מוש הולך לפסיכולוג – עולם ללא גברים
מאת מוש(נשלט){k}
21 באוגוסט 2007
"שלום."
"אהלן."
"מה שלומך?"
"מצוין. תודה. מה שלומך?"
"לא רע בכלל. נו, חשבת?"
"לא ממש. החלטתי לזרום. אנחנו נדבר על כל מה שתרצי..."
"אתה נשמע מאוד רגוע היום."
"כן, היה שבוע מפרך אבל משמעותי. שינויים מהותיים תמיד מרגשים אותי, אני חושב שאני בתחילתה של תקופה חדשה ויפה."
"אנחנו מדברים על העבודה שלך?"
"כן. אבל אנחנו לא מדברים על העבודה שלי..."
היא מחייכת. כבר למדתי לזהות את החיוך הקטן הזה, כמו מתייק אצלה בראש נקודות שצריך לחזור אליהן אחר כך. היא מתכוונת שלא לוותר על אף פרט.
"אין בעיה. בוא נמשיך מהמקום בו הפסקנו בשבוע שעבר. ניסינו לגלות כיצד התחילה כל המשיכה שלך לעולם הסאדו מאזו, סיפרת לי לאילו נשים נמשכת..."
"נכון."
"הייתה שם נקודה מאוד מעניינת שהעלית, והייתי רוצה לנסות ולפתח אותה. סיפרת שבפנטזיות שלך אתה לא נמצא."
"נכון."
"איך אתה מסביר את זה?"
"אין לי שום הסבר לזה. אחת הסיבות שאני כאן זה כדי שאת תסבירי לי דברים. מעולם לא מצאתי שום הגיון בזה אבל העובדה עדיין עומדת בעינה: הפנטזיות שמגרות אותי באמת הן פנטזיות סאדו-מאזו לסביות."
"תראה, גם אצל האנשים שאין להם נטיות מיניות כמו שלך... ה... איך אמרת קוראים להם? סטרייטים?"
"ונילים!"
"גם אצל הונילים יש גברים רבים שמתגרים מסרטי לסביות או מפנטזיות של לסביות. הגירוי בהחלט ברור, אך לרוב הם היו רוצים להיות חלק מהסיטואציה הזו. זה ידוע כי כמעט כל גבר חולם להיות עם שתי נשים."
"למה בעצם? מה מניע את הגברים לרצות בזה?"
"זה סוג של הפגנת כוח שכזו. הנה אני חזק ומושך, יכול לספק שתי נשים בו זמנית. מה גם שעצם הנוכחות עם שתי נשים מחזקת את הביטחון הגברי שלו ומקטינה את הנשים לעמדה הרבה יותר חסרת כוח. הוא המלך, הגבר, והן שם כדי לספק אותו."
"בהנחה שאת צודקת, זה מסביר למה אני לא נמצא בפנטזיות האלה. אין לי שום צורך בהפגנת כוח, להיפך..."
"תיכף ננסה למקם אותך בתוך הפנטזיות האלה. ספר לי קצת יותר על מה קורה שם."
"את בטוחה שתעמדי בזה?"
"אני אנסה."
"טוב, הפנטזיות שלי מאז ומעולם היו מאוד כוחניות ואגרסיביות. מדובר כמעט תמיד בנשים שמשפילות נשים אחרות בצורה טוטאלית ומוקצנת. לרוב זה לא בא מרצון ובהסכמה אלא בכוח רב. הצד הנשלט עושה את זה בלית ברירה. פוצי-מוצי לסבי עדין מעולם לא עשה לי את זה; אני צריך הרבה רוע ואגרסיביות. יש אתר אחד שאינטרנט שאני חושב שהוא הכי קרוב למה שמגרה אותי בפנטזיות, הוא נקרא: whippedass.com."
היא רושמת את השם. לרגע אני מדמיין אותה יושבת מול המחשב בשעת לילה מאוחרת, נכנסת לאתר, רואה את התמונות, מעניין מה זה יעשה לה...
"או. קי. תאר לי משהו ממה שקורה שם...."
"קורים שם הרבה דברים. אני יכול להגיד לך מה עושה לי את זה במיוחד."
"כן..."
"קודם כל הן חייבות להיות עם מגפיים. לפחות השולטת שביניהן. חלק גדול ממה שאני אוהב בסשנים זה השפלות שקשורות במגפיים: ליקוק מגפיים, ליקוק עקבים, דריכות למיניהן, רכיבות, בעיטות, החדרות. אם הן בלי מגפיים, זה יעשה לי את זה הרבה פחות. אם אין עקבים בכלל, זה ממש לא זה."
"או.קי. איך הן נראות?"
"צריכות להיות סקסיות. אין לי קיבעון על צבע שיער או מראה כללי, הן צריכות להיות יפות, לא רזות מדי, אבל הרבה יותר חשוב מהכל זה שיהיו סקסיות, מושכות, שידעו לזוז. חלק ממה שבעיני סקסי זה הרוע, וכמובן הלבוש והעקבים. אגב, מעדיף אותן בדרך כלל לבושות, עירום פחות מגרה בעיני."
"לא אוהב נשים עירומות?"
"הלו, הלו, בואי לא נצא כאן בהצהרות. מאוד אוהב נשים עירומות! חושב שיותר מגרה וסקסי נשים שלובשות משהו. בחורה בחזייה או תחתונים רצוי שחורים וסקסיים שווה בעיני יותר מבחורה עירומה."
"טוב. בוא נחזור למה קורה בזמן הסשן..."
"אוף, קורים המון דברים. זה יתחיל כמו שאמרתי מהשפלות בדרך כלל. השולטת תאלץ את השפחה שלה לרדת על הברכיים, ללקק את המגפיים שלה. היא תדרוך עליה, תדחוף לה את העקב לתוך הפה, תכריח אותה למצוץ אותו, תמעך לה את הפנים ותבהיר לה גם מילולית וגם פיזית את הנחיתות שלה לעומתה. מכאן יתחיל מסע הכאב שיכול לכלול קשירות, עינויים כואבים לציצים, השתנות, חדירות אגרסיביות לכל החורים; סטירות זה, אגב, משהו שממש מגרה אותי. היא תשתמש בשפחה כדי לספק את עצמה, ובחלק מהמקרים, אם יבוא לה, תעניק גם לשפחה אורגזמות, אבל כואבות ואגרסיביות במיוחד. אגב, אין אצלי בפנטזיות אפטר קייר..."
"אין מה?"
"אפטר קייר, הליטוף שמגיע אחרי הסטירה. להרבה אנשים זה מאוד חשוב, לנשים במיוחד אני חושב. בפנטזיות שלי אין לזה משמעות, העולם הוא סשן אחד אין-סופי וכולו מלא בנשים שולטות ונשלטות. יש להן אצלי גם נטייה להתחלף. הן יכולות להפוך משולטות ולנשלטות ולהיפך, זה מגרה אותי באותה מידה."
"ובעולם הזה אין גברים בכלל?"
"לא!"
"איפה הם?"
"הם מיותרים. הם מכוערים ומטופשים. אין בהם שום דבר סקסי, אין בהם כלום חוץ מהאיבר המטופש שלהם שסביבו הכול מסתובב. יש משהו מאוד פתטי בגברים בעיני, ואין לי שום עניין בלהכניס אותם לחלומות שלי."
"זה ממש סוג של הלקאה עצמית מה שאתה אומר פה."
"מזוכיסט, לא?"
"כך אתה מרגיש כלפי עצמך? מכוער, מטופש, פתטי?"
"חלק מהזמן, כן. יש ימים שאני מסתכל במראה ופשוט נדהם מזה שקליאופטרה נמצאת איתי. גוף של גבר בעיני זה דבר די מזעזע."
"טוב, לכן אתה נמשך לנשים. אף אחד לא מצפה ממך שתימשך לגוף של עצמך, אבל עדיין המרחק בין חוסר שביעות שלך מהגוף שלך לבין הביטול העצמי שאתה מדבר עליו כאן הוא עצום. אתה כאילו 'מעניש' את עצמך בכך שאתה מוציא את עצמך מהפנטזיות שלך. אולי חלק מהמשיכה שלך להשפלות ולמזוכיזם נובע מסוג של רצון להעניש את עצמך; אולי הענישה הזו נותנת לך לגיטימציה להתקרב לאחר-מכן לקליאופטרה. יש לי עוד שאלה אליך."
"שוט."
"היו בתקופות מסוימות פנטזיות שכן היית בתוכן?"
"כן. לא הרבה, אבל היו. פה ושם יש לי פנטזיות שאני גם נמצא בהן; בשנה האחרונה אפילו היו לי פנטזיות שאני שולט בהן."
"באמת?"
"כן, אבל זה ממש נדיר. וזה גם הרבה פחות מגרה בעיני, יש בזה משהו קצת מגעיל."
"יכול להיות שזה קשור לביטחון-העצמי שלך. בתקופות שבהן אתה מרגיש טוב יותר ושלם יותר עם עצמך ועם הגוף שלך, אתה מרשה לעצמך להיכנס לפנטזיות."
"קשה לי לענות על זה. אני לא יודע. זה באמת לא קורה הרבה."
"נסה לבדוק את זה עם עצמך לפעמים. אני חושבת שהיחס שלך לעצמך מוצא ביטוי ישיר בפנטזיות שלך. הביטול העצמי שלך גורם לך להוציא את עצמך החוצה, אבל פה ושם, כשהביטחון שלך גדל, אתה פורץ אל תוך הפנטזיה עצמה, מרשה לעצמך אפילו להשתלט עליה. ככל שהביטחון שלך יגבר, כך תוכל לשלוט יותר בפנטזיות האלה."
"וזו המטרה שלנו כאן? להגדיל לי את הביטחון העצמי?"
"המטרה שלנו היא לנסות להבין מה גורם לך לעשות דברים. בסופו של דבר, הכול קשור לכל. אם אתה חושב שהפנטזיות שלך הן עולם אחר שמנותק מהמציאות, אתה טועה. הן משקפות הרבה מהחיים שלך, ממה שעברת, מהאופי שלך. ההתנהגות שלך בחיי היום-יום קשורה ביחס ישר לעולם הפנטזיות שלך. ברגע שנוכל לחבר את כל חלקי הפאזל הזה, תוכל להחליט בעצמך מה אתה רוצה לעשות עם המידע הזה שיש לך ביד..."
"את מודעת לזה שדי טוב לי בחיים נכון?"
"לא אמרתי שרע לך. אבל בכל זאת אתה כאן..."
"זה נכון, אבל הנה אני הולך."
"להתראות."
***
לטור הקודם:
"אהלן."
"מה שלומך?"
"מצוין. תודה. מה שלומך?"
"לא רע בכלל. נו, חשבת?"
"לא ממש. החלטתי לזרום. אנחנו נדבר על כל מה שתרצי..."
"אתה נשמע מאוד רגוע היום."
"כן, היה שבוע מפרך אבל משמעותי. שינויים מהותיים תמיד מרגשים אותי, אני חושב שאני בתחילתה של תקופה חדשה ויפה."
"אנחנו מדברים על העבודה שלך?"
"כן. אבל אנחנו לא מדברים על העבודה שלי..."
היא מחייכת. כבר למדתי לזהות את החיוך הקטן הזה, כמו מתייק אצלה בראש נקודות שצריך לחזור אליהן אחר כך. היא מתכוונת שלא לוותר על אף פרט.
"אין בעיה. בוא נמשיך מהמקום בו הפסקנו בשבוע שעבר. ניסינו לגלות כיצד התחילה כל המשיכה שלך לעולם הסאדו מאזו, סיפרת לי לאילו נשים נמשכת..."
"נכון."
"הייתה שם נקודה מאוד מעניינת שהעלית, והייתי רוצה לנסות ולפתח אותה. סיפרת שבפנטזיות שלך אתה לא נמצא."
"נכון."
"איך אתה מסביר את זה?"
"אין לי שום הסבר לזה. אחת הסיבות שאני כאן זה כדי שאת תסבירי לי דברים. מעולם לא מצאתי שום הגיון בזה אבל העובדה עדיין עומדת בעינה: הפנטזיות שמגרות אותי באמת הן פנטזיות סאדו-מאזו לסביות."
"תראה, גם אצל האנשים שאין להם נטיות מיניות כמו שלך... ה... איך אמרת קוראים להם? סטרייטים?"
"ונילים!"
"גם אצל הונילים יש גברים רבים שמתגרים מסרטי לסביות או מפנטזיות של לסביות. הגירוי בהחלט ברור, אך לרוב הם היו רוצים להיות חלק מהסיטואציה הזו. זה ידוע כי כמעט כל גבר חולם להיות עם שתי נשים."
"למה בעצם? מה מניע את הגברים לרצות בזה?"
"זה סוג של הפגנת כוח שכזו. הנה אני חזק ומושך, יכול לספק שתי נשים בו זמנית. מה גם שעצם הנוכחות עם שתי נשים מחזקת את הביטחון הגברי שלו ומקטינה את הנשים לעמדה הרבה יותר חסרת כוח. הוא המלך, הגבר, והן שם כדי לספק אותו."
"בהנחה שאת צודקת, זה מסביר למה אני לא נמצא בפנטזיות האלה. אין לי שום צורך בהפגנת כוח, להיפך..."
"תיכף ננסה למקם אותך בתוך הפנטזיות האלה. ספר לי קצת יותר על מה קורה שם."
"את בטוחה שתעמדי בזה?"
"אני אנסה."
"טוב, הפנטזיות שלי מאז ומעולם היו מאוד כוחניות ואגרסיביות. מדובר כמעט תמיד בנשים שמשפילות נשים אחרות בצורה טוטאלית ומוקצנת. לרוב זה לא בא מרצון ובהסכמה אלא בכוח רב. הצד הנשלט עושה את זה בלית ברירה. פוצי-מוצי לסבי עדין מעולם לא עשה לי את זה; אני צריך הרבה רוע ואגרסיביות. יש אתר אחד שאינטרנט שאני חושב שהוא הכי קרוב למה שמגרה אותי בפנטזיות, הוא נקרא: whippedass.com."
היא רושמת את השם. לרגע אני מדמיין אותה יושבת מול המחשב בשעת לילה מאוחרת, נכנסת לאתר, רואה את התמונות, מעניין מה זה יעשה לה...
"או. קי. תאר לי משהו ממה שקורה שם...."
"קורים שם הרבה דברים. אני יכול להגיד לך מה עושה לי את זה במיוחד."
"כן..."
"קודם כל הן חייבות להיות עם מגפיים. לפחות השולטת שביניהן. חלק גדול ממה שאני אוהב בסשנים זה השפלות שקשורות במגפיים: ליקוק מגפיים, ליקוק עקבים, דריכות למיניהן, רכיבות, בעיטות, החדרות. אם הן בלי מגפיים, זה יעשה לי את זה הרבה פחות. אם אין עקבים בכלל, זה ממש לא זה."
"או.קי. איך הן נראות?"
"צריכות להיות סקסיות. אין לי קיבעון על צבע שיער או מראה כללי, הן צריכות להיות יפות, לא רזות מדי, אבל הרבה יותר חשוב מהכל זה שיהיו סקסיות, מושכות, שידעו לזוז. חלק ממה שבעיני סקסי זה הרוע, וכמובן הלבוש והעקבים. אגב, מעדיף אותן בדרך כלל לבושות, עירום פחות מגרה בעיני."
"לא אוהב נשים עירומות?"
"הלו, הלו, בואי לא נצא כאן בהצהרות. מאוד אוהב נשים עירומות! חושב שיותר מגרה וסקסי נשים שלובשות משהו. בחורה בחזייה או תחתונים רצוי שחורים וסקסיים שווה בעיני יותר מבחורה עירומה."
"טוב. בוא נחזור למה קורה בזמן הסשן..."
"אוף, קורים המון דברים. זה יתחיל כמו שאמרתי מהשפלות בדרך כלל. השולטת תאלץ את השפחה שלה לרדת על הברכיים, ללקק את המגפיים שלה. היא תדרוך עליה, תדחוף לה את העקב לתוך הפה, תכריח אותה למצוץ אותו, תמעך לה את הפנים ותבהיר לה גם מילולית וגם פיזית את הנחיתות שלה לעומתה. מכאן יתחיל מסע הכאב שיכול לכלול קשירות, עינויים כואבים לציצים, השתנות, חדירות אגרסיביות לכל החורים; סטירות זה, אגב, משהו שממש מגרה אותי. היא תשתמש בשפחה כדי לספק את עצמה, ובחלק מהמקרים, אם יבוא לה, תעניק גם לשפחה אורגזמות, אבל כואבות ואגרסיביות במיוחד. אגב, אין אצלי בפנטזיות אפטר קייר..."
"אין מה?"
"אפטר קייר, הליטוף שמגיע אחרי הסטירה. להרבה אנשים זה מאוד חשוב, לנשים במיוחד אני חושב. בפנטזיות שלי אין לזה משמעות, העולם הוא סשן אחד אין-סופי וכולו מלא בנשים שולטות ונשלטות. יש להן אצלי גם נטייה להתחלף. הן יכולות להפוך משולטות ולנשלטות ולהיפך, זה מגרה אותי באותה מידה."
"ובעולם הזה אין גברים בכלל?"
"לא!"
"איפה הם?"
"הם מיותרים. הם מכוערים ומטופשים. אין בהם שום דבר סקסי, אין בהם כלום חוץ מהאיבר המטופש שלהם שסביבו הכול מסתובב. יש משהו מאוד פתטי בגברים בעיני, ואין לי שום עניין בלהכניס אותם לחלומות שלי."
"זה ממש סוג של הלקאה עצמית מה שאתה אומר פה."
"מזוכיסט, לא?"
"כך אתה מרגיש כלפי עצמך? מכוער, מטופש, פתטי?"
"חלק מהזמן, כן. יש ימים שאני מסתכל במראה ופשוט נדהם מזה שקליאופטרה נמצאת איתי. גוף של גבר בעיני זה דבר די מזעזע."
"טוב, לכן אתה נמשך לנשים. אף אחד לא מצפה ממך שתימשך לגוף של עצמך, אבל עדיין המרחק בין חוסר שביעות שלך מהגוף שלך לבין הביטול העצמי שאתה מדבר עליו כאן הוא עצום. אתה כאילו 'מעניש' את עצמך בכך שאתה מוציא את עצמך מהפנטזיות שלך. אולי חלק מהמשיכה שלך להשפלות ולמזוכיזם נובע מסוג של רצון להעניש את עצמך; אולי הענישה הזו נותנת לך לגיטימציה להתקרב לאחר-מכן לקליאופטרה. יש לי עוד שאלה אליך."
"שוט."
"היו בתקופות מסוימות פנטזיות שכן היית בתוכן?"
"כן. לא הרבה, אבל היו. פה ושם יש לי פנטזיות שאני גם נמצא בהן; בשנה האחרונה אפילו היו לי פנטזיות שאני שולט בהן."
"באמת?"
"כן, אבל זה ממש נדיר. וזה גם הרבה פחות מגרה בעיני, יש בזה משהו קצת מגעיל."
"יכול להיות שזה קשור לביטחון-העצמי שלך. בתקופות שבהן אתה מרגיש טוב יותר ושלם יותר עם עצמך ועם הגוף שלך, אתה מרשה לעצמך להיכנס לפנטזיות."
"קשה לי לענות על זה. אני לא יודע. זה באמת לא קורה הרבה."
"נסה לבדוק את זה עם עצמך לפעמים. אני חושבת שהיחס שלך לעצמך מוצא ביטוי ישיר בפנטזיות שלך. הביטול העצמי שלך גורם לך להוציא את עצמך החוצה, אבל פה ושם, כשהביטחון שלך גדל, אתה פורץ אל תוך הפנטזיה עצמה, מרשה לעצמך אפילו להשתלט עליה. ככל שהביטחון שלך יגבר, כך תוכל לשלוט יותר בפנטזיות האלה."
"וזו המטרה שלנו כאן? להגדיל לי את הביטחון העצמי?"
"המטרה שלנו היא לנסות להבין מה גורם לך לעשות דברים. בסופו של דבר, הכול קשור לכל. אם אתה חושב שהפנטזיות שלך הן עולם אחר שמנותק מהמציאות, אתה טועה. הן משקפות הרבה מהחיים שלך, ממה שעברת, מהאופי שלך. ההתנהגות שלך בחיי היום-יום קשורה ביחס ישר לעולם הפנטזיות שלך. ברגע שנוכל לחבר את כל חלקי הפאזל הזה, תוכל להחליט בעצמך מה אתה רוצה לעשות עם המידע הזה שיש לך ביד..."
"את מודעת לזה שדי טוב לי בחיים נכון?"
"לא אמרתי שרע לך. אבל בכל זאת אתה כאן..."
"זה נכון, אבל הנה אני הולך."
"להתראות."
***
לטור הקודם:
