מוש הולך לפסיכולוג - מפגש עשירי

"תכנס" היא קוראת מבפנים.

אני פותח את הדלת. הקליניקה ריקה.

"תמר?"
"אני כבר איתך... שב..." נשמע קולה מן החדר ליד. מוזר. עד היום היא הקפידה לפתוח לי את הדלת ולהכניס אותי בעצמה. אני ניגש ומתיישב על הכורסא הקבועה. החדר נראה לי קצת חשוך מהרגיל. היא מגיעה מהחדר השני.
הליכתה מפתיעה אותי שוב, צלילי עקבים חדים. במהלך שנותי למדתי לזהות עקבים ונעליים ע"פ הצליל שלהם. היא יודע לזהות סוגי עקבים ואופי הליכה בדיוק די גבוה. בכל זאת – פטישיסט. משהו ממש מוזר מתרחש כאן היום.
היא נכנסת לחדר. היא לבושה חצאית קצרה ושחורה מעור ומעליה חולצה ללא שרוולים שחורה גם היא. לרגליה מגפיים שחורים גבוהים מדהימים. שיערה הקצר נראה רטוב קצת ועל שפתיה צבע אדום חושני. היא נראית מדהים!
היא עוצרת מולי ובוחנת אותי במבט משועשע. לאחר מכן היא מתיישבת בכיסא הקבועה שלה מולי ומניחה רגל על רגל. המבט שלי באופן אינסטינקטיבי מתמקד במגפיים שלה, בדיוק מהסוג שאני אוהב.

"אתה נראה בשוק?"
"אני אכן בשוק"
"מופתע?"
"את נראית מדהים"
"תודה. הייתה לי תחושה שאתה תאהב את זה. רצית שאני אפתיע אותך ואז חשבתי שאולי נעשה היום מפגש קצת שונה..."
"קנית את הבגדים האלה בגללי?"
"לא. פשוט חשבתי שאולי כדאי שתראה גם צד אחר שלי. הבנתי במפגש האחרון שלנו שיש לך תדמית מאוד מסוימת לגבי ואני חושבת שהיא עלולה להפריע לנו להמשך הטיפול."
"התדמית שיש לי עליך תפריע לנו בטיפול?"
"כן. בתהליך שאתה עושה כאן יש לי חלק והיחס שלך אלי הוא חלק בלתי נפרד מהעניין הזה. בסשן האחרון שלנו הרגשתי ממך סוג של עוינות שמרחיקה אותך, כאילו אני "מהרעים" האלה שלא מבינים אותך. חשוב היה לי שתדע שאני לא בדיוק מה שאתה חושב..."

היא מחליפה רגליים באיטיות. אני נאלץ להודות שהיא נראית נינוחה לגמרי בסיטואציה הזו, היא לא מקרינה מבוכה או נראית "משחקת" בשום צורה. זה מרגיש אמיתי.

"או.קי. אני מודה שתפסת אותי לא מוכן. אבל זה בהחלט נעים."
"יש לזה מטרה מאוד מובהקת ואני רוצה שתדע אותה. הסשן שרציתי לעשות היום יהיה שונה, בהנחה שתסכים כמובן לשתף איתי פעולה"
"כשאת לבושה ככה ואומרת סשן אני אסכים לכל מה שתגידי. את יודעת, פעם מישהי שעבדה איתי נכנסה אלי למשרד בבוקר התיישבה והניחה את הרגליים שלה על השולחן שלי. היא נעלה מגפיים אדומים עם עקב גבוה וחד כמו סיכה, מהסוג שגורם לי להזיל ריר. היא ביקשה ממני לעזור לה במשהו והסברתי לה שכל זמן שהיא תשב ככה אם המגפיים האלה על השולחן שלי אני אעשה כל מה שהיא תגיד. רק שתגיד."
"ואיך היא הגיבה?"
"צחקה..."
"טוב. אז היום אני רוצה להיות קצת שונה. אני רוצה לקחת אותך למקום עמוק יותר ברגשות שלך ואני אהיה הרבה יותר תקיפה ודומיננטית בדרך. אם אתה מרגיש במקום מסוים שאני מגזימה אתה בהחלט יכול לעצור אותי אך אני אשמח אם תנסה לזרום איתי ולעבור את מחסום הרגש שאני מנסה לעבור איתך."
"את רוצה שנקבע מילת ביטחון?"
"מילת ביטחון?"
"כן. זו מילה שמסכמים אותה לפני סשנים וברגע שהנשלט אומר אותה הסשן מפסיק מייד. זה אומר שהשולט עבר את הקו האדום של הנשלט."
"אני לא חושבת שיהיה לנו צורך בזה. אני לא עומדת להצליף בך או משהו כזה..."
"מה? לא?"
"לצערך לא. אנחנו יכולים להתחיל?"
"אני שלך."

היא מתרווחת לאחור. דגדוג מוכר עובר לי בכל רחבי הגוף. המתח האהוב הזה לפני הלא נודע, לא תיארתי לעצמי שהוא יופיע בחדר הזה...

"תביט על המגף שלי" היא פוקדת לפתע.
אני מסתכל על המגף שלה. מתרשם שוב מהשפיץ החד ומגובה העקב.
"מה אתה מרגיש עכשיו?"
"התרגשות. אני קצת מגורה..."
"מה היית רוצה לעשות עכשיו?"
"לרדת על 4 וללקק את המגפיים שלך"
"למה אתה רוצה לעשות את זה?"
"כי אני יודע שזה יגדיל את הגירוי שלי. זה אחד מהדברים שהכי מרגשים אותי בעולם."
"רד על 4" היא פוקדת בלי להניד עפעף.
אני בהלם. מבלי לחשוב אני נעמד על 4 למולה.
היא נעמדת מעלי.
"לקק את המגף שלי" היא פוקדת בשקט.
אני מהסס לרגע. הלשון מנסה לצאת החוצה אך הפה סוגר אותה בפנים. אני לא זז.
"מה אתה מרגיש עכשיו?"
"נבוך" אני מודה. "מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו עם מישהי אחרת מלבד קליאופטרה. אני מת לעשות את זה אבל מפחד."
"אתה לא חייב" היא אומרת.

לפתע הדחף משתלט עלי ואני נצמד למגף שלה. אני נשכב על הרצפה ומלקק אותו בתאווה. הריח המוכר של העור ממלא את נחירי ומעורר אותי.

"זה מספיק" היא אומרת בשקט. אני עוצר.
היא מתיישבת בחזרה בכיסא. אני שואל את עצמי מה לעשות ומחליט להישאר באותה מקום. היא לא ממהרת, אני על 4 למולה. לפתע אני מתחיל לקוות שתניח עלי את רגליה. אני מרגיש במכנסי את הגירוי העצום, במבוכה אני מקווה שהיא לא רואה אותו.

"חזור לכורסא שלך" היא אומרת באותו טון סמכותי ושקט. אני מתיישב בחזרה בכורסא.
"מה הרגשת כשעשית את זה?"
"הרגשתי מדהים. אדרנלין מטורף בכל הגוף, גירוי עצום. אני עדיין מרגיש כך."
"מה ריגש אותך יותר? האקט עצמו הוא הידיעה שאתה עושה משהו אסור, שאתה חוטא לקליאופטרה?"
"לא יודע. גם כשאני מלקק את המגפיים שלה זה מרגש אותי אבל לא ככה, כנראה שזה שילוב של שני הדברים."
"אמרת שאתה מרגיש נבוך ובכל זאת עשית את זה. הדחף היה חזק ממך. אתה חושב שהעמדתי אותך במבחן שהיה קשה מדי בשבילך?"
"יכול להיות"
"איך אתה מסביר את זה שאני לובשת בגדים מגרים וסקסיים, ובכל זאת הדחף שלך הוא דווקא לשכב לרגלי וללקק את המגף שלי? רוב הגברים היו מפנטזים על דברים אחרים לא?"
"על סקס?"
"מן הסתם. הסיבה שאני לא מתלבשת כך בדרך כלל היא שאני לא רוצה להכניס מיניות לתוך החדר הזה. אתה רוצה להגיד לי שלרגע לא חשבת על משהו בכיוון הזה?"
"לא. גם אם תהיה לי פנטזיה מינית היא מן הסתם תהיה שונה משל רוב הגברים. אך אם היית מציעה לי משהו כזה אין לי ספק שהייתי מסרב. זו כבר בגידה אמיתית."
"אני רוצה שתסביר לי מה מגרה אותך במה שקרה כאן הרגע? תפרט!"

הטון הסמכותי שלה כובש אותי לגמרי. היא יושבת מולי כמו מלכה מבטן ומלידה, כאילו נעלמה הפסיכולוגית העדינה והרגישה שהכרתי עד היום ובמקומה הופיעה אישה אחרת.

"ההשפלה מרגשת אותי. הידיעה שאני מוריד את עצמי לרמת עפר למולך, שאני מלקק את הרגליים שלך ושאת בכל רגע נתון יכולה לדרוך עלי כמו על מקק ולמעוך אותי. הכוחניות שיש במגפיים האלה, השפיץ והעקב הזה שאם תבחרי לבעוט בי איתו או לנעוץ אותו בי יכאיב כל כך, מעבר הכוח הזה ביני לבינך מרגש אותי בטירוף."
"אתה מרגיש פגיע ככה?"
"מאוד"
"זה מפחיד אותך?"
"קצת."
"הידיעה שאין לך שליטה על המצב, שאני יכולה לעשות בך מה שבא לי, הפגיעות הזו, היא משהו שאתה זקוק לו כדי לקבל ריגוש."
"כן"
"אתה חושב שתוכל להגיע לאותה רמת ריגוש בלי ההשפלה הזו?"
"לא ממש"
"אם הייתי נועלת נעלי עקב, זה היה מרגש אותך באותה מידה?"
"כמעט. קשה לי עם העובדה שאין הרבה מה ללקק בנעלי עקב אך הכוחניות בהחלט נשמרת גם שם. מאוד אוהב נעלי עקב."
"אם הייתי עושה את זה יחפה?"
"הרבה פחות. זה היה מרגש אותי יותר ברמה המנטאלית ופחות ברמה הפיזית כמו שהמגפיים עושים לי"
"הכוח הזה שאתה נמשך אליו, כמו שאתה מגדיר את זה, ברמה הפיזית, חזק יותר מהרמה המנטאלית?"
"לא. אני יכול לראות בחורות שלבושות מדהים עם עקבים והכל אבל אם אין להן את הסמכותיות והכוח המנטאלי זה לא יעבוד. הריגוש שלי מגיע ממקום מושפל..."
"כלומר הראש שלך עושה יותר עבודה מהגוף. עוצמת הריגוש המנטאלית גדולה יותר, אתה חושב שיש לך שליטה עליה?"
"לא ממש. ברגע שאני מנסה לעשות את זה רק מהראש זה לא עובד. חייב להיות גם גירוי פיזי..."
"אם הייתי משאירה אותך על 4 ומנהלת איתך את השיחה הזאת האם היית עונה את אותן תשובות?"
"לא יודע. סביר להניח שזה היה מוזר קצת."
"אם הייתי מצליפה בך תוך כדי?"
"אני לא חושב שאני רוצה שתעשי את זה. אני חושב שבדיוק כמו שאני רציתי להרגיש איך זה ללקק את המגף שלך, רציתי שתרגישי גם את איך זה כשגבר מתרפס לרגליך. אני חושב שנשים שנחשפות לתחושה הזו נדהמות, יש בזה משהו ממכר לא פחות. הידיעה שגבר גדול וחזק, מלא ביטחון עצמי, מוכן לתת את עצמו לך בכזו טוטאליות, בעיני זה מרגש. נשים שמבינות את זה באמת ולא סתם משתמשות בזה כניצול ציני, יכולות לדעתי להגיע עם הנשלט שלהן לגבהים מדהימים. ההצלפות והכאב הן חלק אחר, חלק שאמור להגיע ממקום של רגש והבנה ולא ממקום טכני."
"אתה חושב שהייתי יכולה להיות מלכה טובה?"
"אני בטוח בזה. אינטליגנציה רגשי היא בעיני אחד הדברים החשובים ביותר בבדס"מ ויש לך את זה בגדול."

היא מביטה בשעון, אכזבה קלה בעיניה. בבת אחת היא חוזרת לטון הישן והמוכר שלה.
"אנחנו נאלצים לסיים. אבל אני חושבת שיש לך בהחלט הרבה חומר למחשבה על הסשן הזה. אנחנו נמשיך מכאן בפעם הבאה... היה מעניין מאוד"
"את תבואי לבושה ככה?"
היא מחייכת.
"חכה ותראה..."