חטיפה (חלק ב' ואחרון)
מאת זאלוטוסים
2 באוקטובר 2006
היא מתמהמהת. אפשר להבין, בכל זאת היא עם כיסוי עיניים ובבית זר. אבל, לצערה, אין בי כל כך הרבה התחשבות במצבה. אני מזרזת אותה בטפיחות על ישבנה ומובילה אותה למרגלותיו של אהובי, אשר עבר לסלון והתמקם בנוחות מול הטלוויזיה. אני עוזרת לה להרכין את ראשה בפניו באמצעות הצמדת עקבי עלצווארה. הבחורה, ללא ספק, מבינה מהר, וראשה מורכן אל הרצפה. ישבנה מורם אל-על והוא מפתה כל כך. אני שורטת אותו בציפורני והיא זזה ממקומה. אני מרתקת אותה לרצפה, מתיישבת עליה, אוחזת בשערה ומורה לה שלא לזוז מעתה ועד שיאמר לה אחרת. אני קמה מעליה, מצליפה על ישבנה בכף ידי מספר הצלפות קלות ואז מובילה אותה בצווארה אל איברו של אהובי. "ענגי אותו כראוי".
היא ניגשת למלאכה. עושה רושם שהיא יודעת מה היא עושה, אך אני מחכה לשינוי במבט של האיש שלי שיעיד על דבר מה שלא נעשה כשורה. כעבור כדקה אני אכן קולטת מבט כזה. כף ידי מותירה על ישבנה סימן אחד אדום. "שדברים כאלו לא יקרו שוב", אני מתרה בה.
הוא אוחז בשערה ומחזיר אותה למלאכתה.
***
היא אכן יודעת את העבודה. אבל אני פרפקציוניסט. כפעם בפעם היא מתרשלת במקצת, מאיטה את הקצב או מניחה לשיניה להתערב, ואז אני מסמן במבטי ללוטוס וידה נוחתת מיד בחבטה על הישבן היפה שמולה. לאחר כל הצלפה היא שבה למלאכה במשנה מרץ.
לוטוס מתיישבת לצדי. אני נושק לה נשיקה ארוכה וחושנית, בעוד השפתיים היונקות את איברי מגבירות את הקצב וכמעט מביאות אותי לשיא. אני לופת את המוצצת בשיערה ומושך את ראשה לאחור. בידי השנייה אני מסיר ממנה את כיסוי העיניים. היא ממצמצת בהפתעה.
"את מזניחה את לוטוס", אני נוזף בה, "אצלנו אין אפליות". באומרי זאת אני אוחז שוב בשערה ותוחב את ראשה אל בין רגליה של אהובתי. על פי מבע העונג של לוטוס אני מבין שלשונה של החטופה שלנו לא מתבטלת.
כעבור דקה או שתיים זוגתי מרחיקה אותה מעליה.
"אם לא היה ברור לך, את צריכה לספק את שנינו".
היא פותחת את פיה ומתחילה לשאול משהו, אך מיד אני סוגר אותו בסטירה עזה על לחיה.
"את הפה שלך את פותחת עכשיו למטרה אחת בלבד, והיא לא כוללת דיבור", אני אומר.
***
אני זורקת מבט אליה בעודה מענגת את אהובי. שערה, שהיה מסודר קודם לכן, הפך סתור ממשיכותינו ומהמאמץ שניכר כי היא משקיעה. אני מחייכת אליה בידיעה שאינה רואה אותי.
לאחר זמן מה, זאלו זורק אותה מעליו, ובידו החזקה, מכוון אותה אל מול רגליי. בערך באותו הזמן מתחיל רצף פרסומות מעיק בטלוויזיה. הוא משתיק את המכשיר ואני גוררת אותה אל חדר השינה. אני מורה לה לעצור בכניסה לחדר, יוצאת ממנו וחוזרת כעבור רגע קט. אני מורה לה לקום. היא קמה ברגליים כושלות ונזרקת על המיטה. אהובי מסייע לי והופך אותה על גבה כשידיה הכבולות מורמות מעל לראשה.
אני מתיישבת על פניה, מסדרת לעצמי מקום ופותחת את הלק שהבאתי עימי.
למרבה הצער, היא עוד לא הבינה את הפרינציפ, וזאלו נאלץ להזכיר לה ע"י צביטה בפטמה השמאלית שלה. כנראה שזה עזר, כי חטופתנו החלה למלא את התפקיד שיועד לה – ללקק בתאווה ראויה את ישבני.
"כדאי מאוד שלא יישפך לי הלק ושלא תיהרס לי המריחה" הזהרתי אותה.
מתוך זהירות, כנראה, היא האטה את קצב הליקוק. אהובי שמכיר את הבעות פניי על כל דקויותיהן מיהר להבחין בשינוי בהבעתי, והפטמה שלה זכתה לתזכורת מרעננת מאצבעותיו הארוכות.
אודה ולא אבוש, היה קשה מאוד למרוח ככה את הלק. כשהתכופפתי על מנת להגדיל את הדיוק,התהדק ישבני אל מול לשונה, וכשהזדקפתי, הדיוק לקה בחסר.
במשך כל הזמן הזה, אני רואה את זאלו עומד, ידיו שלובות על חזהו והוא מחייך. חייכתי אליו חזרה והוא התקרב ונישק אותי נשיקה ארוכה ורטובה. בלהט הנשיקה נהרס הלק שלא הספיק להתייבש.
מישהו צריך לשלם על התקלה הזו, ומי יכול להיות מועמד טוב יותר מהחטופה שלנו?
קמתי מפניה במהירות, נעמדתי לצד המיטה, וסטרתי לה.
"את לא יכולה לעשות כלום כמו שצריך? הזהרתי אותך שלא להרוס לי את הלק".
***
ידי נשלחת אל עבר ראשה. היא מניעה אותו קלות, מכינה את עצמה לסטירה שלא באה. תחת זאת אני לופת אותה בשערה ומקים אותה מרבצה. כשאני מבחין שהיא מתכוונת להזדקף אני מושך את ראשה בתקיפות כלפי מטה. היא מבינה ומניחה לגופה לגלוש מהמיטה לרצפה.
אני בועט בכוח בישבנה והיא מנתרת קדימה.
"לסלון", אני אומר. היא מתחילה לזחול.
לוטוס נוטלת בינתיים חתיכת קרטון, מקפלת אותה לחצי וכותבת עליה בטוש. אני חולף על פניה בעקבות החטופה שלנו. היא מגיעה לסלון ונעצרת, ממתינה להוראות.
"תעלי על השולחן", אני פוקד עליה. היא מצייתת ומטפסת על השולחן, מתמקמת עליו על ארבעותיה כשישבנה אליי. אני מורה לה להסתובב. עתה ראשה פונה לכיווני ואחוריה אל התריסים. אני מצווה עליה לא לזוז, ניגש לתריסים ומסיט אותם. משב של אוויר ערב קריר חולף על פניי ומגיע גם אליה, מרעיד את גופה העירום. מבטה נשלח לאחור, ובטרם אני נוזף בה ופוקד עליה להביט לפנים היא מספיקה להבחין כי כל מי שיעבור עתה ברחוב יוכל להתענג על מראה ישבנה החשוף ואני מספיק להבחין באדמומית בלחייה.
"אנחנו אוהבים להשוויץ", אני אומר בעוד לוטוס מגיחה מחדר השינה עם יצירתה, ומוסיף בלגלוג: "למרבה הצער, לא תמיד יש לנו במה".
***
בחיוך זדוני אני מראה לה את השלט שהכנתי לכבודה ומתאר את איכויותיה, או יותר נכון את העדרן.
"תקראי בקול", אני אומרת לה.
"זונה בלתי ראויה", היא מקריאה בקול רפה.
"תודי שהרווחת זאת ביושר" אני אומרת, וממקמת את השלט על ישבנה. לאחר זמן מועט בלבד, השלט נופל ממקומו.
"למה הפלת את השלט?" שואל זאלופון.
"לא הפלתי, אדוני", עונה הזונה הבלתי ראויה.
"אם כך, איך את מסבירה את מיקומו החדש?" הוא מקשה.
"הרוח הפילה אותו, אדוני", היא מתרצת.
הואיל ואנשי מדע אנו, החלטנו לבדוק האם זו הרוח או האם שפחתנו עושה רוח. לשם כך נפנה אהובי אל חדר השינה וחזר כשבידיו שני כדורים סיניים גדולים, כסופים ומרשרשים.
הוא הושיט לי אחד מהם בלוויית חומר חיטוי, ובעודי מחטאת, החדיר לשפחתנו את הכדור הראשון שהיה מחוטא, והשאיר אותה מפושקת בכדי שאחדיר לתוכה את הכדור השני.
"עכשיו אם תזוזי, נשמע" אמרתי לה בחיוך.
השארנו אותה כך על השולחן במשך דקות ספורות. חזותה הרועדת מבושה ואולי אף מרוח הערב הציתה בנו שוב את התשוקה. קרבתי אליה וליטפתי את שערה. היא עצמה עיניה בציפייה למשיכת שיער או לסטירה, אך זו גם זו לא תוכננה להגיע. המשכתי ללטף את שערה ברכות, גולשת אל פניה. אהובי הצטרף אליי, החל ללטף את קימורי גבה והוריד ממנה את השלט. המשכנו ללטף אותה כך, בעודה על השולחן חסרת מילים. בשקט הזה ניתן היה לשמוע את הנשימות שלה הופכות עמוקות יותר, ומדי פעם אף ניתן היה לשמוע את רחש הכדורים שבתוכה.
***
בעוד שאני ממשיך ללטפה, זוגתי ממקמת עצמה מול פניה.
"קיבלת עוד סיכוי להוכיח עצמך כזונה טובה", נאמר לה בשקט. לשונה נשלחת מיידית אל בין רגליה של לוטוס. עיניה של לוטוס נעצמות וגניחות התאווה שלה ממלאות את החדר.
אני חדל ללטף את הזונה שלנו ומותיר אותה להתמקד בעבודתה. תוך שאני צופה במחזה בעין אחת אני שם קונדום על איברי, ומיד מפשק את פלחי ישבנה וחודר לתוכה. היא נאנקת וגופה מתקמר לעומתי. בעודי מזיין בעוצמה את התחת שלה, אני שומע את לוטוס לוחשת לה: "תמשיכי". היא עושה כנדרש ממנה, ועתה קולות התשוקה של שתי הנשים מתערבבים אלה באלה לכדי סימפוניה מענגת. בין לבין נשמעים שני צלילי חבטה כאשר הכדורים הסיניים צונחים על השולחן ומתגלגלים על הרצפה.
***
אני מצמידה את גופי אל פניה בערך בשלב שבו אהובי מצמיד את גופו אל אחוריה. היא נמצאת שם בינינו, לשירותינו, ומגופה, מהקולות המופקים ממנה, ניתן להבין כי גם היא הגיעה אל שיא תשוקתה. המשולש האנושי מתרסק על הספה ברכות, מכורבל ומלטף, וחיוך גדול נסוך על פניו.
"החוטפים שלך משחררים אותך כעת, אך נשמח אם תעבירי עימנו את הלילה", אני אומרת לה.
היא מחייכת אליי חיוך של הסכמה ונאספת אל בין זרועותינו המחבקות.
היא ניגשת למלאכה. עושה רושם שהיא יודעת מה היא עושה, אך אני מחכה לשינוי במבט של האיש שלי שיעיד על דבר מה שלא נעשה כשורה. כעבור כדקה אני אכן קולטת מבט כזה. כף ידי מותירה על ישבנה סימן אחד אדום. "שדברים כאלו לא יקרו שוב", אני מתרה בה.
הוא אוחז בשערה ומחזיר אותה למלאכתה.
***
היא אכן יודעת את העבודה. אבל אני פרפקציוניסט. כפעם בפעם היא מתרשלת במקצת, מאיטה את הקצב או מניחה לשיניה להתערב, ואז אני מסמן במבטי ללוטוס וידה נוחתת מיד בחבטה על הישבן היפה שמולה. לאחר כל הצלפה היא שבה למלאכה במשנה מרץ.
לוטוס מתיישבת לצדי. אני נושק לה נשיקה ארוכה וחושנית, בעוד השפתיים היונקות את איברי מגבירות את הקצב וכמעט מביאות אותי לשיא. אני לופת את המוצצת בשיערה ומושך את ראשה לאחור. בידי השנייה אני מסיר ממנה את כיסוי העיניים. היא ממצמצת בהפתעה.
"את מזניחה את לוטוס", אני נוזף בה, "אצלנו אין אפליות". באומרי זאת אני אוחז שוב בשערה ותוחב את ראשה אל בין רגליה של אהובתי. על פי מבע העונג של לוטוס אני מבין שלשונה של החטופה שלנו לא מתבטלת.
כעבור דקה או שתיים זוגתי מרחיקה אותה מעליה.
"אם לא היה ברור לך, את צריכה לספק את שנינו".
היא פותחת את פיה ומתחילה לשאול משהו, אך מיד אני סוגר אותו בסטירה עזה על לחיה.
"את הפה שלך את פותחת עכשיו למטרה אחת בלבד, והיא לא כוללת דיבור", אני אומר.
***
אני זורקת מבט אליה בעודה מענגת את אהובי. שערה, שהיה מסודר קודם לכן, הפך סתור ממשיכותינו ומהמאמץ שניכר כי היא משקיעה. אני מחייכת אליה בידיעה שאינה רואה אותי.
לאחר זמן מה, זאלו זורק אותה מעליו, ובידו החזקה, מכוון אותה אל מול רגליי. בערך באותו הזמן מתחיל רצף פרסומות מעיק בטלוויזיה. הוא משתיק את המכשיר ואני גוררת אותה אל חדר השינה. אני מורה לה לעצור בכניסה לחדר, יוצאת ממנו וחוזרת כעבור רגע קט. אני מורה לה לקום. היא קמה ברגליים כושלות ונזרקת על המיטה. אהובי מסייע לי והופך אותה על גבה כשידיה הכבולות מורמות מעל לראשה.
אני מתיישבת על פניה, מסדרת לעצמי מקום ופותחת את הלק שהבאתי עימי.
למרבה הצער, היא עוד לא הבינה את הפרינציפ, וזאלו נאלץ להזכיר לה ע"י צביטה בפטמה השמאלית שלה. כנראה שזה עזר, כי חטופתנו החלה למלא את התפקיד שיועד לה – ללקק בתאווה ראויה את ישבני.
"כדאי מאוד שלא יישפך לי הלק ושלא תיהרס לי המריחה" הזהרתי אותה.
מתוך זהירות, כנראה, היא האטה את קצב הליקוק. אהובי שמכיר את הבעות פניי על כל דקויותיהן מיהר להבחין בשינוי בהבעתי, והפטמה שלה זכתה לתזכורת מרעננת מאצבעותיו הארוכות.
אודה ולא אבוש, היה קשה מאוד למרוח ככה את הלק. כשהתכופפתי על מנת להגדיל את הדיוק,התהדק ישבני אל מול לשונה, וכשהזדקפתי, הדיוק לקה בחסר.
במשך כל הזמן הזה, אני רואה את זאלו עומד, ידיו שלובות על חזהו והוא מחייך. חייכתי אליו חזרה והוא התקרב ונישק אותי נשיקה ארוכה ורטובה. בלהט הנשיקה נהרס הלק שלא הספיק להתייבש.
מישהו צריך לשלם על התקלה הזו, ומי יכול להיות מועמד טוב יותר מהחטופה שלנו?
קמתי מפניה במהירות, נעמדתי לצד המיטה, וסטרתי לה.
"את לא יכולה לעשות כלום כמו שצריך? הזהרתי אותך שלא להרוס לי את הלק".
***
ידי נשלחת אל עבר ראשה. היא מניעה אותו קלות, מכינה את עצמה לסטירה שלא באה. תחת זאת אני לופת אותה בשערה ומקים אותה מרבצה. כשאני מבחין שהיא מתכוונת להזדקף אני מושך את ראשה בתקיפות כלפי מטה. היא מבינה ומניחה לגופה לגלוש מהמיטה לרצפה.
אני בועט בכוח בישבנה והיא מנתרת קדימה.
"לסלון", אני אומר. היא מתחילה לזחול.
לוטוס נוטלת בינתיים חתיכת קרטון, מקפלת אותה לחצי וכותבת עליה בטוש. אני חולף על פניה בעקבות החטופה שלנו. היא מגיעה לסלון ונעצרת, ממתינה להוראות.
"תעלי על השולחן", אני פוקד עליה. היא מצייתת ומטפסת על השולחן, מתמקמת עליו על ארבעותיה כשישבנה אליי. אני מורה לה להסתובב. עתה ראשה פונה לכיווני ואחוריה אל התריסים. אני מצווה עליה לא לזוז, ניגש לתריסים ומסיט אותם. משב של אוויר ערב קריר חולף על פניי ומגיע גם אליה, מרעיד את גופה העירום. מבטה נשלח לאחור, ובטרם אני נוזף בה ופוקד עליה להביט לפנים היא מספיקה להבחין כי כל מי שיעבור עתה ברחוב יוכל להתענג על מראה ישבנה החשוף ואני מספיק להבחין באדמומית בלחייה.
"אנחנו אוהבים להשוויץ", אני אומר בעוד לוטוס מגיחה מחדר השינה עם יצירתה, ומוסיף בלגלוג: "למרבה הצער, לא תמיד יש לנו במה".
***
בחיוך זדוני אני מראה לה את השלט שהכנתי לכבודה ומתאר את איכויותיה, או יותר נכון את העדרן.
"תקראי בקול", אני אומרת לה.
"זונה בלתי ראויה", היא מקריאה בקול רפה.
"תודי שהרווחת זאת ביושר" אני אומרת, וממקמת את השלט על ישבנה. לאחר זמן מועט בלבד, השלט נופל ממקומו.
"למה הפלת את השלט?" שואל זאלופון.
"לא הפלתי, אדוני", עונה הזונה הבלתי ראויה.
"אם כך, איך את מסבירה את מיקומו החדש?" הוא מקשה.
"הרוח הפילה אותו, אדוני", היא מתרצת.
הואיל ואנשי מדע אנו, החלטנו לבדוק האם זו הרוח או האם שפחתנו עושה רוח. לשם כך נפנה אהובי אל חדר השינה וחזר כשבידיו שני כדורים סיניים גדולים, כסופים ומרשרשים.
הוא הושיט לי אחד מהם בלוויית חומר חיטוי, ובעודי מחטאת, החדיר לשפחתנו את הכדור הראשון שהיה מחוטא, והשאיר אותה מפושקת בכדי שאחדיר לתוכה את הכדור השני.
"עכשיו אם תזוזי, נשמע" אמרתי לה בחיוך.
השארנו אותה כך על השולחן במשך דקות ספורות. חזותה הרועדת מבושה ואולי אף מרוח הערב הציתה בנו שוב את התשוקה. קרבתי אליה וליטפתי את שערה. היא עצמה עיניה בציפייה למשיכת שיער או לסטירה, אך זו גם זו לא תוכננה להגיע. המשכתי ללטף את שערה ברכות, גולשת אל פניה. אהובי הצטרף אליי, החל ללטף את קימורי גבה והוריד ממנה את השלט. המשכנו ללטף אותה כך, בעודה על השולחן חסרת מילים. בשקט הזה ניתן היה לשמוע את הנשימות שלה הופכות עמוקות יותר, ומדי פעם אף ניתן היה לשמוע את רחש הכדורים שבתוכה.
***
בעוד שאני ממשיך ללטפה, זוגתי ממקמת עצמה מול פניה.
"קיבלת עוד סיכוי להוכיח עצמך כזונה טובה", נאמר לה בשקט. לשונה נשלחת מיידית אל בין רגליה של לוטוס. עיניה של לוטוס נעצמות וגניחות התאווה שלה ממלאות את החדר.
אני חדל ללטף את הזונה שלנו ומותיר אותה להתמקד בעבודתה. תוך שאני צופה במחזה בעין אחת אני שם קונדום על איברי, ומיד מפשק את פלחי ישבנה וחודר לתוכה. היא נאנקת וגופה מתקמר לעומתי. בעודי מזיין בעוצמה את התחת שלה, אני שומע את לוטוס לוחשת לה: "תמשיכי". היא עושה כנדרש ממנה, ועתה קולות התשוקה של שתי הנשים מתערבבים אלה באלה לכדי סימפוניה מענגת. בין לבין נשמעים שני צלילי חבטה כאשר הכדורים הסיניים צונחים על השולחן ומתגלגלים על הרצפה.
***
אני מצמידה את גופי אל פניה בערך בשלב שבו אהובי מצמיד את גופו אל אחוריה. היא נמצאת שם בינינו, לשירותינו, ומגופה, מהקולות המופקים ממנה, ניתן להבין כי גם היא הגיעה אל שיא תשוקתה. המשולש האנושי מתרסק על הספה ברכות, מכורבל ומלטף, וחיוך גדול נסוך על פניו.
"החוטפים שלך משחררים אותך כעת, אך נשמח אם תעבירי עימנו את הלילה", אני אומרת לה.
היא מחייכת אליי חיוך של הסכמה ונאספת אל בין זרועותינו המחבקות.
