בית המשחט
מאת ניקול בעקבגבוה(שולטת)
24 באוקטובר 2008
"בית המשחט!" נשמע קולו של הכרוז וכל יושבי האולם קמו על רגליהם.
לאולם נכנסה נשיאת בית המשחט העליון, השוחטת ניקול, התיישבה על כסאה ומבלי להניד עפעף לעבר האנשים באולם אמרה "נא לשבת". בעוד הקהל מתיישב, הוציאה השוחטת ניקול את משקפי הראיה מנרתיקה, שהיה מונח על השולחן, והחלה לעיין בתיק המונח לפניה.
"27 באוקטובר שנת 2205 תיק מספר 58748 מדינת פאמדום נגד א'", אמרה, והוסיפה באותה נשימה, "החשד: נתפס משוטט בחצות ללא חגורת צניעות".
בשנת 2200 התקבל חוק במדינת פאמדום לפיו על כל גבר לנוע בחגורת צניעות לאחר חצות. ב-200 השנים הקודמות לא נרשם אפילו מקרה אונס אחד ברחבי המדינה, אך בפברואר 2200 נרשם אירוע אונס חריג ובלחצה של נשיאת בית המשחט העליון, השוחטת ניקול, עבר חוק "חגורת הצניעות" בקריאה ראשונה, שניה ושלישית, ואושר על ידי בית המחוקקות של מדינת פאמדום בתוך כשבועיים מאז נרשם המקרה החריג.
כל הגברים במדינה חויבו לנוע בחגורת צניעות לאחר חצות כשהמפתח הושאר בביתם. "משטרת הצניעות" של מדינת פאמדום נכחה בכל מקום וערכה בדיקות אקראיות לגברים שנמצאו מחוץ לביתם לאחר חצות. גברים שנמצאו ללא חגורת צניעות הובאו אל השוחטת ניקול למשפט מהיר. העונש היה אחיד וברור, הגבר נגרר עירום לבמה שבכיכר המרכזית, נקשר בחוזקה בידיו וברגליו למתקן מיוחד המותח את גופו ואשכיו היו מוסרים בעזרת חרב חדה.
כחמישה עשר גברים סורסו בממוצע מדי יום בדרך זו. האשכים החמימים שזה עתה הוסרו היו מובאים בפני השוחטת ניקול שנכחה בכל אירוע שכזה. כל שק אשכים היה נבדק בקפידה. הגב' ניקול הייתה מרימה את שק האשכים לגובה העיניים ובוחנת אותו מקרוב. שק אשכים גדול ויפה היה נשמר ושק אשכים שלא מצא חן בעיניה הושלך לכלבה האהוב בוני.
"האם אתה מודה באשמה?" פנתה השוחטת ניקול אל א' שישב אזוק על ספסל הנאשמים.
"לא, כבוד השוחטת", פרץ בבכי. "מדובר בעלילה של משטרת הצניעות", הוסיף והתייפח.
"וכי למה שמשטרת הצניעות תעליל עלילות שכאלה?" שאלה השוחטת בפנים חתומות.
"אינני יודע, כבודה. את זה צריך לשאול אותם", ענה כשהוא משפשף את עיניו הרטובות.
"אתה מוכן להיבדק במכונת אמת?" שאלה השוחטת ניקול.
"בוודאי, כבודה", ענה בנחרצות.
"האם אתה יודע מה העונש שלך אם תימצא דובר שקר?" שאלה שוב.
"כן, הוד מעלתה. עונש מוות!" אמר בשפתיים רועדות.
"קחו אותו למכונת אמת", הורתה למשמר בית המשחט.
מכונת האמת לא הייתה קיימת. למעשה היה זה קוד ברור למשמר בית המשחט להעביר את הנאשם למרתף עינויים אכזרי ששימש את השוחטת ניקול לביצוע מעשי סאדיזם אכזריים לשם סיפוקה המיני. הדבר נשמע לציבור הרחב באולם כאפשרות הוגנת לנאשם להוכיח את חפותו ועל כך העריצו את השוחטת ניקול מאוד. מעטים האנשים ברחבי המדינה שידעו באמת מה מסתתר מאחורי המילים "מכונת אמת". למען האמת, אף אחד מהגברים שנלקח ל"מכונת האמת" לא נראה יותר, אך זה לא גרם לאף אחד לחשוב שמשהו לא בסדר קורה כאן. ההערצה לשוחטת ניקול, למידותיה וליושרתה היו מעל לכל צל של ספק.
א' הוצא מהאולם בידי שני שומרים של בית המשפט כשהוא אזוק בידיו וברגליו והוכנס למושב האחורי של המכונית. שני השומרים התיישבו משני צדיו כדי למנוע ממנו ניסיון בריחה. "סע למרתף" הורה אחד השומרים לנהג. א', שלא היה בטוח אם שמע נכון את המילה מרתף, הרים גבה בפליאה אך לא פצה פה.
המכונית דהרה כשעתיים ברחבי המדינה ובשלב מסויים סטתה לכביש צדדי מכורכר. המכונית המשיכה בנסיעתה בכביש הפתלתל והשומם עד שהגיעה לטירה גדולה ועתיקה. הוא הספיק לראות מבעד לחלונות הכהים את הטירה ואת השיממון מסביב. הוא רק הספיק לשאול "איפה אנחנו?" ומיד מחסום פה הוכנס לפיו ורצועותיו נקשרו מאחור. הוא עוד ניסה להיאבק אך ידיו ורגליו האזוקות מנעו ממנו כל יכולת להתנגד. עיניו כוסו באמצעות מטפחת שחורה והוא הוצא מהמכונית.
אחד השומרים הודה לנהג וזה נסע לו לדרכו. שני השומרים אחזו כל אחד בזרוע של א', וספק הוליכו אותו ספק גררו אותו אל דלת הטירה. אחד מהם הוציא מפתחות מכיסו ופתח את דלת הטירה. הם החלו לרדת במדרגות כשהם גוררים את א' שניסה כל הזמן להשתחרר מאחיזתם. ככל שירדו יותר ויותר למטה נעשה קריר יותר וריח הטחב חזק יותר. לפתע נעצרו ושוב שקשוק המפתחות נשמע ודלת חורקת נפתחה. כיסוי העיניים של א' הוסר והוא הושלך לתוך כלוב ברזל כבד שעמד לו במרכז החדר.
"ברוכים הבאים למרתף העינויים של השוחטת ניקול", אמר אחד מהם ושניהם פרצו בצחוק כבד ויצאו את החדר בנעילת דלת הברזל הכבדה.
לאולם נכנסה נשיאת בית המשחט העליון, השוחטת ניקול, התיישבה על כסאה ומבלי להניד עפעף לעבר האנשים באולם אמרה "נא לשבת". בעוד הקהל מתיישב, הוציאה השוחטת ניקול את משקפי הראיה מנרתיקה, שהיה מונח על השולחן, והחלה לעיין בתיק המונח לפניה.
"27 באוקטובר שנת 2205 תיק מספר 58748 מדינת פאמדום נגד א'", אמרה, והוסיפה באותה נשימה, "החשד: נתפס משוטט בחצות ללא חגורת צניעות".
בשנת 2200 התקבל חוק במדינת פאמדום לפיו על כל גבר לנוע בחגורת צניעות לאחר חצות. ב-200 השנים הקודמות לא נרשם אפילו מקרה אונס אחד ברחבי המדינה, אך בפברואר 2200 נרשם אירוע אונס חריג ובלחצה של נשיאת בית המשחט העליון, השוחטת ניקול, עבר חוק "חגורת הצניעות" בקריאה ראשונה, שניה ושלישית, ואושר על ידי בית המחוקקות של מדינת פאמדום בתוך כשבועיים מאז נרשם המקרה החריג.
כל הגברים במדינה חויבו לנוע בחגורת צניעות לאחר חצות כשהמפתח הושאר בביתם. "משטרת הצניעות" של מדינת פאמדום נכחה בכל מקום וערכה בדיקות אקראיות לגברים שנמצאו מחוץ לביתם לאחר חצות. גברים שנמצאו ללא חגורת צניעות הובאו אל השוחטת ניקול למשפט מהיר. העונש היה אחיד וברור, הגבר נגרר עירום לבמה שבכיכר המרכזית, נקשר בחוזקה בידיו וברגליו למתקן מיוחד המותח את גופו ואשכיו היו מוסרים בעזרת חרב חדה.
כחמישה עשר גברים סורסו בממוצע מדי יום בדרך זו. האשכים החמימים שזה עתה הוסרו היו מובאים בפני השוחטת ניקול שנכחה בכל אירוע שכזה. כל שק אשכים היה נבדק בקפידה. הגב' ניקול הייתה מרימה את שק האשכים לגובה העיניים ובוחנת אותו מקרוב. שק אשכים גדול ויפה היה נשמר ושק אשכים שלא מצא חן בעיניה הושלך לכלבה האהוב בוני.
"האם אתה מודה באשמה?" פנתה השוחטת ניקול אל א' שישב אזוק על ספסל הנאשמים.
"לא, כבוד השוחטת", פרץ בבכי. "מדובר בעלילה של משטרת הצניעות", הוסיף והתייפח.
"וכי למה שמשטרת הצניעות תעליל עלילות שכאלה?" שאלה השוחטת בפנים חתומות.
"אינני יודע, כבודה. את זה צריך לשאול אותם", ענה כשהוא משפשף את עיניו הרטובות.
"אתה מוכן להיבדק במכונת אמת?" שאלה השוחטת ניקול.
"בוודאי, כבודה", ענה בנחרצות.
"האם אתה יודע מה העונש שלך אם תימצא דובר שקר?" שאלה שוב.
"כן, הוד מעלתה. עונש מוות!" אמר בשפתיים רועדות.
"קחו אותו למכונת אמת", הורתה למשמר בית המשחט.
מכונת האמת לא הייתה קיימת. למעשה היה זה קוד ברור למשמר בית המשחט להעביר את הנאשם למרתף עינויים אכזרי ששימש את השוחטת ניקול לביצוע מעשי סאדיזם אכזריים לשם סיפוקה המיני. הדבר נשמע לציבור הרחב באולם כאפשרות הוגנת לנאשם להוכיח את חפותו ועל כך העריצו את השוחטת ניקול מאוד. מעטים האנשים ברחבי המדינה שידעו באמת מה מסתתר מאחורי המילים "מכונת אמת". למען האמת, אף אחד מהגברים שנלקח ל"מכונת האמת" לא נראה יותר, אך זה לא גרם לאף אחד לחשוב שמשהו לא בסדר קורה כאן. ההערצה לשוחטת ניקול, למידותיה וליושרתה היו מעל לכל צל של ספק.
א' הוצא מהאולם בידי שני שומרים של בית המשפט כשהוא אזוק בידיו וברגליו והוכנס למושב האחורי של המכונית. שני השומרים התיישבו משני צדיו כדי למנוע ממנו ניסיון בריחה. "סע למרתף" הורה אחד השומרים לנהג. א', שלא היה בטוח אם שמע נכון את המילה מרתף, הרים גבה בפליאה אך לא פצה פה.
המכונית דהרה כשעתיים ברחבי המדינה ובשלב מסויים סטתה לכביש צדדי מכורכר. המכונית המשיכה בנסיעתה בכביש הפתלתל והשומם עד שהגיעה לטירה גדולה ועתיקה. הוא הספיק לראות מבעד לחלונות הכהים את הטירה ואת השיממון מסביב. הוא רק הספיק לשאול "איפה אנחנו?" ומיד מחסום פה הוכנס לפיו ורצועותיו נקשרו מאחור. הוא עוד ניסה להיאבק אך ידיו ורגליו האזוקות מנעו ממנו כל יכולת להתנגד. עיניו כוסו באמצעות מטפחת שחורה והוא הוצא מהמכונית.
אחד השומרים הודה לנהג וזה נסע לו לדרכו. שני השומרים אחזו כל אחד בזרוע של א', וספק הוליכו אותו ספק גררו אותו אל דלת הטירה. אחד מהם הוציא מפתחות מכיסו ופתח את דלת הטירה. הם החלו לרדת במדרגות כשהם גוררים את א' שניסה כל הזמן להשתחרר מאחיזתם. ככל שירדו יותר ויותר למטה נעשה קריר יותר וריח הטחב חזק יותר. לפתע נעצרו ושוב שקשוק המפתחות נשמע ודלת חורקת נפתחה. כיסוי העיניים של א' הוסר והוא הושלך לתוך כלוב ברזל כבד שעמד לו במרכז החדר.
"ברוכים הבאים למרתף העינויים של השוחטת ניקול", אמר אחד מהם ושניהם פרצו בצחוק כבד ויצאו את החדר בנעילת דלת הברזל הכבדה.
