טובות השתיים ועדיף הפוכות
מאת whipper(שולט)
9 באוקטובר 2006
הפעם היא רוצה משהו מאד מיוחד. אחר. שונה. כך סיכמה את השיחה. מאותגר כרגיל, התקשרתי למ., חבר ותיק ושותף לתחביב. הכרתי את שפחתו. הוא הסכים מיד לבקשתי להשאיל אותה לסשן ייחודי. טוב שיש חברים.
המתנתי בבית שפחתי, מעלעל בעיתון היומי. היא עמדה במבואת הכניסה, עירומה, ידיה כפותות לאחור ועל עיניה רצועת גומי. מ. הופיע עם רקפת שלו, עירומה, חיוורת, עדינה וגבוהה בנעלי העקב, ידיה מאחורי גבה וקולר לצווארה. הוא הוליך אותה פנימה. היא צעדה כסייחה מאולפת. מושלמת עם פני הבובה שלה. חייכנו האחד אל השני.
"כך נסעתם?" שאלתי.
"מהמוסך למכונית, היא מתורגלת. תמיד עירומה. יש לה אצלי חצאית אחת וחולצה למקרה חירום. אני עוזב אתכם, היא יודעת לעשות הכול, ממושמעת, בעלת סיבולת מצוינת," אמר, מסר לי את שרשרת הקולר ויצא.
הייתי נבוך מעט, התעשתי במהירות. לא בזבזתי זמן. משכתי אותה לעבר עליית הגג. צרפתי לשיירה את שפחתי. העליתי את רקפת על ההליכון וייצבתי את שפחתי מאחוריה. הסרתי את מחסום עיניה. היא הביטה בהשתאות בצעירה העירומה שלפניה. השתיים החלו בריצה קלה, שדיהן מקפצים בתזזית. הכנתי בינתיים את החבלים לתחנה הבאה. הבנות החלו להתנשף. עצרתי את ההליכון לרגע, הורדתי את רקפת ואילצתי את שפחתי להמשיך במרוצתה. הצמדתי לרקפת אזיקי עור ופקדתי עליה לשכב. מתנוחה זו היה לי קל להביא אותה לתלייה הפוכה, פניה אלי כאשר רגליה למעלה, בפיסוק רחב, וידיה קשורות גם הן מתחת לראשה בפיסוק נאה. שערותיה הארוכות נשפכו על הרצפה.
עצרתי את ההליכון. הבאתי את שפחתי אל קודקוד משולש הרגליים התלויות. דחפתי את פניה אל עבר הכוס המגולח, התלוי.
"תאכלי, תמצצי, תלעסי, אני רוצה לשמוע", פקדתי. לרגע קט נראה כי נרתעה, אך מיד החלה, בעידודי, ללקק את הקניון העמוק והארוך ממבואות הישבן ועד הקצה העליון של השפתיים הוורודות. דחפתי את ראשה. "אני רוצה לשמוע," ציוויתי פעם נוספת. עד מהרה החל הגוף התלוי להתעוות, להיאנח ולרעוד.
"עצרי," משכתי את הפנים הרטובים ממקדשה של רקפת התלויה. קשרתי את שפחתי במהופך, גופה אל הגוף התלוי של רקפת. כבלתי ביחד ברכיים, מרפקים ומותניים באמצעות רצועות עור. הצמדתי פטמות באמצעות מצבטים נשכנים. גופיהן של השתיים היו צמודים כגוף אחד, תלוי, מפושק, מתוח, חסר אונים. ירדתי לכריעה.
"להוציא לשונות," אמרתי. השתיים צייתו מיד. ייצבתי לשון על לשון וחיברתי ביניהן עם שני מקלות סיניים. הידקתי בגומיות משני צידי המקלות. וידאתי שהחיבור לא הדוק מדי אך אינו מאפשר מילוט הלשונות. הבנות החלו לשאוף ולנשוף את הבל הפה האחת של רעותה. פניהן צמודים. הבטתי בהנאה בפסל שיצרתי. בתנוחה כזאת, צמודות, הפוכות ומתוחות, לא יוכלו לזוז – ידעתי.
שלפתי את ידידן הטוב ביותר – השוט. התחלתי עם שוט גומי קטן והצלפתי על הכוס הכפול, המהופך. הוא קיבל את נשיקות השוט ללא ניע. עברתי לשוט העור והצלפתי הצלפות מדודות, חזקות, על ישבנה של האחת. עברתי להנעים את ישבנה של האחרת. ושוב שוט הגומי, ושוט העור על הישבנים. השתיים ייללו האחת לפיה של השנייה. הגוף המשותף לא נע ולא זע בשל כובדו ואופן קשירתו. תענוג היה להצליף על ישבן שלא ניסה להימלט לימין או לשמאל, אלא חיכה, רטוב, מזיע, לכול הצלפה. סימני הצלפה מוצלבים תפחו על פני העור הכפות לכדי יצירה מקורית. השדיים לחוצים. הפטמות מאוחדות. הגפיים צמודות. הלשונות כבולות. רוק האחת עובר לאחרת עם כל הצלפה. עם כל זעקה.
שחררתי את הלשונות. הסרתי את שפחתי ממתקן הקשירה. הצמדתי אותה אל חלצי. פיה הרעב, הרטוב, מצץ ושאב וליקק שוב ושוב. יריתי את מטעני בפיה בצעקה. כמעט בערפול חושים. חסמתי את פיה במחסום כדורי. הסרתי מעליה את כל אזיקיה. היא פערה עיניה בתימהון, באכזבה. כאילו שאלה: "זהו?".
מסרתי לה את השוט והחוויתי לעבר האישה התלויה. שפחתי קיפצה בשמחה. כוונה אצבעה אל חזה כשואלת: "אני, מצליפה, מותר?", מילטה קריאה עולצת דרך מחסום הכדור. "חזק," אמרתי. היא החלה להצליף בגוף התלוי בתאווה גלויה. ניכר שנהנתה מכל רגע. הביטה בי. "עוד," אמרתי. היא חזרה להניף את ידה פעם אחר פעם, ללא הפסק. האישה הכפותה, ראשה למטה, ניסתה לנוע ללא הצלחה, צורחת עם כל הצלפה. שפחתי צחקה בקול מבעד למחסום הפה, ונראה שכל צרחה של קורבנה רק מחזק את הצלפותיה. "די," פקדתי. התרתי את האישה מקשירתה. היא נפלה לרגלינו. הסרתי את המחסום מפיה של שפחתי והפניתי אותה לפה של רקפת. היא העבירה אליה את כל הנוזלים שאגרה. קילוחים צמיגים, ריחניים, עברו בטפטוף כבד, אטי, מפה האחת לפה האחרת. הידקתי על רקפת את מחסום הפה, לבל תאבד טיפה והורדתי את שתיהן לקומת הכניסה.
רקפת ירדה על ברכיה, ידיה שעונות על שוקיה, כמכונה מתוכנתת. ריר מבעבע מבעד למחסום הפה. שפחתי ניצלה את הזמן לרחצה והתרעננות. שמעתי בשמחה את אנחות הגמירה בחדר הרחצה. לבושה, רגועה, התיישבה ללטף את השפחה האורחת, הכורעת ללא ניע. היא כרכרה סביבה כאילו קיבלה גור כלבים למשמורת. לא נתתי לרקפת לגמור. זה לא תפקידי. היא לא באה ליהנות.
כעבור כשעה הופיע מ., אדונה. הוא ליטף את ראשה והסיר מעל פיה את המחסום. היא בלעה את תכולת פיה והרכינה ראשה. בתנועה עדינה משך בשרשרת הקולר והעמידה על רגליה. הוא הביט בחיוך בציורי הגוף שנצרבו על גבה וישבנה. נפרדנו, כאשר אני כבר מתכנן את הפעם הבאה.
המתנתי בבית שפחתי, מעלעל בעיתון היומי. היא עמדה במבואת הכניסה, עירומה, ידיה כפותות לאחור ועל עיניה רצועת גומי. מ. הופיע עם רקפת שלו, עירומה, חיוורת, עדינה וגבוהה בנעלי העקב, ידיה מאחורי גבה וקולר לצווארה. הוא הוליך אותה פנימה. היא צעדה כסייחה מאולפת. מושלמת עם פני הבובה שלה. חייכנו האחד אל השני.
"כך נסעתם?" שאלתי.
"מהמוסך למכונית, היא מתורגלת. תמיד עירומה. יש לה אצלי חצאית אחת וחולצה למקרה חירום. אני עוזב אתכם, היא יודעת לעשות הכול, ממושמעת, בעלת סיבולת מצוינת," אמר, מסר לי את שרשרת הקולר ויצא.
הייתי נבוך מעט, התעשתי במהירות. לא בזבזתי זמן. משכתי אותה לעבר עליית הגג. צרפתי לשיירה את שפחתי. העליתי את רקפת על ההליכון וייצבתי את שפחתי מאחוריה. הסרתי את מחסום עיניה. היא הביטה בהשתאות בצעירה העירומה שלפניה. השתיים החלו בריצה קלה, שדיהן מקפצים בתזזית. הכנתי בינתיים את החבלים לתחנה הבאה. הבנות החלו להתנשף. עצרתי את ההליכון לרגע, הורדתי את רקפת ואילצתי את שפחתי להמשיך במרוצתה. הצמדתי לרקפת אזיקי עור ופקדתי עליה לשכב. מתנוחה זו היה לי קל להביא אותה לתלייה הפוכה, פניה אלי כאשר רגליה למעלה, בפיסוק רחב, וידיה קשורות גם הן מתחת לראשה בפיסוק נאה. שערותיה הארוכות נשפכו על הרצפה.
עצרתי את ההליכון. הבאתי את שפחתי אל קודקוד משולש הרגליים התלויות. דחפתי את פניה אל עבר הכוס המגולח, התלוי.
"תאכלי, תמצצי, תלעסי, אני רוצה לשמוע", פקדתי. לרגע קט נראה כי נרתעה, אך מיד החלה, בעידודי, ללקק את הקניון העמוק והארוך ממבואות הישבן ועד הקצה העליון של השפתיים הוורודות. דחפתי את ראשה. "אני רוצה לשמוע," ציוויתי פעם נוספת. עד מהרה החל הגוף התלוי להתעוות, להיאנח ולרעוד.
"עצרי," משכתי את הפנים הרטובים ממקדשה של רקפת התלויה. קשרתי את שפחתי במהופך, גופה אל הגוף התלוי של רקפת. כבלתי ביחד ברכיים, מרפקים ומותניים באמצעות רצועות עור. הצמדתי פטמות באמצעות מצבטים נשכנים. גופיהן של השתיים היו צמודים כגוף אחד, תלוי, מפושק, מתוח, חסר אונים. ירדתי לכריעה.
"להוציא לשונות," אמרתי. השתיים צייתו מיד. ייצבתי לשון על לשון וחיברתי ביניהן עם שני מקלות סיניים. הידקתי בגומיות משני צידי המקלות. וידאתי שהחיבור לא הדוק מדי אך אינו מאפשר מילוט הלשונות. הבנות החלו לשאוף ולנשוף את הבל הפה האחת של רעותה. פניהן צמודים. הבטתי בהנאה בפסל שיצרתי. בתנוחה כזאת, צמודות, הפוכות ומתוחות, לא יוכלו לזוז – ידעתי.
שלפתי את ידידן הטוב ביותר – השוט. התחלתי עם שוט גומי קטן והצלפתי על הכוס הכפול, המהופך. הוא קיבל את נשיקות השוט ללא ניע. עברתי לשוט העור והצלפתי הצלפות מדודות, חזקות, על ישבנה של האחת. עברתי להנעים את ישבנה של האחרת. ושוב שוט הגומי, ושוט העור על הישבנים. השתיים ייללו האחת לפיה של השנייה. הגוף המשותף לא נע ולא זע בשל כובדו ואופן קשירתו. תענוג היה להצליף על ישבן שלא ניסה להימלט לימין או לשמאל, אלא חיכה, רטוב, מזיע, לכול הצלפה. סימני הצלפה מוצלבים תפחו על פני העור הכפות לכדי יצירה מקורית. השדיים לחוצים. הפטמות מאוחדות. הגפיים צמודות. הלשונות כבולות. רוק האחת עובר לאחרת עם כל הצלפה. עם כל זעקה.
שחררתי את הלשונות. הסרתי את שפחתי ממתקן הקשירה. הצמדתי אותה אל חלצי. פיה הרעב, הרטוב, מצץ ושאב וליקק שוב ושוב. יריתי את מטעני בפיה בצעקה. כמעט בערפול חושים. חסמתי את פיה במחסום כדורי. הסרתי מעליה את כל אזיקיה. היא פערה עיניה בתימהון, באכזבה. כאילו שאלה: "זהו?".
מסרתי לה את השוט והחוויתי לעבר האישה התלויה. שפחתי קיפצה בשמחה. כוונה אצבעה אל חזה כשואלת: "אני, מצליפה, מותר?", מילטה קריאה עולצת דרך מחסום הכדור. "חזק," אמרתי. היא החלה להצליף בגוף התלוי בתאווה גלויה. ניכר שנהנתה מכל רגע. הביטה בי. "עוד," אמרתי. היא חזרה להניף את ידה פעם אחר פעם, ללא הפסק. האישה הכפותה, ראשה למטה, ניסתה לנוע ללא הצלחה, צורחת עם כל הצלפה. שפחתי צחקה בקול מבעד למחסום הפה, ונראה שכל צרחה של קורבנה רק מחזק את הצלפותיה. "די," פקדתי. התרתי את האישה מקשירתה. היא נפלה לרגלינו. הסרתי את המחסום מפיה של שפחתי והפניתי אותה לפה של רקפת. היא העבירה אליה את כל הנוזלים שאגרה. קילוחים צמיגים, ריחניים, עברו בטפטוף כבד, אטי, מפה האחת לפה האחרת. הידקתי על רקפת את מחסום הפה, לבל תאבד טיפה והורדתי את שתיהן לקומת הכניסה.
רקפת ירדה על ברכיה, ידיה שעונות על שוקיה, כמכונה מתוכנתת. ריר מבעבע מבעד למחסום הפה. שפחתי ניצלה את הזמן לרחצה והתרעננות. שמעתי בשמחה את אנחות הגמירה בחדר הרחצה. לבושה, רגועה, התיישבה ללטף את השפחה האורחת, הכורעת ללא ניע. היא כרכרה סביבה כאילו קיבלה גור כלבים למשמורת. לא נתתי לרקפת לגמור. זה לא תפקידי. היא לא באה ליהנות.
כעבור כשעה הופיע מ., אדונה. הוא ליטף את ראשה והסיר מעל פיה את המחסום. היא בלעה את תכולת פיה והרכינה ראשה. בתנועה עדינה משך בשרשרת הקולר והעמידה על רגליה. הוא הביט בחיוך בציורי הגוף שנצרבו על גבה וישבנה. נפרדנו, כאשר אני כבר מתכנן את הפעם הבאה.
