ארוחת חג
מאת whipper(שולט)
23 בספטמבר 2006
"היי", שמעתי את קולה המוכר. "אתה רואה, עבר חודש ולא התקשרתי. אני ממש לא מכורה - רגוע? אבל מה, אני מסתובבת עם רעיון, ומאז אני לא רגועה."
"נשמע," אמרתי.
"אפשר לשחק במקום מאוד ציבורי?" שאלה.
"להצליף במקום ציבורי? אין לך גבולות?" נדהמתי.
"בלי שוטים. משהו אחר. אתה יצירתי. נראה לך?"
תוך כדי שיחה כבר רקמתי רעיון זדוני.
"כן, אפשר," אמרתי בבטחה.
"ישש..." שמעתי את קולה העולץ מעבר לקו.
הגעתי. כרגיל, פתחה את הדלת עירומה.
"הזמנתי מקום במסעדה, מספיק ציבורי?" שאלתי.
"באמת?" שאלה, מקפצת בעליצות כילדה קטנה.
"תיתן לי לסבול קצת, אני מקווה," אמרה בהעוויית פנים.
"תסבלי הרבה, אל דאגה, נתחיל?" עניתי.
פתחתי את תיק המסמכים חמור-הסבר שלי. היא הביטה בסקרנות.
"תתרוקני," אמרתי.
"הכל מסודר," ענתה בחדווה.
מרחתי חומר סיכה בתוך שפתיה התחתונות ועמוק בישבנה והחדרתי בזהירות פלאג לישבנה. את הכוס הרטוב פינקתי בדילדו מרשים. ייצבתי את שניהם בעזרת חגורה ורצועת עור שהידקתי לחלציה. חלקה התחתון היה אטום ומסודר. היא עצמה את עיניה והתפתלה קלות. הוצאתי מצבטים זעירים והצמדתי שלושה לכל שפה תחתונה. הזזתי את המצבטים קלות. היא פלטה אנחת כאב קטנה. הצמדתי מצבטים נוספים לפטמותיה שכבר היו זקורות ועוד שניים בתוך בתי שחייה. הוצאתי בקבוקון טלק ופידרתי אותה מכף רגל ועד ראש. כעת – התענוג האמיתי. הוצאתי 'חליפת חתול' מגומי הכוללת גוף ידיים ורגליים עם רוכסן בגב. פרסתי את החליפה ע"ג השולחן. למבטה ההמום שלפתי משטח גומי גמיש במידות של כעשרים על עשרים ס"מ. בצידו האחד היו מודבקות קוביות מתכת קטנות כאלה, המשמשות ל"חמש אבנים". בעזרת סרט דביק הצמדתי את המשטח לישבנה, כאשר קוביות המתכת לוחצות לתוך העכוז.
"אה, כמעט שכחתי – משהו לאכול בינתיים," אמרתי. הורדתי אותה למציצה. היא עבדה יפה. גמרתי לה בפה בנחשול תאווה מהיר וחסמתי אותו מיד בגאג כדורי. "זה למנה ראשונה," אמרתי. הלבשתי עליה את חליפת הגומי. תחילה רגליה, ולאחר מכן ידיה. הרוכסן נסגר מאחורי גבה. היא נראתה מהממת בתוך אריזת הגומי החדשה. מצבטי הפטמות, משטח ישבנה ומצבטי הכוס בלטו מתוך מעטפת הגומי ופגמו בקווים המעוגלים, הנקיים. בחרתי עבורה מכנסי ג'ינס, חולצה ארוכה, רחבה למדי ומגפי עקב גבוה. בבגדיה לא נראה רמז לציוד שסחבה על עצמה. תחבתי אטמי אוזניים עמוקים לאוזניה, אחזתי בה והובלתי אותה מדדה למכונית.
עצרנו בסמוך למסעדה. שחררתי את מחסום הפה. רוק מעורב בזרע ניגר עליה. "תחזירי הכול לפה ותשאירי פה סגור. לא לבלוע." פקדתי. היא משכה את הנוזלים לפיה באצבעה וסגרה את הפה. מלצר הוביל אותנו למקומנו. "אבקש כסא עץ לגברת במקום הכסא המרופד," אמרתי למלצר. מבוקשי בוצע ושפחתי התיישבה לאיטה על כסא העץ. פיה סגור. מלא.
הזמנתי לי מנה עסיסית ושתייה ועבורה סלט קטן חריף שכל כך שנאה. "תבלעי!" פקדתי. היא עשתה כמצוותי ופתחה את פיה. "תאכלי במהירות." היא אכלה את הסלט ופיה להט. "פה סגור - שבי זקוף!" פקדתי. אכלתי ושתיתי להנאתי. הבטתי בגופה הזקוף, המתפתל על הכסא. עיניה דמעו. פיה קפוץ.
ידעתי שפיה שורף. ידעתי שמעטפת הגומי מעיקה על גופה המזיע. ידעתי שהמצבטים מענים את בשרה. ידעתי שישבנה נלחץ אל תוך קוביות המתכת. ידעתי שהפלאגים חונקים את חוריה. ידעתי שאטמי האוזניים מנטרלים אותה מהסביבה. נהניתי מכל רגע.
"ועכשיו, פתחי את הפה, תהיי נינוחה, תתרפקי ותשוחחי אתי כאילו את ממש נהנית," אמרתי. היא פנתה לעברי וחייכה חיוך מאולץ. "אני נהנית, תתפלא. אבל מה, זה בלתי נסבל. אתה גאון מרושע. התחת שורף לי, והפלאגים האלה שתקעת לי מגיעים לי לגרון. אני מזיעה פחד. נדמה לי שאני מרטיבה להם את הרצפה," אמרה בשקט. היא הרימה ידה ללטף את ראשי אך נרתעה. המצבטים האלה בבית השחי, "מאיפה הרעיון הזה? אי אפשר אפילו להרים את היד," אמרה.
הבטתי אל מתחת לשולחן. זיעה שהצטברה בחליפת הגומי ניגרה אל מתחת למכנסיה ויצרה כתמי רטיבות על רצפת העץ. היא החלה לנוע באי נוחות על גבי הכסא, בתנועות מעגליות.
"נדמה לי שאני הולכת לגמור," אמרה.
"אף מילה, פנים חתומות." פקדתי.
צפיתי בפניה המתוחים, בדם העולה לראשה, בנשימותיה התכופות, בעיניה המתהפכות בחוריהן וברגיעה שלאחר מעשה. עיניה היו דומעות, היא חייכה.
"זהו, מבחינתי אפשר ללכת, אלא אם כן אתה מעוניין לענות אותי פה לנצח," אמרה בנשימה נעתקת.
"כרצונך, נלך ," אמרתי.
היא קמה ודידתה לעבר היציאה. במכונית השקתי אותה במים. היא גמעה בשקיקה. ביקשה שלא ארד איתה, שלא אקלף אותה ולא אפנק אותה ברגעים ש'אחרי'. "אני רוצה לישון בכלוב הזה שהתקנת עלי, להרגיש אותו עוד קצת. אסתדר לבד. אשמור לך על הציוד מכל משמר," אמרה. לא סירבתי. שעה אחרי שנפרדנו התקשרתי לוודא שהכול בסדר. "אני כבר אחרי," אמרה. "קלפתי וקלפתי וזה לא נגמר. לקח לי מלא זמן להוריד את כל האינסטרומנטים. הגוף שלי היה רך וחם כמו עגבנייה לוהטת. יש לי צורה של קוביות בתחת. צילמתי עבורך. אני לא שוטפת את החליפה הזאת שלך. יש לה ריח נהדר." לא ניסיתי לעצור את שטף דיבורה. שמחתי שהיא כבר אחרי. ניתקתי.
"נשמע," אמרתי.
"אפשר לשחק במקום מאוד ציבורי?" שאלה.
"להצליף במקום ציבורי? אין לך גבולות?" נדהמתי.
"בלי שוטים. משהו אחר. אתה יצירתי. נראה לך?"
תוך כדי שיחה כבר רקמתי רעיון זדוני.
"כן, אפשר," אמרתי בבטחה.
"ישש..." שמעתי את קולה העולץ מעבר לקו.
הגעתי. כרגיל, פתחה את הדלת עירומה.
"הזמנתי מקום במסעדה, מספיק ציבורי?" שאלתי.
"באמת?" שאלה, מקפצת בעליצות כילדה קטנה.
"תיתן לי לסבול קצת, אני מקווה," אמרה בהעוויית פנים.
"תסבלי הרבה, אל דאגה, נתחיל?" עניתי.
פתחתי את תיק המסמכים חמור-הסבר שלי. היא הביטה בסקרנות.
"תתרוקני," אמרתי.
"הכל מסודר," ענתה בחדווה.
מרחתי חומר סיכה בתוך שפתיה התחתונות ועמוק בישבנה והחדרתי בזהירות פלאג לישבנה. את הכוס הרטוב פינקתי בדילדו מרשים. ייצבתי את שניהם בעזרת חגורה ורצועת עור שהידקתי לחלציה. חלקה התחתון היה אטום ומסודר. היא עצמה את עיניה והתפתלה קלות. הוצאתי מצבטים זעירים והצמדתי שלושה לכל שפה תחתונה. הזזתי את המצבטים קלות. היא פלטה אנחת כאב קטנה. הצמדתי מצבטים נוספים לפטמותיה שכבר היו זקורות ועוד שניים בתוך בתי שחייה. הוצאתי בקבוקון טלק ופידרתי אותה מכף רגל ועד ראש. כעת – התענוג האמיתי. הוצאתי 'חליפת חתול' מגומי הכוללת גוף ידיים ורגליים עם רוכסן בגב. פרסתי את החליפה ע"ג השולחן. למבטה ההמום שלפתי משטח גומי גמיש במידות של כעשרים על עשרים ס"מ. בצידו האחד היו מודבקות קוביות מתכת קטנות כאלה, המשמשות ל"חמש אבנים". בעזרת סרט דביק הצמדתי את המשטח לישבנה, כאשר קוביות המתכת לוחצות לתוך העכוז.
"אה, כמעט שכחתי – משהו לאכול בינתיים," אמרתי. הורדתי אותה למציצה. היא עבדה יפה. גמרתי לה בפה בנחשול תאווה מהיר וחסמתי אותו מיד בגאג כדורי. "זה למנה ראשונה," אמרתי. הלבשתי עליה את חליפת הגומי. תחילה רגליה, ולאחר מכן ידיה. הרוכסן נסגר מאחורי גבה. היא נראתה מהממת בתוך אריזת הגומי החדשה. מצבטי הפטמות, משטח ישבנה ומצבטי הכוס בלטו מתוך מעטפת הגומי ופגמו בקווים המעוגלים, הנקיים. בחרתי עבורה מכנסי ג'ינס, חולצה ארוכה, רחבה למדי ומגפי עקב גבוה. בבגדיה לא נראה רמז לציוד שסחבה על עצמה. תחבתי אטמי אוזניים עמוקים לאוזניה, אחזתי בה והובלתי אותה מדדה למכונית.
עצרנו בסמוך למסעדה. שחררתי את מחסום הפה. רוק מעורב בזרע ניגר עליה. "תחזירי הכול לפה ותשאירי פה סגור. לא לבלוע." פקדתי. היא משכה את הנוזלים לפיה באצבעה וסגרה את הפה. מלצר הוביל אותנו למקומנו. "אבקש כסא עץ לגברת במקום הכסא המרופד," אמרתי למלצר. מבוקשי בוצע ושפחתי התיישבה לאיטה על כסא העץ. פיה סגור. מלא.
הזמנתי לי מנה עסיסית ושתייה ועבורה סלט קטן חריף שכל כך שנאה. "תבלעי!" פקדתי. היא עשתה כמצוותי ופתחה את פיה. "תאכלי במהירות." היא אכלה את הסלט ופיה להט. "פה סגור - שבי זקוף!" פקדתי. אכלתי ושתיתי להנאתי. הבטתי בגופה הזקוף, המתפתל על הכסא. עיניה דמעו. פיה קפוץ.
ידעתי שפיה שורף. ידעתי שמעטפת הגומי מעיקה על גופה המזיע. ידעתי שהמצבטים מענים את בשרה. ידעתי שישבנה נלחץ אל תוך קוביות המתכת. ידעתי שהפלאגים חונקים את חוריה. ידעתי שאטמי האוזניים מנטרלים אותה מהסביבה. נהניתי מכל רגע.
"ועכשיו, פתחי את הפה, תהיי נינוחה, תתרפקי ותשוחחי אתי כאילו את ממש נהנית," אמרתי. היא פנתה לעברי וחייכה חיוך מאולץ. "אני נהנית, תתפלא. אבל מה, זה בלתי נסבל. אתה גאון מרושע. התחת שורף לי, והפלאגים האלה שתקעת לי מגיעים לי לגרון. אני מזיעה פחד. נדמה לי שאני מרטיבה להם את הרצפה," אמרה בשקט. היא הרימה ידה ללטף את ראשי אך נרתעה. המצבטים האלה בבית השחי, "מאיפה הרעיון הזה? אי אפשר אפילו להרים את היד," אמרה.
הבטתי אל מתחת לשולחן. זיעה שהצטברה בחליפת הגומי ניגרה אל מתחת למכנסיה ויצרה כתמי רטיבות על רצפת העץ. היא החלה לנוע באי נוחות על גבי הכסא, בתנועות מעגליות.
"נדמה לי שאני הולכת לגמור," אמרה.
"אף מילה, פנים חתומות." פקדתי.
צפיתי בפניה המתוחים, בדם העולה לראשה, בנשימותיה התכופות, בעיניה המתהפכות בחוריהן וברגיעה שלאחר מעשה. עיניה היו דומעות, היא חייכה.
"זהו, מבחינתי אפשר ללכת, אלא אם כן אתה מעוניין לענות אותי פה לנצח," אמרה בנשימה נעתקת.
"כרצונך, נלך ," אמרתי.
היא קמה ודידתה לעבר היציאה. במכונית השקתי אותה במים. היא גמעה בשקיקה. ביקשה שלא ארד איתה, שלא אקלף אותה ולא אפנק אותה ברגעים ש'אחרי'. "אני רוצה לישון בכלוב הזה שהתקנת עלי, להרגיש אותו עוד קצת. אסתדר לבד. אשמור לך על הציוד מכל משמר," אמרה. לא סירבתי. שעה אחרי שנפרדנו התקשרתי לוודא שהכול בסדר. "אני כבר אחרי," אמרה. "קלפתי וקלפתי וזה לא נגמר. לקח לי מלא זמן להוריד את כל האינסטרומנטים. הגוף שלי היה רך וחם כמו עגבנייה לוהטת. יש לי צורה של קוביות בתחת. צילמתי עבורך. אני לא שוטפת את החליפה הזאת שלך. יש לה ריח נהדר." לא ניסיתי לעצור את שטף דיבורה. שמחתי שהיא כבר אחרי. ניתקתי.
