הזמנה לסופשבוע

איזה מבט מושפל נהדר יש לה, הוא מתמוגג. היא מרימה אליו מבט מיואש ומורידה אותו מיד, מסרבת להתבונן בו, מסתכלת לכיוון אחר. המבט החטוף שהעיפה לכיוונו גרם לקצוות פיה לרטוט ולהתכווץ וכל גופה היה מאומץ לכבוש את פרץ הבכי המחודש שחנק את גרונה. אין טעם להתחנן, היא כבר הבינה. הוא נכנס למקלחת ופתח את המים החמים אל מול עיניה הרעבות, מול גופה הדואב והקפוא.
הוא הסתכל עליה עוד רגע אחד, מתכווצת בעלבון בפינה שלה, קשורה. מהממת.

"מהממת." הוא חשב בלבו. היא התקרבה אליו מהאוטו, חצאית, סנדלי עקב, שערה הפזור חופשי ומשתעשע ברוח. ההליכה האיטית לקראתו. היא נעצרה מולו וחייכה.
"שניסע?"
"לא מגיעה לי נשיקת בוקר טוב אפילו?" הוא שאל.
"למה, עבדת בשבילה?" צחקקה, מקניטה אותו.
הוא תפס אותה וקרב אותה אליו בכוח. "יו!" היא פלטה קריאת הפתעה משועשעת וצחקה. "קמת בצד הלא נכון היום?"
"את חסרת כבוד, זה מה שאת", הוא ענה לה ונשק לה ארוכות.
"בשביל כבוד צריך לעבוד." היא צחקה ופרעה את שערו ברוך. "בוא ניסע."
הם הלכו חבוקים לאוטו, נרגשים מסוף השבוע שהתחיל. כמה שחיכינו לזה.
כמה זמן לא היינו לבד, כמה אני משתוקק אליך. מזל שיום ההולדת הזה הגיע, אחרת בחיים לא היינו יוצאים לסופ"ש הזה. הוא הביט בה כשנהגה. הרוח בשערה, שרה עם הרדיו, מדי פעם שולחת מבט מחויך לעברו. צוחקת על הניווט שלו. מדברים על מה שיעשו, על מה שתכננו. אם רק ידעת.
"אתה יודע שבסוף השבוע הזה צריך לחדש את הסימנים", היא צוחקת. כן כן, אני יודע. תמיד היא מביטה במראה לאחר מכן, יישארו או לא? כמה חזק הצלפתי הפעם, כמה בקלות היא עומדת בכאב הזה. והסימנים נעלמים לאחר יומיים והוא שומע את האכזבה בקולה. לא מספיק, הא? אני לא מספיק בשבילך? רוצה משהו חזק יותר, אלים יותר, בלי התחשבות, בלי רחמים. יפה שלי, הוא ליטף את לחייה והיא חייכה לעצמה. והדרך נמשכת, ארוכה ומהירה, מוריקה משני צדיהם.
"נצטרך לעשות עצירה באיזה שלב, אני צריכה לשירותים."
הוא מחייך. "יש כאן תחנת דלק בהמשך."
אל תדאגי, אני אחכה לך כאן. "רק תוכלי להביא משהו לשתות בדרך?"
היא חייכה אליו חיוך מקסים והתרחקה.
כשחזרה, אוחזת שתי פחיות שתייה בידה, פרצה בצחוק.
"יש לך קשר לויברטור שמונח לי על הכסא?" צחקה.
"תכניסי אותו לעצמך", ענה לה.
היא המשיכה לצחוק. "נו באמת, אתה לא יכול לחכות שנגיע לשם?"
הוא הביט בה רציני לרגע. "תכניסי אותו."
היא נכנסה לאוטו וצחקה. "טוב בסדר," נעתרה לו, זה לא באמת מטריד אותה הרי. אפשר לחשוב. שירגיש טוב עם עצמו. מה אכפת לי. היא התארגנה במושב ואז הרימה ובחנה אותו. "הכי גדול הבאת, הא? בלי התחשבות."
הוא צפה בה כשהורידה באיטיות את התחתונים והרטיבה את עצמה. החזיק את עצמו שלא לדחוף לה אצבע ולחוש אותה חמה ונוטפת שם. היא דחפה לאיטה את הויברטור, אנחות קצרות נפלטות מפיה, והרימה את התחתונים. מנסה ליישר את החצאית, מתפתלת מעט.
היא הפנתה אליו את מבטה, מרימה גבה מזלזלת. "אוקי? מרוצה עכשיו?"
הוא בחן את פחיות השתיה בידיו. "לא."
היא הרימה את שתי הגבות בפליאה. חוצפן!
"את לא שותה מספיק. ואני לא שותה דיאט. אני מעדיף רגיל. תלכי ותחליפי את שתיהן לבקבוקים ואת שלי לקולה רגילה."
"נו!" היא קראה בכעס. "לא יכולת להגיד את זה קודם? היית צריך לחכות שאני אכניס אותו?! תעשה את זה אתה."
"לא." הוא ענה בשקט. "את תלכי לשם איתו בין הרגליים."
היא הסתכלה עליו בלגלוג. "אהה."
הוא נשם עמוק. תרגע. תרגע. היא תעשה מה שתגיד לה. אבל היא לא רוצה. אבל היא תעשה את זה. אבל...
"לכי עכשיו." הוא סינן, לפני שיספיק לשנות את דעתו.
"ממי, אני ל-" היא פתחה כשהוא תפס אותה בפראות בשערותיה ומשך אותן עד שהיא ראתה כוכבים. "את תעשי את מה שאני אומר בלי שאני אצטרך לחזור על עצמי שלוש פעמים כל פעם." לחש באוזנה בתקיפות והרפה ממנה. היא הביטה בו מופתעת, משועשעת. חייכה. איזה הפתעות יש לנו היום. נו, נו. לא רע. נראה לאן תגיע עם זה. רוצה לשחק? בוא נשחק.
היא קמה, היטיבה את החצאית והלכה חזרה אל החנות הקטנה. הוא עקב מרוצה אחרי הצעדים האיטיים והמדודים שלה. כשחזרה מיהר להסיר את החיוך מפניו. היא הסתכלה עליו במבט מרוצה. "שמח עכשיו?" שאלה אותו, מקניטה.
"כן. את שמחה?"
"מאוד."
"נסדר את זה." הוא ענה לה וראה את המבט הזחוח מתפשט על פניה.
"יפה." ענתה לו.

"יפה כאן, ממי!" היא קראה באושר כשנכנסו. היא הסתובבה סביב עצמה בשמחה ופנתה אליו. "יהיה לנו כל כך כיף כאן!" היא חיבקה אותו.
הוא נותר במקומו, לבו יוצא אליה וחיוך דק על פניו. "אני מבין שהתרגלת ונוח לך עם הויברטור בתוכך."
היא צחקה. "נו מה לעשות. האדם הוא יצור סתגלן מטבעו..."
"כן?" הוא חייך אליה ותפס אותה בכוח, מצמיד אותה אליו ונשימתה נעתקת לרגע מהפתעה. "בואי תתרגלי לעוד כמה דברים."
הוא זרק אותה על המיטה והתחיל להוציא דברים מהתיק שלו. היא נשענה על מרפקיה והתבוננה בו, סקרנית. הוא עצר והרים אליה את מבטו והיא חייכה לעברו בטבעיות, מחכה שיאמר משהו. הוא קם על רגליו, התקרב אליה במהירות וסטר לה במלוא העוצמה. גבותיה הורמו בפליאה והיא צחקה, "מה זה היה?"
סטירה נוספת. "את לא תהיי לידי רגע אחד נוסף עם בגדים. הסטירה זה על החוצפה שחשבת שיש לך זכות לזה."
היא חייכה, מרוצה. "טוב, בסדר, לא צריך באלימות..."
סטירה נוספת והוא תפס אותה בשערה. "אנחנו נשחרר אותך מהחוצפנות שלך הסופ"ש הזה."
היא המשיכה לחייך תוך כדי אנקות הכאב שלה. "נראה אותך..." לחשה לעברו.
"אין שום בעיה, יפה שלי." הוא נשק לה ארוכות, מרגיש את שפתיה מתרככות לעומתו, ידיה מלטפות את ראשו, פניו, גבו. יורדות לכיוון החגורה ומתחתיה. היא מנסה לרכך אותך. היא החלה לפתוח את חגורת מכנסיו. היא רוצה להפשיט אותך לפני שהיא תהיה ערומה. הוא דחף אותה ממנו בכוח. "תתפשטי".
היא התפשטה בחיוך, יודעת שמזימתה סוכלה. עירומה נמתחה על המיטה המוצעת, מותחת את גופה הבוהק מולו. מתגרה. מושכת מתוכה את הויברטור באיטיות.
"תכניסי אותו חזרה", הורה לה.
היא דחפה אותו פנימה. הוא התקרב אליה ומשך אותו מתוכה בעצמו בבת אחת. "אז מה היה הרעיון בזה?!" התחילה להתלונן, כשסטר לה שוב.
"את לא תוציאי הגה הסופ"ש. ברור לך?"
"לא. " צחקה, והוא סטר לה שוב.
"אתה יודע שזה רק מעודד אותי לדבר, אם זה מה שיגרום לך להכאיב לי קצת..." קולה מלגלג.
הוא שם מצבטים על הפטמות הורודות שלה. היא חייכה.
"את עדיין מעוניינת לדבר?"
"בוודאי." הוא סטר לה שוב.
"את יודעת, אין לי ספק שאני יכול לסטור לך לנצח ואת עדיין תקשקשי מתי שבא לך, ואני פשוט לא רוצה לשמוע אותך בסופ"ש הזה." הוא תפס את פרצופה המחייך בסנטרה ולחש לה, "את עוד תתחנני לשתוק..."
הוא משך אותה לקצה המיטה, ראשה נופל אל דופן המיטה. הוא דחף לפיה את הזין שלו והיא מצצה. הוא דחף אותו עוד ועוד והיא השתנקה, דוחפת אותו מעליה. אוהבת להכתיב את הקצב, את העומק. הוא חייך ודחף אותו חזרה, תופס את ידיה ומחזיק אותן בכוח והיא מוצצת לו, משתוללת בחוסר אונים כל פעם שהוא חונק אותה, נותן לרוק לנזול על פניה. הוא גמר בלי להתריע בפניה, לתוך פיה, על פניה, שערה. "אל תבלעי!" איים עליה. היא סגרה את פיה בצייתנות, עיניה מצטמצמות, לא כיף לה, והוא קם ופקד עליה לפתוח את הפה. היא פתחה במאמץ, הזרע שלו נשפך קצת.
הוא דחף לפיה את התחתונים שלה שהיו זרוקים על המיטה, וסגר את פיה עם מסקינטייפ. עיניה הביעו הפתעה ושעשוע, מי האמין שאתה תעשה דברים כאלה, נו נו, נראה שגדלת.
הוא בחן אותה לרגע נוסף והוציא חבלים מתיקו. הוא קשר את ידיה מאחורי גבה והטיל אותה חזרה אל המיטה, על בטנה. היא לא היתה מרוצה, הוא ראה בעיניה, אבל עיניה שידרו לוחמנות.
צלצול טלפון. הוא ענה. "כן," היתה תשובתו לאדם שמעבר לשפופרת. "תבואו מתי שאתם רוצים."
היא שלחה אליו מבט דרך מסך השיער שכיסה את פניה. היא שנאה שהשיער מכסה לה את הפנים. הוא לא ענה לשאלה שעיניה שאלו אותו. הוא התיישב על הספה שהיתה שם והדליק את הטלוויזיה. היא נשארה כך על המיטה. בהתחלה ניסתה לזוז ולמשוך את תשומת לבו, להשמיע קולות. כשראתה שאינו מגיב, השתתקה. אולי רבע שעה עברה כך.
הם נכנסו בלי לדפוק בדלת. ראשה פנה מיד לכיוון ועיניה נפערו באימה. היא לא האמינה שיעשה את זה לעולם. היא היתה משתפת פעולה, הוא ידע, אבל היא הייתה רוצה לדעת קודם. היא לא ציפתה לזה כהפתעה.
הוא קם לקראתם. "את הכסף קודם."
הם הוציאו שטרות רבים ומסרו לו. היא הביטה בו כאשר הסיט את שערה וליטף את פניה, כולה זעם כבוש, רועדת מכעס, מבטה מתריס ועיניה נעוצות בו כשני דוקרני ברזל. הוא היה מרוצה כל כך.
הם נגעו בה והיא עצמה את עיניה מיד.
"הו לא, מתוקה שלי. את תהיי עם עיניים פקוחות. אל תחשבי לעצום אותן לרגע." הוא אמר לה, מלטף את לחיה. היא פקחה אותן וסגרה מיד שוב. הוא סטר לה והתכופף לעברה. "חשבתי שאת יכולה לעמוד בכול, לא, יפה?" סינן באוזניה. "את רוצה לשמח אותי? שאני אהיה גאה בך?"
היא פקחה את עיניה במאמץ והישירה אותן לתקרה. הוא הפנה את ראשה לכיוון הגברים שעמדו שם מולה. הוא רצה ללטף את ראשה אבל ידע שאין מקום לגילויי רוך. לא עכשיו. היא נעצה מבט בגברים שעמדו שם.
"היא שלכם."
הוא התיישב על כסא בצד, משקיף. הגברים שהיו שם פישקו את רגליה והתבוננו בה, דוחפים אצבעות, לשים את שדיה. פותחים את חגורות המכנסיים ובמהרה היתה מוקפת בחבורת איברים זקופים ולוהטים. הראשון פותח את רגליה בכוח ומנסה לדחוק את עצמו לתוכה. הוא מרטיב את איברו ומחדיר אותו לתוכה. היא משתנקת מעט והוא מתחיל לזיין אותה. חודר אליה בכוח, נכנס ויוצא, נכנס ויוצא. היא מביטה בגבר המזיין אותה, פניו מתעוותות מן המאמץ, שולחת מבט הצידה, אליו. הוא מסמן לה לחזור להביט קדימה. היא מצייתת. ברגעים האלו, מעולם לא היה לו ספק שהיא תציית. עיניה מצטמצמות אך היא מסתכלת על אותו גבר זר. לראות, הוא יודע ממקום שבתו, זה הכי קשה.
גבר אחר תולש מפניה את המסקינטייפ בכוח ומחדיר את איברו לפיה. הוא חונק אותה עם הזין שלו והיא שונאת את זה. הרוק מטפטף לה על העיניים מהזין שלו. הגבר שמזיין אותה שולף מתוכה במהירות את הזין שלו והזרע שלו משפריץ על כולה, על החזה, הפנים, הצוואר. הוא מורח אותה בזה בגיחוך. "איזה זונה את..." נאנח. אחר דוחף את עצמו לתוכה וגופה מטלטל מתנועותיו המהירות, שנעשות חזקות יותר ויותר. אנחות קטנות נפלטות מפיה אך היא חורקת שיניים ומחניקה אותן. הגבר מזיין אותה חזק יותר ויותר, עד שנעצר ושואל אותו, שיושב בצד: "איך כואב לה?"
הוא שותק רגע ומשיב "תהפוך אותה, שתעמוד על ארבע."
הגברים הופכים אותה כבובה, והוא מזיין אותה בכוח. ידיה קשורות מאחורי גבה ולכן ראשה על המזרן וישבנה מונף. גופה נע קדימה ואחורה בפראות מן העוצמה. הוא מכיר אותה היטב. הזין הארוך שחודר אליה כך מכאיב לה והיא כבר לא עומדת בזה ועם כל דחיפה היא גונחת בכאב כחיה פצועה. האחר גומר בפיה, בעוד השלישי מתחיל לזיין אותה אף הוא. היא בוהה באוויר, הכוס שלה מטפטף על המיטה והם עוברים עליה אחד אחרי השני.
כשהם הולכים הוא קם. מודה להם בנימוס. הם משבחים אותו על התמורה לכספם.
היא מוטלת חסרת תזוזה על המיטה והוא ניגש אליה ומלטף את ראשה. הוא חש כיצד היא נמסה למגעו, נימי גופה משתוקקים וזועקים למגע הרך, תראה איך עמדתי בזה יפה, תראה, אמרתי לך תמיד שאתה יכול לעשות בי הכל ואני אעשה את זה. הוא מלטף אותה, את הגוף המושפל, המנוצל. היא זזה לכיוונו על המיטה.
"היה לך מספיק?" הוא שאל.
היא חייכה באומץ, חושבת שהוא מקנטר אותה.
"שאלתי אם היה לך מספיק."
המבט היציב הזדעזע לרגע, ואז הוא ראה את הברק הזה שעבר בעיניה. הוא חושב שהוא ישבור אותי. זו הכוונה שלו היום. היא חייכה חיוך רחב.
"לא היה מספיק?" שאל, מופתע.
"מה פתאום", היא לחשה, צוחקת בשקט.
"את בטוחה?"
היא הישירה אליו עיניים מתריסות, מעודדת מפליאתו. "מופתע?"
"טוב." הוא ענה ותפס אותה מהשיער.
הוא משך אותה מועדת מן המיטה ואל השולחן הכבד, מטיל אותה עליו, על בטנה. היא השמיעה זעקת כאב כשהמצבטים מתחו את פטמותיה תחת כובד משקלה. הוא קשר את רגליה לרגלי השולחן כשהיא עומדת על קצה הבהונות בחוסר נוחות, ידיה מתוחות וקשורות לרגלי השולחן שבעבר השני. כאב לה.
הוא הביט בה רגע אחד, עקודה, חסרת אונים. רוצה שהוא יפסיק, הוא ידע את זה. אבל הפעם אי אפשר. הפעם הגבולות הם שלו. הוא הניף את השוט והנחית אותו על גבה בכוח. לזה היא חיכתה, את זה היא רצתה, וזה כל כך כאב לה. הכאב הזה, הוא שמע את זעקת השבר שלה, זועקת בהקלה, את הכאב היא מכירה. היא אוהבת אותו, רגילה אליו. זועקת כמי שחוזרת הביתה, לגבולות הידועים שלה. הוא חייך. היא לא היתה בעמדת הכוח הרגילה שלה, מוכנה לכול, והשוט חתך בבשרה בהצלפה הנחרצת שלו, מצליף כמי שחייו תלויים בזה. מה שלא לומדים דרך הראש, לומדים דרך הרגליים. את תלמדי. זעקה כנגד כל פגיעה של השוט, הצלפה כנגד כל זעקה שלה. כואב לי כל כך, כואב כל כך, אל תפסיק, אל תפסיק, אם רק היתה יכולה להרפות את הגוף הכל היה בסדר, אבל אי אפשר, הגוף מתוח, אחרי כל הזיונים האלה היא כבר לא מסוגלת להחזיק אותו עומד, תפסיק, זה כואב, השדיים שלה נמחצים כנגד השולחן, הגוף המתוח כואב, נאבק לשמור על שיווי המשקל, מתפתלת, שורף כל כך, למה הוא לא מפזר את הכאב, למה באותו מקום?! עוד הצלפה, עוד אחת, משתוללת מכאב. אוהבת את הכאב. תפסיק, תפסיק, רק לרגע, שאני אתאושש ואז תמשיך, זועקת בלבה, מנסה להתחמק מן ההצלפה הבאה. הוא עוצר לרגע. היא נושמת בהקלה. הוא מעביר את השוט באיטיות על גבה והיא מצטמררת. והשוט מונחת על גבה שוב בכוח וסוחט ממנה צעקת כאב. הוא ממשיך ומכה את ירכיה, מותח פסים ארוכים על בשרה, חורך אותו. הכאב הזה, הוא שומע אותה מושכת באפה. היא בוכה, קפץ בו משהו. היא בוכה. היא כבר לא צועקת, לא מגיבה, מקבלת בשקט את הכאב, מתמכרת אליו. מתרגלת אליו. הוא מגביר את הקצב, את הכוח, היא משתוללת וכמעט מזיזה את כל השולחן בפראות. הוא מפסיק בבת אחת. היא מתנשמת בכבדות. שיגע בה. רק נגיעה. היא זקוקה למגע הזה. היא מושכת באפה, רק שייגע. שיזיין אותה מבחינתה, אבל שייגע בה.
הוא הולך למטבח, מכין לעצמו משהו. היא שומעת את צעדיו, זז, פותח את המקרר, הולך, חוזר. קשה לה לעמוד ככה, הגב שלה כואב. הכוס שלה שורף והחתכים בגבה ובירכיה שורפים. השדיים בוערים מהמצבטים שעליה כבר שעות. היא כבר לא מסוגלת לסבול אותם וגופה נע בחוסר נוחות כדי למצוא עמידה שתקל עליהם. הוא מתיישב על הספה ומדליק את הטלוויזיה. היא נשברת, קורסת, בוכה בנשימות קצרות, נמאס לי, אני רוצה הביתה, עזוב אותי, כואב לי. הוא לא מגיב. נטוע במקומו הוא מעביר ערוצים מבלי לשים דעתו על התכניות שמולו.
"אם אני אשחרר אותך, את תהיי ילדה טובה?"
היא ממלמלת משהו.
עדיין הגאווה המטופשת הזו, הוא חושב בכעס. "לא הבנתי. תהיי ילדה טובה או שעדיין אני אצטרך להגיד כל דבר שלוש פעמים?"
"ילדה טובה," היא עונה מבין הבכי הקטוע.
הוא משחרר אותה והיא מתמוטטת על הרצפה, נשפכת לשלולית של דמעות, מזדעזעת בבכי, כל גופה רועד וכואב, כל ליטוף דוקר את עורה, איך עשית לי את זה. הוא מלטף את פניה, מרגיע אותה. היא דוחפת אותו ממנה בפראות, מכה את החזה שלו באגרופים תשושים והוא מקבל אותם בשקט, אוחז אותה בכוח צמודה אליו עד שהיא מפסיקה להאבק וכובשת את פניה בכתפו, נצמדת אליו. הוא מלטף אותה בעדינות, משכך את הבכי. היא נרגעת. מרימה אליו את פניה, שקטים יותר, שלמים יותר. זה עדיין לא המבט שהוא רצה.
הוא אוזק את ידיה מסביב לרגל השולחן. מבטה מתמלא תדהמה לרגע. פגועה, נבגדת. לא, אתה לא עושה את זה. לא באמת. שפתיה הנהדרות נפערות בעלבון והוא מבחין בעקבות מדממים עליהן.
"מה, את לא תצליחי לעמוד בעוד קצת?"
היא מסתכלת עליו, אני אעמוד בכול. כבר לא אכפת לי.
הוא מסתכל עליה חזרה. "עוד לא נשברת?"
עיניה המיוסרות עוקבות אחריו כשתי גולות, קשות וקרות, כשהוא מתגלח ומתעטף בניחוח הקולון שלו. הוא פושט את החולצה שהוא לבש והיא מסתכלת על הגוף הגמיש שעוטה על עצמו חולצה שחורה, את האהובה עליה, כמובן. הוא מסתרק אל מול המראה הענקית שבזויתה הנמוכה ניבטת היא, קשורה ושפלת רוח. הוא לא זיין אותה אפילו. הוא אפילו לא מסתכל לכיוונה כשהוא יוצא ונועל את הדלת אחריו.

היא מתעוררת מקולות צחוק נשיים.
הדלת נפתחת והם נכנסים. הוא והיא. בחורה אחרת. יפה. עיניה יוצאות מחוריהן.
"אוי, היא נורא חמודה!" קוראת הבחורה ומתקרבת אליה.
עיניה רושפות גיצים.
"היא כלבה מקסימה." הוא חייך והתקרב, מלטף אותה על ראשה. היא מסתכלת עליו, מתפוצצת מזעם, הוא יודע. "והיא תעשה מה שתרצי."
כל פניה מתכווצות בזעקה אילמת. אל תעשה לי את זה. לא את זה. הבחורה מתייצבת מעליה, רגליים ארוכות בתוך מכנסיים מחויטים, נעלי עקב עם שפיץ. הקנאה מציפה אותה. הוא תופס את הבחורה ומצמיד אותה אליו, מנשק אותה. כמה פעמים היא רצתה שיצרפו מישהי, זה אף פעם לא יצא. והם תמיד דיברו על איך זה יהיה. אני אמורה לשלוט בסיטואציה, מה אתה עושה לי. הוא אמור לזיין אותה, לא לענג אותה, לא לנשק אותה, לא לעשות איתה אהבה. הוא מושך את הבחורה אל המיטה ומשכיב אותה עליה בעדינות, מנשק את רגליה, פותח את כפתורי מכנסיה באיטיות ומגלה רגליים עטויות בגרביונים וביריות. הוא יורד אל בין ירכיה, ומתחיל ללקק אותה. הבחורה נאנחת בשקט. כן, זה מה שהוא עושה הכי טוב. היא מתכווצת במקומה, דמה סוער וגועש בעורקיה, רואה את ידיה המטופחות מלטפות את שערו השחור, ראשו טמון בין ירכיה. הוא מרים את ראשו אליה ומחייך. מתרומם ומתקרב אל הפינה שלה. היא מתרחקת ממנו ככל שהאזיקים מתירים לה. "לא" היא לוחשת לו כשהוא בא להסיר אותם. "לא, לא.."
"את תאכזבי אותי?"
"אל תעשה את זה. אל, לא..."
"הרשתי לך לדבר?" הוא שואל בשקט.
היא משפילה את עיניה. הוא מושך אותה על ברכיה, ידיה אזוקות עדיין, מבטה המלגלג של האשה מחייך אליה. הוא מכוון את ראשה אל בין ירכי האשה. היא מטלטלת את ראשה, מנסה להתחמק, להאבק, אך הוא דוחף את ראשה כמו כלב מושפל, נזוף על ידי בעליו. היא מבינה מה עליה לעשות אך לא מעזה. לא מסוגלת. שפתיה צמודות לכוס של הבחורה הלא מוכרת וחתומות. היא לא נעה. הוא דוחף אותה ומצמיד אותה יותר, בכוח. "את תענגי אותה עכשיו." קולו מקפיא אותה.
היא שולחת לשון החוצה. היא עושה את מה שהיא צריכה לעשות. היא שומעת אותו מכניס את הזין שלו לפיה של הבחורה, והיא שואבת אותו אליה בתענוג. לבה מתפוצץ. הזין שלו. הזין שלה! מישהי אחרת מענגת אותו, לא בגלל שהיא ציוותה את זה, אלא כי הוא רוצה את זה. רגע של בהירות חושים מבליח בה, מכה אותה בסנוורים, מהמם אותה. היא כפותה, מוכה, מושפלת, יורדת למישהי שמעולם לא פגשה ושהוא הולך לזיין. היא רצתה שהוא ישבור אותה. הוא נתן לאחרים לזיין אותה. היא הביאה את זה על עצמה. היא עצמה את עיניה וניסתה לשקוע שוב בקהות החושים המסממת, לא לדעת, לא לחשוב. הגועל. הקנאה, כל כך הרבה קנאה. הוא תפס אותה בכוח בפתאומיות ומשך אותה ממנה, מטיל אותה על המיטה והיא נאנקה משרידי ההצלפות על גבה שנחבטו במזרן. הבחורה צחקקה קצת וליטפה אותה, את פניה, את שדיה. מחדירה אצבע לכוס שלה, הכואב והמתגעגע. צוחקת. היא רק משחק הרי. זה מה שרצית כל הזמן, לא?
הבחורה מתרוממת, מקלפת מעל עצמה את החולצה ונשכבת בגבה עליה. רגל על רגל, שדיה הכואבים נמחצים מתחת לגב הבחורה. שערה הקצר ממלא את פיה, אפה. הבחורה מפשקת את רגליה והוא חודר לתוכה. היא, היא רק המזרן. הכוס שלה נותר מיותם. כואב מהאחרים שפלשו לתוכו, מתגעגע לבעליו האמתיים. אני פשוט דפוקה, למה עשיתי את זה לעצמי, דמעות יבשות גולשות בדממה על לחייה כשהוא מזיין במהירות את הבחורה וזו נאנקת בעונג, מושכת אותו אליה, תופסת את ישבנו המוצק בידיה. הוא דופק אותה בקצב קבוע, מדי פעם היא מרגישה את מגעו החם על עורה החשוף, על קצה הרגל. אבל רק לרגע. הוא מתרכז בזיון, עיניו נעצמות. הוא יוצא ממנה במהירות והבחורה זזה, לאפשר לזרע שלו להשפך עליה, על המזרן. היא עוצמת את עיניה כשהנוזל החם נוגע בגופה. היא מעולם לא הרגישה זנותית יותר. הוא מחליף מלים חרישיות עם הבחורה בעודה מתלבשת, לחייה סמוקות והיא מאושרת ועיניה הנוצצות מביטות בו בהערצה, כן, ברור, הוא מושלם. הגוף שלו, הוא שלה, שלה, שלה! כמה אפשר יותר, היא חושבת. לאן זה עוד יגיע. הבחורה מנשקת אותה על שפתיה, לשונה חודרת לפיה והיא מתגברת על היצר החזק לנשוך בכל העוצמה את הלשון החצופה, הזרה. היא הולכת, הדלת נסגרת. היא שוכבת שם על המיטה, בוהה בתקרה.
"נהנית?" הוא שואל אותה, עדיין ערום, זקוף ואדנותי. הוא תופס אותה וקושר אותה חזרה לרגל השולחן. זה לא נגמר, היא חושבת. היא מסתכלת אליו מלמטה. רק תיגע בי. אני אעשה הכל, רק להיות שלך, אל תזיין יותר אף אחת אחרת, רק אותי, איך שאתה רוצה.
איזה מבט מושפל נהדר יש לה, הוא מתמוגג. היא מרימה אליו מבט מיואש ומורידה אותו מיד, מסרבת להתבונן בו, מסתכלת לכיוון אחר. המבט החטוף שהעיפה לכיוונו גרם לקצוות פיה לרטוט ולהתכווץ וכל גופה היה מאמץ לכבוש את פרץ הבכי המחודש שחנק את גרונה. אין טעם להתחנן, היא כבר הבינה. הוא נכנס למקלחת ופתח את המים החמים אל מול עיניה הרעבות, מול גופה הדואב והקפוא.
הוא הסתכל עליה עוד רגע אחד, מכווצת בעלבון בפינה שלה, קשורה.
הוא סגר את הדלת ורק האדים שהתמרו מבעד לה, הביטו עליה בלעג, סובבים סביבה. היא נותרה שם, חסרת אונים. גל של קור ואומללות שטף אותה. מה הוא רוצה להוכיח, מה אני ניסיתי להוכיח בעצם. היא חיבקה את ברכיה צמוד לחזה, היא ערומה כל כך הרבה זמן, מנוצלת כל כך הרבה שעות. היא התכרבלה בתוך עצמה בעצב, כשדלת האמבטיה נפתחה בבת אחת והוא פרץ מתוכה, רטוב, שחרר אותה מכבליה ותלש אותה בגסות ממקומה. הוא משך אותה בתלם הרטוב שהותיר חזרה אל המקלחת, מועדת מאחוריו, מבוהלת, לא יודעת למה לצפות, ודחף אותה אל מתחת למים החמים. גופה הקפוא קיבל את החום הבלתי צפוי בהתרגשות, והיא עמדה שם בהפתעה, מה אתה רוצה, מה עכשיו, מה, והוא הצמיד אותה לקיר בכוח וסטר לה. היא הרימה את ידה לסטור לו חזרה בחוסר אונים והוא תפס אותה. "מה אתה רוצה?!" היא נואשה ממנו, כבר נשברתי, כבר נשברתי! מה אתה רוצה, מה?! רעד אחז את כל גופה, רגליה לא שמעו לה עוד, אך הוא אחז אותה בחוזקה, מביט בעיניה. הוא תפס אותה ונישק אותה בכוח. כל גופה זעק לנשיקה הזו, הכמיהה, התשוקה, כל המרירות יצאה והתפרצה בנשיקה הזו. היא הצמידה אותו אליה בכוח, נישקה אותו בפראות, המים החמים שוטפים ממנה את הזרע, את הטעם, הריח, הכאב, הזיעה, ההשפלה. הוא תפס אותה בעודם מתנשקים ומשך אותה למיטה, רטובים עד לשד עצמותיהם.
הוא פישק את רגליה בפראות וחדר לתוכה עוד לפני שהספיקה להתאושש, חדירה עמוקה ומהירה, דוחק את עצמו יותר ויותר לתוכה. כן! צעק לבה. היא התרוממה מעבר לכל ההשפלה, נסקה, המריאה, זינקה מאושר. בשביל זה היה הכל, בשביל הרגע הזה. זה מה שהיא רוצה, אותך, רק אותך, זה כל מה שרציתי מן ההתחלה, בשבילך לא כואב לי. היא תפסה אותו בזרועותיה, שואבת אותו לתוכה, קח אותי, אני שלך כל כך, אתה יודע את זה עכשיו, אתה יודע...
הוא גמר בתוכה רועד, מתנפץ אליה, וצנח על חזה הערום. מתנשף, הוא הרים את ראשו וליטף את פניה. שפתיה רוטטות מהתרגשות, מבכי. "בכיינית..." היא לחשה אליו בקול מרוסק, מצטדקת.
הוא נישק אותה ארוכות.
"עבד מדהים שלי," היא לחשה, "יום הולדת שמח..."