סיפור אטיולוגי

פגשתי את כנרת על שפת הים, ביקשה סיגריה ונשארה לשתיים. יחסית לסטודנטית ירושלמית היא נראתה לא רע בכלל. בסיגריה הראשונה דיברנו על מיתוסים בספרי הקודש – הגירוש מגן העדן, המבול, חציית ים-סוף, וההסברים המדעיים להם (בצורת, שיטפונות וצונאמי). בסיגריה השנייה דיברנו על החוטיני שלי.

הבטתי בנקודות החן על פניה של כנרת, הן הזכירו לי גלקסיה וידעתי שבא לי עליה. כדי להיות הגון שאלתי, "רגע כנרת, 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך', גם זה מיתוס?" היא צחקה ואמרה, "אף פעם לא היה לי איש ואף פעם לא משלו בי".

שחינו בים. ראיתי אותה מחליקה בתוך המים, מהממת בדרכה הבתולית. לפתע צץ מלאך על כתפי ולחש: "ראובן, אתה לא יכול לבעול בתולה ועוד לקרוע לה את הצורה תוך כדי! תזכור שנשבעת לא להתעסק עם וניליות – מגיע לה סיכוי הוגן ליהנות מגברים סבירים". לא ידעתי מה לענות לטענותיו של המלאך, אבל למרבה המזל צץ מאחוריו שטן עם שוקר חשמלי. המלאך צרח והתפוגג, השטן חייך וקרץ בטוב-לב והתפוגג גם הוא. מיד שחיתי אליה ושאלתי אם מתחשק לה שנלך לאכול משהו.

אמנם אני חילוני, אבל מי שאמר 'דרך רשעים צלחה' ידע מה הוא אומר. כאשר יצאנו מהמים, אמרה שתשמח לאכול אתי, אבל "במסעדות בתל-אביב לא יודעים לשמור כשרות. אפשר להכין חביתה וסלט בבית של סבתא שלי, אם אתה רוצה".

רציתי. נסענו לבית של סבתא שלה. בדמיוני ראיתי ישישה אדוקה שאצטרך להפיס כדי להגיע לנקבים-נקבים של נכדתה. היו אלו תמונות אימה שחלפו לנגד עיני רוחי – ראובן עם כיפה, ראובן מברך את ברכת המזון ומגלגל עיניו השמיימה – אך דאגותיי היו לשווא. סבתא הייתה בירושלים, והנה אני עם נכדתה בדירת הבאוהאוס היפה, לא רחוק ממקדש המחוכים הזולים בפאתי דיזנגוף.

ישבתי אצל שולחן הפורמייקה בזמן שהיא התקינה ארוחה צנועה ודיברנו על חיינו. הסתבר שכנרת היא בת סוררת למשפחה חרדית ידועה, ואמנם התרחקה מן הדת אבל חזרה אליה באמצעות לימודי תיאולוגיה. "הרבה דרכים למעיין" סיכמתי בחיוך. "עכשיו ספר עליך" ביקשה, והסתבר שאני עצמי בן סורר, אחד שמרוב השכלה לא מייחס משמעות לדבר, מלבד העונג. "ממש שתי כבשים שחורות" סיכמה בחיוך.

לאחר שסיימנו, פינתה את הכלים לכיור החלבי (היו שני כיורים, בי נשבעתי) והזמינה אותי לחדרה. זה היה חדר של נערה – לבן עם נגיעות של סגול – מיטה, שולחן, כיסא וארון. לכאן היא באה כשיש חופשה או שביתה, אמרה. התיישבתי ליד השולחן והבטתי בכנרת ששיכלה זוג רגליים ארוכות על המיטה. החדר היה כה ענוג שלרגע חששתי להצית סיגריה, אבל התגברתי וביקשתי מאפרה. "אביא לך מאפרה אם תתן לי סיגריה" הציעה, וכך היה. כשהצתתי עבורה את הסיגריה, אמרתי בצחוק: "לחם הקודש" ולפי הזיק בעיניה, ידעתי שטעיתי. אסור להזכיר את ישו לבתולה אקס-חרדית שמתחשק לך לבעול.

במהלך שתי הסיגריות הבאות, היא גידפה את המיתולוגיה הנוצרית. "תראה איזה דימויים נאיביים" הרצתה לי, "ללכת על המים?! זה היה רק שפל בכנרת... והשטות עם יהודה איש-קריות..? בגלל זה הנוצרים רדפו אותנו אלפיים שנה... אה, והכי טוב – מרים שמתעברת מרוח הקודש... נו... לא היה להם נעים להודות שאמא של ישו מזדיינת, אז הם החליטו שהיא ילדה את ישו כשהיא עוד בתולה!"

נעים לראות יפהפייה בת עשרים מתלהטת, אבל זה לא היה הלהט שאיחלתי לעצמי. בזמן שכנרת המשיכה לרדת על הנצרות קיללתי בשקט – במקום 'סקס אחר' אני מקבל את 'האוניברסיטה המשודרת'. החלטתי להמר. "תראי, את צודקת ברוב הדברים, אבל טעית לגבי מרים. היא באמת ילדה את ישו כשהייתה בתולה". "אה כן? סיפור אטיולוגי? איך היא ילדה את ישו בבתוליה?!" על כך השבתי בחיוך "את חייבת להבין שיוסף, אבא של ישו, היה סוטה לא קטן. הוא אהב להתעלל באשתו הקטנה והבתולה".

כנרת פקחה זוג עיניים. "מה זאת אומרת סוטה? לא אמרו על זה כלום בקורס נצרות..." שאלתי אותה מה בכל זאת אמרו בקורס, והיא ענתה "אמרו שכנראה היה למרים קרום בתולים גמיש, או חלקי, אבל לא דיברו על יוסף.... נו, מה הוא עשה לה?!"

"תראי, מסובך לתאר מה הוא עשה לה, אבל אם הסקרנות האקדמית מציקה לך, אני יכול להדגים". "להדגים איך?" שאלה כנרת, ועניתי – "אני יכול לדפוק אותך כמו שיוסף היה דופק את מרים". נשתרר שקט בחדר, אבל כנרת לא השפילה מבט: "אבל אם תדפוק אותי אני כבר לא אהיה בתולה ובכלל, מר חכמולוג, מאיפה אתה יודע כל כך הרבה על יוסף?"

לעתים ניתן לשים את האצבע על הרגע בו מתחולל קסם בין גבר לאישה. זה הרגע בו נוצרת הסכמה של שותפים לדבר עברה. עניתי בנימה רצינית, "תראי, הפרופסורים של העברית הם לא הפרופסורים של תל אביב, ובכל מקרה, ההצעה שלי באה רק מתוך כבוד לסקרנות האקדמית שלך". כנרת הביטה בי ישר בעיניים וכמעט פרצה בצחוק. בסוף הסמיקה קצת, חייכה חיוך של סוד ואמרה "טוב... רק בשביל הסקרנות האקדמית..."

באתי וישבתי לידה על המיטה. העברתי ליטוף איטי מכף רגלה ועד כף ידה. הרגשתי את גופה נדרך. היא הניחה את ידה על ידי ושאלה: "ראובן, זה יכאב לי?" הרצינות התהומית שלה כמעט גרמה לי לפרוץ בצחוק, אבל הצלחתי להתאפק. ליטפתי את שערה, "בוודאי שזה יכאב, אחרת זה לא יהיה כמו שיוסף דפק את מרים". ראיתי את סערת הרגשות בעיניה ונתתי לה לחלוף. החזקתי את ידה עד שחייכה שוב ולחצה את כף ידי. "טוב, אדון יוסף, אני מרים, נעים מאד". אחרי שנרגענו מהצחוק (אין כמו אישה עם הומור!) הרצנתי ואמרתי, "קדימה מרים, אני צריך לסיים הערב את השידה ולצבוע אותה. עכשיו כרעי עם הפנים אל הקיר".

'מרים' עברה לתנוחה המבוקשת (דוגי סטייל, אבל זה לא ביטוי יאה לסיטואציה תנ"כית). הישבן שלה, בשורטס ירוקים, היה לפתע לידי. קמתי כדי להביט במראה הנפלא. שערה הארוך הסתיר את פניה, ליטפתי את ערפה ואז דחקתי אותו כלפי מטה. באופן אינסטינקטיבי היא הבינה, הורידה את ראשה והצמידה למזרן. הבטתי בה שוב, כורעת, מחכה ל'אדון יוסף' שיעשה בה.

כרעתי מאחוריה, ותוך שאני מקלף את השורטס עד לירכיה, הזכרתי לה שבסופו של דבר יוסף ומרים הם אנשים צנועים, ומעולם לא שכבו בעירום מלא. ליטפתי בעדינות את בטנה וגווה מתחת לחולצה, וכדרך אגב גם הנחתי כרית רכה על פניה. "ליתר צניעות," הוספתי, ושמעתי אותה מצחקקת.

הכוס שלה לא היה מגולח אבל נראה קטן וטעים. התאפקתי מללקק, כי יוסף לא עושה דברים כאלה. שחררתי את הזין מהמכנסיים ונצמדתי אליה. עטרת הזין התחככה בשפתיים וכנרת מיד החלה להיאנח ולהניע את אגנה. היא גם הייתה רטובה מאוד. לא יכולתי לעמוד בפיתוי ונתתי לה פליק אימתני על הישבן. "לא לזוז! בת מלך כבודה פנימה!" כנרת הפליטה זעקה עמומה והתאבנה, אבל כשהתחלתי להחליק את איברי בין שפתיה מעלה ומטה, נוגע-לא-נוגע בפתח הנרתיק, חזרה להתנועע ולהיאנח. חבטתי שוב בישבנה, "שקט פרוצה! את רוצה שכל בית-לחם תשמע אותנו?!" כנרת זעקה שוב, וראיתי את כף ידה נעלמת מתחת לכרית, ככל הנראה לכסות את פיה.

כעת הייתה מוכנה. הזין שלי היה מוכן כבר מזמן, זקור וחלק ממיציה. שלחתי יד סביב אגנה ולכדתי דגדגן פעוט. לחשתי, "מרים... רוצה את יוסף?" ומתחת לכרית יצאה בת-קול ואמרה "כן..." היא הייתה כה מתוקה שממש הייתי מוכרח לענות אותה עוד קצת. "רוצה את אדונך... בתוכך?" ושוב, ענתה "כן", בקול חזק יותר. גופה רעד בתשוקה. לא נזקקתי להזמנה שלישית.

את ידי השנייה הנחתי על הכרית, מהדק את פניה למזרן, ובאבחה אחת נעצתי את איברי בישבנה. הצרחה שבקעה מפיה ודאי יכולה הייתה למוטט את חומות יריחו, אבל לי זה כמובן נעם. הידקתי ביד בטוחה את הכרית על פניה והעמקתי את חדירתי עם תנועה קלה של האגן. כנרת צרחה שוב, ידיה מתנופפות לכל עבר. הרגשתי את גופה נמתח כמו מיתר, מכיל אותי עד להתפקע. השלמתי את החדירה בתנועה שלישית וארוכה. ציפורניה של כנרת חרשו תלמים בסדין כשהתמקמתי בנוחות, נשכב עליה במלוא משקלי, עם איברי נעוץ בתוכה לכל אורכו. שמעתי קול חייתי-גרוני מכיוון הכרית והגוף היפה מתחתיי החל רועד כולו.

אין כמו תחת בתולי. מספיק לדחוף אצבע ומיד הכל מתחיל לפעום, להתכווץ ולהרפות, ממש חולב אותך באופן שנרתיק לעולם לא יוכל לחקות. כנרת התייפחה ונזכרתי ב-סאד, שהתגאה בכך שמעולם לא בא על אישה בנרתיק. השוטה הזקן, הרי גם לנרתיק יתרונות משלו. כך או כך, כנרת סיימה להספיד את חור התחת שלה והחלה נכנעת למעגלים שאצבעותיי שרטטו סביב דגדגנה.

"כן מרים, תרימי עוד קצת את התחת שיוסף יהיה מרוצה" ואכן, המזדיינת הקטנה הרימה את התחת, ובאופן טבעי התחלתי לשגל אותה בתנועות עמוקות. הדבר הוליד סדרה חדשה של יפחות וקרצופי סדין. "במקום להרוס את המצעים, אולי תלטפי את אדונך?" ידיה היפות חיפשו את גופי, ליטפו את ראשי, צלעותיי, את ידי שעדיין החזיקה בכרית על פניה. ידעתי שנכנעה ורציתי להכניע אותה יותר.

הרפיתי מהכרית, הרפיתי מדגדגנה והזדקפתי מאחוריה. אחזתי במותניה ואמרתי "את יודעת שיוסף לא אוהב להתעסק בכפתור שלך, נכון?" היא שוב התאבנה, אבל התחת שלה המשיך לפעום לי על הזין, אז המשכתי – "את יודעת גם שיוסף אוהב שאת מחזיקה לו את הביצים, נכון?" (ליוויתי את המילה 'נכון' באבחה של האגן) כנרת צרחה מכאב מהול בתשוקה והרגשתי את ידה מגששת אחר אשכיי. היא הייתה כה מתוקה עד שחשתי פרץ של נדיבות: "יפה. את אישה טובה, מרים. מותר לך להחזיק את הכפתור שלך". הרגשתי את ידה השנייה זוחלת בין ירכיה, מעסה את השפתיים והדגדגן. כעת הייתה שלי לגמרי.

התחלתי לדפוק את כנרת ברצינות, נכנס ויוצא בפי הטבעת שלה, הופך אותו לכלי קיבול לתשוקות של גבר. הוריתי לה לעסות את אשכיי ביתר מרץ. אגנה החל לנוע מאליו, משפד אותה על איברי. אצבעותיה שיגעו לי את הביצים. בקצב הזה, ידעתי, אגמור מהר מאוד והרי כנרת רק התחילה ליהנות. מצד שני, לא עניין אותי אם היא תגמור או לא. "תזיזי ת'תחת, פרוצה. יוסף רוצה לגמור". כאחוזת שד, כנרת החלה מטלטלת את ישבנה מעלה מטה, בעוד ידה לשה את אשכיי. חבטתי עוד שתי חבטות בישבנה שהאדים כולו. הדבר הטריף את חושיה וניכר שהיא עצמה על סף גמירה. אחזתי שוב באגנה והחלתי משפד אותה בנאמנות. מיד החלה לזעוק ולרעוד ואז גמרתי בתוכה.

עוצמת הגמירה הרעידה אותי. נשענתי עליה, מתנשף, בעוד התחת שלה סוחט אותי. היא המשיכה לנוע בנואשות, מטלטלת את אגנה ומטפסת במעלה הדרך אל האורגזמה הראשונה שלה עם גבר. למרבה הצער לא התחשק לי לחכות לה. "לא לזוז," פקדתי, "יוסף צריך לצאת". היא ניסתה לעשות מאמץ ולהפסיק את תנועות האגן, אולם האגן היה חזק ממנה והמשיך לנוע חרף רצונה. מתחת לכרית שמעתי תחינה, "בבקשה ראובן... אל תצא... עוד קצת..." חייכתי ועניתי – "נו, מה את חושבת, יוסף היה נשאר?" והיה נעים לשמוע אותה שותקת, רק מנסה להאיץ את תנועות אגנה כדי להספיק לגמור.

"אני יוצא. אל תזוזי!" היא עוד הספיקה להפליט יבבה קטנה בטרם משכתי את עצמי החוצה. הזין יצא בצליל חליצה וכנרת זעקה שוב. גופה רעד, ולפי עוצמת הרעידה ידעתי שמיד היא תתמוטט על המזרן. אחזתי באגנה הרועד. "אמרתי לא לזוז, מטומטמת. הישארי כמו שיוסף אוהב, עם התחת למעלה". החזקתי את אגנה עוד מספר שניות, בזמן שכנרת נאבקה לייצב את גופה באותה תנוחה. לבסוף הרעידות שככו והרפיתי את אחיזתי. נשתרר שקט טהור, ובחדר נשמעו רק נשימותיי ואנקותיה.

הצתתי לעצמי סיגריה והתיישבתי על הכסא, מביט באישה הנשלטת שנולדה זה עתה. "מרים, את בהכרה?" ומתחת לכרית נשמע "כן" פעוט. "יופי, אז עכשיו שאלה, את מקשיבה?" – "...כן". "אם כך מרים, איפה הזרע שלי?" ידיה נעו על פני הסדין. החלטתי ליהנות ממנה יותר ובבת-אחת משכתי את הכרית מעל פניה. "איפה הזרע שלי, מרים?" היא מצמצה, ספק בגלל שמש אחרי-הצהריים וספק בגלל השאלה האדיוטית שלי. "בתוך... התחת שלי...?" – "נכון מאד מרים. עכשיו אני רוצה שתלחצי אותו החוצה". למראה המבט התוהה על פניה האדומים מבכי, אמרתי "תחשבי שאת מחרבנת. תלחצי אותו החוצה". לא להאמין, אבל לאחר כל מה שעוללתי לה, כנרת שבה והסמיקה. אחר כך צייתה. ראיתי את בטנה השטוחה נעה בגלים כאשר ניסתה ללחוץ את הזרע שלי החוצה.

לבסוף נשמע קול נפיחה פעוט והזרע גלש מפי הטבעת שלה. "יפה מאוד. את מרגישה אותו יוצא? את יודעת לאן הוא תכף ייכנס? תחשבי על זה בזמן שאני הולך להתרחץ, ואוי-ואבוי אם את זזה. הבנת?" כנרת הנהנה. מעכתי את הסיגריה במאפרה, נשקתי את מצחה המיוזע ויצאתי לכיוון האמבטיה, סוגר את דלת חדרה בעודה מביטה בי.

לאחר שהתקלחתי והתלבשתי, רציתי לשוב אליה, ליהנות ממנה עוד, אבל משהו בי אמר לי: "לך". רציתי להשאיר לה פתק, ולו כדי להודות על אירוח מושלם, אבל משהו בי אמר לי: "לך". השארתי את הכל כפי שהוא והלכתי.

בדרכי אל בית הקפה, ניחמתי את עצמי בכך שנערה פיקחית כמוה ודאי תעשה אחד ועוד אחד, ואולי אפילו תכתוב סמינריון שיחולל סערה-זוטא בפקולטה. מלבד זאת, היה לי נעים לזכור את כנרת כך, יפהפייה כורעת על מיטה צרה, עם ראש מלא רעיונות ותחת מלא זרע, בחדר שלעולם כבר לא יריח כמו אבקת כביסה.

צחקתי בקול רם כשהזמנתי קפה. המלצר הביט בי בחשדנות, אבל לך תסביר להומו צעיר שחשבת על סבתא ישישה העושה את דרכה בחזרה מירושלים.