חטיפה (חלק א')
מאת זאלוטוסים
23 בספטמבר 2006
נקישות העקבים בישרו לי את בואה. אין הרבה עקבים בבאר שבע בימים אלו, על אחת כמה וכמה כאשר זוגתי ממתינה בבית. מראש גרם מדרגות האבן במעבר הצר המוליך אל הרחוב בו אנו גרים יכולתי להשקיף, רואה ואינו נראה, ולהיווכח כי ההוראה להגיע נעולת עקבים לא היתה ההוראה היחידה לה צייתה. היא לובשת את השמלה אותה שלחנו לה בדואר, שמלה שחורה פשוטה וקצרה שאינה מושכת תשומת לב יתרה למרות המשחק בין השקוף ללא שקוף. בידה אחוזה פיסת נייר, ללא ספק הוראות ההגעה לביתנו אשר צורפו לאותה שמלה. חייכתי למחשבה שהיא גם בוודאי אינה לובשת תחתונים, כאשר צוותה.
היא כמעט מתחתיי עכשיו. הולכת בצעד מהוסס, בודקת במפה האם זוהי הפניה הנכונה. אני מתחיל לרדת במדרגות, בדממה. כשאני מגיע לתחתית גרם המדרגות היא כמעט בסוף המעבר, גבה אליי, בודקת האם החנייה אליה היא עומדת לצעוד מופיעה במפה. מושלם.
בשקט ובמהירות אני קרב לעברה. צללי הערב המוקדם מסתירים אותי מעין וקולות הרחוב מבליעים את צעדיי. ברגע האחרון היא חשה בדבר מה, אך מאוחר מדי עבורה. יד ימיני לופתת בחוזקה את פיה, מקבעת את ראשה ומונעת ממנה להוציא הגה. יד שמאל מצמידה את ידיה זו לזו באזיקי מתכת מאחורי גבה ומלבישה על עיניה כיסוי עיניים שחור.
"ברוכה הבאה לבאר שבע", אני אומר בקול שקט, ומוסיף: "את זוכרת את מילת הביטחון שלך, נכון?"
אחיזתי בלסתה מתרופפת מעט ומאפשרת לה להנהן.
מבלי לומר מילה נוספת אני גורר אותה במעלה המדרגות המובילות אל ביתנו. היא מנסה לצעוד על רגליה, אך בשל העקבים בהם היא נעולה, כיסוי העיניים ומהירות הליכתי היא כושלת כפעם בפעם ונמשכת בכוח בכיוון הרצוי. כך עד אשר אנו מגיעים אל פתח הבית. אני פותח את הדלת, בועט אותה פנימה ונכנס בעצמי. זוגתי סוגרת אחרינו את הדלת ומקדמת את פניי בנשיקה.
***
אני מביטה בה בחיוך, תופסת את שערה הארוך והיפה וגוררת אותה לחדר השינה באמצעותו. היא מנסה למחות ואני אומרת לה שכדאי לה לא להשמיע קולות מיותרים, ושתודה למזלה הטוב כי היא לא נפלה בידי אנס אלא בידי זוג סאדיסטים חינניים, מה שאומר שלפני האונס לפחות ישתעשעו בה קצת.
אני מרימה אותה מאזיקיה וקושרת אותם אל השלשלת שיורדת מן התקרה, טיפה גבוה מדי עבורה כך שכל גופה מתוח.
מן השולחן אני מרימה את הסכין החד שהכנתי קודם לכן, אני קרבה אליה, מעבירה על לחיה את החלק הקהה של הסכין הקר ומרגישה את הנשימות שלה. היא רועדת ואני שולחת את שמאלי לייצב אותה במקומה. אני אוחזת בצווארון השמלה ובאיטיות חותכת מעליה את השמלה. פלג גופה התחתון אכן חשוף, ובתנועת סכין חדה נושרת גם החזייה מעליה.
אני מחזירה את הסכין לשולחן, ניגשת אל בן זוגי הוא מחבק אותי ואנו צופים בה כך.
***
היא לא רואה את הנרות אשר מאירים את קימורי גופה העירום ומבליטים את יופיו. היא לא יודעת איזה קישוט נאה היא מהווה ברגעים אלה. אני מעביר יד מלטפת לאורך גבה עד חריץ ישבנה, ותוך שאני אוחז בו באדנותיות אני מיידע אותה כי היא משלימה באופן ראוי ביותר את עיצוב החדר.
"את קישוט מושלם", אני מחמיא בחיוך ציני. היא מבזיקה שבריר חיוך, לא בטוחה אם להיות מוחמאת או מושפלת. אני לא טורח לבאר את המצב עבורה. ידיי לוטפות את גופה באיטיות עד כי אני חש אותה מתמכרת למגע, נרגעת, נושמת בקצב מדוד ואיטי.
אני מושך ממנה את אצבעותיי המלטפות ומפנה אותן לכיוון גופה המזמין של זוגתי. היא נענית לי בחיוך מפתה ושפתינו נצמדות בנשיקה חושנית. כעבור רגע אני מטיל אותה על המיטה ומיד עולה עליה בעצמי, פושט את חולצתי תוך כדי.
***
אני מושיטה את ידי אל גופו, מלטפת את שריריו. העוצמה שלו מרתקת את פלג גופי למיטה, ויופיו מרתק את נשימותיי. הוא מרים אותי משכבי ומוריד מעליי את החולצה והחזייה. אני טומנת את ראשי בחזהו מתמכרת לריח. המבט בעיניו מלאות האהבה לא נראה לחטופתנו מבעד לכיסוי עיניה, אך אני חשה כאילו הוא ממלא את החדר. הוא מוריד את מכנסיו ותחתוניו ואני יונקת את איברו בתאווה.
את הקולות שאני עושה תוך כדי המציצה אני כבר משערת שהיא יכולה לשמוע ולהבין את פשרם.
אהובי מרים את גופו מעלי, מפשיל את חצאיתי ומוריד באחת את התחתונים הרטובים. ידו מלטפת את בטני, עוברת על פני החצאית אל ירכיי וגופי נמס תחתיו. התנועה הפנתרית הזו שהוא עושה כאשר הוא מתמקם בכדי לחדור שובה שוב את עיניי ואחריה מגיעה אנקת עונג. הוא בתוכי.
***
בעוד זעקות העונג הפראיות של זוגתי מפלחות את חלל החדר אני מגניב מבט לעבר הקישוט. היא שומעת. שפתיה פשוקות קלות בכמיהה. גופה נרכן לפנים ככל שהשלשלת מתירה לה. רגליה רועדות קלות.
אני נושק לזוגתי ומתרומם על רגליי. לאחר מכן אני ניגש אל האישה הכבולה ושולח יד אל בין רגליה. היא מנסה לסגור את רגליה, אך ללא הועיל. אני מפשק אותן בקלות, חש את הרטיבות הגואה ביניהן, ומחייך.
"מזל שהורדנו לך את התחתונים", אני סונט בה, "היית עושה בהם חור".
גם לאור הנרות ניתן להבחין באדמומיות בלחייה.
"את רוצה גם, נכון?" אני לוחש לה.
בתנועה קלה, כמעט בלתי מורגשת, כאילו נבוכה מעצמה, היא מהנהנת.
"את רוצה להיות עוד יותר רטובה ממה שאת?"
שוב היא מהנהנת, יותר בהחלטיות הפעם. רגע לאחר מכן היא נרעדת כולה ועורה מצטמרר כשמים קפואים צולפים בגופה. אין לי ספק שהיא שומעת אותנו מגחכים.
"את חושבת שאת שווה את הטרחה שלי?"
היא ממלמלת משהו. אני סוטר בכוח על לחיה, ללא ספק מפתיע אותה בכך.
"דברי בקול רם!"
"אני לא יודעת", היא אומרת מהר.
"אז נבדוק".
אני משחרר את ידיה מהשלשלת ומשליך אותה לרצפה.
היא כמעט מתחתיי עכשיו. הולכת בצעד מהוסס, בודקת במפה האם זוהי הפניה הנכונה. אני מתחיל לרדת במדרגות, בדממה. כשאני מגיע לתחתית גרם המדרגות היא כמעט בסוף המעבר, גבה אליי, בודקת האם החנייה אליה היא עומדת לצעוד מופיעה במפה. מושלם.
בשקט ובמהירות אני קרב לעברה. צללי הערב המוקדם מסתירים אותי מעין וקולות הרחוב מבליעים את צעדיי. ברגע האחרון היא חשה בדבר מה, אך מאוחר מדי עבורה. יד ימיני לופתת בחוזקה את פיה, מקבעת את ראשה ומונעת ממנה להוציא הגה. יד שמאל מצמידה את ידיה זו לזו באזיקי מתכת מאחורי גבה ומלבישה על עיניה כיסוי עיניים שחור.
"ברוכה הבאה לבאר שבע", אני אומר בקול שקט, ומוסיף: "את זוכרת את מילת הביטחון שלך, נכון?"
אחיזתי בלסתה מתרופפת מעט ומאפשרת לה להנהן.
מבלי לומר מילה נוספת אני גורר אותה במעלה המדרגות המובילות אל ביתנו. היא מנסה לצעוד על רגליה, אך בשל העקבים בהם היא נעולה, כיסוי העיניים ומהירות הליכתי היא כושלת כפעם בפעם ונמשכת בכוח בכיוון הרצוי. כך עד אשר אנו מגיעים אל פתח הבית. אני פותח את הדלת, בועט אותה פנימה ונכנס בעצמי. זוגתי סוגרת אחרינו את הדלת ומקדמת את פניי בנשיקה.
***
אני מביטה בה בחיוך, תופסת את שערה הארוך והיפה וגוררת אותה לחדר השינה באמצעותו. היא מנסה למחות ואני אומרת לה שכדאי לה לא להשמיע קולות מיותרים, ושתודה למזלה הטוב כי היא לא נפלה בידי אנס אלא בידי זוג סאדיסטים חינניים, מה שאומר שלפני האונס לפחות ישתעשעו בה קצת.
אני מרימה אותה מאזיקיה וקושרת אותם אל השלשלת שיורדת מן התקרה, טיפה גבוה מדי עבורה כך שכל גופה מתוח.
מן השולחן אני מרימה את הסכין החד שהכנתי קודם לכן, אני קרבה אליה, מעבירה על לחיה את החלק הקהה של הסכין הקר ומרגישה את הנשימות שלה. היא רועדת ואני שולחת את שמאלי לייצב אותה במקומה. אני אוחזת בצווארון השמלה ובאיטיות חותכת מעליה את השמלה. פלג גופה התחתון אכן חשוף, ובתנועת סכין חדה נושרת גם החזייה מעליה.
אני מחזירה את הסכין לשולחן, ניגשת אל בן זוגי הוא מחבק אותי ואנו צופים בה כך.
***
היא לא רואה את הנרות אשר מאירים את קימורי גופה העירום ומבליטים את יופיו. היא לא יודעת איזה קישוט נאה היא מהווה ברגעים אלה. אני מעביר יד מלטפת לאורך גבה עד חריץ ישבנה, ותוך שאני אוחז בו באדנותיות אני מיידע אותה כי היא משלימה באופן ראוי ביותר את עיצוב החדר.
"את קישוט מושלם", אני מחמיא בחיוך ציני. היא מבזיקה שבריר חיוך, לא בטוחה אם להיות מוחמאת או מושפלת. אני לא טורח לבאר את המצב עבורה. ידיי לוטפות את גופה באיטיות עד כי אני חש אותה מתמכרת למגע, נרגעת, נושמת בקצב מדוד ואיטי.
אני מושך ממנה את אצבעותיי המלטפות ומפנה אותן לכיוון גופה המזמין של זוגתי. היא נענית לי בחיוך מפתה ושפתינו נצמדות בנשיקה חושנית. כעבור רגע אני מטיל אותה על המיטה ומיד עולה עליה בעצמי, פושט את חולצתי תוך כדי.
***
אני מושיטה את ידי אל גופו, מלטפת את שריריו. העוצמה שלו מרתקת את פלג גופי למיטה, ויופיו מרתק את נשימותיי. הוא מרים אותי משכבי ומוריד מעליי את החולצה והחזייה. אני טומנת את ראשי בחזהו מתמכרת לריח. המבט בעיניו מלאות האהבה לא נראה לחטופתנו מבעד לכיסוי עיניה, אך אני חשה כאילו הוא ממלא את החדר. הוא מוריד את מכנסיו ותחתוניו ואני יונקת את איברו בתאווה.
את הקולות שאני עושה תוך כדי המציצה אני כבר משערת שהיא יכולה לשמוע ולהבין את פשרם.
אהובי מרים את גופו מעלי, מפשיל את חצאיתי ומוריד באחת את התחתונים הרטובים. ידו מלטפת את בטני, עוברת על פני החצאית אל ירכיי וגופי נמס תחתיו. התנועה הפנתרית הזו שהוא עושה כאשר הוא מתמקם בכדי לחדור שובה שוב את עיניי ואחריה מגיעה אנקת עונג. הוא בתוכי.
***
בעוד זעקות העונג הפראיות של זוגתי מפלחות את חלל החדר אני מגניב מבט לעבר הקישוט. היא שומעת. שפתיה פשוקות קלות בכמיהה. גופה נרכן לפנים ככל שהשלשלת מתירה לה. רגליה רועדות קלות.
אני נושק לזוגתי ומתרומם על רגליי. לאחר מכן אני ניגש אל האישה הכבולה ושולח יד אל בין רגליה. היא מנסה לסגור את רגליה, אך ללא הועיל. אני מפשק אותן בקלות, חש את הרטיבות הגואה ביניהן, ומחייך.
"מזל שהורדנו לך את התחתונים", אני סונט בה, "היית עושה בהם חור".
גם לאור הנרות ניתן להבחין באדמומיות בלחייה.
"את רוצה גם, נכון?" אני לוחש לה.
בתנועה קלה, כמעט בלתי מורגשת, כאילו נבוכה מעצמה, היא מהנהנת.
"את רוצה להיות עוד יותר רטובה ממה שאת?"
שוב היא מהנהנת, יותר בהחלטיות הפעם. רגע לאחר מכן היא נרעדת כולה ועורה מצטמרר כשמים קפואים צולפים בגופה. אין לי ספק שהיא שומעת אותנו מגחכים.
"את חושבת שאת שווה את הטרחה שלי?"
היא ממלמלת משהו. אני סוטר בכוח על לחיה, ללא ספק מפתיע אותה בכך.
"דברי בקול רם!"
"אני לא יודעת", היא אומרת מהר.
"אז נבדוק".
אני משחרר את ידיה מהשלשלת ומשליך אותה לרצפה.
