מוש הולך לפסיכולוג - מפגש שניים עשר

"שלום"
"וברכה"
"מה שלומך?"
"טוב, תודה. חשבתי הרבה על המפגש האחרון שלנו"
"אני שמחה. אני חושבת שהתקדמנו יפה במפגש האחרון. על מה חשבת?"
"דווקא לא על עצמי, על הילדים שלי..."
"על הילדים שלך?"
"כן. דיברנו עלי כילד בפעם שעברה ואיך הילדות שלי השפיעה ואולי הביאה אותי אל הבדס"מ. בכלל אני חושב שהמון פסיכולוגים וניתוחים פסיכולוגיים חוזרים תמיד אל הילדות שלך, אני נתקל בזה כל הזמן סביבי."
"זו אכן אחת הגישות הרווחות בטיפול פסיכולוגי..."
"כן. אז מהבחינה הזו אני למעשה מעצב היום את הסטיות של הילדים שלי בעתיד"

היא צוחקת.

"בוא נאמר שאתה בהחלט מעצב את האופי שלהם ומשפיע מאוד על חייהם. דווקא הסטיות יכולות לבוא ממקומות אחרים – דווקא מההתרחקות מהנורמה שאתה מציב. אגב, אתה לא לבד בעניין הזה, יש חברה מסביבם, מערכת חינוך, חברים..."
"זה נכון, אבל אני תמיד האמנתי שהרוב מגיע מהבית. כמה אנשים ישבו כאן על הספה והתלוננו על המורה שלהם מכיתה ג'? סביר להניח שיותר מדברים על אבא או אמא..."
"זה נכון"
"בכל מקרה, אני מגדל 2 ילדים. אני מנסה לעשות את זה הכי טוב שאני יודע אבל אין לי מושג אמיתי לאן זה ייקח אותם. יש סיכוי גדול שאני עושה את אותן טעויות שההורים שלי עשו..."
"על איזה טעויות אתה מדבר..."
"תראי. אני יצאתי כמו שחינכו אותי. מעולם לא הרבצתי, מעולם לא מרדתי, התנהגתי יפה, סך הכול הייתי ילד טוב וממושמע אבל אולי רגיש מדי. ולא פעם חטפתי כל מיני "כאפות" מהעולם בעקבות זה, כמו מה שסיפרתי לך בפעם שעברה."
"וזה אולי מה שהביא אותך לבדס"מ?"
"אולי..."
"אבל הבדס"מ הוא לא דבר רע בעיניך"
"בוודאי שלא. השאלה היא איך מגיעים אליו ולמה. יש משהו מאוד אקסטרימי ומסוכן בעניין הזה וכמו כל דבר שלא עושים כמו שצריך יש בו סכנות רבות."
"תן לי דוגמא לסכנות..."
"גבולות השליטה הם משהו שכל אחד קובע לעצמו. כדי להיכנס לעולם השליטה אנשים מוכנים הרבה פעמים לטשטש את הגבולות ולעשות המון. זה מוביל להרבה מאוד ניצול, גם ניצול כלכלי, גם ניצול מיני. אם אתה נכנס לעולם הזה לא מוכן אתה בקלות יכול להתמכר לזה ואז אתה כחומר ביד היוצר – עכשיו השאלה היא מי היוצר..."
"נשמע מפחיד קצת"
"מפחיד הרבה. אני חושב על הילדה שלי שהיא היום בת 6. אני רואה בחדשות כל מיני פדופילים מבוגרים שצדים ילדות בנות 13 בצ'טים, זה מפחיד רצח. היתה פרשיה גדולה כזו בעולם הבדס"מ על דום שבנה לו הרמון של נשים וחלקן היו מתחת לגיל 18. הנזק שאפשר לעשות לילדה כזו הוא מטורף, בדס"מ יכול להיות אקסטרימי מדי לאנשים מסוימים ולא כל השולטים יודעים מה לעשות עם הכוח המטורף שניתן להם בידיים"
"כוח זה תמיד דבר מסוכן"
""With great power comes great responsibility אמר הדוד של ספיידרמן, הוא ידע מה הוא אומר.
תחשבי שבא אליך מישהו ואומר לך – את יכולה לעשות בי מה שאת רוצה: אני אכבס לך, אנקה לך, אסיע אותך. אני אתן לך כסף, אתן לך את הגוף שלי, אתן לך את הנשמה שלי. מדובר על עוצמות של נתינה וקבלה מטורפות, אתה מוותר על המון עבור הסיפוק הזה שנקרא בדס"מ ואם נפלת לידיים הלא נכונות אתה עלול להיות מנוצל בצורה אכזרית וקשה.
עכשיו תחשבי על ילדה או ילד בגיל העשרה, שבטוחים שהם כבר גדולים ומבינים אך למעשה הם עדיין ילדים ואת יכולה להגיע למקומות מאוד מלחיצים."

"אני מבינה מה אתה אומר, אם כי אני חושבת שגם מבוגרים עלולים ליפול לפח הזה."

"יכולים ונופלים. השאלה היא אם אני כהורה יכול למנוע את זה מהילדים שלי..."
"תראה. אין מתכון רשום להצלחה בהורות. אני חושבת שדווקא אתה דוגמא טובה למקום בו ההורים שלך הצליחו. אתה הגעת לבדס"מ ממקום רגוע יותר, אתה לוקח את זה למקום שפוי ואפילו אפשר להגיד "בריא".
דווקא ההורים שלך יכולים להוות דוגמא טובה לחינוך והורות. בסופו של דבר הרי מדובר על מרקם אין סופי של מקרים, מצבים וחיים מלאים אשר מעצבים את דמותו של הילד שלך, אין ספר הדרכה."
"אני מבין שאת לא צופה ב"סופר נני"..."

היא שוב צוחקת.

"בוא נחזור רגע לפחדים שלך. אתה מביט היום על הילדים ורואה בהם את עצמך? זה מפחיד אותך?"
"תראי. הילדים שלי הם שילוב של קליאופטרה ושלי, והיא אפילו יותר רגישה ממני. הם ילדים מדהימים אבל אני מסתכל על שניהם ורואה את הבעייתיות כבר היום. הילדה שלי רק בת 6 וכבר היום אני יודע שהלב הרחב והרגיש שלה יגרום לה לסבל. יש לה יכולת מדהימה להכיל אחרים בתוכה, לספוג כל כך הרבה חרא מאחרים. זה מביא לזה שכולם אוהבים אותה מאוד אבל הפגיעות הזו מפחידה אותי. אם הייתי יכול הייתי רוצה להקשיח אותה קצת, לפני שהחיים יתנו לה זפטה לפנים..."
"מה מניע אותך לחשוב שזה יקרה?"
"כי החארות יודעים לזהות כאלה. זה כמו באז שעף מלמעלה וצולל על המטרה והיא מטרה קלה..."
"אבל אם גם אתה היית כזה, ואולי גם קליאופטרה היתה כזו וסך הכל שניכם יצאתם ממש בסדר, אז אולי זה לא מחויב במציאות ה"זפטה" הזו שאתה כל כך מפחד ממנה. אתה לא תוכל למנוע ממנה להיפגע, והרצון שלך להגן עליה הוא יצר הורות בסיסי וברור, אבל אף אחד לא אומר שהיא תיפול כל כך עמוק וחזק כמו שאתה חושב"
"אני יכול רק לקוות שלא. את יודעת, היה לנו פעם קטע איתה שעד היום אני לא משתחרר ממנו. היא הייתה לדעתי בערך בת 3, היא ישנה בחדר שלה בלילה. עכשיו שתביני, היא אף פעם לא התעוררה בלילה ובטח לא ירדה מהמיטה. אם כבר היא היתה מתעוררת וקוראת לנו וגם זה היה נדיר ביותר. בקיצור, אנחנו התארגנו לסשן. סגרנו הדלת, הדלקנו נרות בכל החדר והוצאנו את הציוד שלנו. בדיוק כשהתחלנו הדלת נפתחת.

עכשיו דמייני את הסצינה: אני על 4 מלקק את המגפיים שלה עם תחתונים קטנים לגופי. היא עומדת מעלי בחדר מואר בנרות לבושה רק תחתונים וחזיה סקסיים מחזיקה שוט ביד. הילדה שלנו בדלת עם פיג'מה, שיער פרוע ועיניים חצי סגורות ממלמלת "מה אתם עושים?" את קולטת???"

"מה עשיתם?"

"אני קמתי בטיל והרמתי אותה על הידיים, אמרתי לה לשים עלי ראש וחזרתי איתה למיטה שלה. היא נשכבה והמשיכה לישון. אני לא יודע אם היתה ממש ערה, מה שבטוח שמאז הקפדנו מאוד לנעול את חדר השינה. ההורות מביאה להרבה מצבים מוזרים, עד שלא ראית מלכה עומדת עם בגד סקסי ומגפיים באמצע חדר ילדים ומנענעת תינוק במיטה באמצע הלילה, לא ראית מחזה סוריאליסטי מימיך..."
"אתה יודע, אני חושבת שדווקא בגלל העובדה שאתם מתעסקים בבדס"מ, ודווקא בגלל המודעות הזו שלך לחינוך ולהשפעה שלך על הילדים שלך, אתה תהיה אבא טוב יותר."
"למה זה?"
"אני חושבת שהבדס"מ נותן לך ראיה הרבה יותר רחבה על הדברים. הידע שלך מאפשר לך לתת לילדים שלך כלים להתמודד עם האיומים האלה מהם אתה מפחד כל כך. זה גם יעזור לך לזהות את הבעיות לפני שהן יחמירו ולטפל בהן."
"אני מקווה שאת צודקת. את יודעת, תמיד אני שואל את עצמי איך אני אגיב אם אני אגלה שהילדים שלי עושים את מה שאני עושה היום. אין לי ממש תשובה לזה..."
"איך לדעתך ההורים שלך היו מגיבים לזה?"
"היו מאשפזים אותי! בעצם, לא יודע. אולי לא היו מאשפזים אותי. אולי רק אשפוז יום... לא יודע, שאלה טובה..."

"תחשוב על זה..."

"יודעת מה? אני אחשוב..."