מוש הולך לפסיכולוג - מפגש שביעי
מאת מוש(נשלט){k}
1 באוקטובר 2007
"שלום"
"אהלן"
"מה שלומך?"
"הולך ומשתפר, תני לי להגיע לחג בחיים והכול בכלל יהיה מצוין"
"ואני חשבתי שאתה לא טיפוס דרמטי..."
"זה מתפרץ ממני מדי פעם..."
היא מחייכת. היום היא נראית יפה מתמיד, מאופרת בעדינות ולבושה באותו סגנון שמרני/ גברי אך מהודר יותר.
"יש לך אירוע היום?"
"איך ידעת? ברית לאחיין חדש"
"אני איש של פרטים קטנים. יפה לך האיפור"
היא שוב מחייכת.
"אתה זוכר איפה הפסקנו בפעם הקודמת?"
"כן. רצית שאני אספר לך מה הויתור הגדול ביותר שעשיתי עבור קליאופטרה. ואני חשבתי על זה ואין לי ממש את התשובה שאת מחפשת"
"מה אני מחפשת?"
"את מחפשת תסכול. את רוצה שאני אתן לך משהו שמתסכל אותי במערכת יחסים שלנו ואין לי משהו כזה. ברור שהיו ויתורים, חלקם אפילו די גדולים. אבל קשה לי לבוא ולהגיד לך – זה הויתור הכי גדול שעשיתי. כל הויתורים שלי נעשו מתוך בחירה ובאהבה גדולה, אני חושב שבאיזון בין מה שקיבלתי לבין מה שויתרתי יצאתי נשכר ביותר."
"אני לא מחפשת תסכול. אתה העלית בפעם שעברה את עניין הויתורים ורציתי לפתח אותו קצת. רציתי להבין אם מערכת היחסים ביניכם היא מאוזנת לגמרי או לא."
"רוצה לספר לך משהו"
"ספר"
"ראיתי השבוע סרט בערוץ 8 עם בדס"מ. זה היה סרט על מלכות בתשלום, אם אני זוכר נכון בניו זילנד או משהו כזה. סרט מאוד מעניין."
"סליחה שאני קוטעת אותך – מה זה מלכות בתשלום?"
"אווווו מלכות בתשלום זה אחד הנושאים הכי חמים בקהילה שלנו. מדובר בנשים שעושות סשנים תמורת כסף, באופן מסודר ובדרך כלל בסטודיו בדס"מ מאורגן. כבר שנים מתנהל ויכוח נוקב בפורומים האם מלכה בתשלום היא בעצם כמו זונה או לא. אחת לתקופה קם איזה גאון חדש ופותח שוב שרשור בנושא "האם מלכה בתשלום היא זונה?" ומתחילים לריב על זה..."
"או. קי הבנתי – תמשיך בסיפור..."
"אז הראו שם מלכות בתשלום שמספרות על כל הסצינה הבדס"ית ועל העולם הזה בכלל. כמובן שזה הוצג שם בצורה שטחית יחסית כי כל הזווית של המלכות בתשלום היא הרבה יותר שטחית, אין עומק ומערכות יחסים כי הכל מושתת על סיפוק רצון מיידי וקצר תמורת כסף, אבל הייתה שם סצינה אחת שממש תפסה אותי. הראו שם מלכה ועבד שחיים יחד. הוא התחיל בתור עבד שלה בתשלום ולאט לאט התאהב בה. הם חיים יחד והם סיפרו על מערכת היחסים שלהם. זה ממש מדהים, זו מערכת יחסים לגמרי לא שוויונית. הוא מעריץ את האוויר שהיא נושמת, הוא מוכן לעשות בשבילה הכול והיא אפשר להגיד שדי... מחבבת אותו..."
"מחבבת?"
"היא מעריכה אותו. מסשנת אותו, אבל אין לה שום אהבה אליו. מה שבעיקר היה מדהים לראות זה שהוא אמר שאם היא היתה מרגישה אליו מה שהוא מרגיש אליה, זה היה לו לא הגיוני ולא נוח. זה ברור לו לגמרי למשל שיש לה גברים אחרים, עבדים אחרים, עיסוקים שלא קשורים אליו. מבחינתו זה שהיא מפנה לו קצת זמן בחיים שלה זה כל מה שהוא מבקש. מה את אומרת על מערכת יחסים כזו?"
"נשמע לי נורא"
"למה?"
"כי הוא מבטל את עצמו לגמרי במערכת היחסים הזו. אני לא מאמינה שבן אדם יכול להחזיק מעמד בהשפלה ובביטול עצמי כזה לאורך כל כך הרבה שנים, במוקדם או במאוחר זה יגמור אותו..."
"אני חושב שאת טועה ואני אגיד לך יותר מזה, כל ההבדל בינו לבין אנשים אחרים זה שהוא עושה את זה במודע, בהסכמה ובאהבה. ישנן זוגות שחיים שנים במציאות לא פחות קשה, של אלימות והשפלות וסירוס, ההבדל הוא שהם לא תמיד מוכנים להודות בזה. פה זה לא רק שהוא מוכן להודות בזה – הוא אוהב את זה!"
"אבל יש הבדל בין לאהוב כאב או יחס מסויים כ"קטע" בזמן סשן לבין דרך חיים. אני מאמינה שבסופו של דבר כל אחד זקוק לפירגון, תמיכה ואהבה. גם הזוגות האלה שאתה מדבר עליהם, חלקם הגדול נפרד או מגיע בסופו של דבר לכאן – אל הספה הזו שאתה יושב עליה"
זיק חדש נדלק בעיניה, כאילו נגעתי בנקודה רגישה.
"אף פעם עוד לא ראיתי אותך נסערת כל כך?"
היא נשענת לאחור ולוקחת נשימה.
"אני מצטערת, אתה צודק. פשוט חשוב לי להבהיר את הנקודה הזו. בסופו של דבר כולנו מונעים מתוך הדדיות וחיפוש של גירויים ותגובות סביבנו. בין אם זה בבן זוג, בחברים לעבודה או מחיית המחמד שלנו. אנו זקוקים לזה כדי להתקיים. זו הסיבה שתום הנקס על האי הבודד דיבר עם כדור, אנחנו חייבים מישהו להתייחס אליו ולקבל ממנו פידבק וכן – אנחנו צריכים את החיזוק החיובי והאהבה. עבד כזה, שנותן את כל כולו למישהי ומקבל ממנה פירורים בחזרה בסופו של דבר ישבר. אין לי ספק בזה."
"ימים יגידו. את יודעת שאנשים לא תמיד יודעים מה הם מחפשים. הם מקבלים דברים כמו שהם, גם אם הם דפוקים. לפעמים כשהם מגלים שיש משהו יותר טוב אז נפקחות להם העיניים, אבל לא תמיד הם יודעים שיש משהו טוב יותר."
"תן דוגמא"
"אני הייתי תקוע במערכת יחסים עקומה במשך הרבה שנים. מן סוג של אהבת בוסר מתוסבכת. הייתי בטוח שככה זה, מעולם לא חשבתי שיש אחרת. כשהכרתי את קליאופטרה, הייתי בהלם מכמות האהבה שקיבלתי ממנה. היא לא הגבילה לרגע את הנתינה שלה וזה פשוט הדהים אותי. לקח לי זמן ממש להסתגל לזה"
"ואם לא היית פוגש אותה?"
"זה בדיוק מה שאני אומר. לא ידעתי לפניה מה זה, כך שזה לא חסר לי."
"אני חושבת שזה חסר לך אבל פשוט לא ידעת. אני מאמינה שאם היה חולף מספיק זמן במערכת היחסים שבה היית "תקוע" היית מגיע למסקנה הזו לבד."
"יכול להיות..."
"אני רוצה לחזור לרגע להתחלה, אתה בעצם טוען שאתה אוהב את הויתורים שאתה עושה ולכן מבחינתך הם לא ויתורים. זה חלק מהראייה שלך את העולם שלך? סוג של בדס"מ?"
"לא בדיוק. אני אומר שהויתורים שאני עושה מתגמדים לעומת מה שאני מקבל. אם היית אומרת לי לפני כמה שנים שהבחורה שאני יוצא איתה, יום אחד תדרוך עלי, תנעץ בי עקבים, תטפטף עלי שעווה ותצליף בי, הייתי צוחק שעות. היא נותנת לי כל כך הרבה, שהויתורים שלי הופכים לקטנים וזניחים."
"זה מקסים מה שאתה אומר כאן. השאלה היא האם אתה באמת מאמין בזה?"
"כן"
"בסדר. אז בוא נתקדם עוד שלב..."
"אווו עולים כיתה?"
"אתה באווירת תחילת שנת הלימודים?"
"ברור. בדיוק התחלנו ביה"ס"
"אגב, הילדים הם נושא מרתק בפני עצמו אבל אני רוצה שנתקדם רגע באותו נושא. אני מרגישה שאתה מנסה להסתיר מעצמך משהו"
"מסתיר מעצמי?"
"כן. אתה מצד אחד אומר לי שיש לך מטען שאתה סוחב. יש לך ויתורים שעשית ואני בטוחה שאתה יכול בלי להתאמץ לשלוף לי עכשיו רשימה שלהם. בכל זאת אתה מתעקש שהם לא יוצרים אצלך שום תסכול ואפילו רומז שאתה אוהב לעשות את הויתורים האלה. זה סוג של סמל לאהבתך"
"אהבתי את ההגדרה הזו – סמל לאהבתי"
"כן. אתה כאילו מסמל את האהבה שלך ע"י הקרבה, אתה מעלה לקורבן את הרצונות שלך על מזבח הזוגיות"
"אוי נו, אבל כולם עושים את זה. כל גבר שמתחתן מעלה קורבן, עצם החתונה זה כבר קורבן – אנחנו הרי לא רוצים להתחתן, כל החתונה הזו זה המצאה שלכן."
"כן, אתם מאוד מסכנים."
" תשמעי – גם נשים וגם גברים עושים ויתורים עבור בני הזוג. אם זה באירועים, אם זה ויתורים על חיי הרווקות. הרי כשאתה עושה ילדים אתה מבחירה מוותר על המון דברים, אבל אתה מקבל במקום דברים אחרים, זה אמור לחפות על זה"
"וזה מצליח?"
"אצלי כן. לא יודע איך זה אצל אחרים. זה כמו מה שסיפרתי לך קודם על מלכות בתשלום, שם אתה לא נותן כלום מבחינה רגשית וגם לא מקבל כמעט כלום. סשן תמורת כסף, חוויה חד פעמית זמנית. אז מה? זה עדיף? אני מעדיף לתת הרבה יותר בשביל לקבל הרבה יותר! וכן – אני מקבל הרבה הרבה יותר!"
"אני מתארת לעצמי שהמלכות בתשלום ממלאות בעיקר צרכים של אנשים שלא משיגים את זה במקום אחר."
"אולי כן ואולי לא. יש בזה משהו מאוד נוח, למצוא מלכה זה חתיכת אתגר, ההיצע זעום לעומת הביקוש והתחרות קשה. לי יש מזל גדול מהבחינה הזו."
"אתה יודע מה, אני מאמינה לך. אני באמת חושבת שיש לך מזל"
"ואוו, הצלחתי ממש לשכנע אותך"
"כן, אז ובנימה אופטימית זו נשאר לי רק לברך אותך בשנה טובה"
"גם לך. אולי השנה תגשימי כמה פנטזיות חדשות"
"אולי גם אתה..."
"א מ ן !"
"אהלן"
"מה שלומך?"
"הולך ומשתפר, תני לי להגיע לחג בחיים והכול בכלל יהיה מצוין"
"ואני חשבתי שאתה לא טיפוס דרמטי..."
"זה מתפרץ ממני מדי פעם..."
היא מחייכת. היום היא נראית יפה מתמיד, מאופרת בעדינות ולבושה באותו סגנון שמרני/ גברי אך מהודר יותר.
"יש לך אירוע היום?"
"איך ידעת? ברית לאחיין חדש"
"אני איש של פרטים קטנים. יפה לך האיפור"
היא שוב מחייכת.
"אתה זוכר איפה הפסקנו בפעם הקודמת?"
"כן. רצית שאני אספר לך מה הויתור הגדול ביותר שעשיתי עבור קליאופטרה. ואני חשבתי על זה ואין לי ממש את התשובה שאת מחפשת"
"מה אני מחפשת?"
"את מחפשת תסכול. את רוצה שאני אתן לך משהו שמתסכל אותי במערכת יחסים שלנו ואין לי משהו כזה. ברור שהיו ויתורים, חלקם אפילו די גדולים. אבל קשה לי לבוא ולהגיד לך – זה הויתור הכי גדול שעשיתי. כל הויתורים שלי נעשו מתוך בחירה ובאהבה גדולה, אני חושב שבאיזון בין מה שקיבלתי לבין מה שויתרתי יצאתי נשכר ביותר."
"אני לא מחפשת תסכול. אתה העלית בפעם שעברה את עניין הויתורים ורציתי לפתח אותו קצת. רציתי להבין אם מערכת היחסים ביניכם היא מאוזנת לגמרי או לא."
"רוצה לספר לך משהו"
"ספר"
"ראיתי השבוע סרט בערוץ 8 עם בדס"מ. זה היה סרט על מלכות בתשלום, אם אני זוכר נכון בניו זילנד או משהו כזה. סרט מאוד מעניין."
"סליחה שאני קוטעת אותך – מה זה מלכות בתשלום?"
"אווווו מלכות בתשלום זה אחד הנושאים הכי חמים בקהילה שלנו. מדובר בנשים שעושות סשנים תמורת כסף, באופן מסודר ובדרך כלל בסטודיו בדס"מ מאורגן. כבר שנים מתנהל ויכוח נוקב בפורומים האם מלכה בתשלום היא בעצם כמו זונה או לא. אחת לתקופה קם איזה גאון חדש ופותח שוב שרשור בנושא "האם מלכה בתשלום היא זונה?" ומתחילים לריב על זה..."
"או. קי הבנתי – תמשיך בסיפור..."
"אז הראו שם מלכות בתשלום שמספרות על כל הסצינה הבדס"ית ועל העולם הזה בכלל. כמובן שזה הוצג שם בצורה שטחית יחסית כי כל הזווית של המלכות בתשלום היא הרבה יותר שטחית, אין עומק ומערכות יחסים כי הכל מושתת על סיפוק רצון מיידי וקצר תמורת כסף, אבל הייתה שם סצינה אחת שממש תפסה אותי. הראו שם מלכה ועבד שחיים יחד. הוא התחיל בתור עבד שלה בתשלום ולאט לאט התאהב בה. הם חיים יחד והם סיפרו על מערכת היחסים שלהם. זה ממש מדהים, זו מערכת יחסים לגמרי לא שוויונית. הוא מעריץ את האוויר שהיא נושמת, הוא מוכן לעשות בשבילה הכול והיא אפשר להגיד שדי... מחבבת אותו..."
"מחבבת?"
"היא מעריכה אותו. מסשנת אותו, אבל אין לה שום אהבה אליו. מה שבעיקר היה מדהים לראות זה שהוא אמר שאם היא היתה מרגישה אליו מה שהוא מרגיש אליה, זה היה לו לא הגיוני ולא נוח. זה ברור לו לגמרי למשל שיש לה גברים אחרים, עבדים אחרים, עיסוקים שלא קשורים אליו. מבחינתו זה שהיא מפנה לו קצת זמן בחיים שלה זה כל מה שהוא מבקש. מה את אומרת על מערכת יחסים כזו?"
"נשמע לי נורא"
"למה?"
"כי הוא מבטל את עצמו לגמרי במערכת היחסים הזו. אני לא מאמינה שבן אדם יכול להחזיק מעמד בהשפלה ובביטול עצמי כזה לאורך כל כך הרבה שנים, במוקדם או במאוחר זה יגמור אותו..."
"אני חושב שאת טועה ואני אגיד לך יותר מזה, כל ההבדל בינו לבין אנשים אחרים זה שהוא עושה את זה במודע, בהסכמה ובאהבה. ישנן זוגות שחיים שנים במציאות לא פחות קשה, של אלימות והשפלות וסירוס, ההבדל הוא שהם לא תמיד מוכנים להודות בזה. פה זה לא רק שהוא מוכן להודות בזה – הוא אוהב את זה!"
"אבל יש הבדל בין לאהוב כאב או יחס מסויים כ"קטע" בזמן סשן לבין דרך חיים. אני מאמינה שבסופו של דבר כל אחד זקוק לפירגון, תמיכה ואהבה. גם הזוגות האלה שאתה מדבר עליהם, חלקם הגדול נפרד או מגיע בסופו של דבר לכאן – אל הספה הזו שאתה יושב עליה"
זיק חדש נדלק בעיניה, כאילו נגעתי בנקודה רגישה.
"אף פעם עוד לא ראיתי אותך נסערת כל כך?"
היא נשענת לאחור ולוקחת נשימה.
"אני מצטערת, אתה צודק. פשוט חשוב לי להבהיר את הנקודה הזו. בסופו של דבר כולנו מונעים מתוך הדדיות וחיפוש של גירויים ותגובות סביבנו. בין אם זה בבן זוג, בחברים לעבודה או מחיית המחמד שלנו. אנו זקוקים לזה כדי להתקיים. זו הסיבה שתום הנקס על האי הבודד דיבר עם כדור, אנחנו חייבים מישהו להתייחס אליו ולקבל ממנו פידבק וכן – אנחנו צריכים את החיזוק החיובי והאהבה. עבד כזה, שנותן את כל כולו למישהי ומקבל ממנה פירורים בחזרה בסופו של דבר ישבר. אין לי ספק בזה."
"ימים יגידו. את יודעת שאנשים לא תמיד יודעים מה הם מחפשים. הם מקבלים דברים כמו שהם, גם אם הם דפוקים. לפעמים כשהם מגלים שיש משהו יותר טוב אז נפקחות להם העיניים, אבל לא תמיד הם יודעים שיש משהו טוב יותר."
"תן דוגמא"
"אני הייתי תקוע במערכת יחסים עקומה במשך הרבה שנים. מן סוג של אהבת בוסר מתוסבכת. הייתי בטוח שככה זה, מעולם לא חשבתי שיש אחרת. כשהכרתי את קליאופטרה, הייתי בהלם מכמות האהבה שקיבלתי ממנה. היא לא הגבילה לרגע את הנתינה שלה וזה פשוט הדהים אותי. לקח לי זמן ממש להסתגל לזה"
"ואם לא היית פוגש אותה?"
"זה בדיוק מה שאני אומר. לא ידעתי לפניה מה זה, כך שזה לא חסר לי."
"אני חושבת שזה חסר לך אבל פשוט לא ידעת. אני מאמינה שאם היה חולף מספיק זמן במערכת היחסים שבה היית "תקוע" היית מגיע למסקנה הזו לבד."
"יכול להיות..."
"אני רוצה לחזור לרגע להתחלה, אתה בעצם טוען שאתה אוהב את הויתורים שאתה עושה ולכן מבחינתך הם לא ויתורים. זה חלק מהראייה שלך את העולם שלך? סוג של בדס"מ?"
"לא בדיוק. אני אומר שהויתורים שאני עושה מתגמדים לעומת מה שאני מקבל. אם היית אומרת לי לפני כמה שנים שהבחורה שאני יוצא איתה, יום אחד תדרוך עלי, תנעץ בי עקבים, תטפטף עלי שעווה ותצליף בי, הייתי צוחק שעות. היא נותנת לי כל כך הרבה, שהויתורים שלי הופכים לקטנים וזניחים."
"זה מקסים מה שאתה אומר כאן. השאלה היא האם אתה באמת מאמין בזה?"
"כן"
"בסדר. אז בוא נתקדם עוד שלב..."
"אווו עולים כיתה?"
"אתה באווירת תחילת שנת הלימודים?"
"ברור. בדיוק התחלנו ביה"ס"
"אגב, הילדים הם נושא מרתק בפני עצמו אבל אני רוצה שנתקדם רגע באותו נושא. אני מרגישה שאתה מנסה להסתיר מעצמך משהו"
"מסתיר מעצמי?"
"כן. אתה מצד אחד אומר לי שיש לך מטען שאתה סוחב. יש לך ויתורים שעשית ואני בטוחה שאתה יכול בלי להתאמץ לשלוף לי עכשיו רשימה שלהם. בכל זאת אתה מתעקש שהם לא יוצרים אצלך שום תסכול ואפילו רומז שאתה אוהב לעשות את הויתורים האלה. זה סוג של סמל לאהבתך"
"אהבתי את ההגדרה הזו – סמל לאהבתי"
"כן. אתה כאילו מסמל את האהבה שלך ע"י הקרבה, אתה מעלה לקורבן את הרצונות שלך על מזבח הזוגיות"
"אוי נו, אבל כולם עושים את זה. כל גבר שמתחתן מעלה קורבן, עצם החתונה זה כבר קורבן – אנחנו הרי לא רוצים להתחתן, כל החתונה הזו זה המצאה שלכן."
"כן, אתם מאוד מסכנים."
" תשמעי – גם נשים וגם גברים עושים ויתורים עבור בני הזוג. אם זה באירועים, אם זה ויתורים על חיי הרווקות. הרי כשאתה עושה ילדים אתה מבחירה מוותר על המון דברים, אבל אתה מקבל במקום דברים אחרים, זה אמור לחפות על זה"
"וזה מצליח?"
"אצלי כן. לא יודע איך זה אצל אחרים. זה כמו מה שסיפרתי לך קודם על מלכות בתשלום, שם אתה לא נותן כלום מבחינה רגשית וגם לא מקבל כמעט כלום. סשן תמורת כסף, חוויה חד פעמית זמנית. אז מה? זה עדיף? אני מעדיף לתת הרבה יותר בשביל לקבל הרבה יותר! וכן – אני מקבל הרבה הרבה יותר!"
"אני מתארת לעצמי שהמלכות בתשלום ממלאות בעיקר צרכים של אנשים שלא משיגים את זה במקום אחר."
"אולי כן ואולי לא. יש בזה משהו מאוד נוח, למצוא מלכה זה חתיכת אתגר, ההיצע זעום לעומת הביקוש והתחרות קשה. לי יש מזל גדול מהבחינה הזו."
"אתה יודע מה, אני מאמינה לך. אני באמת חושבת שיש לך מזל"
"ואוו, הצלחתי ממש לשכנע אותך"
"כן, אז ובנימה אופטימית זו נשאר לי רק לברך אותך בשנה טובה"
"גם לך. אולי השנה תגשימי כמה פנטזיות חדשות"
"אולי גם אתה..."
"א מ ן !"
