שיפחה בהזמנה (2)

בערב האחרון, כמה שעות לפני שעמד להסתיים החוזה ביניהם, הוא דרש ממנה להגיע למסעדה מסוימת, מתיר לה לבחור, זו לה הפעם הראשונה מאז הגיעה אליו, את בגדיה.
הוא ביקש לדון עמה בהמשך הקשר.

במשך כל אותו יום היא הייתה מהורהרת, שקועה בשרעפיה.
היה עצב מסוים בהכרה שהיא רוצה להמשיך ולשמש כשיפחתו לצד ההבנה שדרישותיו עלולות לגדול, ולכן, במידה בלתי מבוטלת, היא מבזבזת את זמנה.

איך תצא מכאן? כשבר כלי?
כשיפחה נטולת אדון?
סוג של חממה מזויפת.

כל מחשבות הזעם הודחקו פנימה. היא כבר לא דיברה על שיווין.
התרצתה לו ונכנעה.

כעס פנימי עצמי אינסופי נאגר בתוכה.
השלת העקרונות, המחשבות, התהיות
השלת עצמיותה
למען...

אדון.

היא לא ידעה מה תעשה ולאן תפנה כשיחליט לשחרר אותה.
ההיגיון שלה כמו זעק בצעקות, בדמעות ובתחנונים שתברח ממנו כל עוד נפשה בה.
שתימלט מתוך בועת האשליה הזו.

וככל שגברו קולות ההיגיון בתוכה, צורחים, בוכים, בועטים, משתוללים, כך למדה לאלף את סערת רגשותיה בנוכחותו; וכשישבה מולו, במסעדה ההיא, פניה, כך חשבה, לא הסגירו דבר.

''אני מוכנה'', היא אמרה, ''מוכנה ללכת עוד צעד קדימה. אם תחפוץ בכך, אדוני''.

הוא חייך, מרחיק ממנו את צלחת האוכל ונועץ מבט נוקב ומשועשע עמוק לתוך עיניה.

''אם זו לא התמסרות, אז מה כן?''

''זו לא התמסרות, אני נהנית למתוח את הגבולות של עצמי'' אמרה, ולהפתעתה גילתה שאפילו לא שיקרה בכך.

''אני מבין", השיב. "את וודאי מבינה שיהיו דרישות נוספות, לא פשוטות במיוחד. היית נפלאה בתקופת הניסיון, אבל זו הייתה תקופת ניסיון, עבור שנינו''.

הוא פירש נכונה את שתיקתה כהסכמה.

''אכין עבורך את ההסכם החדש. הוא יהיה לתקופה של חצי שנה. קחי לך שבוע חופש''.

''אגב," הוסיף, "אני שבע רצון ממך. הפתעת אותי לטובה, ואני חושב שהצלחת להפתיע גם את עצמך". הוא חייך. ''אני חושב שזה עשוי להיות משעשע למדי להכין מחקר אודותייך. אולי אקרא לו 'חינוך', או שמא 'חינוך מחדש'. מה דעתך?''

היא קברה את הזעם, שוקלת שוב ושוב את המילים שהייתה רוצה לירות לכיוונו אל מול הרצון הזה, לשמש אותו.

***
הוא ידע שהיא תחזור.
הוא גם ידע שצפויים לה קשיים לא מעטים.
והוא פשוט המתין לה.

***
שבוע...
זה הרבה זמן.
דירתה נראתה לה משעממת ומנוכרת פתאום.
שוב ושוב עברה על הסעיפים שבהסכם החדש.
להימלט,
לברוח.
זה לא אמיתי. אלה אינם החיים האמיתיים.
אז מדוע היא בוחרת לממש אותם כאילו היו אמיתיים?

***
הוא מזג לעצמו כוס יין ונשכב פרקדן על המיטה.
בחדרה.
החדר בו הייתה ספונה כל לילותיה.
הכרית המדיפה את ניחוח שערה ופניה.
כמעט ויכול היה לחוש בהבל פיה.
הוא עצם את עיניו וחייך.
מתענג על הניחוח שלה.
מתענג על נוכחותה שמילאה את החדר על אף שלא הייתה בו כעת.

כאשר בנה ועיצב את החדר הזה, הייתה לו דמות ברורה בראשו.
אף אחת מהנשים שפגש לא הצליחה להיכנס אל מידותיה של אותה דמות.

אולי כי כבר היו לה שם, פנים ורוח-חיים בעבר.

וכעת,
אולי תצליח היא להיכנס אל מידותיה של אותה דמות.
הוא לא הטיל ספק בכישוריה, אולם נשאר סקפטי במידה רבה.

ועדיין,
כששכב בחדרה, על מיטתה, התמלא בתחושות סיפוק מופלאות.
האורגזמה של המוח, נהג לכנות זאת.

***
ככל שהפכה והפכה בהסכם החדש, הוא הבהיל אותה יותר ויותר.
והיא, מאותגרת על ידו ועל-ידי עצמה, מבקשת להישאב פנימה,
אל תוך אותו... משהו בלתי מובן אשר יצר עבורה.

הסעיפים בחוזה החדש היו, ללא ספק, מאוזנים: קושי לעומת בונוסים.

שלושה ימי חופשה.
העלאת שכרה.

קיצוץ במחצית משכרה החודשי כעונש, אם לא תעמוד בציפיותיו.
מתיחת גבולותיה.

שינה למרגלותיו - לילה אחד בשבוע.
סקס בטוח.

סשנים פומביים.

אנאלי.

ביטול מטלות הבית במשך שבוע אחד בחודש.

ישיבה בתוך כלוב מברזל, שעה ביום, בחדר עבודתו.

שעתיים בשבוע שבהן היא כותבת לו דו"ח אודות תחושותיה, מעשיה, מחשבותיה.

צירוף שולט/ת נוספ/ת ( זכר נקבה - הוא יקבע ) לסשנים.

צעצועי מין.

יציאה משותפת כשהיא עם פלאג בתוכה.

צילומים שלה עירומה.

סשנים שבהם תתבקש להחדיר לעצמה חפצים, ובו בזמן להקריא עבורו דברים שונים: מסמכים מעבודתו, וכל מה שידרוש.

היו שם עוד סעיפים שהלכו והתעמעמו.

עייפות מנטאלית- פיזית הכבידה עליה.

עייפות בלתי מוסברת.

שוב ושוב שאלה את עצמה ''לשם מה?!''
שוב ושוב, מצאה שהתשובה טמונה בתוכה. היטהרות.

קתרזיס, קתרזיס, קתרזיס.
היא חשה מטופשת. נלעגת על-ידי עצמה.

***
''הכלא שלך הוא החופש שלי,
השתעבדותך אליי הינה חירותך העצמית''

- כך חתם את מכתב ההסכם.

לא היה לה צל של מושג כיצד תוכל לעמוד בכך במשך שישה חודשים תמימים.

תמיד נהגה ללכת נגד פחדיה. מעין התעקשות ומאבק פנימי.
כך גם הפעם.

על כן,
כשהגיעה אל דירתו מקץ שבוע, כבר לא הביאה עמה דבר מלבד עצמה.
ובשבוע הראשון השליכה לפח האשפה המקומי את כל בגדיה הישנים.