חולות נודדים

אני מתירה לו לשחרר מעלי את הסנדלים השחורים. שלוש רצועות עור דקות מפרידות בין כף רגלי לאצבעות ידיו החוששות. הוא נועץ בה עיניים שואלות. מותר? אסור? ואם מותר-מה מותר? ואם אסור-עד כמה עברתי על האיסור?

אני אוהבת לראות את המשרת שלי מבולבל. כמעט נבוך. שאריות של חול ים מעטרות את כפותיי. תנקה משרת, תנקה. הלשון שלו מחליקה עליהן. מדי פעם אני מסוגלת לשמוע את הגרגרים מתפצפצים בפה היפה שלו, בין שיני הלובן שלו.

המשרת שלי מבוגר. מבוגר ממני בהרבה שנים. יש לו אישה וילדים. פה, בממלכה שלי, אני האישה, אני הילדים. אני החיים! הוא מבקש רשות להתרומם. מניח יד על מסעד הכסא שלי. משרתון, אומרות עיני, איך העזת? הוא מושך יד חוטאת במהירות. אני שותקת.

המשרת שלי שכח להזכיר לי לקחת קרם הגנה כשיצאתי. נשאר לשבת ליד הכסא שלי. מתבטל. שוכח ומתבטל. משרת רע! עכשיו גופי מכוסה נגיסות שמש מציקות. המשרת שלי מצטער. בכל נימי גופו הוא מצטער. משרת טיפשון. משרתון.

על הגב! בתנועת ראש חדה שמוכרת למשרת שלי אני מצווה: על הגב! אני יודעת שזו התנוחה הכי קשה למשרת שלי. פחח... יד ימין נקשרת לקרסול ימין. יד שמאל נקשרת לקרסול שמאל. הרצפה קרה וקשה. נו מילא.

האיבר של המשרת שלי קטן ומכווץ. אני כועסת. נועצת מבט רוגז בתולעת המיותרת. איך היא לא שמחה לקראתי?!

ברגל חשופה אני מחליקה על בטנו של המשרת שלי.על החזה. על הפנים. על האיבר. הנה, מתגלים חיים גם ממעוף התולעת. אני מחייכת לעצמי אבל מפגינה פנים זועפים. אני לא מרוצה, משרתון עלוב! - אומרים הפנים שלי. מה פתאום התעוררות? בהסכמתו של מי?!

אני עייפה. ים זה דבר מעייף. אני קמה. מכנס ג'ינס קצר נשמט על פניו של המשרת שלי. גופייה וחזיית ים. הנה גם התחתון מעטר את פניו של משרתון הביבים שלי.

אני הולכת לישון. תישן גם אתה, יש לי תכניות בשבילך, משרת שלי מקסים. תישן.

אני נכנסת למקלחת בלי לומר מילה. המשרת שלי נשאר כפות, בתנוחה הכול-כך שנואה עליו, בעיניים כל כך מבולבלות.

אה כן, ובסוף גם התעוררתי...
אבל על זה בפעם הבאה.