תמימות לא מותרת - חלק ראשון

''העולם הזה מושחת, ילדה שלי, מושחת מדי עבורך, ילדה יפה שלי'', הוא אומר ועיניו כבויות. היא רואה את העייפות בעיניו, חשה שמץ של ניחוח מהול בבגדיו. ניחוח של סקס טרי שהתאדה, כמו לחמנייה חמה, רכה ומהבילה שנשכחה על השיש במטבח, ושמץ של בושם נשי. היא מתבוננת בו בשקט, מאזינה לברז המים הנפתח בחדר האמבטיה, השוטף ממנו את שאריות היום, אך לא מצליח לשטוף את העצב בעיניו. הוא אף פעם לא מרשה לה לעשות את הדברים שהיא מפנטזת עליהם.

''את תישאבי אל תוך זה. זה לא המקום שלך, ילדה שלי. יטרפו אותך ולא ישאירו ממך סימן או זכר. '' וכשהוא עושה אתה אהבה, רכה, מענגת, היא משתוקקת שיספר לה קצת. הוא יודע תמיד כל כך הרבה על כל דבר.

אבל הוא לא מוכן.

''אני רוצה להשאיר לי אותך טהורה, ילדה שלי'' וכמעט שהייתה יכולה להישבע שראתה דמעות נוצצות בתוך עיניו, בעת שפילח את תוכה, וסובב אותה בגבה אליו, מכרבל, עוטף, מחבק.

בבוקר הוא תמיד מתעורר מוקדם מאוד. לפניה. משאיר לה הוראות ברורות.

פעם אחת התפתתה שלא לציית להוראות שלו, רק מתוך סקרנות, וקיבלה את פניו במיני נועז, שאינו מתיר מקום לספקות. מבטה התוהה, התועה, נשאר חרוט במוחו. המיני האדום הקצרצר היווה ניגוד גרוטסקי גמור לסימני השאלה שניבטו מתוך עיניה. הוא ידע שהיא מבקשת תשובות שהוא לא יוכל לתת לה. המבט המבולבל, הרוצה כל כך לדעת, מיאן לנטוש את תודעתו. הוא הביט בה והתאפק בכל כוחו שלא לחבק אותה ולבכות. במקום זאת, הסתובב והלך.

שלושה ימים שלא הגיע הביתה. לא שמעה ממנו מילה.
בשקט האופייני שלה, שאינו מצליח להסתיר את סערת הרגשות, היא קיפלה את המיני וטמנה אותו במעמקי הארון.
פשוט חיכתה בשקט שיחזור, מבלי לדעת אם יחזור. לתמיד או בכלל.

כשהוא חזר, שוב לבושה היה מהוגן, שערה אסוף בקפידה, הם לא החליפו מילה על שהתרחש.

היא מעולם לא העזה לשאול את מה שרצתה לשאול יותר מכול והוא לא הזכיר זאת.

אבל כל הזמן הוא ידע וראה איך הספקות מכרסמים בתוך נפשה.

ביקש לעטוף. להגן. לשמור אותה תמימה, טהורה, לא לחשוף אותה לרוע ותאוות היצר, וידע שהזמן, כדרכו, מתקתק. אינו ממתין לאיש.