דיירת משנה - חלק אחרון

אף אחד לא היה בלובי. אף אחד לא היה בדרך לחדר המדרגות. היה מגעיל להיות שם עירומה לגמרי. הלכתי עד הסוף, עד הפחים, ופתחתי אחד. שיט! מישהו כבר שפך זבל על הבגדים שלי. התכופפתי פנימה כדי לנסות לדוג אותם, אבל הפח היה עצום ואני קטנה, ובניסיונות שלי רק קרעתי שקית אחת שניסיתי להרים ושפכתי עוד זבל. התכופפתי עוד ועוד פנימה, המשקל שלי מאוזן על דופן הפלסטיק הצרה שחפרה לי בבשר, עד שנפלתי פנימה.
התחלתי לחפור במהירות בשקיות. רק שזה יהיה הפח הנכון. האף שלי לא עמד בזה. הייתי מכוסה כולי בזבל, במיץ זבל. נתתי מכה עם הראש בדופן בדיוק כשמצאתי את המכנסיים שלי והמכסה של הפח נפל ונסגר. עכשיו היה חושך מוחלט ותחושה של פאניקה השתלטה עלי. במכנסיים לא היה מפתח! צעקתי וחפרתי וחיטטתי בכל הכיוונים, עד שמצאתי את המפתח שנפל בין חתיכות הזבל. התרוממתי לקום, מחזיקה את היד מעל הראש כדי לפתוח את המכסה -- אבל הוא לא נפתח.
נתתי לו מכה עם היד. זה לא עזר. צעקתי משהו. ואז הפח נטה על הצד - כמעט כאילו הוא הולך ליפול - והתחיל לזוז. שמעתי אותו נגרר על הרצפה של החדר זבל, הרגשתי קצת אור חודר פנימה כשהוא יצא אל הרחוב, הרגשתי אותו נופל על הכביש ומתחיל להתגלגל. חבטתי בדפנות, זבל מתעופף מסביבי, אבל היה שקט, שקט מוחלט. צעקתי המון לפני שהתיישבתי שם בתוך הזבל המיצי. עברה אולי חצי שעה והפח נעצר - צעקתי עוד פעם - ואז שמעתי קול של מכה, ונפלנו על הצד, אני והפח, אני עם הפנים בתוך שקית מלאה.
דחפתי את המכסה עוד פעם. הפח נפתח. הייתי בשדות ליד הבית. בקצה שלהם שרחוק מהעיר. טיפסתי מתוך הפח מכוסה בזבל. הפח התחמם מאוד בחצי שעה שביליתי בתוכו. האוויר ליטף אותי. מתתי לקצת מים. כשנפלתי מתוך הפח החול נדבק לכל החלקים שלי שנרטבו במיץ זבל.
בן ואדי עמדו שם, במרחק של כמה מטרים. שמחתי כל כך לראות אותם. עם המפתחות ביד זחלתי אליהם, כי לא היה לי כוח לעמוד. נישקתי את הרגליים והשוקיים של אדי. בן הניח רגל על הראש שלי והצמיד אותו חזק לרצפה. הייתה שם אבן שהתחפרה בתוך הלחי שלי.
"איפה זה, מפגרת," צעק בן, ואני הרמתי את היד עם המפתחות. לקחו לי אותם ואדי אמר, "גועל נפש, מילאה אותם בזבל," רציתי להתנצל אבל הרגל של בן לחצה לי על הפה. שמעתי שריקה ואז היה שקט ואז, קצת באיחור, הרגשתי את התחת שלי בוער. בזמן שהכאב טיפס לי לראש שמעתי עוד שריקה, ופתאום עוד אחת, ועוד אחת, ניסיתי לזוז, לעשות משהו בגלל כל הכאב הזה, אבל הרגל על הראש שיתקה אותי. אדי התכופף עד שיכולתי לראות את משקפי השמש שלו, והוא אמר "רצית מפתח לעצמך? אה?" והשוט של בן פגע בי עוד פעם. ניסיתי לחשוב מה לעשות אבל לא יכולתי לעשות כלום. נופפתי ביד. הכאב זחל לי לכל מקום בגוף. לגב. לכוס. הפה שלי היה מלא חול. הסוליות של בן ננעצו לי באוזן. בדיוק כשהתחלתי לשכב ולא לזוז ורק לספוג את זה המכות הפסיקו. בן הרים את הרגל ואמר "קומי," קמתי, ולפי איך שהם הסתכלו עלי ידעתי שאני מגעילה ומטונפת ונראית זוועה.
בשדות האלו אין כלום, רק כמה זרדים וקוצים וכמה גבעות ומדי פעם צינורות מים, כי פעם הייתה פה מערכת השקיה וערוגות תות. אדי חיבר צינור לברז שהיה לידנו ובן אמר, "לכי, תוציאי את הזבל מהזבל." הלכתי לעבר הפח ושמעתי שריקה והשוט תפס אותי סביב האגן ופגע בתחת ובכוס שלי. נפלתי, והתחלתי לזחול לעבר הפח, ובן אמר "יופי". הפח שכב על הצד עכשיו ואני זחלתי לתוכו והתחלתי לזרוק מה שיכולתי החוצה -- אחרי השקיות, את כל חתיכות הזבל הקטנות. רק כשסיימתי הזרם החזק תפס אותי בתחת -- בדיוק איפה שהשוט של בן פגע -- והפיל אותי.
ניסיתי לקום. הזרם היה קר נורא, ובכל פעם שקמתי הם הפילו אותי. הזרם פגע בכל מקום. חרך כל מקום. הם צעקו עלי להסתובב והסתובבתי וראיתי אותם לרגע עומדים שם ונראים כמו שני גברים גבריים במיוחד, ואז הזרם תפס אותי בפנים, ואז בכוס, הם נשארו המון זמן על הכוס למרות שזה כאב עד שצרחתי. אדי צעק, "תזחלי לפח!" ואז שניהם, עם הצינור ביד של אדי, הלכו אלי והרימו את הפח ככה שנפלתי פנימה והראש למטה. ניסיתי להסתובב בתוך הפח וקצת נתקעתי בו כשהזרם פגע בי שוב והפח התחיל להתמלא. בהתחלה זה כאב, כשהמים פגעו בעור החשוף של החזה שלי, אבל אחרי כמה רגעים המים רק עלו ועלו ועלו.
ניסיתי לזוז, אבל הייתי תקועה. המים עלו מעל החזה שלי, נגעו בסנטר, בפה, ואז הם עלו מעל האף. דחפתי ונלחמתי, ואז הצלחתי להתיישב, אבל המים עלו והסתכלתי למעלה על בן ועל אדי, והם רק דיברו על משהו ביניהם, לא הסתכלו עלי. עמדתי, ובן שלח יד והושיב אותי בחזרה. המים שוב התחילו לכסות לי את הפנים. חשבתי שהם הולכים להטביע אותי וצרחתי בפחד, אבל זה לא הזיז להם, וכשהתרוממתי עוד פעם קצת כדי לנשום בן כיוון את הצינור לתוך הפה שלי, ונחנקתי ונפלתי פנימה, והזרם המשיך: על הראש, על הפנים. רק אז אדי זרק את הצינור הצידה ובן הרים אותי כמו בובה מתוך הפח, שנפל ושפך את המים המטונפים על החול. הסתכלתי עליו מותשת ואסירת תודה. הם ניקו אותי מכל הזבל. היה שם שיח קטן ומלא קוצים ואני ניסיתי לעמוד עליו בזמן שהם הלכו לאוטו. כשהם חזרו שניהם נתנו לי נשיקות, ואדי שם לי סנדלים, אני נשענת על הכתפיים הרחבות שלו בזמן שהוא מניח סנדל על כל נעל.
לבן היה משהו נוסף ביד. זה היה השקיות מהמכולת. הוא קשר את כולן אחת לשנייה, ככה שהקשרים יצרו בליטות בתוך החבל הארוך. הוא אמר, "בואי הנה," ואני באתי קרוב, ולא ידעתי אם להיות על הברכיים או לא, אז ירדתי על הברכיים. נישקתי לו את המכנסיים כי החלטתי שזה אולי יגרום לו להעניש אותי פחות קשה, אבל בן רק אמר "היית חתיכת פרה מטומטמת היום, את יודעת?" וידעתי, אז רק נישקתי לו את הזין מבעד לג'ינס עוד פעם ושתקתי.
אדי אמר "אצלנו בבית, כשאת מפשלת, את משלמת. את מבינה?" הנהנתי, כי שמחתי לשמוע שאחרי היום הזה הם לא רוצים לזרוק אותי החוצה, והוא אמר, "את חושבת שקיבלת מספיק עונש?" ואני הסתכלתי בפנים שלהם, ואז על החבל של השקיות, וניחשתי שהתשובה הנכונה היא לא.
הלכנו למכונית ואדי פתח את הגג הנפתח, ואני התיישבתי עם הברכיים על המושב האחורי ואז שכבתי על הבגאז', שהיה חם על הפטמות החבולות שלי. כל אחד תפס ירך והם פישקו אותי, ואדי זיין אותי עם האצבע עד ששוב נרטבתי כמו משוגעת, ואז בן מצץ אצבע ופשוט דחף אותה לתחת שלי בלי גינונים. התכווצתי מהפתעה ואדי ראה את זה ודחף את הראש שלי על הבגאז' החם ואמר "תפתחי את התחת," ושניהם התחילו לזיין ולזיין, אדי בכוס, בן בתחת -- חזק, כאילו אני רק דבר כזה שדוחפים בתוכו אצבעות. התחלתי לגנוח כי לא נשאר לי משהו אחר לעשות, והקור של המים עבר לי, והתחלתי להזיע מכל מקום. בן הכניס עוד אצבע ועוד אצבע, ואני השתדלתי להרחיב את התחת כמה שיותר. אבל אז הזיון בכוס נגמר, וראיתי את אדי עומד עם השקיות האלו ועם בקבוק שמן קנולה ומשמן אותן, ואני הבנתי מה הולך לקרות.
הם שלפו את הידיים מתוכי, ואני ניסיתי לא לפלוט קולות לא נעימים, ולא הצלחתי, וזה הצחיק את שניהם. אמרתי סליחה אבל בן אמר "תסתמי, חור," ואני שאלתי, עירומה באמצע שום מקום, מוכה ומפושקת על פח לוהט, "ככה מדברים לשותפה?" ושניהם התחילו לצחוק, צחוק בריא כזה, צחוק של חברים. חייכתי לעצמי וחיכיתי שהם ידחפו את זה בתוכי, וזה בא -- הקשר הראשון עבר דרך התחת שלי וכמעט קרע אותי. זה כאב יותר ממה שציפיתי והתחלתי לבכות.
אבל הם התעלמו, ולאט, ובכוח, דחפו קשר אחרי קשר אחרי קשר דרך התחת שלי. כל אחד מהקשרים האלו שפשף וקרע דרך התחת, ואחרי כמה זמן זה נהיה קל יותר והרגשתי טפטוף על הירכיים. השקיות מילאו אותי והתחיל לי כאב בטן אבל הם לא הפסיקו -- ואני בכיתי ובכיתי וחיבקתי את המכונית כשתחושה עצומה ובלתי ניתנת לתיאור ונהדרת התפשטה מתוך הכוס שלי לעבר הבטן והחזה והלב והראש.
הם הקימו אותי וראיתי שמשתלשל לי זנב קטן של שקיות. הם לקחו אותי איתם וראיתי שאנחנו הולכים לעבר הפח. אמרתי "לא!" וחטפתי על זה שתי סטירות -- ללחי, לציצי. הם שמו אותי לפני הפח, ובן הרים את הזנב שלי, וקצת משך אותו מתוך התחת עד שקשר אחד פלט את עצמו החוצה. זה כאב יותר מאשר כשזה נכנס. הסתכלתי אחורה כדי לראות את אדי קושר את השקית לפח, ובן דחף לי את הפנים קדימה.
הייתה עוד שקית, ואדי לקח אותה וקשר לי את הידיים קצת באכזריות. התחת שלי פלט עוד קצת שקית החוצה, אבל נתקע על הקשר -- קשר גדול וצפוף אחד, שגרם לי לצרוח כשהוא נכנס. ניסיתי להבין מה לעשות עכשיו, אבל בן ואדי רק הלכו לעבר המכונית. רק כשהם הגיעו לשם אדי צעק: "תמשכי את הפח עד אלינו, את מקבלת זיון והסעה הביתה. לא תגיעי את סוחבת אותו עד לחדר זבל בעצמך." הודיתי בלב שהפח היה ריק עכשיו והתחלתי ללכת. מהר מדי. החוט פשוט משך לי את התחת. פתאום שמחתי שהקשר ההוא גדול כל כך. כיווצתי, כיווצתי כמה שיכולתי, אבל הם הרחיבו אותי כל כך. משכתי את עצמי. הפח היה כבד כל כך כשהוא מלא במים. הוא רעד, נטה, איים ליפול, והתחיל לזוז, לאט, על האדמה הבוצית. טבעתי בבוץ, וכשניסיתי ללכת התחלתי להשפריץ לעצמי בוץ על הרגליים. פחדתי למשוך מהר כדי שהקשר לא יישמט מתוכי, אבל כשמשכתי לאט הוא כמעט קרע אותי מבפנים.
לאט, לאט התקדמתי. ממש כשיצאתי מתוך הבוץ, טיפה מדויקת אחת נחתה בין הרגליים שלי. בן ואדי עישנו בינתיים. כשהרגשתי שזה הולך ממש טוב, פתאום, הפח נתקע באבן או משהו. משכתי, עמדתי שם ומשכתי וניסיתי להתקדם, אבל זה לא זז, לא זז. משכתי יותר חזק, והקשר נשמט החוצה. הכאב היה מהמם. השמש הייתה בעיניים שלי. בן ואדי הפכו להיות דמויות שחורות. אבל פחדתי כל כך שהם ילכו עד שמשכתי שוב. השקית נמשכה מתוך התחת שלי עד שהגיעה לקשר, שהיה פחות טוב מהקודם. הרגליים שלי נתנו מאמץ על אנושי. אבל הקשר הזה היה קטן מדי ושוב נשמט החוצה. שוב כמעט נפלתי מהכאב, אבל ניסיתי שוב -- עכשיו הייתי רחוקה יותר מהפח, כי השקית המשיכה לצאת, אבל אז מצאתי קשר טוב בתחת שלי והחול היה יותר טוב מהבוץ, והמשכתי למשוך את הפח הכבד הזה כמו עגלה שהרתמה שלה בתחת. כשהתקרבתי לאדי ובן זה היה כאילו כבר נצח משכתי את הדבר הזה. הם עודדו אותי בשמחה כשהתקרבתי, אבל לא התקרבו מטר לקראתי.
כשהייתי ליד האוטו, כשהפח עמד לידם, נשמט מתוכי עוד קשר ואני קרסתי לתוך הידיים של אדי, שתפס אותי וחיבק אותי. התחת שלי פעם עם הלב שלי ושלח גלים מצמררים לתוך כל הגוף, ובן הרים אותי, הפיל אותי על הבגאז' ופישק לי את הרגליים. אדי אמר, "אז מה, גבר?" ובן אמר, "יאללה, הבטחנו לה זין," קיללתי בלב והתפללתי והתפללתי, אבל הזין של בן מצא את עצמו בתוך התחת שלי. צעקתי בפחד "אולי בכוס?" אבל בן -- קרוב אלי מאחורה ומריח כמו בושם שאני אוהבת -- אמר "בשביל מה הרחבתי אותך ככה, בשביל לא להשתמש בך"?" והרגשתי איך הזין שלו מחליק פנימה.
הייתי צריכה משהו בפה, משהו למצוץ כדי לשכוח מכל הכאב הזה, ואדי היפה שלי בא לעזרתי. הוא נעמד ליד האוטו, הפיל את המכנסיים ומשך למטה את התחתונים, וסוף סוף ראיתי את הזין שלו לידי, מולי, על הפנים שלי. הוא הרשה לי ללקק לו את הביצים לרגע ואז דחף אותו פנימה. ניסיתי למצוץ כמה שיכולתי, אבל הסבלנות שלו פקעה והוא התחיל לזיין את הגרון שלי. שמחתי כי הכאב בתחת שלי קצת נשכח בתוך כל ההשתנקויות, ורק כשכבר התפתלתי הוא שלף אותו החוצה, נתן לי לנשום ואז דחף אותו בפנים והמשיך לזיין לי את הגרון. ככה זה המשיך במשך דקות -- הוא מזיין לי את הגרון, בן את התחת, ומדי פעם אדי יוצא כדי שאני אשתנק או אנסה להקיא בזמן שאני נדחפת קדימה ואחורה על המכונית ומנסה לנשום. כשאדי גמר הוא נסוג, והזרע שלו השפריץ על הפנים שלי ועל השפתיים; מצצתי את השפתיים ואז בן שלף את עצמו מתוכי ובא אל הפנים שלי, נגע בעצמו וגמר עלי גם. הם חייכו והתנשפו, ואז שמו מכנסיים ופנו ממני. בדרך למושב הקדמי בן דחף אותי פנימה ושכבתי על המושב האחורי מלאה זרע וכואבת. הסתכלתי אחורה על הפח על החול ועל הזבל ועל חבל השקיות המוזר, המלוכלך, וחשבתי מה אנשים יחשבו כשהם יגלו אותו.
הם הכריחו אותי לחכות שעה נעולה בחדר הזבל, אבל אחרי זה עליתי למעלה וקיבלתי מקלחת וחיבוקים וארוחת ערב מעולה. בסוף אני לא מקבלת מפתח לבית, אבל אני בטוחה שאם אדי ובן לא רוצים לתת לי, זה לטובה. הם יודעים מה טוב לי.