר מבולבל כיוון שלא חשב עד כה שגבר הוא זה המציע לו הצעה שכזאת. חצי דקה ללא תגובה של גל עברה, והאורנג' שלו רטט שוב: "מחר, התחנה המרכזית החדשה של ת"א, 11:00, סניף מק'דונלדס".
עכשיו גל היה בכלל מבולבל. הוא היה בטוח שמישהו צוחק עליו, הרי איך יכול להיות שמישהו שלא מכיר אותו יודע שהוא כעת בחופשת השחרור שלו ופנוי בבוקר.
"תענה לי מי אתה", הוא החזיר בחצי סקרנות.
"כשתסכים להצעה תדע".
"ונגיד שאני מסכים".
"אז תהיה מחר ב-11:00 במרכזית החדשה".
במצב אחר גל לא היה חושב על ההצעה הזאת באמת, מקסימום מגחך. מאחוריו היו כמעט שלוש שנים של שירות מפרך שרובו עבר בין שכם לרמאללה לג'נין, ושתי חברות. שתי חברות במהלך כל השירות וים סטוצים. החברה האחרונה עזבה אותו ממש לאחרונה, לפני החופשת שחרור, לא רצתה שיהיה לו שום קשר להתנתקות. "אבל אני רק מעגל רביעי", הוא ניסה להסביר לה, אך זה לא עזר. מי זה יכול להיות? הוא חשב לעצמו, אם אני אגיע מחר למרכזית החדשה אני בטוח אדע, מקסימום אני מפוצץ אותו במכות.
נפילת האורנג' של גל העירה אותו על הבוקר. "פאק! איך הוא נפל שוב", הוא שאל את עצמו בקול. ההודעה שהתקבלה הרטיטה את הסלולארי שלו עד לנפילתו. "מי זה יכול להיות בשעה כל כך מוקדמת", גל המשיך לדבר לעצמו, כשהוא מחפש את הסלולארי שלו.
"למקרה ששכחת להתעורר, שלחתי לך את ההודעה הזאת. בוקר טוב! אם אתה מתכוון לבוא בתחבורה ציבורית אז תשמור את הקבלה אני אשלם לך, ואם תבוא עם עוד אנשים, ההצעה מבוטלת."
גל החליט שהוא הולך לברר מיהו המציק הסדרתי.
גל תפס מונית, בכוונה מונית, שאם כבר המציק הסדרתי משלם אז שישלם הרבה, והחל לנסוע. הליכה רגלית קצרה בקומה הרביעית והוא הגיע למק'דונלדס, הסניף בדיוק נפתח, והוא לא ידע את מי לחפש.
"סגור עדיין", צעק לכיוונו עובד עם תג של מנהל משמרת. גל הסתובב אחורה והחל לצאת ממק'דונלדס.
"רגע, רגע!", קרא לעברו מנהל המשמרת, "אתה גל גורי?"
גל הסתובב והחל ללכת במהירות לכיוון מנהל המשמרת.
"תירגע, תירגע", ענה לו המנהל במהירות מפוחדת, "בסך הכל אמרו לי להביא לך את זה", וזרק לכיוונו ארנק.
גל פתח את הארנק ומצא שם כסף ופתק ולא האמין למראה עיניו.
"אלה הם 35 ₪ על המונית שלקחת, ידעתי שתעדיף מונית, ועוד שקל אחד לשירותים. גש עכשיו לשירותים, כנס לתא הראשון משמאל, תרים את מכסה הניאגרה, שם תגלה מפתח ושק. המפתח יפתח לך את הלוקר בקניון הזהב והשק ייקח אותך לשם. בהצלחה, והמשך יום טוב!"
הסקרנות שאפפה את גל גרמה לו ללכת לשירותים, שם מצא את המפתח הרטוב מהניאגרה ושק, בשק היה עוד מפתח ופתק.
"קומה 2, סובארו DL (מה חשבת, שתקבל מכונית יוקרה?), 25-232-89, פתח את התא כפפות כשאתה נכנס".
הליכה מהירה לקומה שנייה, חיפוש קל, וגל מצא את הסובארו שחיפש, פתח את הרכב ואת תא הכפפות, שם מצא מפת נסיעה לקניון הזהב ופתק עם המשפט: "עשה אותו דבר" ו-"CX60".
בשעה 12:15 גל הגיע לקניון הזהב והימר על מק'דונלדס, שם נכנס לתא שירותים הראשון משמאל, פתח את הניאגרה ומצא פתק מנויילן.
"עד עכשיו עבודה יפה. אני מבין שהחלטת להיענות לבקשה. הקוד - CX60 זה קוד כניסה לעובדי מק'דונלדס, המפתח פותח את אחד הלוקרים שם. בלוקר יש גם 35 ₪ לארוחה גדולה במק'. בהצלחה."
גל נכנס לחדר העובדים, שם חיכו לו חמישים ארוניות. הוא החליט ללכת על הראשונה משמאל, המפתח פתח – ושם היה פתק נוסף: "לא כל כך פשוט, בהצלחה". גל החל לנסות לפתוח עוד ארוניות, ולבסוף נפל לו האסימון: הוא צריך למצוא את אותו המנעול שהיה בלוקר הראשון משמאל. גל עבר בין המנעולים עד שמצא את מבוקשו, והארונית באמת נפתחה. בארונית, באופן לא מפתיע בכלל, הוא מצא עוד פתק: "כרגיל, שירותים, תא ראשון".
גל הלך לשירותים המרכזיים של הקניון, הגיע לתא הראשון, הרים את הניאגרה, ומצא שק. פתח את השק ומצא עוד מפה, למטה היה כתוב: "הבית".
גל ידע שהוא מסתכן והחליט בכל זאת ללכת על זה. הוא ירד למטה, לקח את הרכב ונסע לכיוון ת"א. הנסיעה לפי המפה הייתה לכיוון הים, שם גילה שה"בית" זה בעצם בית המלון "קראון פלאזה הולידיי אין". גל נסע לשם, ירד בחנייה של המלון, ואז שם לב שמודבק לו תו חנייה של המלון על השמשה הקדמית. הוא נכנס בקלות לחניון ועלה במעלית ללובי, נעמד שם וחיכה.
לאחר חצי שעה של המתנה הוא הבין שהוא לא יקבל שום רמזים וניגש לפקידת קבלה.
"שלום, הוזמנתי לפה", הוא אמר לה בהיסוס.
"מה השם?"
"גל גורי."
"אני רואה שאתה מוזמן לסוויטה המלכותית-פרטית של מר X."
"כנראה..."
"קומה שבע-עשרה, חדר 1701, הנה הכרטיס שלך", הפקידה הביאה לגל את כרטיס החדר.
גל הבין שהוא כבר עמוק בפנים, והחליט לעלות למעלה. הוא עלה לקומה שבע-עשרה, פתח את החדר וגילה סוויטה יפהפייה. בתוכה מצא שלט ענק שבו הייתה כתובה בדיוק ההצעה אותה קיבל בהודעה אתמול: "האם אתה מעוניין לשלוט ולהישלט? לטעום טעמים חדשים ולתת לטעמים חדשים לטעום אותך? למצוץ ולהימצץ? לחדור ולהחדיר? מעוניין?"
