חוות החיות

היא עירומה. אני לא. שנינו הבטנו בכלוב שבחוץ. היא צחקה בפה מלא.
"כשתפסיק להפתיע אותי, אדע שהריגוש שבי מת."
"למה שאפסיק? אני יצירתי, זוכרת?"
היא זחלה על הספה בחתוליות, התרפקה עלי.
"אוקי, כותבים? 'הכה בברזל בעודו חם'", אמרה לי.
"כן, כן, סיכמנו – תתחילי. רוצה קפה? אני הולך להכין."

היא עלתה למכוניתו בצומת, כפי שסיכמו. מיד שלח יד לנבכי חצאיתה. בדק את הדילדו המיוצב במקום והעמיק לחפור מאחור אל פלאג התחת התקוע. "ילדה טובה," אמר לה. "בשום אופן הפלאג לא יוצא, שיהיה ברור." היא זזה על מושבה כל העת ועינגה את עצמה, כמעט באין רואה. הוא פנה לעבר היציאה מהכביש. החנה מאחורי תחנת הדלק ושורת החנויות. הם נכנסו בדלת רחבה להאנגר הגדול. שוטטו מעט בפנים. היא הייתה מרוכזת בשרירי פי הטבעת שלה. ידעה שאסור לה למלט את הפלאג. הוא הוביל אותה למחלקת חיות המחמד.

"אפשר לעזור?" שאל אותם בחור צעיר, עדין למראה.
"כן, אנחנו מחפשים כלוב בינוני."
"אוקי, באיזו חיה מדובר?" שאל המוכר.
"זאת כלבה, כלבה מעורבת. בינונית כזאת. תראה לי משהו פשוט."
"טוב, תראה, יש לנו כאן כלוב חזק מטר ארבעים וחמש על שמונים. מיועד בעיקר למעבר. הכלב יכול לזוז בנוחיות בפנים. פתיחה נוחה ו..."
"זה הרבה יותר מדי גדול," הוא קטע את המוכר. "אנחנו ניקח את זה, זה יתאים לנו."
"זה כלוב של ארבעים על שמונים בערך, הוא לא ממש נוח לכלב ל..." ניסה המוכר. "
זאת כלבה," הוא ענה. "וזה בדיוק מה שיתאים לנו."
"אני לא ממליץ לכלוא כלבה בכלוב כזה קטן" המשיך המוכר הנואש בניסיונותיו, תוך כדי לכתם.

בהמשך קנו מספר שלשלאות ברזל, מנעולים ונשכן עבה מגומי שעוצב בצורת עצם ושתי רצועות עור בקצותיו. היא הייתה עסוקה בשרירי עכוזה. ידעה שאסור.

הם העמיסו את צעצועיהם החדשים במושב האחורי והפליגו לעבר חוויה שלא במהרה תשכח. ממנה.

"אני כלבה מעורבת?" שאלה.
"תקבלי יחס של כלבה סוג ז'".
"אני מקווה.." ענתה.

הוא העמיד את הכלוב במשטח החיצוני הצמוד לדלת היציאה לגינה. הינף אצבע הספיק. היא התפשטה. "עמדי זקוף. תתכופפי. ידיים על הכלוב." פקד. הצליף בישבנה עשרים הצלפות במלוא עוצמת השוט. היא גנחה. דמעות נקוו בעיניה. פתח את הדלת הזעירה. "פנימה," אמר. היא זחלה לכלוב, אך כשראשה נגע בסורגו הנגדי, עוד לא הייתה כולה בתוכו. בעזרת נעלו עודד אותה להתאים עצמה למידת הכלוב, ודחף את הדלת על עכוזה. הדלת ננעלה בלחץ.

הוא הביט בפלאג שנע מעט בחור ישבנה. ידעה שאסור. בעזרת שלשלאות ברזל הידק את קרסוליה לפינות הכלוב ונעל. היא עמדה על כפות ידיה ושוקיה, לחוצה בתוך סבכת הברזל. המראה של האשה הדחוסה בכלוב הזעיר, מייבבת, מתפתלת, היה יפה להפליא. הוא היפנה את הכלוב אל דלת הזכוכית הגדולה וכך, מתוך הבית יכול היה לצפות בפניה, שהאדימו מזיעה ניגרת.

הוא התפנה לעבודה ופתח את המחשב על שולחן העבודה. ממקומו יכול היה להביט בה בהנאה צרופה. לאחר שעה של עבודה יצא אליה. היא נהמה בתוך הכלוב. "אני משתגעת, תעשה משהו", היא אמרה. השקה אותה כמות נכבדה של מים ממשפך בעל זרבובית ארוכה. לאחר מכן הכניס לכלוב את נשכן הגומי, הצמיד אותו לפיה וקשר את קצותיו מחוץ לכלוב על גבי הסורג העליון.

ראשה הוצמד לסורג העליון, פדחתה נלחצת אליו. פניה למטה, הנשכן נוגס עמוק לתוך פיה. "עשיתי משהו. כמו שביקשת." אמר וחזר לעבודתו. היא נהמה, מטלטלת גופה ומכה בדפנות הכלוב. ממקומו ליד שולחן העבודה הגניב מדי פעם מבט לשפחתו המעונה, הכלואה.

"אני צריכה להשתין, תשחרר אותי מהדבר הזה. אני משתגעת כאן", הוא שמע אותה מסננת מבעד למחסום פיה. הביט בשעונו. כמעט חלפה לה עוד שעה. יצא אליה. הוציא את הדילדו וגם את פלאג התחת. החור נשאר לח, פעור, קיבל את צורתו של הפלאג. ייצב קערה מתחתיה ופקד: "תשתיני". שתן נזל על ירכיה והקערה התמלאה בזרזיף בוער, עקשני. הוא הוציא את הקערה ושפך על ראשה את תוכנה. שתן טפטף דרך שערותיה למצחה, עיניה, לחייה ופיה המקובע. היא ניסתה להניע את ראשה לצדדים. מצמצה בעיניה הבוערות.

"תגידי, שתן הוא מלוח?" שאל.
"כן, כן, הוא מלוח," צעקה. "אני לא יכולה יותר."
"להוציא אותך מהכלוב?" שאל. המתין שניות ספורות. "לא ענית, להוציא?"
"תעשה... תעשה מה שאתה רוצה", ענתה לו בצעקה.
"אראה לך מה אני רוצה," אמר ופנה לכפות ידיה הנשענות על רצפת הכלוב המסורגת.

הוא כבל כל פרק יד בשלשלאות, הצמיד את ידיה מאחורי גבה ונעל אותן בסורג הכלוב העליון. היא עוד לא קלטה את תנוחתה החדשה. גופה נשען כעת על כפות רגליה ושוקיה, ראשה וידיה נעולים לתקרת הכלוב.
"עכשיו את בסדר, מרגישה נוח?" שאל, בצחוק.
"מעולה" צעקה תוך נענוע אלים של גופה כנגד דפנות הכלוב.
"חבל," אמר לה. "אפשר שתרגישי פחות נוח,"
"לא-לא-לא," אמרה, היסטרית. "אני מרגישה נורא. תשאיר אותי ככה."
והוא השאיר אותה כך, כפי שביקשה.

נכנס לעוד חצי שעת עבודה. מזווית עינו קלט אותה מטלטלת את גופה בפראות בתוך הכלוב הצר. שוב יצא אליה. "ארבעה מנעולים, זה לא נראה לי מספיק. רק חסר לי שתברחי עכשיו." אמר. "לא!," צעקה מתוך מנשך הגומי. הוא פנה אל ברכיה, פישק אותן עד שהוצמדו לדופן הכלוב, כרך שלשלאות סביבן ונעל לדופן הכלוב. "בבקשה, בבקשה.." התחננה. "בבקשה מה?" שאל. "בבקשה.." ענתה בקול רפה. הוא שלח ידו לשפתי ערוותה. הצמיד והידק ארבעה מצבטים לכל שפה. פנה לשדיה התלויים. הצמיד עוד ארבעה מצבטים לכל שד. לא פסח על הירכיים, הזרועות, תנוכי האוזניים, המותניים. סה"כ מנה ארבעים מצבטים. היא נאנחה אנחה קצובה, רוק נוזל מפיה הפעור.

הוא חזר לחדר. עבודה מעל הכל, חשב לעצמו. היא ייבבה בכלובה, טלטלה עצמה ככל שהייתה יכולה, מעונה, מותשת, כואבת, צרובה, מושפלת. הוא הקציב לה עוד חצי שעה, ידע שתעמוד בזה. לאחר שלוש שעות של בילוי מזכך בכלוב הכלבים פתח מנעול אחר מנעול, שיחרר סוגר ועוד אחד ושלף אותה מתוך כלאה. היא ניסתה לקום, להכות בו באגרופיה, אך נפלה לרגליו, מותשת.

"זהו, החסרנו משהו?" שאלה, מסיימת את הכתיבה.
"לא, נראה שתעדנו בצורה טובה." עניתי.
"יופי, למשחק הבא..." אמרה, צוחקת את צחוקה השובב.