צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנה זה מתחיל

מאת sorerett​(שולטת)     19 ביונ 07 3350
הוא מתפרץ לדלת הפתוחה מעט, פניו כועסות ומבטו רושף אש.

הוא כועס, מתפוצץ מעצבים, דוחף אותי לאחור ומצמיד אותי לקיר.

פעם פחדתי מסיטואציות כאלו, פעם פחדתי ממנו.

אבל אתמול הכול כאילו היה שונה. אתמול סמכתי עליו, ונתתי לו להבין את זה במבטי הכנוע.

זה התחיל עוד קודם, כשסיכמנו ש"האדון" - שהוא בעצם אישה, הכי אישה, סמל החיבור העצמתי הזה בין הגוף הנשי לנפש האדנותית-הגברית - ידריך סקרנית שכמותי, מישהי סוררת, מתריסה, ש"רק רוצה להתנסות" – כלומר, ללמוד, לנסות, לחוות, לדעת.

אנחנו כבר מכירות זו את זו, זו את זה. במשך תקופה מסוימת היינו בקשר ונילי-לסבי. הוא - אדון מבוקש, קשוח ומנוסה; אני - להוטה לדעת ולגלות. יחד החלטנו שזה מה שיהיה. הוא יראה לי קצת את הדרך, ואחר כך אנסה לשחות בעצמי במימיו העכורים של העולם הבדסמי.

אלא שלא סיכמנו מתי.

היינו אמורים ללכת למסיבה אלא שאני כמעט הברזתי, וסתם עליתי לו על העצבים במשך היום וביום הקודם לו. כזו אני, סוררת ומעצבנת.

חזרתי מאירוע משפחתי. תכננתי להחליף בגדים איפשהו, ופיתחתי לשם כך כישורים של הומלס מקצועי. נכנסתי לבנין משרדים שקט, ובקומה השלישית מצאתי שירותים. התמקמתי בנוחות, התפשטתי, התרעננתי במים הכרים בכיור, הרטבתי את השיער, ובינתיים הודעתי לאדון איפה אני כדי שיואיל בטובו לבוא ולקחת אותי למסיבה.

עוד לפני שהספקתי לשים גופיה, כשאני במכנסיים ובחזייה, הוא התפרץ פנימה, הדף אותי בקשיחות לאחור והצמיד אותי לקיר. ידו הונחה על צווארי, מבטו ניבט אלי קשה.

"מה את חושבת שאת עושה? מה את חושבת לעצמך?!" - הוא מתכוון לכל השעות האחרונות האלו שבהן שיחקתי את המשחקים הטיפשיים שלי ועצבנתי אותו. אני משפילה מבט כנוע, פולטת אנחה לא רצויה. סיכמנו שהוא ינסה לחנך אותי: סוררת וחוצפנית אך גם סקרנית ובתולה בתחום, אבל לא סיכמנו מתי... מסתבר שלא היה צריך לסכם: ברור מי פה השולט.

"קדימה הסתובבי! ידיים על הכיור! רגליים מפושקות!"

אני רועדת מציפייה, מהתרגשות. כל כך רציתי שיובילו אותי, שילמדו אותי, שיחנכו אותי כהלכה, ובאופן פתאומי ולא צפוי, זה קורה. התגעגעתי למגע שלו, שלה, אבל האישה שהייתי קודם לכן בקשר ונילי איתה - פתאום היא הכי אדון. שולט, קשוח ולא מתפשר. יודע מה אני צריכה, ויודע גם שאני עוד בשלבים ראשוניים, מגששת את דרכי באפלה, מתה מפחד אבל גם מסקרנות.

הוא שולף מהתיק את הדילדו העבה והארוך שלו, מלביש עליו קונדום, ובלי הכנה מוקדמת, מחדיר אותו לתוכי. אני פולטת אנקת הפתעה תוך ניסיון לייצב את עצמי. הוא משתיק אותי ומפשק לי עוד את הרגליים. כמעט מאבדת שיווי משקל, אני נשענת על הכיור בעודו מזיין אותי בתנועות חזקות, מכניס ומוציא את הדילדו מהכוס הרטוב והנוזל שלי.

"מי תהיה שפחה טובה?" הוא שואל-לוחש באוזני, "את מי אני אחנך בצורה הכי טובה? מי תעשה כל מה שאומרים לה?"
"אני..." - אני מנסה ללחוש-לענות בחזרה.

משיכה חזקה בשערות ראשי מבהירה לי שהתשובה לא טובה. הוא אומר לי לנסות שוב ומחדיר עמוק יותר, חזק יותר, את הדילדו.

זה כואב. "די", אני מבקשת, "תפסיק בבקשה".
"רצית משהו?" הוא שואל אותי, מושך בחוזקה שוב בשיער. "מי מתחנכת כאן?!"

רק עכשיו נופל לי האסימון. הכאב נשכח פתאום כאשר התרגשותי גואה. "אני... א-אדוני..." אני מצליחה לגמגם, מוציאה מפי את צמד המילים שלא חשבתי שאגיד אותן לעולם. אני? מתחנכת? אני? שפחה?! לא יקום ולא יהיה! אני סוררת! מתריסה! חוצפנית! אני לא שפחה של אף אחד!

אבל האדון קשוח, יודע שאני מנסה להכחיש אבל כל כך רוצה את זה. הוא יודע שלא להפסיק, לא עכשיו.

הצלפה חזקה בתחת מעירה אותי מהרהורי. המכה הבאה מגיעה מיד אחריה. אני מנסה למחות, להגיד שאני לא בקטע, לא אוהבת שמכאיבים לי, שזה ה"גבול" שלי - עוד מילה שלמדתי בימים האחרונים. הוא מחייך חיוך אירוני, יודע שאני רוצה שימשיך. הוא מסובב אותי בפתאומיות ומצמיד את גבי לקיר. הזיעה מטפטפת על חזי ומתערבבת עם טיפות המים שניסיתי להתרענן איתם קודם. הוא תופס בפטמה, צובט ומסובב אותה, אני מנסה שוב, מבקשת: "די..."

"למי את אומרת 'די'?!" הוא שואל, לופת את פני ומקרב אותן אליו. "למי הגוף הזה שייך שפחה, אה?"
"לך אדוני", אני עונה, מנסה במהירות ללמוד.

ידיו עוברות על גופי, על פני, על חזי. צביטות בפטמות מבהירות לי שאני לא זזה לשום מקום, לא כל כך מהר.

אני רועדת. הוא מחדיר לי שוב את הדילדו עמוק לכוס ומושיב-משעין אותי על רגלו. אני רוכבת עליו בטירוף, הפטמות שלי זקורות, השיער הארוך והלח ממים ומזיעה נדבק לכתפיי. אני שומעת דלת נטרקת, אני קופאת, שוכחת לרגע על מה אני יושבת. אנחנו נמצאים בשירותים של בנין משרדים! רק שלא יתפסו אותנו! הוא, לעומת זאת, בכלל לא מתרגש ואפילו משועשע מהרעיון.

"יהיה דווקא נחמד אם מישהו ייכנס לכאן, את לא חושבת?" אני נכנסת קצת להיסטריה, מנסה לשאול במבטים למה הוא מתכוון. "ששש..." - הוא מניח אצבע על שפתי. "עוד מעט ייכנס לכאן מישהו וגם הוא יזיין אותך" לא! זה באמת גבול אדום מבחינתי, במיוחד לא עם גברים! אני נעה בחוסר נוחות. "אז תהיי בשקט", הוא אומר לי. "הרעש היה מבחוץ", הוא מנסה להרגיע את הרעד שלי, שמסרב להפסיק. "אל תדאגי. הבניין שומם. המשרדים סגורים. פשוט תסמכי עלי."

ואני סומכת עליו, סומכת עליו כל כך. מזדיינת לו על הרגל כשהדילדו חודר לתוכי בתנועות חזקות. אני כבר לא מחזיקה את עצמי, הרגליים שלי רועדות, לא מצליחה לעמוד בצורה יציבה, נשענת על אריחי הקיר הקרים, הזיעה נוטפת ממני.

אני מתנשפת כשהוא עוזר לי לעלות ולרדת, נכנס ויוצא. אני רוצה להרגיש אותו עמוק בתוכי ואני אומרת לו את זה. "תזיין אותי, בבקשה אדוני, אני מתחננת, רוצה יותר, רוצה עוד..."

הוא שולף את הדילדו בבת אחת, אני מפסיקה לנשום, מנסה להישען עליו כשהוא מחדיר את אצבעותיו לתוכי. שלוש אצבעות נדחפות בחוזקה. אני רטובה, נוטפת נוזלי תשוקה, זיעה ומים המתערבבים ביניהם על גופי. אני זזה מהר. אצבע נוספת נכנסת, ולפני שאני מספיקה להגיד משהו, כל היד שלו בתוכי. אני יושבת עליה, מכילה את האגרוף הגדול שלו, חרמנית עד טירוף חושים.

"תביאי לי את הגמירה שלך", הוא אומר לי, ואני, שחיכיתי כל כך למילים האלו, מתפרקת, פורקת, רועדת כולי. רטיטות פורצות מתוכי ואני גונחת בקול, רוצה לצרוח.

הוא מוציא את ידו מתוכי ואני מתמוטטת, לא מסוגלת יותר להחזיק את עצמי. אני נשענת על הקיר החלק בגופי הרטוב ומחליקה לכיוון הרצפה, נופלת, נסחפת לאבדון, מעופפת בסאב-ספייס מטורף. הוא תופס אותי ומחבק אותי בזרועותיו החסונות, משעין אותי עליו, ראשי על כתפו, מלטף ברוך את פניי ולוחש מילים מרגיעות. "את בסדר, ילדה טובה שלי. את תהיי שפחה נהדרת".

Belisana​(שולטת)
יופי:)
מחרמן ביותר:)
19/06/07 20:15
Belisana​(שולטת)
יופי:)
מחרמן ביותר:)
19/06/07 20:16
פרחונית בלוג קטן​(נשלטת)
סיפור נהדר
זורם קולח ומרגש לגמרי
22/06/07 01:08
Master_s_h
ולך יקרה
אוהב אותך וגאה בך כרגיל. master_s_h לא יכול להתאפק רץ לספר לך שזה התפררסם ותודה על רגעים יפים מאושרים ומחרמנים איתך
22/06/07 22:22
תמימות מטעה
מחרמן
וכתוב יפה. רוצים עוד.
17/07/07 00:18
מושפעברכות
מעניין
אבל חיקוי זול של תשע שבעות של שכרון חושים הפף לתשע דקות..
06/07/09 14:40