נ' - אשה אמיתית

מפעם לפעם מספרות לי הנשמות הטובות על דברים איומים הכתובים עלי בפורומים השונים, הסגורים והפתוחים. ללא יוצא מן הכלל, הנשמות תמיד מופתעות כאשר אני מגחך. עלי להסביר: אמנם אונס וירטואלי בדמות הפצת שקרים והכפשת מוניטין אינו דבר משעשע, אבל האמת היא שאני מחייך משום שאני מיד שומע באוזני רוחי מה נ' הייתה אומרת במצב כזה: "בייב, עזוב, הן כועסות על משהו אחר לגמרי, עכשיו תן לי שנייה להכין לך קפה ואחרי זה אני אזכיר לך מה באמת חשוב."

בכלל נ' היא אישה מדהימה, תמיד הייתה. אופי החשיבה שלה תמיד המם אותי – למשל, כאשר עמדתי על זכותי המטופשת לפוליגמיה וכו', נ' לא הייתה מנדנדת או נעלבת, ההפך – היא הייתה מגייסת עבורי אשה או שתיים, ולאחר מכן, בסשן, הייתה מזכירה לי בדרכה המיוחדת שהיא יודעת לענג, אקטיבית או פסיבית, הרבה יותר טוב מכל אחת אחרת. ודאי תבינו שלא הייתה לי ברירה אלא להתאהב בה.

במשך יותר מחצי שנה נהנינו מגן-העדן היחסי שאפשר לכנותו מערכת יחסי שליטה, אולם לכל דבר יש סוף, ומחיר. בוקר אחד, בעודי מנומנם לאחר השימוש הלא-כל-כך יאות שעשיתי בה, אמרה בהתפנקות: "בייב, אם היית הסרסור שלי, כמה היית לוקח על מה שעשיתי עכשיו, למשל?" זו כמובן סיטואציה מסוכנת עבור אדון, אז התחמקתי: "אני אגיד לך אחרי ארוחת הבוקר. לכי להכין."

בעודה אוספת את רגליה הארוכות וקמה למטבח, שקלתי את האפשרויות שלי: מצד אחד, אין לי כל כוונה להזנות את האשה שאני אוהב. לא שזה רע, פשוט לא הסגנון שלי. מצד שני, אדון חכם מזהה את הצרכים האמיתיים של זו ששלו, והרי נ' הזכירה כבר את עניין הסרסרות לא פעם. בזמנו, שאלתי אותה מדוע זה מושך אותה, וענתה באותה כנות בלתי אופיינית לאשה: "הניצול מדליק אותי, ודווקא בגלל שאתה לא כזה, זה עוד יותר עושה לי את זה, לדעת שאתה מרוויח עלי".

זה יפה שאשה ממוצא מזרחי יודעת להכין פנקייק, ואחרי שלושה כאלה אמרתי לה: "טוב, רק בגלל שאת מכינה כזה פנקייק אלוהי אני מוכן להשכיר אותך – אבל תקשיבי זונה – זה גיג חד-פעמי, הבנת?!" ואם הייתם איתי שם במטבח באותו רגע, גם אתם הייתם נהנים מהסומק הנפלא שעלה בלחייה. היא שאלה בחצי לחישה, "אתה מתכוון באמת...? וכמה תיקח עלי...?" ומשומקום הוצאתי את התשובה הנ"ל: "900 ₪ לשעה וחצי, בלי מכות לפנים, בלי ביזאר קשה, סקס רק עם קונדום, הבנת זונה?"

בקיצור, במיוחד לאור היחס הטוב ש-ג' העניקה לי לאורך היכרותנו, לא יכולתי שלא להעניק לה את מבוקשה (מה גם שאנו, האדונים הפחות טיפשים, זוכרים שאם לא ניתן לכלבותינו את מה שהן באמת צריכות, הן ודאי תלכנה לצוד בשדות אחרים, ולו משום שהן כלבות). לפיכך, קניתי טלפון אנונימי, פרסמתי מודעה קצרה בעיתון גדול, ולאחר שסיננתי את העילגים, המאוננים, המופנמים-המנומסים-מדי וכו', מצאתי את עצמי, בלילה נעים של סוף אפריל, מסיע את נ' לבית מלון לא רע בהרצליה פיתוח.

עליתי איתה. הוא נראה בחור לא רע, קצת קשיש אבל עם מבט טוב. הזכרתי לו את התנאים, גביתי את התשלום וירדתי לחכות בלובי. סרסור. קשה לתאר את התחושה הזו – להגיף מאחוריך את הדלת ולהשאיר אשה יקרה לך עם גבר זר, ובאותה נשימה לרדת ללובי ולהוריד שלושה שוטים של ויסקי משובח מכספו של אותו גבר זר. כאשר נ' חזרה, אחרי שעה וחצי, זה היה כאילו שמש שחומה זרחה בלובי. היא הייתה משומשת ומאושרת. "איך היה?" שאלתי, "מדהים," ענתה, "כל הזמן חשבתי עליך... אפשר סיגריה? הוא לא הסכים שאעשן..." ואז טיילנו למרכזון שבקצה הטיילת וקניתי לה חפיסה של הסיגריות.

בכל אותו שבוע נ' הייתה כנועה ומרוצה מתמיד. למעשה, לא דיברנו על מה שקרה, אבל ניכר היה שהיא מרגישה טוב עם עצמה. נוספה לה נימה של 'אשת העולם הגדול' איכשהו... קשה להסביר. בכל מקרה, מכרתי את הטלפון שקניתי, ועם האתנן של אותו גבר קניתי לי מנורת טיפאני קטנה לשולחן הכתיבה. האמת היא שרציתי לקנות משהו בשבילה, אבל נ' אמרה שאם אני קונה משהו בשבילה מהכסף הזה, זה כאילו לא ניצלתי אותה בכלל.

כמה ימים לאחר מכן, בעודי מסדיר את נשימותיי לאחר גרון-עמוק זריז בשירותים של בר מהודר, נ' ביקשה שוב. "ראובן אני באמת רוצה להיות הזונה שלך", כך בפשטות, והיא תמיד ידעה לדבר על לבי לאחר שהעניקה לי עונג בלתי מתפשר. הפעם כבר התרגזתי. הכיתי אותה בו במקום, וגם לאחר מכן כשחזרנו הביתה. כשנרגעתי הצטערתי קצת, וניסיתי להסביר לה שזנות, ועוד סאדו-מזוכיסטית, היא צורה לא-כל-כך מבוקרת של הרס עצמי, ובכלל אני עסוק מדי מכדי להיות סרסור במשרה מלאה, והיא תכף מסיימת את התואר השני, ועוד כל מיני טיעונים סופר הגיוניים שנפלו על אוזניים ערלות. "אתה בכלל לא מבין אותי", אמרה, וזה כאב.

"את יודעת מה, אין בעיה. באמת נמאס לי לכתוב פרסומות בשביל כל מיני שמוקים, ואת התואר שלך את תסיימי כשייגמר לך מלהיות זונה, וחוץ מזה אין שום סיבה שלי יהיה רק תואר אחד ולך יהיו שניים. לכי להביא לי את הטלפון, זונה, יש לי מודעה לשים בעיתון." הפעם כבר רשמתי את מספר הנייד האישי שלי במודעה – הרי גם סרסרות זו עבודה המכבדת את בעליה.

קשה לתאר את ההמשך, וגם את הקפיצה ברמת החיים של שנינו. לא שהיה רע קודם, אבל פתאום הכל נהיה מאוד פשוט, אפילו לקנות מגפי עקב של איב-סן-לורן ב-4500 ₪ בכיכר המדינה. זה היה קטע עם מגפי העקב הללו, כי יום אחד איזה לקוח עשה סוויצ' באמצע הסשן והתחיל להתחנן ללקלק אותם, וכך נ' מצאה בעצמה את היכולת להיות גם מלכה לעת מצוא, והיא אכן הייתה מלכה. עדיין – רוב הלקוחות ביקשו את צייתנותה, ובכל מקרה תעריף שעה של צייתנית גבוה בהרבה מזה של מלכה.

ככל שהיינו עסוקים יותר, כך נתגבשה חלוקת תפקידים ברורה – היא מספקת את השירות, ואני מפרסם, נוהג ושומר עליה, ולעתים גם מנחם אותה לאחר סשנים קשים או לקוחות בעייתיים. אין לי את המילים הנאותו כדי לתאר כמה קשה לעשות after-care אחרי נזקים שגבר זר גרם לה. מצד שני היינו עשירים ומאוהבים, ו-נ' עשתה הכל כדי להראות לי את הכרת התודה שלה על כל הניצול הזה.

מבחינת חלוקת הרווחים – בהתחלה נ' הציעה שנתחלק ביחס של 2:1, כלומר, על סשן בשווי 900 ₪ היא תקבל 300, ואני 600. היא אמרה שזה נורא משפיל אותה כך, לדעת שאני מקבל כפול ממנה על זה שמשתמשים בה. סירבתי להצעתה, כי אם סרסור אז כמו שצריך, ולפיכך חלוקת הרווחים שהוסכמה לבסוף הייתה: אני מקבל את כל התשלום עבור כל סשן, שהרי יש הוצאות רבות- מודעות בעיתון, דלק ותחזוקת רכב, לבוש הולם עבורה (לא להאמין כמה מהר הלבוש הסקסי מתבלה בשימוש מקצועי), איפור ומכוני יופי, וכמובן ספרים בשבילי – כי נורא משעמם לשבת בלובי שעות על גבי שעות, אז חזרתי להיות תולעת ספרים, רק הפעם על תקן סרסור.

בגדול אפשר להגיד שההוצאות היוו כ-40% מההכנסות. זה כולל גם ביטוח תאונות אישיות עבור נ' וכן קופת גמל שפתחתי בשבילה, בקרן נאמנות של אנשי הייטק. נ' מחתה – היא אמרה שזה מרגיש לה 'מכובד' מדי, ביטוח תאונות אישיות וקופת גמל, וזה לא מרגיש לה ניצול והיא הרי נכנסה לקטע הזה בשביל ניצול. הסברתי לה שעל רכוש צריך לשמור, וזה מה שאני עושה, ומלבד זאת, הזכרתי לה שהתשלום היחידי שהיא מקבלת בפועל עבור כל סשן הוא קופסת סיגריות – זה הפך לסוג של טקס פרטי שלנו – נ' מסיימת סשן, ואני נותן לה קופסת סיגריות. המעניין הוא, שלמרות שיכולנו להרשות לעצמנו כל סוג סיגריות שאפשר להעלות על הדעת, נ' המשיכה לעשן את אותן סיגריות גועליות שמהן נהנתה גם בטרם היותה לזונה.

גם לאחר כל ההוצאות, חשבון הבנק שלי תפח באופן שאינו הולם את השקפת העולם הסוציאליסטית שלי, אבל אדון טוב יודע להסתגל לנסיבות, ואני הסתגלתי היטב. לאחר שלושה חודשים כאלה, לקחתי את נ' לחופשה בלונדון, באחד המלונות העתיקים שתמיד רציתי להתאכסן בהם אבל מעולם לא יכולתי להרשות לעצמי. שוב חזרתי להיות הלקוח הבלעדי של חסדיה המופלאים של נ', ולמרות שהלובי שם מקסים וצופה לנהר התמזה, לא ביליתי בו אפילו דקה. צחקנו, שכרנו יגואר פתוחה ושוטטנו להנאתנו במשך כמה ימים, ואז בא ערב גורלי.

אנגליה טובה בבדס"מ, אפילו טובה מאוד. אמנם לא כמו מקומות משועממים יותר באירופה, כמו גרמניה או הולנד, אבל ללא ספק מאות שנים של חלוקה מעמדית נוקשה עשו את שלהן: הסאדו הבריטי מאוד מפותח - יופי של חנויות, יופי של מסיבות, יופי של אנשים. במסיבה השנייה, בין דאקירי אחד למשנהו, נ' ניגשה אלי בעיניים נוצצות ואמרה שיש איזה 'ג'נטלמן' שרוצה לשכור את שירותיה, והיא באה לבקש רשות. באופן מפתיע, התגובה הראשונה שלי הייתה עלבון – הרי זו החופשה שלנו, אמרתי לה, וכסף לא חסר, אז למה לה... אבל כששמעתי שהיא ביקשה 300 פאונד והוא הסכים בלי למצמץ, ראיתי אופק שלם של אפשרויות נפתח בפני. לא אלאה אתכם בפרטים – הסשן אכן התרחש, במלון לא פחות מהודר מהמלון בו היינו, וישבתי בלובי בלי ספר, קראתי את ה'גארדיאן' וקיללתי, ו-נ' יצאה מהסשן בשלום, מחויכת מתמיד, וניגשה לפצות אותי במרץ על התחשבותי בצרכיה.

זו הייתה התחלת הסוף, כי הרי האנגלית שלי היא מן המשובחות, ומ-נ' ביקשו בעיקר לשתוק, ולקוחות עם קלאסה שרוצים קלאסה תמיד יש, אז התמקמנו בדירה יפה בלקסינגטון והתחלנו את השלב הבינלאומי בקריירת הניצול של נ'.

גם בתור סרסור טירון למדי ידעתי שלקריירה הזו יהיה סוף – זו לא עבודה קלה לאף אחד מהמעורבים. אמנם כיף להשתגר במטוסים לכל מיני מקומות יפים ומפוארים, אבל זה גם מאוד מעייף, ואירופה בסופו של דבר מקום קר, גם מבחינת אקלים וגם מבחינת החומר האנושי. הגרמנים, למשל, לא יכולים להעלות חיוך על הפנים שלהם אם הם לא שיכורים, וסרסור חכם לא נותן לשיכור, לא משנה כמה הוא עשיר, להתעסק עם בחורה. מצד שני – חשבון הבנק לא שיקר, ואני לא מתכוון לחשבון הבנק הישראלי.

אני הימרתי שיהיה לנו כוח לשלוש שנים כאלה, ולא טעיתי בהרבה. ביום גשום אחד בנובמבר, שנתיים וחצי אחרי הלקוח הראשון, נ' פרצה בבכי. באותו זמן היא הייתה בג'קוזי, אני הייתי ליד שולחן הכתיבה, ושנינו היינו בסוויטה שצופה לאגם ז'נבה, כששמעתי אותה מייללת. רצתי מהר לראות אם הכל בסדר, והיא חיבקה לי את הרגליים והתחננה שנחזור לארץ תכף ומיד. זה היה רגע מלא יופי, וכמעט הזלתי דמעה בעצמי, והבטחתי לה שכבר מחר אנחנו על הטיסה הראשונה לישראל. נ' קפצה החוצה מהג'קוזי עם כל הקצף והשדיים החמודים וחיבקה אותי חזק חזק, אז חיבקתי אותה בחזרה והרגעתי אותה, ונישקתי לה את הדמעות. אחר כך שלחתי אותה להתארגן, כי אנחנו יוצאים לחגוג, ובעצמי הלכתי להחליף את הבגדים שנרטבו וגם ולבטל את כל הפגישות שנקבעו לה.

באותו לילה חגגנו ועשינו אהבה כמו כל זוג אחר ברחבי העולם, והייתה הרגשה של משהו חדש וענוג, ולמחרת חזרנו לארץ. איזה כיף לנחות בטרמינל החדש וליהנות משמש נעימה של אמצע נובמבר. אין כמו הארץ, וגם הקפה יותר טוב. מכאן והלאה אין יותר מדי מה לספר. אמנם שקלתי להתחתן עם נ', והיא ממש התחננה לתינוק שוקו-וניל עם עיניים כחולות כמו שלי, אבל אחר כך הרגעתי את עצמי ואותה, והסברתי לה בפעם האלף שאני לא בנוי לנישואין. מצד שני, ידעתי שעכשיו היא בשלה לכל העסק הזה, עם בית במושב ו-2.3 ילדים וכלב שרץ בסלואו-מושן על הדשא, אז זה מה שעשיתי: שידכתי אותה לאיתי – רואה חשבון עם עיניים לא פחות כחולות משלי, שניהל את הכספים הישראליים שלי בשנתיים האחרונות. הייתי בחתונה שלהם, של נ' ואיתי, ושתיתי, ולא הסכמתי שהיא תמצוץ לי בשירותים, אז בכינו ביחד, אחר כך צחקנו. מאז חלפו שלוש שנים וחצי, נ' השלימה את התואר השני וילדה לאיתי תינוקת מקסימה עם עיניים חומות (צחוק הגורל ללא ספק). פעם בכמה זמן נ' ואני עדיין שותים קפה ביחד, ומשתעשעים ברעיון שהיא תחזור לעבוד אצלי – הפעם בתור מנהלת עסקית (הרי נאמנותה עמדה בכל מבחן אפשרי), אבל אני חושש להרשות את זה, בגלל שלקח לי לא מעט זמן להפסיק לאהוב אותה, ואני יודע מה יקרה אם נחזור לעבוד יחד.

כל הפיסקה האחרונה היא שקר משוקץ, טוב לא כל הפיסקה, רק רובה. האמת היא שבאותו ערב על אגם ז'נבה באמת חגגנו, אבל למחרת בשדה התעופה אמרתי לה שיש עוד לקוח אחד בבריסל שאנחנו חייב לעשות, ואז נחזור לישראל, וחוץ מזה, בבריסל אני רוצה לקנות לה שוקולד בחנות של לאונידס, והשקר הזה כמובן גרם לה להסכים. במלון בבריסל, אחרי שהתארגנו ונחנו קצת, העליתי אותה לסוויטה של סלמאן. סלמאן היה לקוח ותיק שלנו, ולא פעם הציע לי הצעות מגונות. כבר כמה שבועות ששקלתי את הצעתו של סלמאן, אולי בגלל שראיתי ש-נ' מתחילה להתפרק, ובאותו לילה שהיא פרצה בבכי בג'קוזי, הבנתי כי הגיע הזמן להיענות להצעה הזו.

נישקתי את פניה היפים של נ' בטרם נכנסה לסוויטה, ואז, לאחר שנעלמה מעבר לדלת, פנה אלי עוזרו האישי של סלמאן ונתן לי תיק ג'יימס-בונד. נורא הצחיק אותי התיק הזה משום מה, הוא נראה כל כך מיושן ומגוחך, אבל ידעתי היטב שתוכנו של התיק אינו מגוחך כלל. ירדתי ללובי, ובניגוד להרגלי לא התיישבתי, אלא יצאתי מבעד לדלת המסתובבת ותפסתי את המונית הראשונה. בגלל שאני טיפוס רגשן עצרתי ליד החנות של לאונידס וקניתי קילו מהשוקולד הארור. משם המונית לקחה אותי לבנק, ומהבנק נסעתי לשדה התעופה.

תמיד יהיה איזה ערבי אידיוט ועשיר שיתאהב באישה שמוצצת טוב ובוכה יפה. האמת היא שלא צריך להיות ערבי בשביל זה – זה מאוד אנושי להתאהב כך באשה, אבל צריך להיות ערבי אידיוט, ועשיר מאוד, כדי לשלם כל כך הרבה כסף בשביל זונה משומשת. סלמאן שילם פי שתיים ממה שהוא הציע בפעם הראשונה, ועדיין לא מיצמץ, הנבלה. אני דווקא מיצמצתי די הרבה בכורסא הנוחה של המחלקה הראשונה, בטיסה לארץ, והספגתי מספר לא מבוטל של ממחטות מעודנות. ממבטיהן של הדיילות, הבנתי שזה עשה להן טוב לראות גבר כל כך רגיש, בוכה ומיילל ולא מוכן לשתות כלום חוץ מויסקי, אבל לא רציתי מהן שום שירות מיוחד, חוץ מממחטות.

זהו. כך היה ולעולם לא עוד. מי שמתנהג כך שלא יתפלא ששפחות מרירות מלעיזות עליו בפורומים, שלא יתפלא גם אם אין אישה אמיתית לצידו או מתחתיו, וזין על כל הכסף הזה. אולי אני אשם, אולי נ', אולי שנינו, אבל למדתי שאי אפשר לשלוט באשה אמיתית. אי אפשר לשלוט בדרך בה אישה אמיתית גורמת לך להתאהב בה, ולא לשכוח אותה לעולם, אפילו, ובמיוחד אם, אתה מוכר אותה לגבר אחר.