ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

איך ביליתי את משמרת הלילה

מאת lady lygea     13 במאי 06 3296
הדסקית הייתה מכוסה עור חום לא מעובד, תפור ביד מיומנת. תלויה הייתה על מתכת הנתונה בתוך חבל דק. היא הורידה אותה מצווארה, באצבעות דקות וארוכות לשה וממוללת את החבל. לאחר מכן העיפה מבט עייף בשעון – לעזאזל! הוא הראה רק 4:00. נדמה היה כאילו הזמן מיאן לנוע והמחוגים קפאו.

שעות מתות, שקט, כולם וודאי ישנים. על השעון נחת והתיישב פרפר לילה גדול, מרפרף בכנפיו על גבי המחוגים. משום מה הוא עורר את זעמה.

היא מתחה את חבל הדסקית שהיה בידיה ו-סלאש! - כיוונה הצלפה הגונה אל הפרפר, ופספסה. הצלפה נוספת – והשרשרת פגעה במעמד העפרונות שהיה על השולחן והוא נפל והתגלגל על הרצפה.

מסרבת לוותר, הרימה מחק שהיה זרוק על הרצפה והניחה אותו על קצה השולחן. היא צעדה כמה צעדים לאחור, זקפה את גבה, יישרה כתפיה, מתחה את חבל הדסקית ו... כעבור כמה שניות, המחק ניתז אל עברו השני של החדר. מספר פעמים נוספות הכתה בו, מנסה לאמוד את כוחה, לווסת את עוצמת המכה. ולבסוף ניגשה אל הפרפר.

מכה קלה ומדויקת של השרשרת הבריחה אותו ממקומו מבלי להשחית את גופו. הוא ביצע מספר תנועות כאוטיות באוויר ונחת על הקיר. אך היא לא הניחה לו גם שם! מצליפה בו בעדינות, מפריחה אותו ממקום למקום, עד שלבסוף הוא חמק מבעד לחלון הפתוח אל הערפל שבחוץ. איזו אכזבה! היא סיננה קללה מבין שיניה, הסתובבה ובדלת עמד

- עידן?!

הקצין התמיר התמהמה רגעים מספר, לאחר מכן נכנס לחדר בצעדים מהוססים, פשט את חולצתו, כרע ברך לפניה ואמר:

- אנא, הרשי לי לתפוס את מקומו!

היא הוטחה נאלמת לאחור. שומו שמיים! ממנו היא לא ציפתה לדבר כזה. להתפרץ למשרד בצעקות על הדוחות המתעכבים – כן; להציק בטלפון עם דיווחים שוליים – כן; לשגע אותה בדרישותיו לקפה – ידע ועוד איך ידע! אבל לא זה.

היא עמדה מולו, מבולבלת, נסערת, חיילת פרועת שיער במדים רחבים מדי. היא הרימה את חולצתו וקברה בה את פניה, מתרפקת על ניחוח גופו. לאחר מכן פתחה את כפתורי הכותפות והורידה את דרגותיו.

- אני רוצה שתשאיר את אלה...

אמרה בשקט. היא נטלה מן השולחן שתי סיכות ביטחון, ניגשה אליו והחדירה אותן אל בשרו, מהדקת את הדרגות אל כתפיו החשופות. שני כתמי דם חלחלו אל הבד האפור. הקצין עיוות את פניו בייסורים.

יד מרגיעה נשלחה אל פניו, מטיילת על עיניו, מלטפת את ראשו. היא התרחקה ממנו, מתחה את שרשרת הדסקית בידיה והנחיתה על עורפו וצווארו הצלפה אחר הצלפה, מכה מדי פעם קלות על כתפיו, דבר שגרם לו להזדעזע בכל גופו.

לאחר שסיימה "לדגדג" אותו, היא נגשה אל הארגז שעמד בפינה, שלפה ממנו כבל של אחד ממכשירי הקשר הישנים, ו"שיפצרה" את הגבר המוטל לרגליה, זועק למגעה, אל רגל השולחן. היא נצמדה אליו מאחור, מעבירה יד על חזהו, גולשת לבטנו. היא פתחה את חגורת מכנסיו ושלפה אותה באחת, מתרחקת ממנו שוב. ושוב סדרה של הצלפות קצובות, מדויקות, חזקות. זיעתו ניגרה על גופו והיא כרעה ללקק אותה. מעבירה את לשונה במורד עמוד השדרה שלו, מלטפת כל חוליה, מתענגת על הצוף המלוח...

ואז צלצל הטלפון. היא רכנה לעברו והרימה את השפופרת. מעברו השני של הקו היה לא אחר מאשר

- עידן?! כן... אה... אני רק... אהה... כמובן...

השפופרת גערה מדוע דוחות הבוקר לא מונחים על השולחן.

- כן המפקד... מיד המפקד!

השפופרת זרקה כמה תלונות נוספות, איום אחד ובקשת קפה, והשיחה נותקה.

היא העיפה מבט בשעון – הוא הראה 6:00. בעצלתיים היא פסעה לעבר ערמת העפרונות שעל הרצפה והחלה לאספם. על השולחן כבר נחה ערימה של דוחות שנפלטו מהפקס. היא עצמה את עיניה, מסתנוורת מהאור העגום והאפרפר שנשפך מבעד לחלון. יום חדש התחיל.

כ'ץ​(נשלט)
איכס צבא
אוף כמה פנטזיות לי היו בזמן שמירה:)
14/05/06 16:55
Noxie
.
נחמד (: עוד חודש וחצי גם אני אעביר כל דקה עם פנטזיות במדים ירוקים. =[
23/05/06 00:01
המצליף התמיר
מ ד ה י ם
אין מילים בפי. לפי הפרופיל הכותבת היא צעירה בת 19, ומזמן לא נתקלתי בסיפור כל כך מקורי, אינטיליגנטי, כתוב ברהיטות קולחת. תני לנו עוד!
23/05/06 22:07