אבדן חושים
מאת Queencie(שולטת)
20 במאי 2008
עכשיו היא ידעה שהיה שווה לחכות. שישה שבועות עברו מאז הזמינה אותו. שבועות של ציפייה מלווה בתכנונים מדוקדקים. מיד לאחר שאספה אותו בבוקר צלצלה לשתי חברותיה הטובות וקבעה איתן לאותו ערב. היא פשוט לא יכלה להתאפק עוד.
בשעות אחר הצהריים היא הקדימה לצאת מהעבודה, מיהרה לביתה, התרעננה ויצאה לביתו.
מיד לאחר שסגר אחריה את דלת הכניסה נפל על ברכיו ולאחר שקיבל רשות לכך, נישק את קצות בהונותיה בטכס הקבוע בו קיבל את פניה (ורגליה) כשנפגשו בדל"ת אמות.
הוא התפשט, ולהוראותיה שינה חזותו למראה סיסי - מייד נשית וצנומה, תלבושת מיני בסאטן וורוד, גרבונים וורודים עם תחרה בקצותיהם, נעלי עקב דק ורודות, חגורת הצניעות השקופה נועלת כתמיד את אברו הרוגש, סט של חזייה וחוטיני וורודים בעלי תחרה לבנה משלימים את המראה הנשי המתקתק.
הוא ניגש אל מראת הקיר, בכוונה להמשיך את המהפך ולהתאפר, כשקולה קטע את מחשבותיו, קורא לו לגשת אליה, ישובה במלכותיות האצילית שלה על ספת הסלון.
היא הושיטה לו את כדור המתכת הסיני שכבר שימש בעבר כתחליף למילת ביטחון כשפיו לא היה פנוי לומר אותה. הוא ידע שעליו לאחוז בו כל עוד יכול היה להתמודד עם המצבים בהם העמידה אותו. מעולם לא שמט אותו, מעולם לא הועמד במצב שהיה בלתי אפשרי מבחינתו, גם כשהיה קשה מאוד. שום דבר לא היה קשה מדי בעיניו בכדי לקבלו ממנה ולקבל באהבה ובמסירות.
על ברכיו לרגליה, מרכין ראשו ומביט בבהונותיה המשוכות בלק ארגמני. ולפני שהתחיל להרהר במה שצפוי לו הפעם, היא אחזה בסנטרו ותחבה לאוזניו אטמים, מלטפת את פניו, מחייכת במבט ישיר לתוך עיניו.
כמה אהב את מבטה זה. באחת הוא הרגיע את כל חששותיו והשרה עליו את שילוב התחושות המוזר ביותר – רגיעה נעימה ובד בבד דריכות וקשב. כעת, משהניחה כיסוי עיניים לעיניו, נמוג מבטה לזיכרון חקוק בין מחשבותיו, והחיוך שהישרה על פניו קפא כשחש את מגעו של הגומי החלק והקר נמתח על לחייו, מהודק ונשרך מאחורי ראשו ממלא את נחיריו בריח גומי חריף.
הסטירה שנחתה על לחיו יצרה צליל עמום שאותו שמע מתוך חלל הפה שלו, תחושה שלא דמתה לשום סטירה שקיבל בעבר, ושעוררה בו את ההבנה לגבי מידת חוסר האונים שהוא נתון בו. החשכה והדממה שהשתררו סביבו גרמו לו לאבד באחת את תחושת ההתמצאות במרחב ובזמן. אפילו את נשימותיו הוא לא היה בטוח אם הוא מצליח לשמוע או שתנועת שרירי החזה שלו גורמת לו לדמיין אותן.
אצבעותיה נדחסו לפיו בתובענות ודחפו גאג פרפרי שמילא את חלל הפה שלו בטעם גומי נורא. תחושת המחנק הראשונית שחש השתלבה היטב בבלבול וחוסר האונים שהשתלטו עליו כשהבין שנתיב האוויר היחיד שברשותו הוא האף.
היא הובילה אותו בקולרו מספר צעדים לכאן ולכאן, והוא, שאיבד את תחושת ההתמצאות במרחב, לא ידע אפילו באיזה חלק של הבית הוא מצוי ולאיזה כיוון הוא פונה. לכן עמד במקומו, משתדל לשמור על שיווי משקל מבלי שהייתה לו נקודת ייחוס לאיזון, ממתין לבאות.
היא נהנתה לחזות בבלבולו. השאירה אותו עומד כך במרכז הסלון, פניו לכיוון הדלת, מתנודד על נעלי העקב הוורודות, מחזיק בידו בכדור הסיני, פרקי אצבעותיו מלבינים סביבו מאחיזתו הנוקשה בו.
שירי וטלי הגיעו בזמן, מדייקות לשם שינוי. כשראו אותו עומד כך במרכז החדר ניסו להסות את צחקוקן. היא הרגיעה אותן והבהירה להן שהוא לא יכול לשמוע דבר מהנאמר, הזכירה להן שברגע שהוא עוזב את הכדור שהוא אוחז בידו עליהן להפסיק כל פעילות, והבטיחה להן שהן עומדות ליהנות הערב כפי שלא נהנו מזמן, והצעצוע שלה עומד לרשותן כל כמה שיחפצו, ללא כל גבול למעט גבולות השפיות והבטיחות.
היא מזגה לכוסות גבוהות יין אדום והציגה בפניהן את שימושי המסכה הנוספים, את הגאג בעל הדילדו הכפול – אחד לפיו ואחד לעינוגן, ואת הגאג בעל משפך הגומי לאיסוף נוזלים.
שירי התלהבה והכריזה על רצונה להתחיל בשעשוע.
במשיכות קולר הושיבו אותו ואז השכיבו אותו על גבו, כרית מתחת לראשו. היא קשרה את ידיו ורגליו לרגלי הספה הכבדה ולמזנון שבצידו האחר של החדר כך שיהיו עקוד בפישוק רחב, ידיו פרושות אף הן כצלוב והוא ללא יכולת תזוזה.
לאחר שהחליפה את הגאג שבפיו בגאג בעל הדילדו הכפול ועטפה אותו בקונדום, הפשילה שירי את חצאיתה והתחילה להתחכך בפניו, באפו, ולבסוף בדילדו ועברה במהירות לרכיבה נמרצת עליו תוך שהיא צובטת ומושכת בפטמותיו. טלי לא השתעממה אף היא והצליפה בירכיו הפנימיות, מחליפה בין שוט זנבות לבין שוט רכיבה אכזרי במיוחד. הוא ניסה להתפתל באינסטינקט של ניסיון התחמקות ממקור הכאב, אך כמובן שלא יכול היה אפילו לצפות מהיכן ומתי תבוא ההצלפה הבאה. תחושת הבלבול התעצמה, בהבינו שיותר מאדם אחד משתעשע בו – האחד נהנה להצליף בו והשני נהנה לרכוב על פניו, חוסם את נשימתו החופשית מדי פעם כשהוא יורד על אפו.
מבלי שהיה מודע לכך, קולות הצחוק וגניחות ההנאה מילאו את חלל החדר. שירי גמרה וטלי החליפה את הקונדום ואת הרוכבת. בינתיים היא נהנתה לטפל ביסודיות בעורו החשוף בשימוש בגלגל כאב קוצני, מעבירה אותו על ירכיו, על מפשעתו ועל בטנו התחתונה. המחטים האכזריות המרכיבות את גלגל הכאב השאירו שורות של נקודות אדומות על עורו והיא עקבה אחר הסימנים בטפטופי שעווה אדומה רותחת וקרח שהמיסה בין אצבעותיה.
ואילו הוא, בעולמו החשוך והדומם, חושיו נטרפים עליו כתוצאה מתערובת התחושות שספג בו זמנית. המתח בגופו היה מקסימאלי בשל הדריכות לספיגה של כאב בלתי צפוי במיקומו ובעצמתו.
כשטלי התרוממה מפניו, מתנשפת ומחויכת, היא הסירה את גאג הדילדו הכפול מפיו והצמידה את גאג המשפך במקומו. היא הכריזה על הפיכתו של הצעצוע שלה לשירותים הציבוריים שלהן, וחנכה אותו בהזרימה אל פיו זרם חם, בלתי צפוי מבחינתו. הוא השתנק אך מיהר לבלוע את הנוזל החם, מרוקן את המשפך עד תום. אחריה רוקנה גם שירי את שלפוחיתה אל המשפך. טלי הסתפקה בריקון שארית היין מהכוס שבידה.
הבנות שהיו כעת רגועות וזחוחות התיישבו על הספה, מתעלמות מנוכחותו על הרצפה לרגליהן, מצחקקות ומדברות בינן לבין עצמן בהתלהבות.
הוא לא הבין מה הביא לסיום הפעילות, גם לא ידע כמה זמן חלף כשהוא שוכב כך כבול בחשכת עולמו, תחושת הזמן אבדה לו עוד קודם לכן. אבל בדידותו בתוך עולמו החשוך התחילה להעיק ומחשבות שונות, מבוהלות משהו התחילו להציף את מוחו. תחילה שיחזר את אירועי הערב וחישב שהיו כנראה שלוש או ארבע שנהנו ממנו. הוא שאל את עצמו לאן נעלמו ולמה נטשו אותו כך ותהה אם יושאר מוטל כפות על הרצפה הקרה למשך כל הלילה. שלפוחיתו התחילה להעיק, וכך גם קור הרצפות תחתיו. הוא ניסה לקרוא בשמה, אך למעט נהמה בלתי ברורה ידע שלא הצליח להפיק מגרונו כל צליל. הפאניקה התחילה לאחוז בו וככל שחלף הזמן ודבר לא קרה היה בטוח שנותר לבדו, בעוד הבנות שוקעות לצפייה בפרק נוסף בטלוויזיה של התכנית "הישרדות".
הוא ניסה לאמץ את אוזניו ולהקשיב ולשמוע צעדים או קולות דיבור, אך לשווא. שריריו החלו לרעוד באופן בלתי רצוני והוא חשב שהוא רואה כדורים צבעוניים מקיפים אותו בשמיכה רכה וצמרירית, אך גם הם נעלמו כעבור זמן מה והחושך הקר חזר לעטפו. הוא ידע שהוא פוחד, ממש רועד מפחד, ואפילו לא ידע להסביר לעצמו ממה הוא פוחד כל כך.
נשימותיו הפכו למהירות ושטחיות.
כל ניסיונותיו לשכנע את עצמו שהוא ישוחרר מכבליו בקרוב מאוד וכי רק עוד מעט קט עליו להחזיק מעמד, עלו בתוהו.
הוא שקל לשחרר את הכדור שניתן בידו, אבל חשב לעצמו שיהיה זה מגוחך כשאין אף אחד שיבחין במצוקתו ולכן רק הידק את אחיזתו בו, כאילו היה זה גלגל הצלה אל העולם החיצון.
למרות שפרק ההישרדות היה בעיצומו, חושיה היו מכוונים בעיקר אליו, מודעת לכך שהוא בטוח שננטש, הבחינה בסימני הפאניקה שהתחיל לשדר, ולכן ביקשה מחברותיה לעזוב ולאפשר לה להחזירו לחיקה בעדינות הנדרשת והראויה.
היא הייתה רגועה. היא אפילו ציפתה לאפשרות שתגובה כזו תתפתח, מאחר שהייתה זו התנסותו הראשונה בלבישת המסכה האטומה.
היא ניגשה אליו, נוגעת בעדינות בכתפו ומלטפת את חזהו. רק כשהבחינה ששרירי גופו נרגעו התירה את החבלים, הסירה את המסכה, את כיסוי העיניים ואטמי האוזניים, ואספה אותו להתכרבל בחיקה.
תחושת הביטחון שבה אליו ברגע שחש את מגעה העדין על כתפו. פתאום לא הפריעו לו החושך והשקט שאפפו אותו. פתאום לא היה לו אכפת מה תעשה בו – הוא ידע שגופו ונשמתו שייכים לה מכוח אהבתו אליה. הוא התבייש בפחד שחש זה עתה, מבין שעצם נוכחותה מסלק ממנו כל חשש ופחד.
ולמרות שהסירה מעליו את המסכה ואת כיסוי העיניים, המשיך לחבק את מתניה בעיניים עצומות, קובר את פניו בחזה, מרטיב את חולצתה בדמעות של הקלה מעורבות בתחושת הכרת תודה.
בשעות אחר הצהריים היא הקדימה לצאת מהעבודה, מיהרה לביתה, התרעננה ויצאה לביתו.
מיד לאחר שסגר אחריה את דלת הכניסה נפל על ברכיו ולאחר שקיבל רשות לכך, נישק את קצות בהונותיה בטכס הקבוע בו קיבל את פניה (ורגליה) כשנפגשו בדל"ת אמות.
הוא התפשט, ולהוראותיה שינה חזותו למראה סיסי - מייד נשית וצנומה, תלבושת מיני בסאטן וורוד, גרבונים וורודים עם תחרה בקצותיהם, נעלי עקב דק ורודות, חגורת הצניעות השקופה נועלת כתמיד את אברו הרוגש, סט של חזייה וחוטיני וורודים בעלי תחרה לבנה משלימים את המראה הנשי המתקתק.
הוא ניגש אל מראת הקיר, בכוונה להמשיך את המהפך ולהתאפר, כשקולה קטע את מחשבותיו, קורא לו לגשת אליה, ישובה במלכותיות האצילית שלה על ספת הסלון.
היא הושיטה לו את כדור המתכת הסיני שכבר שימש בעבר כתחליף למילת ביטחון כשפיו לא היה פנוי לומר אותה. הוא ידע שעליו לאחוז בו כל עוד יכול היה להתמודד עם המצבים בהם העמידה אותו. מעולם לא שמט אותו, מעולם לא הועמד במצב שהיה בלתי אפשרי מבחינתו, גם כשהיה קשה מאוד. שום דבר לא היה קשה מדי בעיניו בכדי לקבלו ממנה ולקבל באהבה ובמסירות.
על ברכיו לרגליה, מרכין ראשו ומביט בבהונותיה המשוכות בלק ארגמני. ולפני שהתחיל להרהר במה שצפוי לו הפעם, היא אחזה בסנטרו ותחבה לאוזניו אטמים, מלטפת את פניו, מחייכת במבט ישיר לתוך עיניו.
כמה אהב את מבטה זה. באחת הוא הרגיע את כל חששותיו והשרה עליו את שילוב התחושות המוזר ביותר – רגיעה נעימה ובד בבד דריכות וקשב. כעת, משהניחה כיסוי עיניים לעיניו, נמוג מבטה לזיכרון חקוק בין מחשבותיו, והחיוך שהישרה על פניו קפא כשחש את מגעו של הגומי החלק והקר נמתח על לחייו, מהודק ונשרך מאחורי ראשו ממלא את נחיריו בריח גומי חריף.
הסטירה שנחתה על לחיו יצרה צליל עמום שאותו שמע מתוך חלל הפה שלו, תחושה שלא דמתה לשום סטירה שקיבל בעבר, ושעוררה בו את ההבנה לגבי מידת חוסר האונים שהוא נתון בו. החשכה והדממה שהשתררו סביבו גרמו לו לאבד באחת את תחושת ההתמצאות במרחב ובזמן. אפילו את נשימותיו הוא לא היה בטוח אם הוא מצליח לשמוע או שתנועת שרירי החזה שלו גורמת לו לדמיין אותן.
אצבעותיה נדחסו לפיו בתובענות ודחפו גאג פרפרי שמילא את חלל הפה שלו בטעם גומי נורא. תחושת המחנק הראשונית שחש השתלבה היטב בבלבול וחוסר האונים שהשתלטו עליו כשהבין שנתיב האוויר היחיד שברשותו הוא האף.
היא הובילה אותו בקולרו מספר צעדים לכאן ולכאן, והוא, שאיבד את תחושת ההתמצאות במרחב, לא ידע אפילו באיזה חלק של הבית הוא מצוי ולאיזה כיוון הוא פונה. לכן עמד במקומו, משתדל לשמור על שיווי משקל מבלי שהייתה לו נקודת ייחוס לאיזון, ממתין לבאות.
היא נהנתה לחזות בבלבולו. השאירה אותו עומד כך במרכז הסלון, פניו לכיוון הדלת, מתנודד על נעלי העקב הוורודות, מחזיק בידו בכדור הסיני, פרקי אצבעותיו מלבינים סביבו מאחיזתו הנוקשה בו.
שירי וטלי הגיעו בזמן, מדייקות לשם שינוי. כשראו אותו עומד כך במרכז החדר ניסו להסות את צחקוקן. היא הרגיעה אותן והבהירה להן שהוא לא יכול לשמוע דבר מהנאמר, הזכירה להן שברגע שהוא עוזב את הכדור שהוא אוחז בידו עליהן להפסיק כל פעילות, והבטיחה להן שהן עומדות ליהנות הערב כפי שלא נהנו מזמן, והצעצוע שלה עומד לרשותן כל כמה שיחפצו, ללא כל גבול למעט גבולות השפיות והבטיחות.
היא מזגה לכוסות גבוהות יין אדום והציגה בפניהן את שימושי המסכה הנוספים, את הגאג בעל הדילדו הכפול – אחד לפיו ואחד לעינוגן, ואת הגאג בעל משפך הגומי לאיסוף נוזלים.
שירי התלהבה והכריזה על רצונה להתחיל בשעשוע.
במשיכות קולר הושיבו אותו ואז השכיבו אותו על גבו, כרית מתחת לראשו. היא קשרה את ידיו ורגליו לרגלי הספה הכבדה ולמזנון שבצידו האחר של החדר כך שיהיו עקוד בפישוק רחב, ידיו פרושות אף הן כצלוב והוא ללא יכולת תזוזה.
לאחר שהחליפה את הגאג שבפיו בגאג בעל הדילדו הכפול ועטפה אותו בקונדום, הפשילה שירי את חצאיתה והתחילה להתחכך בפניו, באפו, ולבסוף בדילדו ועברה במהירות לרכיבה נמרצת עליו תוך שהיא צובטת ומושכת בפטמותיו. טלי לא השתעממה אף היא והצליפה בירכיו הפנימיות, מחליפה בין שוט זנבות לבין שוט רכיבה אכזרי במיוחד. הוא ניסה להתפתל באינסטינקט של ניסיון התחמקות ממקור הכאב, אך כמובן שלא יכול היה אפילו לצפות מהיכן ומתי תבוא ההצלפה הבאה. תחושת הבלבול התעצמה, בהבינו שיותר מאדם אחד משתעשע בו – האחד נהנה להצליף בו והשני נהנה לרכוב על פניו, חוסם את נשימתו החופשית מדי פעם כשהוא יורד על אפו.
מבלי שהיה מודע לכך, קולות הצחוק וגניחות ההנאה מילאו את חלל החדר. שירי גמרה וטלי החליפה את הקונדום ואת הרוכבת. בינתיים היא נהנתה לטפל ביסודיות בעורו החשוף בשימוש בגלגל כאב קוצני, מעבירה אותו על ירכיו, על מפשעתו ועל בטנו התחתונה. המחטים האכזריות המרכיבות את גלגל הכאב השאירו שורות של נקודות אדומות על עורו והיא עקבה אחר הסימנים בטפטופי שעווה אדומה רותחת וקרח שהמיסה בין אצבעותיה.
ואילו הוא, בעולמו החשוך והדומם, חושיו נטרפים עליו כתוצאה מתערובת התחושות שספג בו זמנית. המתח בגופו היה מקסימאלי בשל הדריכות לספיגה של כאב בלתי צפוי במיקומו ובעצמתו.
כשטלי התרוממה מפניו, מתנשפת ומחויכת, היא הסירה את גאג הדילדו הכפול מפיו והצמידה את גאג המשפך במקומו. היא הכריזה על הפיכתו של הצעצוע שלה לשירותים הציבוריים שלהן, וחנכה אותו בהזרימה אל פיו זרם חם, בלתי צפוי מבחינתו. הוא השתנק אך מיהר לבלוע את הנוזל החם, מרוקן את המשפך עד תום. אחריה רוקנה גם שירי את שלפוחיתה אל המשפך. טלי הסתפקה בריקון שארית היין מהכוס שבידה.
הבנות שהיו כעת רגועות וזחוחות התיישבו על הספה, מתעלמות מנוכחותו על הרצפה לרגליהן, מצחקקות ומדברות בינן לבין עצמן בהתלהבות.
הוא לא הבין מה הביא לסיום הפעילות, גם לא ידע כמה זמן חלף כשהוא שוכב כך כבול בחשכת עולמו, תחושת הזמן אבדה לו עוד קודם לכן. אבל בדידותו בתוך עולמו החשוך התחילה להעיק ומחשבות שונות, מבוהלות משהו התחילו להציף את מוחו. תחילה שיחזר את אירועי הערב וחישב שהיו כנראה שלוש או ארבע שנהנו ממנו. הוא שאל את עצמו לאן נעלמו ולמה נטשו אותו כך ותהה אם יושאר מוטל כפות על הרצפה הקרה למשך כל הלילה. שלפוחיתו התחילה להעיק, וכך גם קור הרצפות תחתיו. הוא ניסה לקרוא בשמה, אך למעט נהמה בלתי ברורה ידע שלא הצליח להפיק מגרונו כל צליל. הפאניקה התחילה לאחוז בו וככל שחלף הזמן ודבר לא קרה היה בטוח שנותר לבדו, בעוד הבנות שוקעות לצפייה בפרק נוסף בטלוויזיה של התכנית "הישרדות".
הוא ניסה לאמץ את אוזניו ולהקשיב ולשמוע צעדים או קולות דיבור, אך לשווא. שריריו החלו לרעוד באופן בלתי רצוני והוא חשב שהוא רואה כדורים צבעוניים מקיפים אותו בשמיכה רכה וצמרירית, אך גם הם נעלמו כעבור זמן מה והחושך הקר חזר לעטפו. הוא ידע שהוא פוחד, ממש רועד מפחד, ואפילו לא ידע להסביר לעצמו ממה הוא פוחד כל כך.
נשימותיו הפכו למהירות ושטחיות.
כל ניסיונותיו לשכנע את עצמו שהוא ישוחרר מכבליו בקרוב מאוד וכי רק עוד מעט קט עליו להחזיק מעמד, עלו בתוהו.
הוא שקל לשחרר את הכדור שניתן בידו, אבל חשב לעצמו שיהיה זה מגוחך כשאין אף אחד שיבחין במצוקתו ולכן רק הידק את אחיזתו בו, כאילו היה זה גלגל הצלה אל העולם החיצון.
למרות שפרק ההישרדות היה בעיצומו, חושיה היו מכוונים בעיקר אליו, מודעת לכך שהוא בטוח שננטש, הבחינה בסימני הפאניקה שהתחיל לשדר, ולכן ביקשה מחברותיה לעזוב ולאפשר לה להחזירו לחיקה בעדינות הנדרשת והראויה.
היא הייתה רגועה. היא אפילו ציפתה לאפשרות שתגובה כזו תתפתח, מאחר שהייתה זו התנסותו הראשונה בלבישת המסכה האטומה.
היא ניגשה אליו, נוגעת בעדינות בכתפו ומלטפת את חזהו. רק כשהבחינה ששרירי גופו נרגעו התירה את החבלים, הסירה את המסכה, את כיסוי העיניים ואטמי האוזניים, ואספה אותו להתכרבל בחיקה.
תחושת הביטחון שבה אליו ברגע שחש את מגעה העדין על כתפו. פתאום לא הפריעו לו החושך והשקט שאפפו אותו. פתאום לא היה לו אכפת מה תעשה בו – הוא ידע שגופו ונשמתו שייכים לה מכוח אהבתו אליה. הוא התבייש בפחד שחש זה עתה, מבין שעצם נוכחותה מסלק ממנו כל חשש ופחד.
ולמרות שהסירה מעליו את המסכה ואת כיסוי העיניים, המשיך לחבק את מתניה בעיניים עצומות, קובר את פניו בחזה, מרטיב את חולצתה בדמעות של הקלה מעורבות בתחושת הכרת תודה.
