היא מתמהמהת. אפשר להבין, בכל זאת היא עם כיסוי עיניים ובבית זר. אבל, לצערה, אין בי יותר מדי התחשבות במצבה. אני מזרזת אותה בטפיחות על ישבנה ומובילה אותה למרגלותיו של אהובי, אשר עבר לסלון והתמקם בנוחות מול הטלוויזיה. אני עוזרת לה להרכין את ראשה בפניו באמצעות הצמדת עקבי לצווארה. הבחורה, ללא ספק, מבינה מהר, וראשה מורכן אל הרצפה.

נקישות העקבים בישרו לי את בואה. אין הרבה עקבים בבאר שבע בימים אלו, על אחת כמה וכמה כאשר זוגתי ממתינה בבית. מראש גרם מדרגות האבן במעבר הצר המוליך אל הרחוב בו אנו גרים יכולתי להשקיף, רואה ואינו נראה, ולהיווכח כי ההוראה להגיע נעולת עקבים לא היתה ההוראה היחידה לה צייתה - היא לובשת את השמלה אותה שלחנו לה בדואר. חייכתי למחשבה שהיא גם בוודאי אינה לובשת תחתונים, כאשר צוותה.