מחליפים צדדים

מבעד לדמדומים האחרונים של השינה אני מרגיש איך מאיה מתגנבת למיטה. היא מתכרבלת בשמיכה ונפטרת מהתחתונים שלה ומנשקת את הזין שלי. אדים עולים מהים ומתהבלים סביב המיטה. אני עירום, כך עולה מנישוקי הזין. אני שולח יד הרחק למטה ומלטף את הראש של מאיה. יש מתח מסוים בקפיצים של המיטה, ויעל מצטרפת אלינו.
יעל כבדת שד, שחורת שיער וגבוהה; היא נוהגת לפשוט את הבגדים שלה באמצע תעופתה אל המיטה. הולכת נמרצות מהמדרגות לדלת למיטה ומשילה את הבגדים מאחוריה למעין שובל מרהיב. חזייה אדומה צומחת על השטיח מאחוריה כמו כלנית. מאיה מטפחת תחת מפואר והלשון שלה לא תסולא בפז. לכן החלטנו שהיא הילדה ויעל היא האימא. ככה נראית שגרת חיינו: יעל מנשקת את מאיה דרך הזין שלי ואני מתמסר להבל פיו של הים.
"הוא צריך מקלחת," מאיה אומרת. יעל מקבלת את הבשורה בחשדנות האופיינית לה ומלקקת לי את הביצים שעה ארוכה. היא עולה ובפיה הסכמה: כן, מקלחת הוא צריך, ואני מיטיב את הכרית מתחת לראשי ומסתכל על שתי הנשים שלי מנשקות אותי ואת עצמן ושלווה אדירה אוחזת בי. אבל אנחנו עוסקים במאיה וביעל, לא בי: יעל מלטפת את הראש של מאיה, ואז תופסת בשיער, ומאיה עוצמת את העיניים ומחייכת ושמה את הזין שלי בפה שלה. יעל מרימה את הראש ומורידה אותו, צופה במחזה כמו ילד שמשתעשע עם עכבר: מאיה משתנקת, מאיה דומעת, מאיה מאבדת את הזין שלי במהלך כל העליות והירידות ומיד שולחת לשון מגששת כדי לתפוס אותו בחזרה. אחרי שעה ארוכה יעל מרימה עיניים, משועממת, ומתחילה טיפוס איטי וארוך במעלה הגוף שלי.
"שלום", אני אומר לה בהגיעה.
"מי אדוני?" היא מחייכת. מאיה מוצצת במרחק.
אני עוצם את העיניים ומנשק אותה. היא מלטפת את החזה שלי ואני מושך את הפטמות שלה. מגלגל אותן בין האצבעות. מאיה ממקמת את עצמה על הרגל שלי, שולחת את הכוס שלה להתגלגל על האצבעות לאט, בתנועה שיש בה גם היסח דעת וגם היסג גבול. יעל שוכבת עלי, החזה שלה על שלי והיד שלי בינינו, ממולל פטמה רק כדי שיהיה לנו גם קצת כואב. הבנות שלי אוהבות לדבר עם המפשעה שלהן. אני מרגיש איך יעל שולחת את האגן שלה למטה, דוחפת את הראש של מאיה מחוץ לזין שלי. מאיה זזה, לא בלי לרטון; יעל מחליקה פנימה בהרמוניה שיכולה להיות רק לשלישיה זקנה שכמונו.
יעל מזיינת אותי בקצב אחיד. היא מעווה את הפנים בכאב, אבל זה לא אני: מאיה, שנושלה מהזין שלי, נושכת אותה בתחת. היא מסובבת אליה את הראש: ילדה רעה, לא, היא אומרת. ואז: תלקקי. מאיה מוחה בכעס, אבל הכעס הזה מזויף: אין דבר שיעל אוהבת יותר מאשר לזיין אותי כשמאיה מלקקת לה את התחת. ואין דבר שמאיה אוהבת יותר מאשר לשמוע את גרגורי השמחה האורגזמיים של יעל. ברגע אחד יש איכות חדשה של עונג בפנים של יעל, אולי סומק חדש, ואני מבין שמאיה מצאה את מקומה. יש כזה סוויט-ספוט בתחת של יעל, חיפשתי אותו פעם בעצמי, בחורף מחורבן ורטוב אחד בלי מאיה.
המשקל של יעל על הגוף שלי, הכוס שלה, הפנים שלה בין הצוואר לראש שלי, הכוס של מאיה על בהונות רגל ימין; הכל מוכר וחם ומצוין כל כך עד שאני מפתח הירהורי כפירה במה שאני עומד להגיד עכשיו. אבל החלטתי כבר קודם, ואני לא משנה את דעתי בקלות.
פעם אחת, כשהקשר הזה עוד היה צעיר, למאיה הייתה הזדמנות לשנות את מקומה בהיררכיה המשפחתית שלנו. אני הייתי בעבודה ויעל, שהצטרפה אלי ואל מאיה בתחילת אותו החודש, קשרה את מאיה וסרבה להתיר אותה. כשחזרתי הביתה מאיה הייתה עקודה על השולחן ויעל ישבה סמוכה אליו והכריחה את מאיה לנשק לה את הרגליים, שהיא דחפה לפנים שלה בשעשוע כמעט מוגזם. מאיה נישקה ובכתה: בכי עמוק ועבה כזה, כמעט תמרורי. כשנכנסתי הבכי התגבר. מאיה התחננה שמישהו ייתן לה לקום מעל המזבח ויעל צחקה. הן שלחו אלי מבטים דומים של שאלה - זו תמרורית וזו סאדיסטית, שתיהן תוהות מהן הגבולות בג'ונגל החדש הזה של יחסינו. עמדתי שם וחשבתי, המפתחות שלי עדיין ביד, ואז הרמתי את יעל, הפשטתי אותה בעדינות והזדיינתי איתה מול הפנים של מאיה. לא התרנו אותה. כשיעל גמרה ואני הלכתי להתקלח, היא המשיכה לדחוף רגליים לפנים של מאיה.
אני נזכר בזה ומחייך ואז לוחש באוזן של יעל, "שתדעי, כשאת גומרת, הכל משתנה". מאיה מהמהמת המהום עמום של השתתפות בשיחה. יעל מרחפת עכשיו, כמעט בתוך האורגזמה שלה, הפנים שלה סמוקות ושעונות על החזה שלי והידיים שלה לופתות את השיער שלי. היא שואלת איזה היוצא ידי חובתו, כאילו מציינת שהלילה עוד ארוך ואפשר לנהל שיחות במועדים סבירים יותר, למשל אחרי שהיא תגמור. "כשתגמרי", אני חוזר שוב, "כשתגמרי אני מחליף תפקידים".
עכשיו היא כבר מסתכלת עלי מתוך מקומה על החזה שלי ומהלך המפשעה שלה מואט. מאיה מצחקקת בתחת שלה וחוטפת ממני בעיטה קטנה בכוס. אני מלטף את יעל ומחייך ומאיה עונה לבעיטה שלי בתנועות ארוכות ואלימות של המפשעה שלה על כף הרגל שלי. "תגמרי, יפתי", אני אומר ליעל. גם אני רוצה לגמור. אני אגמור בפה של יעל היום, ואז ננעל אותה בכלוב הקטן של מאיה. ואז אני ארד למאיה, שתשב על הכלוב הקטן בעוד יעל מביטה בה מלמטה. ואז נעמיד פנים כאילו אנחנו הולכים לישון, אבא ואימא, ומשאירים את יעל הקטנה בכלוב. כמו שאנחנו אוהבים לעשות כשמצבן ההיררכי הפוך. אבל הפעם נשאיר את הכלוב נעול באמת עד הבוקר, כדי שיעל תטעם את טעם מקומה החדש.
יעל אומרת, "אבל--" ואני מניח אצבע על השפתיים שלה. היא מוצצת את האצבע ומלקקת אותה ומסתכלת עלי במבט רווי פחד והלום-מין, ואני מחייך חיוך עצוב, כאילו חיוך פרידה, ואני אומר לה אבל בעצם עונה לעצמי: "לא לתמיד, יפתי. רק עד שתורידי את חמשת הקילו האלו. אנחנו נעזור לך, מאיה ואני".
"מאיה ואני," היא לוחשת באימה.
"אמא ואני," אני מאשר.
"זה בטח ייקח חצי שנה!" היא אומרת. מאיה, מרוצה, משחררת אורגזמה קטנה על הרגל שלי. מאיה נושכת כשהיא גומרת. בדרך כלל יעל מקבלת את זה בהבנה. עכשיו הנשיכה מזכירה לה שבקרוב מאיה תהיה זאת שמכה אותה כשהן רבות, שקושרת אותה עירומה וחבולה לאדנית במרפסת כדי לראות אם השכנים ישימו לב, שאוספת אותה אל המפשעה שלה בזמן שהן צופות בטלוויזיה ומכריחה אותה ללקק.
"תגמרי," אני אומר. "וניתן לך את המכות הראשונות שלך. לא אני. מאיה תתן לך". מאיה צוחקת שם למטה וכולנו חבוקים ומיוזעים ונעים בסינכרון, מזדיינים כמו הגלים.
היא מחבקת אותי. "אז אני לא אגמור," היא אומרת. אימא ואני צוחקים. הבנות שלי אוהבות לדבר עם המפשעה. יעל ממשיכה לזיין אותי בתנועות הקצרות, חסרות המנוחה של לפני הגמירה. מאיה מקשתת את הגב, נוגעת עם המפשעה ברגל שלי ולא נוגעת, רק מוודאת שאני עוד שם.
"כשתגמרי," אני אומר לה, "נשים אותך בחגורת צניעות קטנה והדוקה. את חושבת שתחזיקי מעמד חודש?"
היא נאנחת על הלחי שלי.
"אני חושב שתחזיקי מעמד," אני אומר.
"אני בחיים לא אגמור," היא לוחשת.
היא נושכת אותי וגומרת.
מאיה קמה מעלינו.
"אני אביא את החגורה," היא אומרת.