סופשבוע בטבע (1)

החלטנו, חברי מייק, ואני, לשבור שגרה ולצאת לסוף שבוע בטבע. הוא עם רקפת שלו, אני עם ורד, כמובן. נסענו בג'יפ האגרסיבי, הנוצץ, של מייק. העמסנו אוהל שינה לארבעה ומעט ציוד. לקחתי אתי את המקדחה הנטענת עם ראש קידוח מיוחד, רחב, כזה המשמש נגרים. חלום ישן.

"מקדחה?! בשביל מה?" שאלה ורד.
"הפתעה," עניתי.
"אקדח אותך, אולי," ורד משכה בכתפיה, כבר מזמן לא ניסתה להבין.

מייק ואני ישבנו בספסל הקדמי, ורד ורקפת פלרטטו בקולות צחוק מאחור. הייתה אוירה של חופש. נכנסנו לפארק הירוק, נסענו מעט בשבילים הצרים, מצאנו חלקה פנויה ועצרנו לחנייה. עצים בשפע, רשרוש עלוותם, ספסלים, מדשאות, שקשוקם של המים בפלג זורם. אידיליה אמיתית.

הורדנו את הציוד, התמקמנו, ייצבנו את האוהל הקטן, והוצאנו כלים לבישול ארוחת ערב מוקדמת בטבע. הבנות נכנסו לאוהל, שמענו אותן מצחקקות ולאחר זמן מה יצאו עם בגדי הים הזעירים שלהן. התפעלתי מחיטובן. ילדות בנות שלושים ומשהו, שהטבע חנן אותן בגוף נערי, קופצני, מלבב. "תעזרו למייק בהכנה, אני מיד חוזר," אמרתי לשתיים.

מייק הביט בי במבט שהבין כי אני כבר זומם משהו. שלפתי את המקדחה וניגשתי לספסל העץ הסמוך. קדחתי חור רחב במרכזו, קיוויתי שאין רואים אותי בקלקלתי. כאשר החור היה מוכן, ניקיתי מעט את השבבים, והחזרתי את המקדחה למקומה, 'להעלים ראיות'. הוצאתי מתיקי אביזר שובב במיוחד, רכש חדש – דילדו גומי מתנפח שבבסיסו דיסקית רחבה, ניתנת להברגה. ניגשתי לספסל, התקנתי את הדילדו מלמטה, הברגתי אותו לספסל באמצעות הדיסקית וייצבתי אותו זקוף, מעל הספסל. שמתי עליו קופסת קרטון להסתירו.

"ורד, מוכנה?" שאלתי בחיוך מסתורי.
"כולנו נהיה מוכנים לארוחה מלכותית עוד מעט," אמרה ורד.
"אני חושב שיש לי תכניות עבורך עוד לפני כן," אמרתי.
"מה... מה למשל?" שאלה בחשש מה.
"למישהו יש התנגדות?" שאלתי את החבורה.
"אם אתה מתכוון לענות את ורד, להציק לגופה – אני בעד. אפשר לעזור?" אמרה רקפת, חיוך רחב מתפשט על פניה הבהירות.
"אני אסתדר לבד," עניתי. גררתי את ורד אלי.

היא הופתעה. חתכתי עם אולר פתח קטן בתחתית תחתוני בגד הים שלה והובלתי אותה לספסל הסמוך. הסרתי את קופסת הקרטון והוריתי לה להתיישב על הדילדו הזקור. היא פערה שתי עיני שקד גדולות, כלא מאמינה. "אוקיי, אם זה כל כך חשוב לכם," אמרה. היא חשבה שהיא הולכת ליהנות. היא טעתה.

לאחר מספר עיכוסים חושניים, החליקה את הדילדו לתוכה עד שנבלע בגופה. היא עצמה עיניה בהנאה. "חשבתי שאתה יותר מתוחכם, אדוני, הנאה כזאת הייתי יכולה לייצר לעצמי לבד," אמרה תוך כדי תנועות פיתול חתוליות ששיחקה עם עצמה. רכנתי מתחת לספסל, הברגתי צינורית ומפוח והתחלתי לנפח. הדילדו תפח בתוך גופה. תפח ותפח. למרות ההתנגדות ההולכת ומתעצמת המשכתי.

כאשר כמות האויר הייתה מספקת והדילדו היה נחוש בגופה, ניתקתי את הצינורית. פניה של ורד הביעו תדהמה, כעס, פחד, תשוקה, השפלה, בושה, הכול. "בואי שבי איתנו, למה את מתבודדת?" זרקתי לעברה. היא ניסתה להתרומם אך הייתה נטועה במקומה. הדילדו התפוח בגופה מסמר אותה לספסל. לנצח. או עד שאחליט אחרת. מייק ורקפת הביטו בתמונה כלא מאמינים. הם פרצו בצחוק היסטרי ולא נרגעו עד שהיסיתי אותם.

אכלנו ארוחת ערב חמה, הבאנו, כל אחד בתורו, משהו לוורד ונהנינו מכל רגע. יצאנו שלושתנו לטיול קצר להכרת המקום. ורד ממוסמרת לספסל. בגד ים זעיר לגופה. מבט מושפל בעיניה. מספר גברברים צעירים חלפו הלוך ושוב.

"גיברת, לא משעמם? יושבת פה סתם. רוצה לבלות קצת? גוד טיים יעני?"
ורד לא ענתה. 'החברה הטובים' חזרו. התיישבו לידה. ניסו לדובב.
"ספיק אינגליש? טוריסט? א ליטל גו אראונד? וונט סיגרט?"
ורד נלחצה. היא חששה שינסו להקים אותה ממקומה. בזוית עיני ראיתי את הפלירט הנרקם. הייתי משועשע.
"טוב חבר'ה, אפשר להתפזר," אמרתי כשחזרנו.
החבורה נפוצה לכל עבר כשהבינו שתכניותיהם התבטלו.

"טוב, הבנתי את הפרינציפ, אפשר להשתחרר?" שאלה שיפחתי.
"לא, ממש לא." הייתי נחרץ.

הערב ירד ושלושתנו נכנסנו לאוהל, לא לפני שהסרנו בגדים. הגברים בתחתונים. רקפת בחוטיני זעיר. ניגשנו, כל אחד בתורו, לשפחתי הממוסמרת ונשקנו לה נשיקת לילה טוב ארוכה, חושנית. "פיפי ולישון," אמרה רקפת ובחבטות חיבה על ישבנינו, כיוונה אותנו לוורד הממוסמרת. התפעלתי מהיוזמה הברוכה של האישה הביישנית, המופנמת. נעמדנו מול ורד והשתנו עליה בצוותא, מכוונים בעיקר לפניה המושפלים.

נכנסנו לאוהל בעליצות. ורד שמעה היטב את קולות הצחוק מתוך האוהל וראתה לבטח את התנועה בפנים, שהלכה והתעצמה. "בוא אלי," אמרה רקפת. הביטה באדונה בחיוך וקרצה לו, לקבל אישורו. היא הפשילה תחתוני והחלה למצוץ לי במרץ. עטפה בלשונה, מצצה, שאבה, בלעה, נשכה, קדחה כבוכנה ולא הרפתה עד שיריתי לתוכה בעווית את כל תכולתי. היא הביטה בי בחיוך, יצאה מן האוהל ואמרה לוורד בפה מלא מטעמים, "מזכרת קטנה מאדונך, שלא תחשבי ששכח אותך," היא נישקה אותה, העבירה לפיה את מיצי התאווה, ליקקה את פניה ספוגי השתן בלשונה החמה, הריחנית, חדרה לעיניה, אוזניה, וכיסתה את פניה בבלילה הצמיגה. "לילה טוב," אמרה וחזרה לאוהל.

ורד נשארה יושבת על הספסל, נוטפת שתן ומטעמים אחרים, הדילדו האימתני תקוע בגופה, לא מאפשר תזוזה, רוח הלילה מייבשת לאיטה את המסכה שנמרחה על פניה, גופה מצטמרר מהצינה היורדת, עיניה דומעות, צורבות מעייפות והשפלה, הפארק הגדול נם את שנתו, הצרצרים חורקים, ורק ורד יושבת על הספסל, מצפה שמישהו יגאל אותה מבושתה.

עמוק עמוק לתוך הלילה, כמעט עם דמדומי השחר, התעוררתי, יצאתי מהאוהל ופניתי אל ורד שלי, המתייפחת על הספסל. הברגתי בזריזות את שסתום האוויר בתחתית הספסל והדילדו התרוקן מגופה בבת אחת. שלפתי אותה מהספסל ודחפתי אותה לפנים האוהל. היא הריחה כמו משתנה ציבורית.

רקפת, הלומת שינה עדיין, דאגה להסיר את בגד הים מהדיירת החדשה וכפתה אותה במהירות ברצועות שהביא מייק מבעוד מועד מהג'יפ. רגליים צמודות וידיים מהודקות מאחורי הגב. היא התנהגה שונה בערב ההוא. מלאת חיות וצורך עז להתעלל בחברתה. היא השכיבה את ורד על גבה והתיישבה על פניה, דוחפת את ערוותה עמוק לתוך פיה. ורד הכפותה נאלצה לעבוד דקות ארוכות על פנים ישבנה של רקפת עד שזו גמרה באנחות שכמעט קרעו את מעטה האוהל לגזרים. "מייק, קדימה, אדוני, יש פה חור פנוי, תתרוקן," פנתה לאדונה המנומנם.

מייק הסיר את תחתוניו, ייצב עצמו מעל ורד בתנוחת 69, והחל חודר בתנועות בוכנה שהלכו והתעצמו. ורד קלטה לפיה הלח ממיצים, את הזין הטרי, הרועד מתשוקה ובלעה את התחמושת החמה שנורתה במספר צרורות חזקים. מייק חזר למזרונו. רגועה, פנתה רקפת לשינה. כולנו נרדמנו שוב למשך מספר שעות, כשוורד הכפותה בינינו.

כאשר החום חדר לחלל האוהל, התרנו את ורד שלי מאסוריה ושלחנו אותה לרחצה הגונה. בדרך חזרה, לא ניכר בשפחתי שעברה התעללות. "ואני חשבתי לקבל איזה מאה מאתיים הצלפות מכם בטבע. לשבת כמה שעות על ספסל, זה כל העניין?"

הבטתי בחשאי במייק שנהג, וסימנתי לו באצבעי לרדת לדרך צדדית.

(המשך יבוא...)