פנינים שחורות (3)
מאת venus in our blood(שולטת)
26 ביוני 2007
''מה את שותה?'' שאל בעודו מסיר את מעילו, סוקר אותה בזווית העין.
''סתם, תה.''
''הכיני לי גם, בבקשה.''
היא הביטה בו. שפתיה נפשקו קמעא, כמו ביקשו לומר דבר מה, ואז נסגרו שוב. התנועות האלו לא נסתרו מעיניו הבוחנות. היא הכינה לו תה ולפתע קלטה שאין היא יודעת אפילו את הדברים הבסיסיים ביותר אודותיו.
''כמה סוכר לשים לך, בבקשה?''
למרות המילים המנומסות, זעם כבוש עלה בה לרגע.
מבטו זיהה את הכעס ואת המרירות.
"שתי כפיות.''
אך הוא הביט בה, עמוק אל תוך עיניה, והיה במבט הזה הכול: ביטחון, הבנה, הכלה. המבט השתיק והקפיא אותה, ובה בעת, נסך בה ביטחון. מבט.. רק מבט.
כל כך הרבה שאלות עלו בה באותו רגע, אך היא פשוט ישבה מולו והניחה לעצמה לספוג אותו: את העיניים הכחולות-אפורות, את אצבעותיו הנאות, את קירבתו הפתאומית.
''אילו יכולת לבחור, איזה בעל חיים היית בוחרת להיות?''
"מה?!'' - הוא לא מתכוון להסביר? להתעניין?
''שתי מהתה שלך ועני לי בבקשה.''
מרוכזת במבטו, שצבעו כצבע השמיים בתחילת הסתיו, חשבה על שאלתו.
לא היה לה מושג, למרות שידעה כמובן אלו בעלי חיים אהבה בילדותה. היא זכרה את עצמה כילדה, מגדלת אפרוחים, דגים, וחתולים נעזבים, ומאוחר יותר, בבגרותה, מטפלת בכלבים ובחתולים. היא ידעה שאהבה חיות וציפורי מים, ברבורים, שחפים ודולפינים, והעריצה את עוצמתם של נמרים, אריות ופנתרים. היא גם אהבה עופרים קטנים, ו"במבי" היה תמיד דמות אהובה. היא אמנם לא ראתה את עצמה כעופר קטן באמצע היער, אבל עדיין אהבה את הסיפור.
''ובכן, אינני יודעת'' השיבה לבסוף.
''לא שאלתי מה את חושבת שמתאים לך. שאלתי מה היית בוחרת להיות.''
ובכן...
היא חשבה על ציפורים: הן יכולות לנוע בחופשיות לאן שירצו.
וברבורים ודולפינים הם כה יפים ואציליים, וחיים את חייהם בתוך עטיפת המים, ברחם המופלא הזה.
ולאריות ולנמרים יש עוצמה וכוח והם מעוררי הערצה...
''את יכולה להמציא לך בעל חיים, אם זה קשה כל כך'' אמר בחיוך.
להמציא... חד קרן היא חיה קסומה ומופלאה - אין צורך להמציא אותה, ועדיין לא היה לה מושג במה לבחור.
הוא זיהה את אי הידיעה על פניה. בלבו פנימה חייך בשביעות רצון: כן, היא מתקדמת.
''ובכן? במה את בוחרת?''
''איני יודעת."
''את רוצה בכלל לבחור? את לא חייבת, את יודעת.''
''הממם... אולי תבחר בשבילי, בבקשה?''
בינגו! היא עברה את השלב הראשון.
''אם אבחר בשבילך, תהיה לכך משמעות עמוקה מכפי שאת חושבת, יקירתי.''
''למה אתה מתכוון?''
''אם אני בוחר עבורך זה אומר שלא תוכלי להתחרט, אלא אם כן נשוחח על כך ואחליט אחרת.''
''טוב.''
''זה גם אומר שאת צריכה להיות שלמה עם מה שאבחר עבורך. זה יהפוך להיות חלק מסוים ממך. ''
''אני חושבת שאקח את הסיכון.''
''זה לא כל כך משעשע, יקירתי. מהיום את במבי שלי, ברור מתוקה? זה כינוי החיבה שלך. זו את. במבי. עופרית קטנה שלי.''
למחרת היום נמזגו אל המשקה שלה חומרים מרדימים במינון גבוה. כל היום חושיה היו מטושטשים לחלוטין. בהיותה מחוסרת הכרה לחלוטין, טיפלו בה טובי המומחים. דמותו של במבי ולצידו צמד האותיות: M.Y."" קועקעו לנצח על עצם האגן שלה.
''סתם, תה.''
''הכיני לי גם, בבקשה.''
היא הביטה בו. שפתיה נפשקו קמעא, כמו ביקשו לומר דבר מה, ואז נסגרו שוב. התנועות האלו לא נסתרו מעיניו הבוחנות. היא הכינה לו תה ולפתע קלטה שאין היא יודעת אפילו את הדברים הבסיסיים ביותר אודותיו.
''כמה סוכר לשים לך, בבקשה?''
למרות המילים המנומסות, זעם כבוש עלה בה לרגע.
מבטו זיהה את הכעס ואת המרירות.
"שתי כפיות.''
אך הוא הביט בה, עמוק אל תוך עיניה, והיה במבט הזה הכול: ביטחון, הבנה, הכלה. המבט השתיק והקפיא אותה, ובה בעת, נסך בה ביטחון. מבט.. רק מבט.
כל כך הרבה שאלות עלו בה באותו רגע, אך היא פשוט ישבה מולו והניחה לעצמה לספוג אותו: את העיניים הכחולות-אפורות, את אצבעותיו הנאות, את קירבתו הפתאומית.
''אילו יכולת לבחור, איזה בעל חיים היית בוחרת להיות?''
"מה?!'' - הוא לא מתכוון להסביר? להתעניין?
''שתי מהתה שלך ועני לי בבקשה.''
מרוכזת במבטו, שצבעו כצבע השמיים בתחילת הסתיו, חשבה על שאלתו.
לא היה לה מושג, למרות שידעה כמובן אלו בעלי חיים אהבה בילדותה. היא זכרה את עצמה כילדה, מגדלת אפרוחים, דגים, וחתולים נעזבים, ומאוחר יותר, בבגרותה, מטפלת בכלבים ובחתולים. היא ידעה שאהבה חיות וציפורי מים, ברבורים, שחפים ודולפינים, והעריצה את עוצמתם של נמרים, אריות ופנתרים. היא גם אהבה עופרים קטנים, ו"במבי" היה תמיד דמות אהובה. היא אמנם לא ראתה את עצמה כעופר קטן באמצע היער, אבל עדיין אהבה את הסיפור.
''ובכן, אינני יודעת'' השיבה לבסוף.
''לא שאלתי מה את חושבת שמתאים לך. שאלתי מה היית בוחרת להיות.''
ובכן...
היא חשבה על ציפורים: הן יכולות לנוע בחופשיות לאן שירצו.
וברבורים ודולפינים הם כה יפים ואציליים, וחיים את חייהם בתוך עטיפת המים, ברחם המופלא הזה.
ולאריות ולנמרים יש עוצמה וכוח והם מעוררי הערצה...
''את יכולה להמציא לך בעל חיים, אם זה קשה כל כך'' אמר בחיוך.
להמציא... חד קרן היא חיה קסומה ומופלאה - אין צורך להמציא אותה, ועדיין לא היה לה מושג במה לבחור.
הוא זיהה את אי הידיעה על פניה. בלבו פנימה חייך בשביעות רצון: כן, היא מתקדמת.
''ובכן? במה את בוחרת?''
''איני יודעת."
''את רוצה בכלל לבחור? את לא חייבת, את יודעת.''
''הממם... אולי תבחר בשבילי, בבקשה?''
בינגו! היא עברה את השלב הראשון.
''אם אבחר בשבילך, תהיה לכך משמעות עמוקה מכפי שאת חושבת, יקירתי.''
''למה אתה מתכוון?''
''אם אני בוחר עבורך זה אומר שלא תוכלי להתחרט, אלא אם כן נשוחח על כך ואחליט אחרת.''
''טוב.''
''זה גם אומר שאת צריכה להיות שלמה עם מה שאבחר עבורך. זה יהפוך להיות חלק מסוים ממך. ''
''אני חושבת שאקח את הסיכון.''
''זה לא כל כך משעשע, יקירתי. מהיום את במבי שלי, ברור מתוקה? זה כינוי החיבה שלך. זו את. במבי. עופרית קטנה שלי.''
למחרת היום נמזגו אל המשקה שלה חומרים מרדימים במינון גבוה. כל היום חושיה היו מטושטשים לחלוטין. בהיותה מחוסרת הכרה לחלוטין, טיפלו בה טובי המומחים. דמותו של במבי ולצידו צמד האותיות: M.Y."" קועקעו לנצח על עצם האגן שלה.
