מכירה פומבית

בצימר המבודד, הצימר האהוב והידוע שלי, נפרש מחזה משונה הכולל ארבע נשים בתלבושות מרהיבות של מכנסי עור צמודים ומגפים ארוכים מחודדי עקב, ועלם חסון. כמי שמנהלת את ההצגה, אני פוסעת למרכז החדר המרווח ופותחת בדברים:

"ערב טוב, מלכות נכבדות. כפי שעיניכן רואות, זהו העבד המוצע למכירה. מדובר למעשה במכירה שנייה, היות ובמכירה הראשונה התהפכו היוצרות. עלי להזהירכן: לאחר שנמכר בפעם הראשונה, העבד נותר בידי הדומית אשר רכשה אותו. בושה להגיד, אבל העבד הסורר והמורד פשוט העיז לסשנה. על מנת להבטיח שהדבר לא יישנה, אהיה נוכחת במשך כל הסשן".

הדברים גררו מבטי זעם, סימני שאלה, והתעניינות גוברת מצד הדומיות בעבד החסון, אשר ניצב במרכז החדר, חיוך פרוש על פניו הנאות, וממש לא נראה נבוך או מבויש. אני ממשיכה, ומרגישה שהזעם בקרבי גואה למראה אותו החיוך: אוהו, זה עוד יעלה למישהו ביוקר...

"אלה תנאי המכרז: המרבה במחיר תקבל את העבד, והיא רשאית לעשות בו כרצונה. הוא שייך לה למשך שש שעות מרגע שעובר לרשותה, כשהדגש הוא על ה-רשאית לעשות בו כרצונה! אני אהיה נוכחת במשך כל שש השעות בכדי להבטיח שאכן ייצא הסשן לפועל. אם הזוכה תרצה את השתתפותי הפעילה, היא תקבלה. במידה ולא, אהיה ניצבת מהצד. כפי שאמרתי, נוכחותי מיועדת אך ורק בכדי להבטיח שהעבד אכן יישאר עבד ולא יחליף תפקידים".

ב' מרימה את ידה: "שאלה".
"בבקשה".
"למה את מתכוונת: 'התהפכו היוצרות?'"
"בדיוק כמו שזה נשמע. לאחר שהחל הסשן, הוא לא נשמע להוראותיה אלא גחן עליה והלהיט אותה בלשונו, ובושה לספר, אך הוא הביא אותה לידי כך שתתחנן שידפוק אותה. כן, יודעת שקשה לשמוע את זה, אך הוא גם לא הסתפק בזה, ולאחר שדפק וזיין אותה במלא המרץ בכל החורים האפשריים, כן, בכל החורים האפשריים, הוא עוד הוריד אותה על ארבע וסטר על ישבנה."
"ואוו, זה ממש לא בסדר. את משוכנעת שהוא סאב?"
"משוכנעת ועוד איך שמשוכנעת. יודעת זאת בבירור. ועל מנת להבטיח שאכן זה מה שיהיה, אשאר נוכחת במשך שש השעות, למנוע כל התפתחות לא רצויה".
"יש עוד שאלות או שמתחילים?"
"מתחילים".
"יפה, גבירותיי. הינכן מוזמנות לבדוק את הסחורה".

הן מתבוננות, ניגשות קרוב לסורר והמורד אשר חיוך רחב פרוש על פניו, חיוך שמשום מה מכעיס אותי, גורם לי לחשוד כי הוא מזלזל בכל המעמד, וכפועל יוצא מכך, גורם לכך שיחשבו כי לא חונך היטב. אני מחליטה להחמיר מעט את האווירה ולגרום לכך שהחיוך ימחק משפתיו (שפתי מוצצת). ניגשת קרוב, מביטה עמוק לתוך העיניים במבט קר וקשוח ומסננת מבין השפתיים: "זה לא הולך להיות קל, תתכונן".

הוא מביט בי לרגע. אני מבחינה כי המבט המשועשע מתחלף פתאום למעין רצינות. בראוו, נפל האסימון, כנראה קלט שדולי מתכננת משהו נחמד. העמידה משתנה לפתע, המבט משתנה, ואפילו האווירה מתחילה להיות קודרת ורצינית כיאות למתרחש. אני חשה את הכעס מזדחל בי: חתיכת סאב שהעמיד אותי באור מגוחך. אני מביטה אל העיניים החומות. הן לא מושפלות מטה אלא מביטות אלי בעוז ובשלווה. קיבינימט, מה אני רוצה ממנו? אינני יכולה להתעלם מהעובדה שהוא נכנע רק לי, ובינינו, הרי אלו התכונות שאוהבת בו: מעט מרדנות, עצמאות, וכניעה מלאה והתמסרות רק כלפי.

מתכופפת מעט ולוחשת:
"רוצה להמשיך? משוכנע בכך?"
הוא מביט קדימה בעוז, ללא חת.
"ממשיך. בוטח בך לחלוטין, אהובתי".
"ילד, זה הולך להיות קשה, וברגע שאני נמצאת, אני אדאג לכך שתיכנע לחלוטין למלכה החדשה שלך. בטוח?"
"בטוח, גברתי".
אוקי, ממשיכים בהצגה.

"גבירותיי, לפניכן סאב בן 28, חסון, נבון, בנוי היטב. אתן רשאיות לגשת ולמשש את שריריו, לגעת באיברים, לבחון את הסחורה במלואה". הודפת אותו קדימה, מנחיתה אותו על ברכיו, ופוערת את פיו. "שימו לב: שפתיים נאות, לשון מעולה, כל שיניו בפיו". כורכת קולר לצווארו, מרימה אותו למעלה במשיכה עזה, מסובבת אותו, ובלחיצת עקב, מכופפת את גבו, כך שפי הטבעת פעור לרווחה במלוא יופיו. "שימו לב לפי הטבעת: הדוק, צר ומבטיח הנאה." מושכת שוב בחוזקה ומסובבת אותו קדימה. "שימו לב לזין: ארוך ורחב במידה לא שגרתית, מיומן בשימוש".

אחת מהגבירות מרימה יד. "ניתן להשתמש בו לכל מטרה?"
"אכן, כן. במסגרת שש השעות, ניתן לעשות בו ככל העולה על רוחכן. המגבלה היחידה היא להחזירו בחיים וללא פגע", אני עונה ומעודדת אותן: "גשו קדימה, בדקו, מששו, ראו".
הן ניגשות, מתבוננות, שולחות יד, חופנות את הביצים ואומדות את גודלן, מעבירות יד על הזין הענק. אני רואה את ההתעוררות: הוא גדל לממדים עצומים. הן מלטפות את שרירי החזה, עומדות על קצה האצבעות לבחון את השפתיים והלשון, דורשות שיוציא אותה החוצה, ינענע לכל הכיוונים.

הוא עומד לו זקוף וגאה, לא נרתע, מבצע את כל שנאמר לו, והמבט נעוץ בי, מבט אמיתי, חזק וכן, כמו אומר: "עבורך - הכל, כל שתגידי לי אעשה". משום מה הוא מכעיס אותי. המחזה נועד להשפיל לבזות, אך זה ממש לא כך. הוא עומד זקוף גאה, מישיר מבט וכאילו מכריז: "אכן, אני עומד למכירה, אך זוהי מכירה זמנית בלבד. גופי למכירה, אך לא נפשי". ככה הא? אני אכניע אותו, אגרום לו לילל, שיצווח. רוצה לראות בושה, רוצה להבחין שהוא מבוזה, נכלם.

"גבירותיי הנכבדות, שכחתי לציין שהוא בעל כוח סבל מפותח במיוחד: יש לו סיבולת עצומה. ואני מציינת שוב: אתן רשאיות לעשות ככל העולה על רוחכן".
אחת מהן מגחכת: "נו באמת, דולי, נראה לך שאנחנו מגיעות לרמה שלך? את ההתעללויות אנחנו משאירות לך".
"חן חן גבירותיי, אך יש לכן פה הזדמנות שלא תישנה להתאמן על הסאב", אני עונה. "מי שחששה ולא מצאה אובייקט להתאמן במחטים, במיסמור, בחתכים - זו שעת הכושר שלה", אני מכריזה ומתבוננת עמוק, מביטה בו. הוא לא משפיל את עיניו. עמידתו זקופה וגאה. מבטינו מצטלבים והוא כמו מכריז: "אני שלך!".

ההכרזה גורמת לשלהוב האווירה. הן ניגשות, צובטות, דוחפות אצבע.
"וואו, הוא ממש צר. בטוחה שאפשר להשחיל לו?"
"בטוחה וחצי!"
"יש לו חזה מדהים, רחב שרירי. מורגש שהוא מתעמל, שומר על כושר. דולי, לא חבל לתקוע בו מחטים, לפגום?"
"לא חבל. הוא שלכן. קדימה, אין לי את כל היום, רוצות להתחיל או לא?"
כן, בטח שהן רוצות. אני רואה את מבטי השקיקה וההתלהבות, את הערגה, וכן, גם את החרמנות. שום הרהורי חרטה לא עולים בי.

יד מונפת באוויר.
"300 ₪".
"מה זה?! 300?! נו, באמת... ראי, תרגישי" – אני לופתת את ידה ומניחה על הזין. "זה שווה 300?! הרבה יותר. מי מעלה?"
"400".
"450".
"קדימה גבירותיי, לא באתי למכור לכן תרנגולת. מונח לפניכן סאב משכמו ומעלה".
אני רואה את ב' מביטה בו ואז היא מרימה את ידה.
"700".
"יפה, עכשיו אתן מתחילות להיות רציניות, אבל, סורי, זה עדיין מעט מדי. קדימה, להעלות את המחיר."
ש', גבירה גבוהה, חסונה, שאינה יכולה לנתק את מבטה מהמראה, מרימה את ראשה.
"1,000".
"יפה, מתחיל להתחמם. גבירותיי, אם נדמה לכן שאני הולכת למכור את הסחורה בפחות משוויה יש לכן טעות. להמשיך."
"1,200" - פ', שעד עכשיו היתה מנותקת מעט, זרקה הצעה.
ש': "1,500".
ב': "1,800 וזו הצעה אחרונה. לא יכולה יותר."
פ', בחיוך ניצחון,"2,000".
ש': "2,200".
ב': "פורשת למרות הצער. אולי פעם תשאילי לי אותו..."
"סורי, אין השאלות. אלה כללי המשחק. אם את פורשת, את יוצאת".

ב' מעיפה מבט ערגה אחרון בגוף החסון, מרשה לעצמה ללטף, לדחוף אצבע, ויוצאת, מותירה בעקבותיה שובל ריח מתקתק של בושם, שלוש נשים וסאב אחד, אחת המשמשת בתור כרוז, ושתיים להוטות, המתבוננות אישה ברעותה במבטי רצח.

פ': 2,500".
ש': "3,000".
פ': "3,100, ואת הסאב שלי לפעם אחת בתמורה."
"סורי, לא צריכה את הסאב שלך, לא לפעם אחת ולא בכלל. כבודו במקומו מונח, אבל יש לי את שלי ומרוצה מהם. לא מעוניינת."
ש': "3,200 ואת השוט".
פ': "3,200 ואת הבאט-פלאג".

"אוקי", מרימה יד באוויר, "מישהי עולה בהצעה?" אין תזוזה. הגענו לשוויון. חושבת במהירות ומחליטה: "החלטתי. הוא נמכר לשתיכן. יש לכן שש שעות. הוא מועמד לרשותכן למשך שש השעות הבאות".
כסף, באט-פלאג ושוט מחליפים ידיים במהירות.
"בבקשה גבירותיי, תיהנו."

אני זזה הצידה. שולחת מבט חטוף ומבחינה בעצב בעיניים החומות הענקיות, העיניים הכי יפות בעולם. אני מקשיחה את ליבי (לא שקשה כל-כך להקשיחו), מתיישבת על כורסה ומפטירה: "בהצלחה, בנות. נצלו היטב את הזמן שעומד לרשותכן. השעה 15:00; בשעה 21:00 בול הוא חוזר לרשותי".
ש': "נראה אם עוד ירצה... אחרי הטיפול שלנו".
"אם לא ירצה, סבבה", אני אומרת, בטוחה בעצמי.
פ': "הממם...רעיון נחמד, לקבל עבד מחונך, מאולף וצייתן, ועוד אחד שנראה כך. דולי, אכלת אותה".
"אם לא ירצה לחזור, אכבד את רצונו".
המתוקון שעד עכשיו לא פצה את פיו שובר את שתיקתו: "גבירותיי, מזכיר לכן: העסקה תקפה למשך שש שעות בלבד, ובסיומן הכל חוזר לקדמותו. לא מוותר, אני חוזר לגברתי." ואת", פונה אלי, "מקבלת אותי".
"מקבלת, פשוש. אם עדיין תרצה, מקומך שמור".
"אם כך , גבירותיי, אני מוכן. כולי שלכן".

אני מתבוננת במחזה, מסוקרנת לראות את המשך המהלך. השתיים ממש לא ממתינות הרבה, ניגשות למתוקון, ומתחילות להמטיר הוראות. ש': "על ארבע, ומיד!" הוא יורד על ארבע בתנועה אצילית. פ': "לקק את המגף, עבד נאלח." הוא מושיט את לשונו הורדרדה ומתחיל במתינות מקצה המגף, עולה אט-אט מעלה, ומלקק ביסודיות כל סנטימטר וכל טפח של המגף המבריק והשחור.

בו בזמן ניגשת ש' אל מאחורי גבו, מפשקת עם רגלה את ישבנו הצחור, משמנת אצבע אחת, מניחה אותה קרוב לפי הטבעת, ובתנועה מהירה, משקעת אותה פנימה."אוח..." שומעת את המתוקון גונח, שומעת אותו ולא יכולה להכחיש שמשהו נצבט אצלי שם בפנים. "But the show must go on". האצבע ממשיכה לעשות את דרכה פנימה, נעצרת מעט, מתחילה להסתובב ולדחוף פנימה וחוצה, מגבירה את הקצב. ש' שולפת החוצה, משמנת אצבע נוספת, נעמדת מאחורי הגב החסון והרכון קדימה, ובבת אחת נועצת פנימה ומתחילה לפמפם במהירות, מכניסה ומוציאה, קדימה אחורה, יותר מהר, יותר חזק. מחשבה חולפת במוחי: וואללה היא בסדר, היא יודעת את העבודה. היא ממשיכה להחדיר, נועצת יותר ויותר פנימה. המתוקון גונח מעט וממשיך ללקק במרץ.

פ' שכנראה מאסה בליקוק המגף בלבד וסביר להניח שמראה הלשון הורדרדה שאמונה במלאכה עשתה לה משהו, רומזת לש' להאט מעט. במהירות היא חולצת את המגפיים, פושטת את בגדיה ומגלה גוף מלא מעט, אך סקסי להחריד. היא נעמדת מולו: "תמשיך ללקק! ברור?" הוא ממשיך, הפעם את הרגל החשופה, ועולה אט אט מעלה במיומנות. (נו, מי כמוני יודעת עד כמה הפשוש מיומן בכך.) הלשון הנעימה מעבירה בש' רטט, אני מבחינה בכך בגלוי. היא מתחילה להתכופף לאט עד אשר היא יושבת על ריצפת הפרקט המהודרת, ובתנועה מהירה מזדחלת מתחתיו, שולחת את רגליה פנימה, מתחתיו, פורשת את ידיה, תופסת את ראשו ומצמידה אותו לכוס, הכוס מגולח למשעי שלה. בגניחה רמה היא אומרת: "לקק, מצוץ, רוצה להרגיש את הלשון בפנים. כן, אה, כן, בדיוק כך..."

אפילו מהפינה בה אני יושבת, אני רואה עד כמה היא נרגשת ממגע הלשון בדגדגן, מחדירת הלשון פנימה. הוא מרכין את ראשו, נצמד לכוס ומלקק, יונק, מוצץ, מכניס את כל הלשון פנימה. במקביל, מאחור, הוא נהדף קדימה ואחורה בכוח תנועות האצבעות שמפלסות דרכן בתוכו. כל תנועה שכזו מצמידה ומהדקת אותו אל כוס. אני שומעת את פ' גונחת, מייללת, זועקת לעוד. אני רואה את פניה מתעוותים ואת הגוף שמטלטל בעווית של אקסטאזה. אני מתארת לעצמי שכרגע גמרה בפעם הראשונה, ואיך שאני מכירה את הילדון, בוודאי שלא בפעם האחרונה. הוא ממשיך במלוא העוז, יונק, מוצץ ולוגם את מיציה. היא מניחה את ידיה על ראשו ומצמידה, מהדקת, והוא ממשיך. אני מתחילה להריח את ריחות הייחום, ניחוח עז של תשוקה מתפתל באוויר. אני מסתכלת על השלישייה, משהו מעט חסר לי, אך אני שותקת וממשיכה להתבונן.

ש' שולחת יד אחת קדימה, מקיפה את הירכיים החסונות, מוצאת את הזין הענק, שכבר הגיע לממדים שלא יאמנו, ומתחילה לשפשף מלמעלה למטה, מקיפה את ראש הזין העבה. היא מחככת מעט וממשיכה לעלות ולרדת לאורך הזין הענק. אני רואה את תנועות ידה האחת על הזין כאשר ידה השנייה טמונה במעמקי הישבן, רואה אגלי זיעה על שלושתם, ויש בתוכי מלחמת רגשות. מצד אחד, אני מרוצה עד הגג מהתנהלות הבונבון, גאה בו, נהנית מביצועיו כמו אמא גאה שמלווה את התפתחות הבן. מצד שני, אני רואה את ההנאה, ואיזה זיק קטן מנצנץ בי. מתעוררת בי תחושה שמשהו פה חסר: יופי , רואים שהוא נהנה... מה זה, סשן או סתם זיון? אני עוצרת בעצמי, וממשיכה לצפות.

פ' כבר מזדחלת הלאה, מתנקזת מתחתיו. היא מפשקת את הרגלים בדיוק מתחת לזין הענק שאוחזת בו ש' ומפטירה בחוסר נשימה: "הכניסי לי, כווני את הזין לתוכי". ש' מבצעת כרצונה, אוחזת את הזין הענק, מניחה אותו בדיוק מול הכוס הבוער של פ' ולוחצת על ישבנו. טראח! –הוא נבלע פנימה, ואני שומעת ממש צליל של יניקה מרוב מיצי כוס. הזין הענק שוקע פנימה, ממלא את כולה, ואני רואה את ההנאה העילאית שנסוכה על פניה של פ', מבחינה באקסטאזה שמתחילה לעלות בה.

הוא מתחיל לעלות ולרדת, כמו בוכנה משומנת היטב, מכניס ומוציא, מכניס מעט את הזין, ממתין ואז, בבת אחת, תוקע פנימה. ושוב, מוציא לאט-לאט, עד המחצית, ממתין מעט, ושוב, בבת אחת תוקע, וחוזר חלילה. תוקע, מכניס, מפמפם ומשחיל ללא הרף וללא הפוגה, כמו לא מתעייף לעולם. אכן, אני יודעת ומכירה את כושרו הגופני. הוא ממשיך וממשיך ופ' מתפתלת מתחתיו כשהיא משמיעה קולות לא ברורים.

ואני רואה פתאום - אני לא מאמינה - חיוך קטן מרוח על שפתי המוצצת הקטנה שלי. הכלבונת שלי נהנית. זה היה אמור להיות שיעור בהשפלה, ממש לא בהנאה. חתיכת מניאק קטן, נהנה עד הגג. ובכל זאת , עסקה זו עסקה, אינני אמורה להתערב אלא אם כן יבקשו את התערבותי או אם אבחין שלא ממש מסושן הילד.

בינתיים, ש' כנראה מאסה בפעילות האינטנסיבית רק מצידה, וקולות ההנאה החייתים שפ' פלטה עוררו את תאוותה. היא נטשה את מקומה מאחורי הישבן ונשכבה מאחורי פ', כאשר רגליה פשוקות משני צידי ראשה של פ'. הבונבון שגובהו מתנשא כמעט ל- 1.90 מ' מגיע ללא שום בעיה ישירות לכוס של ש'. אוף, אפילו לא הבחנתי מתי היא הספיקה להתפשט. זה נעשה כל כך מהר שממש לא ראיתי.

ש': "לקק, מצוץ חזק,בדיוק כמו ל-פ'". אין צורך בהתראה חוזרת. לשונו שוקעת במהירות בכוס השוקק, שכאילו רק ממתין ללשון הנעימה והורדרדה שלו. הוא מכניס אותה פנימה, מעביר אותה על הדגדגן הנפוח, מלקק, יונק, מוצץ. ומי כמוני יודעת איך הוא יודע את העבודה: אלוף אמיתי, הקטנצ'יק הזה. מצד אחד הוא מלקק, יונק ומוצץ, ומצד שני דופק חזק ובעוצמה, משקיע את הזין, מוציא ומשחיל שוב, ללא הפסק, ממש כמו מכונת זיון עוצמתית. מכניס-מוציא במהירות, חזק, ושוב ושוב. הוא שולח ידיים, לופת את החזה של ש' , מושך את הפטמות ומסובב חזק. לא שם על הצווחות שלה, וממשיך ללקק , למצוץ ולזיין.

אני יודעת שהילד לא מתעייף, הוא יכול להמשיך ולהמשיך שעות, אבל, זה פאקינג סשן זה? איזה מין סשן זה? הנוכל הקטן והערמומי הזה מבצע בדיוק מה שעשה בפעם הקודמת בהבדל אחד: הפעם עם שתיים, לא רק עם אחת. אני אפילו מבחינה שהוא מוריד את ידיו מהשדיים הכואבים של ש', מגניב אותן אל מתחת לישבן של פ', ומתחיל להגביה אותו מעט תוך שהוא שולף את הזין מהכוס, ומניח אותו בדיוק בכניסה לפי הטבעת. הקיצר, מתחיל לנהל את העניינים. מזה בדיוק חששתי. יודעת צדיקה נפש סאבה. אני כל כך מכירה את הפושע הקטן: תנו לו פרצה והוא מיד משתחל פנימה. ממש סאב... היחידה שמצליחה להרביץ מעט בינה בראש האטום, הכחול והסקסי שלו, זו אני. והאמת, זה לא שהוא חושש ממני. המניאק הקטן ממש לא פוחד. הוא פשוט מסור לי, מרצון.

די המומה, אני מביטה במתרחש. הוא עוד רומז לש' שהוא צמא, ושתביא לו משהו לשתות. היא מזנקת מיד ומביאה בקבוק של חצי ליטר מהשולחן. מה אני אגיד לכם, ממש מלכה. זהו, עד פה! אני מביטה בשעון - כמעט ארבע שעות חלפו, החגיגה בעיצומה, ואם לא אכנס לעניינים, מה שיהיה פה זה לא סשן, לא ביזוי ולא השפלה, אלא פשוט אורגיה וזיון. והבונבון, במקום שילמד לקח, ייצא וידו על העליונה.

אני מתרוממת בתנועה עצלה, מתמתחת מעט. מרימה את המתנה החדשה שקיבלתי, השוט היפה, כורכת מעט עור מסביב לפרק היד לתוספת שליטה ומכה באוויר. "זהו, עד פה. נגמרה החגיגה!" אני מניפה את השוט באוויר ומצליפה על גבו החשוף שמייד מאדים. נו, מי אמר לו להיות בהיר עור... בים המלח כבר אשזף אותו.

לצליל ההצלפה נסוגה ש' ממקומה, והבקבוק נשמט מידה, נופל ומתגלגל עד אלי. אני מתכופפת ונוטלת אותו בידי. המניק הקטן כבר עמוק בתוך פי הטבעת של פ'. לא נורא, שתהנה מהכלי האדיר שלו, אבל עכשיו הגיע הזמן שהוא גם יתחיל לשלם.

אני נרכנת ומסדרת תנוחה חדשה. הוא עמוק בתוך ישבנה ומורגש שהיא נהנית מכך כי היא אפילו לא חשה בי. היא כורכת את רגליה סביבו ומתהדקת צמוד-צמוד. אני מורה לש' להתיישב על המיטה, בקצה, כאשר רגליה משתלשלות מטה בפישוק רחב. אני מרימה את ראשו, מובילה אותו לכוס ומכניסה. "מציעה לך שתתרכז היטב בכוס מולך ובפי הטבעת תחתיך כי עכשיו אני נכנסת לתמונה!" הוא מרים את ראשו, פניו מבהיקות מנוזלי הגוף שליקק ללא הפסקה. אני רואה – וואללה, מבט של שימחה. מה הוא שמח? נו, אני כבר אדאג שלא ישמח כל כך!

אני מרימה את השוט ביד אחת ואת הקיין ביד השנייה ומתחילה להצליף ללא הפוגה, יד אחרי יד. אחת יורדת השנייה עולה, וחוזר חלילה.

הוא אינו יכול להתחמק, לכוד בינינו. הזין הענקי שלו דחוף היטב בפי הטבעת של פ', ראשו אחוז היטב בין רגליה של ש', וגבו מופנה אלי. אני ממטירה הצלפות, אחת אחרי השנייה. הגב כבר מנומר, מפוספס, מסומן שתי וערב, שותת דם.

התנועות של השלישייה הופכות להיות להוטות יותר ויותר, מהירות כמו במחול איטי. אני רואה הכל מבעד לצעיף אפל של סלואו מושן. הצבע הבהיר של הגב החסון כבר מזמן הפך לאדום, הישבן האדים, הכחיל.

אני נוטלת את הבקבוק הצונן ומגלגלת אותו על גבו, להרגיע מעט את החבורות הצורבות. הוא מושיט את הגב אלי כמו חתלתול שכמה למילה טובה, לליטוף. אני עומדת בדיוק מאחור, בין רגליו הפשוקות לרווחה, רואה את הביצים הגדושות מטלטלות בפתח פי הטבעת של פ', נדפקות לעברה שוב ושוב.

"נעים מגע הבקבוק? טוב, מתוקון?"
"כ---ן, אוח... טוב..."
"נהדר, מעולה. אני כבר אדאג שיהיה עוד יותר טוב".
אני מפשקת בעדינות את רגליו, נוטלת את הבקבוק, מורחת אותו היטב במשחה ומתחילה להחדיר. סנטימטר ועוד סנטימטר, רואה את הרקטום נפתח לרווחה. מעסה בעדינות את השרירים החיצוניים, שיהיו רפויים על מנת שאוכל להחדיר. רוכנת, מלטפת את המצח.
"בוטח בי?"
"כן, לחלוטין, עד הסוף. אני שלך..."

אני ממשיכה להחדיר. מלטפת את הזין כאשר הוא יוצא מפי הטבעת, מהדקת את ידי סביב בסיסו, מונעת שיפכה וממשיכה, לאט לאט, עוד קצת ועוד קצת. מחצית כבר בפנים. אני מחליטה שמספיק, מטה מעט את הבקבוק וזרם קר ניתז פנימה נשפך ישירות לתוך הישבן הצחור.

"רצית לשתות הא?! בבקשה. שתייה מהצד האחורי, איך זה ?"
"אוח... כן.... איי... אוהב אותך..."

אני מסובבת היטב את הבקבוק לכל הכיוונים. מסובבת, דוחפת מעט פנימה ומוציאה. הקצב מתגבר. אני ממשיכה יותר מהר ויותר מהר. התנועות הופכות להיות אלימות וגסות. ברוטאליות ללא רחמים, ללא התחשבות. עוד ועוד. הגופות מתנועעים במהירות, הכל אפוף ריח חזק של ייחום. מפעם לפעם אני מעבירה מגבת בכדי למחות ולספוג את הזיעה, וממשיכה לדפוק חזק, פנימה והחוצה, יותר עמוק, יותר חזק. דואגת גם שהלשון המיומנת לא תפסיק את פעילותה לשנייה. כבר איבדתי את מספר הפעמים שגמרו...

אני מביטה בשעון. חמש ורבע שעות חלפו. אני מחליטה שזהו, מספיק. יודעת שאזדקק לפחות לחצי שעה בשביל למרוח משחה מרגיעה על הגב, לערוך תרגילי הרפיה ולכווץ את הרקטום חזרה לגודלו הטבעי.

תוקעת בתנועה חזקה את הבקבוק בפעם האחרונה. משחררת את הזין מהלפיתה ומכריזה:
"סופרת עד חמש. בחמש גומרים."

"א-ח-ת"
"ש-ת-י-ים... ש-ל-ו-ש... א-ר-ב-ע..."
ח-מ-ש... עכשיו - זרם אדיר - רוצה את כל השפיך האדיר בפנים."

הוא גומר ומתרוקן, מתגלגל באפיסת כוחות מוחלטת על הגב, ומיד מתגלגל בחזרה על בטנו כי גבו שורף וצורב נורא.

אני נפרדת לשלום מפ' ומש' שיוצאות מרוצות עד הגג ונפנית לטפל בבונבון המתוק. מורחת משחה מרגיעה, מלטפת, מחבקת.

"היית ענק. כל הכבוד, בונבון. רוצה לשתות משהו?"
הוא מרים את עיני התינוק הזכות אלי ובחיוך רחב משיב:
"רוצה, אבל הפעם... בפה".