סיפור מפאזה אחרת
מאת Nymphaea(נשלטת){זיעויה}
16 בינואר 2007
נכנסת הביתה. מוצאת אותו איתה. שוכבים יחד על הספה, מחובקים. ידו על חזה. "שלום", הם מחייכים אלי. "שלום", אני עונה. ניגשת אליהם. נושקת לאדוני על שפתיו, ואחר לה, על לחיה. מתיישבת על הכסא ממול. מדברים קצת. היא קמה, מכינה לכולנו קפה. שותים ומדברים בנחת. הם נשארים שניהם יחד, על הספה מולי. חבוקים.
"תתפשטי", הוא אומר לי. אני מסתכלת עליו בשאלה. מבטו לא משאיר מקום לשאלות. מתפשטת. "גשי לחדר וחכי לי שם". הולכת על ארבע לחדר. עומדת במרכזו על ארבעותי, ראשי מורכן. ממתינה. שומעת אותם מתלחששים, מצחקקים בחדר השני. ליבי שוקע. הוא נכנס לחדר. היא אחריו. היא עירומה. הוא קושר אותי לעמוד, בפינת החדר. ידיים, רגליים. אין לי יכולת תזוזה. "היום, כלבה, אני רוצה שתסתכלי היטב", הוא אומר לי. ליבי שוקע עוד.
הוא קושר את ידיה אל המוט התלוי. אוחז בשוט. מלטף בידו את עכוזה. נושק לשפתיה בתאווה גלויה. תאוותו אליה אכן ניכרת לעין. מלטף בידו האחת את גופה. את שדיה. צובט את פטמותיה המזדקרות. מעביר את השוט על גופה. מצמיד את גופה אליו. נושק לה שוב ושוב. אני בפינה. לב כבד. זועקת בתוכי: "הוא שלי". הוא מצליף בה. קצב ההצלפות הולך וגובר. מדי פעם עוצר. מלטף את גופה החם. מכסה את שדיה בכפות ידיו. צובט אותן, מוחץ אותן. מסובב אותה ונושק לה. מחכך את עצמו בגופה המתמסר.
ההצלפות נמשכות כך עד שהוא משחרר את ידיה. הוא מוביל אותה אל המיטה, המיטה שאני ישנה בה איתו בלילה. עוזר לה לשכב. משתרע לידה ומחבק אותה. ראשה על חזהו. מלטף את ראשה ברוך. נושק למצחה. היא מתמכרת לספייס ואליו. אני עוצמת את עיני. לא יכולה יותר לשאת את המראה. כעס ממלא אותי. נושך את ליבי. "פתחי את עיניך", הוא אומר בקור. "ביקשתי שתסתכלי היטב. אני מצפה ממך שתמלאי את הוראותיי. ברור, כלבה?" אני פוקחת את עיני. מרגישה את העצב ממלא את כולי. רוצה כל כך להיות הרחק משם. לא מעיזה להמרות את פיו של אדוני בשנית. "לא שמעתי אותך", הוא אומר בשקט. "ברור, אדוני", אני עונה בקול רפה. מחנק בגרוני.
ידיו מלטפות את גופה. היא מחייכת אליו חיוך אוהב. הוא מחייך אליה חזרה. עיניו מאירות אליה. המחנק בגרוני גובר והולך. בולעת את הדמעות. לא רוצה לבכות לידה. שוב הוא נושק לה. מושך את ראשה אל חלציו. היא מוצצת לו. מלקקת את איברו הזקור. עיניו נעצמות בהנאה. הוא אוחז בראשה. דוחף אותו בחוזקה אל אברו. ננעץ בה בכוח. הוא יוצא מפיה. הופך אותה על גבה. ידו בתוכה. מענגת אותה. היא נאנחת בעונג. אגנה נע קדימה כמו להכיל את ידו בתוכה עמוק יותר. הוא גוחן קדימה מפשק את רגליה וטומן את ראשו בתוכה. מלקק את דגדגנה. מוצץ את תאוותה. אנחותיה הופכות עמוקות יותר. נשימתה מהירה.
אני מסתכלת בעיניים כלות. לא מעיזה להפר את הוראת אדוני. הצביטה איומה עכשיו. עבורי הוא לא עושה זאת. הדמעות זולגות עכשיו מעליהן. ללא שליטה. בוכה בשקט. בצד. הוא הופך אותה. עתה היא על ארבע, עכוזה מונף מולו באוויר. הוא חודר לתוכה. סוטר לישבניה. הוא פונה אלי ואומר: "כלבה, לא צריך אותך יותר. היא יותר יפה. היא יותר טובה ממך. לא רוצה אותך. מעכשיו היא הזונה שלי. את הכלבה שלה. היא תשתמש בך כרצונה".
המילים מכות בי בכוח. סטירת לחי מצלצלת. טביעות האצבעות מאדימות על לחיי. אדוני לא רוצה אותי יותר. הוא לקח לו מישהי אחרת על פני. הדמעות זורמות עכשיו במורד פני כנהר גועש. בוכה ללא קול בכי תמרורים. הוא חודר אליה ואומר לה: "זונה אהובה שלי, את מענגת אותי. את עושה לי טוב. הכלבה תנקה אותך אחרי שאגמור בתוכך, שתהיי נקייה עבורי שוב." המילים חותכות בבשרי. הוא ממשיך לחדור לתוכה, אנקותיהם ממלאות את חלל החדר. אני כבר לא שם. לא יכולה לשאת את הכאב. הוא גומר בתוכה בשאגה והיא מצטרפת אליו באנקות אביונה. רועדים ותשושים הם נופלים על המיטה. אני צופה בהם. יודעת שאני כבר לא שלו יותר. אין לי מקום יותר. מחכה שיתיר את אזיקי, ישחרר אותי. בוכה. מיואשת. מנסה להחליט איך להגיב. אומללה.
"תתפשטי", הוא אומר לי. אני מסתכלת עליו בשאלה. מבטו לא משאיר מקום לשאלות. מתפשטת. "גשי לחדר וחכי לי שם". הולכת על ארבע לחדר. עומדת במרכזו על ארבעותי, ראשי מורכן. ממתינה. שומעת אותם מתלחששים, מצחקקים בחדר השני. ליבי שוקע. הוא נכנס לחדר. היא אחריו. היא עירומה. הוא קושר אותי לעמוד, בפינת החדר. ידיים, רגליים. אין לי יכולת תזוזה. "היום, כלבה, אני רוצה שתסתכלי היטב", הוא אומר לי. ליבי שוקע עוד.
הוא קושר את ידיה אל המוט התלוי. אוחז בשוט. מלטף בידו את עכוזה. נושק לשפתיה בתאווה גלויה. תאוותו אליה אכן ניכרת לעין. מלטף בידו האחת את גופה. את שדיה. צובט את פטמותיה המזדקרות. מעביר את השוט על גופה. מצמיד את גופה אליו. נושק לה שוב ושוב. אני בפינה. לב כבד. זועקת בתוכי: "הוא שלי". הוא מצליף בה. קצב ההצלפות הולך וגובר. מדי פעם עוצר. מלטף את גופה החם. מכסה את שדיה בכפות ידיו. צובט אותן, מוחץ אותן. מסובב אותה ונושק לה. מחכך את עצמו בגופה המתמסר.
ההצלפות נמשכות כך עד שהוא משחרר את ידיה. הוא מוביל אותה אל המיטה, המיטה שאני ישנה בה איתו בלילה. עוזר לה לשכב. משתרע לידה ומחבק אותה. ראשה על חזהו. מלטף את ראשה ברוך. נושק למצחה. היא מתמכרת לספייס ואליו. אני עוצמת את עיני. לא יכולה יותר לשאת את המראה. כעס ממלא אותי. נושך את ליבי. "פתחי את עיניך", הוא אומר בקור. "ביקשתי שתסתכלי היטב. אני מצפה ממך שתמלאי את הוראותיי. ברור, כלבה?" אני פוקחת את עיני. מרגישה את העצב ממלא את כולי. רוצה כל כך להיות הרחק משם. לא מעיזה להמרות את פיו של אדוני בשנית. "לא שמעתי אותך", הוא אומר בשקט. "ברור, אדוני", אני עונה בקול רפה. מחנק בגרוני.
ידיו מלטפות את גופה. היא מחייכת אליו חיוך אוהב. הוא מחייך אליה חזרה. עיניו מאירות אליה. המחנק בגרוני גובר והולך. בולעת את הדמעות. לא רוצה לבכות לידה. שוב הוא נושק לה. מושך את ראשה אל חלציו. היא מוצצת לו. מלקקת את איברו הזקור. עיניו נעצמות בהנאה. הוא אוחז בראשה. דוחף אותו בחוזקה אל אברו. ננעץ בה בכוח. הוא יוצא מפיה. הופך אותה על גבה. ידו בתוכה. מענגת אותה. היא נאנחת בעונג. אגנה נע קדימה כמו להכיל את ידו בתוכה עמוק יותר. הוא גוחן קדימה מפשק את רגליה וטומן את ראשו בתוכה. מלקק את דגדגנה. מוצץ את תאוותה. אנחותיה הופכות עמוקות יותר. נשימתה מהירה.
אני מסתכלת בעיניים כלות. לא מעיזה להפר את הוראת אדוני. הצביטה איומה עכשיו. עבורי הוא לא עושה זאת. הדמעות זולגות עכשיו מעליהן. ללא שליטה. בוכה בשקט. בצד. הוא הופך אותה. עתה היא על ארבע, עכוזה מונף מולו באוויר. הוא חודר לתוכה. סוטר לישבניה. הוא פונה אלי ואומר: "כלבה, לא צריך אותך יותר. היא יותר יפה. היא יותר טובה ממך. לא רוצה אותך. מעכשיו היא הזונה שלי. את הכלבה שלה. היא תשתמש בך כרצונה".
המילים מכות בי בכוח. סטירת לחי מצלצלת. טביעות האצבעות מאדימות על לחיי. אדוני לא רוצה אותי יותר. הוא לקח לו מישהי אחרת על פני. הדמעות זורמות עכשיו במורד פני כנהר גועש. בוכה ללא קול בכי תמרורים. הוא חודר אליה ואומר לה: "זונה אהובה שלי, את מענגת אותי. את עושה לי טוב. הכלבה תנקה אותך אחרי שאגמור בתוכך, שתהיי נקייה עבורי שוב." המילים חותכות בבשרי. הוא ממשיך לחדור לתוכה, אנקותיהם ממלאות את חלל החדר. אני כבר לא שם. לא יכולה לשאת את הכאב. הוא גומר בתוכה בשאגה והיא מצטרפת אליו באנקות אביונה. רועדים ותשושים הם נופלים על המיטה. אני צופה בהם. יודעת שאני כבר לא שלו יותר. אין לי מקום יותר. מחכה שיתיר את אזיקי, ישחרר אותי. בוכה. מיואשת. מנסה להחליט איך להגיב. אומללה.
