הסאדו שלך
מאת oxymoron(שולט)
24 באוקטובר 2008
"תתכונני". היא בהתה בהודעה שנשלחה לנייד שלה, שלווה בצורה לא מובנת. היא החלה להתפשט, מניחה את בגדיה על הספסל.
היא אספה את שערה לאחור, הלכה למגירה שהוא הראה לה מוקדם יותר, פתחה אותה, הושיטה יד לעבר הקולר והעבירה עליו אצבע, מרגישה את המרקם שלו. היא הניחה את הקולר על צווארה ונעלה אותו. היא שוב הושיטה יד למגירה, לוקחת משם את הרצועה. נשימה, הפרפרים החלו בעבודתם עמוק בבטנה והיא החלה צועדת לעבר דלת הכניסה, עוצרת לצידה, מסתובבת כך שגבה מופנה לדלת, יורדת על ברכיה, מניחה את הרצועה לפניה וידיה בעקבותיה. וכך היא מצאה את עצמה מחכה על ארבע והפאניקה כבר גואה בה בזמן שהיא תוהה מה לעזאזל היא עושה, אך היא גם הרגישה ברטיבות שהחלה לחלחל בה.
"תתכונני". הוא הביט על ההודעה שהוא הרגע שלח, עוצר לחשוב. הוא ידע שזה מוקדם מדי, הוא לקח את זה רחוק מדי, מהר מדי. היא עוד לא מוכנה בשביל זה, אפילו לא קרובה.
במקרה הטוב היא תחכה לו כשהיא לבושה רק בשביל להגיד שהיא לא יכלה לעשות את זה, במקרה הרע היא פשוט תלך משם, אך מה שנעשה, נעשה. אין טעם לדוש בכך עכשיו, הוא יגיע לשם ויתמודד עם המצב כמו שהוא יהיה.
היא לא ידעה כמה זמן היא כבר מחכה, אך זה הרגיש לה כמו נצח. ברכיה וידיה כאבו לה, כל רחש מחוץ לדלת הקפיץ אותה, לא יודעת אם זה הוא עושה את דרכו אליה או סתם עובר אורח. היא פחדה ממה שיקרה כאשר הוא יגיע, תוהה מה הוא יעשה בה. היא שקלה פשוט לקום וללכת אך היא לא רצתה לאכזב אותו, יותר מכך היא רצתה אותו. כל כך הרבה זמן וסוף סוף זה קרה, אז אמנם ממש לא כמו שהיא תיארה לעצמה, אך הייתה חייבת להודות שזה בכל זאת גירה אותה, העמידה בפיתוי של שליחת יד לבין רגליה הייתה הוכחה ממשית לכך.
כבר עברו עשרים דקות, הוא הביט בשעונו בזמן שהוא נכנס לחדר המדרגות והחל לעשות את דרכו למעלה. בעיני רוחו הוא ראה אותה מחכה לו ערומה, גופה היפה בוהק כאשר היא רוכנת על ארבע רק בשבילו. הוא כעס על עצמו על כך שהוא נתן למחשבותיו לנדוד לכיוון הזה, הוא כעס על עצמו על כך שהוא הכניס אותו ואותה למצב הזה, הוא היה צריך להתקדם לאט יותר ועכשיו כנראה שהוא הרס הכול. הוא לקח את צעדיו האחרונים לכיוון הדלת, עובר ליד אישה העושה את דרכה לכיוון הנגדי, תוך כדי שהוא מסנן לה ברכת שלום מהורהרת, בלי לשים בכלל לב אם היא עונה לו או לא. הוא המתין שהאישה תתרחק וכאשר הוא היה בטוח שהוא לבד הוא שלף מפתח, הכניס אותו לתוך המנעול, סובב ופתח את הדלת.
שוב רעש מחדר המדרגות, שוב לבה קפץ מפחד והתרגשות, אך הרעש שוב החל להיחלש ולהתרחק. היא הרגישה הקלה אך גם אכזבה באותו זמן. לפתע הרעש המוכר של מפתח הנכנס למנעול נשמע - היא כמעט זעקה. המחשבה הראשונה שפתאום עברה עליה היא מה אם בדיוק יעבור מישהו ויראה אותה כך ערומה. היא שמעה את הדלת נפתחת ולא העיזה להסתכל לאחור. צעדים, רעש של דלת נסגרת ושקט.
כל גופה פעם, היא הרגישה כל כך גאה בעצמה על שעשתה את כל מה שרצה, חיכתה לו למרות כל הפחדים. כל מה שרצתה עכשיו זה להרגיש את המגע המלטף שלו, את הכרתו על ההשקעה והאומץ שלה. אך הוא פשוט חלף על פניה, מתעלם ממנה לגמרי וצעד לכיוון הסלון. היא הרגישה נבגדת ומושפלת, היא הביטה בו כאשר הוא התיישב על כיסא מול המחשב ועבר לעיסוקיו כאילו שאינה קיימת.
הוא ישב על הכיסא, בודק את הדואר שלו ונאבק לא להסיט את מבטו שמאלה. הוא לא יכול לתאר את ההקלה שעברה בו כאשר פתח את הדלת וראה את גופה המושלם מחכה לו בצורה מושלמת וכנועה. למעשה כבר אז היה צריך לגייס את כל כוח רצונו בשביל לא לגשת אליה ישר ושם ולקחת אותה כמו שהיא. הוא ידע שזה בדיוק מה שהיא רצתה, הוא גם ידע שהיא מרגישה עכשיו יותר מושפלת מאשר כל אקט אחר שהוא היה יכול לבחור לעשות בה. זה היה סיכון, אבל הוא כבר החל להרגיש בטוח יותר במצב, היא תקבל את מה שהיא רוצה - בבוא העת, כשהוא יחליט. וכך כאשר הוא כבר היה רגוע יותר, הוא נזכר בהשתלשלות האירועים.
יממה אחת לפני הם נפגשו שוב. עבר חודש מאז שהם דיברו, הם עבדו ביחד במשך שנתיים, שניהם חושקים זה בזו ללא ידיעה שזה הדדי, שניהם מסיבותיהם לא מעיזים לעשות מהלך, מגששים בצורה לא החלטית וצועדים בחזרה לאחור. שניהם היו מאוכזבים כאשר הוא הודיע שהוא הולך לעזוב לטובת עבודה חדשה. חודש עבר בלי שנפגשו עד שהוא הוזמן על ידי הבוס הישן שלו וידידו ליום כיף לעובדים. הם שמחו להתראות שוב, צוחקים וסוגרים פערים ובערב, כמו תמיד, הוא הציע לה ללכת איתו חזרה ברגל מכיוון שהם גרים באותו אזור. ההליכה ארוכה יחסית אך שניהם תמיד נהנו מהחברה. וכמו תמיד הם צחקו ונהנו עד שהם הגיעו לביתו וכאשר היא החלה להגיד להתראות, הוא קטע אותה ושאל אם היא רוצה לעלות אליו. היא שתקה לרגע, מופתעת, ואמרה "בטח" בחיוך. הם עלו אליו לדירה והוא פתח בקבוק יין, מוזג לשניהם. הם החלו לדבר על נושאים עמוקים ואישיים יותר עד שלא נותר יותר מה להגיד. הם הביטו זה בזו, שותקים. הוא הושיט יד לראשה, מעביר את ידו בין שערה החלק, מקרב בעדינות את ראשה אליו, מנשק את שפתיה הרכות.
לאחר שהם התעלסו הם שכבו ערומים על המיטה, הם החלו לדבר על הפנטזיות שלהם והוא התאכזב מעט כאשר כל מה שהיא אמרה זה שהיא הייתה רוצה לעשות את זה בחיק הטבע, במקום ללא יד אדם. הוא שקל אם לספר לה על תשוקותיו או לא, תוהה כיצד היא תגיב, אך הוא כבר עבר את השלב הזה, הוא רצה אותה אך הוא גם לא היה מוכן יותר להתפשר על שאר רצונותיו. "אני אוהב להיות בשליטה" הוא אמר. "אתה אוהב להוביל את העניינים?" היא שאלה. "כן, אבל יותר מכך, אני אוהב סאדו", הוא שם לב לזיק בעיניה הירוקות. הוא גם שם לב לכך שהיא בלעה רוק, לא סימן טוב הוא חשב לעצמו. "תספר לי על זה עוד", היא ביקשה. וכך הוא סיפר שתמיד זה היה קיים בו, אך רק בשנה האחרונה הוא אזר את האומץ ללכת באמת בכיוון הזה, על כך שהוא נרשם לאתרים שעוסקים בשליטה ונפגש והתנסה ועל כך שככל שעובר הזמן התיאבון שלו לכך רק גובר.
היא נראתה לו מהורהרת כאשר הוא סיים לספר על השינוי שהוא עבר, היא לא עבדה למחרת והוא הציע לה להישאר לישון אצלו, היא הסכימה והם התכרבלו ביחד במיטה, אך הוא לא נרדם רוב הלילה, הוא התחרט על כך שהוא סיפר לה, אך היא גם האדם הראשון מחוץ לעולם השליטה שהוא דיבר איתה על כך והיא בכל זאת לא ברחה בצעקות, אז זה לא יכול להיות כל כך גרוע. הוא גם החל לשחק במחשבות על הפיכתה לשפחתו, אך זה כבר היה בגדר פנטזיה.
הוא קם בבוקר לעבודה, מביט בה ישנה. הוא הכין לה כוס תה והעיר אותה בעדינות. היא לקחה בחיוך את הכוס ולגמה. "אני רוצה לנסות את זה, את הסאדו שלך", היא אמרה והביטה בו.
הוא היה מאושר. הוא החל להסביר לה, נתן לה מילת בטחון, הראה לה איפה כל דבר ואמר לה מה הוא מצפה ממנה. הוא הרגיש שהוא מתקדם מהר מדי אך הוא לא יכול לעצור בעצמו, זה מה שהוא רצה כל כך הרבה זמן ופתאום זה באמת מתגשם. הוא יצא מהבית בהרגשת אופוריה, היא הראתה רצון אמתי ללמוד, להתמסר.
במהלך היום הפחד שהוא באמת הגזים החל לקנן בו. הוא ידע שהוא היה צריך להתחיל לאט יותר, בהדרגה. ובסוף היום כאשר הוא עמד לשלוח לה את ההודעה, הוא כבר היה מיואש וזועם על עצמו.
אך כעת זה היה מאחוריו, הוא ישב על כיסאו, כבר הרבה יותר בטוח בעצמו והביט בה בחיוך, ראשה מושפל לרצפה. הוא היה גאה בה.
היא הרגישה את הדמעות מתחילות לחנוק את גרונה, לא כך היא דמיינה את זה, כל מה שהיא רצתה זה את מגעו והוא התעלם ממנה כאילו שהיא אוויר. היא החלה לחשוב על לקום ולגשת אליו, לצעוק, לתת לדמעות לזרום, כאשר היא שמעה אותו מתרומם. הוא החל לצעוד לכיוונה. היא לא העיזה להביט לכיוונו. היא ראתה את נעליו נעצרות ליד ראשה. הרגישה את ידו מלטפת את סנטרה בעדינות, מעלות את ראשה עד שמבטה קלט את מבטו, לא מסוגלת להסיר את עיניה ממנו. "את היית כלבה טובה, עשית כל מה שביקשתי", הוא אמר בזמן שהוא העביר יד עדינה על לחייה. ודמעה אחת זלגה במורד הלחי. הוא ניגב את הדמעה, לקח את הרצועה וחיבר אותה לקולר שלצווארה. הוא החל להוביל אותה לכיוון הסלון, היא כבר לא פחדה, היא רק רצתה להתמסר אליו, שיעשה בה כרצונו, הכוס שלה נוטף בציפייה.
הוא הוביל אותה לשולחן. "קומי, כלבה", והיא קמה על רגליה, מרגישה את ברכיה מתפוקקות אחרי המאמץ הארוך. הוא כופף אותה על השולחן. "פסקי רגליים, כלבה", והיא פיסקה.
הוא הלך לרגע וחזר לאחר מספר שניות, היא הרגישה אותו קושר את קרסוליה לרגלי השולחן. "אני רוצה אותך בתוכי כבר!" היא אמרה. הוא הגיב במכה חזקה על ישבנה, "שקט כלבה! את תדברי כשאני ארשה לך לדבר!". היא לא הייתה רגילה לכאב כזה, אך זה גם גירה אותה באותו הזמן והיא שתקה.
שוב היא שמעה התרחשויות מאחוריה, תוהה מה הוא מתכנן עכשיו. היא הבינה כאשר הוא העביר אצבע מצופה בנוזל קר על פי הטבעת שלה. היא ניסתה להחניק אנחה כאשר הוא החדיר את האצבע בבת אחת לתוכה. הוא החל לזיין אותה עם אצבעו והיא ניסתה להזיז את אגנה לפי הקצב שלו. כמו שהוא החדיר את האצבע בפתאומיות, כך הוא הוציא אותה. לא נשאר לה הרבה זמן לתהות מה הוא יעשה הלאה, כאשר היא הרגישה אותו מצמיד פלאג אליה. הוא החל להחדיר אותו בהדרגתיות אך בנחישות אליה. כאשר הפלאג היה במקומו היא כבר לא הצליחה להחניק את צעקתה.
בזמן שהיא עוד ניסתה להסתגל לעצם הזר שחדר אליה והרחיב אותה, היא הרגישה את ידו מלטפת את ראשה, עוברת על גבה לאורך עמוד השדרה, מגיעה לישבן. ליטוף עדין כקונטרה לכאב החדש שאפף אותה ואז מכה. צריבה. היא רצתה שוב את מגע ידו העדין אך התענגה על הכאב, כאשר הוא ממשיך ומאדים את ישבנה וכאשר הוא לבסוף הפסיק היא התאפקה לא לבקש ממנו להמשיך.
רגע של שקט, היא הרגישה אותו מתקרב אליה, נעמד מאחוריה, מרגישה את חום גופו. הוא הכניס את הזין שלו אליה בבת אחת, סוחט ממנה אנחה של עונג. הוא החל לזיין אותה מהר, מושך את שערה ביד אחת, מקרב את ראשה אליו ומחדיר שתי אצבעות לפיה עם ידו השנייה. "תמצצי, זונה", והיא מצצה את אצבעותיו בציות. היא החלה להרגיש את זה מתקרב, אך היא בדיוק כשהיא חשבה על איך היא תבקש ממנו רשות לגמור, הוא לחש לה באוזן "תגמרי, זונה שלי, תגמרי". היא לא הייתה צריכה יותר מכך, היא הרגישה כיצד היא מתכווצת סביב הזין שלו, את התחת שלה פועם, את האצבעות שלו בפיה, כולה חדורה בשבילו והתפוצצה בסדרת אנחות, דמעות זולגות מעיניה ללא שליטה, ידיה מתנופפות לצדדים, אגנה עולה ויורד, עד שהיא נרגעה לאט, לאט, נמצאת בעולם משלה.
הוא יצא מתוכה, הוציא את אצבעותיו מפיה, הסיר את הפלאג מישבנה, הסיר את הקולר ושיחרר את רגליה. היא נשארה שוכבת מכופפת על השולחן, גופה עולה ויורד עם נשימתה, שערה מכסה את פניה.
הוא ניגש אליה, מסיט את שערה מפניה, מלטף אותה, מנגב את דמעותיה. הוא עזר לה לקום, מוביל אותה למקלחת ושם הוא רחץ אותה, עובר על כל סנטימטר בגופה והיא כמו בובה על חוטים, מתענגת מהטיפול. הוא לקח מגבת ועבר איתה על גופה. כאשר היא הייתה יבשה הוא הוביל אותה בחזרה לסלון, היא ניגשה לבגדיה שהיא הסירה במה שנראה לה כמו תקופת חיים שונה. "מה בדיוק נראה לך שאת עושה, כלבה?" היא עצרה. "מתלבשת", היא חצי אמרה, חצי שאלה בהיסוס. "אני אמרתי שמותר לך להיות לבושה בפני?", "לא.... לא אדוני", היא ענתה.
הוא חייך, הוביל אותה אל שולחן המחשב ואמר לה לרדת על ברכיה מתחת לשולחן. הוא התיישב, הוציא את הזין שלו ממכנסיו והחל לעבוד. ללא היסוס היא קירבה את פניה אל הזין שלו, אך עצרה לרגע ושאלה "אתה לא חששת בשום שלב שאולי אני לא אעמוד בזה? שאולי זה יהיה יותר מדי בשבילי ואני אברח?", הוא אחז באחורי ראשה וכיוון אותה אל מפשעתו, ובזמן שהיא החלה למצוץ הוא ענה, "לא דאגתי אפילו לרגע".
היא אספה את שערה לאחור, הלכה למגירה שהוא הראה לה מוקדם יותר, פתחה אותה, הושיטה יד לעבר הקולר והעבירה עליו אצבע, מרגישה את המרקם שלו. היא הניחה את הקולר על צווארה ונעלה אותו. היא שוב הושיטה יד למגירה, לוקחת משם את הרצועה. נשימה, הפרפרים החלו בעבודתם עמוק בבטנה והיא החלה צועדת לעבר דלת הכניסה, עוצרת לצידה, מסתובבת כך שגבה מופנה לדלת, יורדת על ברכיה, מניחה את הרצועה לפניה וידיה בעקבותיה. וכך היא מצאה את עצמה מחכה על ארבע והפאניקה כבר גואה בה בזמן שהיא תוהה מה לעזאזל היא עושה, אך היא גם הרגישה ברטיבות שהחלה לחלחל בה.
"תתכונני". הוא הביט על ההודעה שהוא הרגע שלח, עוצר לחשוב. הוא ידע שזה מוקדם מדי, הוא לקח את זה רחוק מדי, מהר מדי. היא עוד לא מוכנה בשביל זה, אפילו לא קרובה.
במקרה הטוב היא תחכה לו כשהיא לבושה רק בשביל להגיד שהיא לא יכלה לעשות את זה, במקרה הרע היא פשוט תלך משם, אך מה שנעשה, נעשה. אין טעם לדוש בכך עכשיו, הוא יגיע לשם ויתמודד עם המצב כמו שהוא יהיה.
היא לא ידעה כמה זמן היא כבר מחכה, אך זה הרגיש לה כמו נצח. ברכיה וידיה כאבו לה, כל רחש מחוץ לדלת הקפיץ אותה, לא יודעת אם זה הוא עושה את דרכו אליה או סתם עובר אורח. היא פחדה ממה שיקרה כאשר הוא יגיע, תוהה מה הוא יעשה בה. היא שקלה פשוט לקום וללכת אך היא לא רצתה לאכזב אותו, יותר מכך היא רצתה אותו. כל כך הרבה זמן וסוף סוף זה קרה, אז אמנם ממש לא כמו שהיא תיארה לעצמה, אך הייתה חייבת להודות שזה בכל זאת גירה אותה, העמידה בפיתוי של שליחת יד לבין רגליה הייתה הוכחה ממשית לכך.
כבר עברו עשרים דקות, הוא הביט בשעונו בזמן שהוא נכנס לחדר המדרגות והחל לעשות את דרכו למעלה. בעיני רוחו הוא ראה אותה מחכה לו ערומה, גופה היפה בוהק כאשר היא רוכנת על ארבע רק בשבילו. הוא כעס על עצמו על כך שהוא נתן למחשבותיו לנדוד לכיוון הזה, הוא כעס על עצמו על כך שהוא הכניס אותו ואותה למצב הזה, הוא היה צריך להתקדם לאט יותר ועכשיו כנראה שהוא הרס הכול. הוא לקח את צעדיו האחרונים לכיוון הדלת, עובר ליד אישה העושה את דרכה לכיוון הנגדי, תוך כדי שהוא מסנן לה ברכת שלום מהורהרת, בלי לשים בכלל לב אם היא עונה לו או לא. הוא המתין שהאישה תתרחק וכאשר הוא היה בטוח שהוא לבד הוא שלף מפתח, הכניס אותו לתוך המנעול, סובב ופתח את הדלת.
שוב רעש מחדר המדרגות, שוב לבה קפץ מפחד והתרגשות, אך הרעש שוב החל להיחלש ולהתרחק. היא הרגישה הקלה אך גם אכזבה באותו זמן. לפתע הרעש המוכר של מפתח הנכנס למנעול נשמע - היא כמעט זעקה. המחשבה הראשונה שפתאום עברה עליה היא מה אם בדיוק יעבור מישהו ויראה אותה כך ערומה. היא שמעה את הדלת נפתחת ולא העיזה להסתכל לאחור. צעדים, רעש של דלת נסגרת ושקט.
כל גופה פעם, היא הרגישה כל כך גאה בעצמה על שעשתה את כל מה שרצה, חיכתה לו למרות כל הפחדים. כל מה שרצתה עכשיו זה להרגיש את המגע המלטף שלו, את הכרתו על ההשקעה והאומץ שלה. אך הוא פשוט חלף על פניה, מתעלם ממנה לגמרי וצעד לכיוון הסלון. היא הרגישה נבגדת ומושפלת, היא הביטה בו כאשר הוא התיישב על כיסא מול המחשב ועבר לעיסוקיו כאילו שאינה קיימת.
הוא ישב על הכיסא, בודק את הדואר שלו ונאבק לא להסיט את מבטו שמאלה. הוא לא יכול לתאר את ההקלה שעברה בו כאשר פתח את הדלת וראה את גופה המושלם מחכה לו בצורה מושלמת וכנועה. למעשה כבר אז היה צריך לגייס את כל כוח רצונו בשביל לא לגשת אליה ישר ושם ולקחת אותה כמו שהיא. הוא ידע שזה בדיוק מה שהיא רצתה, הוא גם ידע שהיא מרגישה עכשיו יותר מושפלת מאשר כל אקט אחר שהוא היה יכול לבחור לעשות בה. זה היה סיכון, אבל הוא כבר החל להרגיש בטוח יותר במצב, היא תקבל את מה שהיא רוצה - בבוא העת, כשהוא יחליט. וכך כאשר הוא כבר היה רגוע יותר, הוא נזכר בהשתלשלות האירועים.
יממה אחת לפני הם נפגשו שוב. עבר חודש מאז שהם דיברו, הם עבדו ביחד במשך שנתיים, שניהם חושקים זה בזו ללא ידיעה שזה הדדי, שניהם מסיבותיהם לא מעיזים לעשות מהלך, מגששים בצורה לא החלטית וצועדים בחזרה לאחור. שניהם היו מאוכזבים כאשר הוא הודיע שהוא הולך לעזוב לטובת עבודה חדשה. חודש עבר בלי שנפגשו עד שהוא הוזמן על ידי הבוס הישן שלו וידידו ליום כיף לעובדים. הם שמחו להתראות שוב, צוחקים וסוגרים פערים ובערב, כמו תמיד, הוא הציע לה ללכת איתו חזרה ברגל מכיוון שהם גרים באותו אזור. ההליכה ארוכה יחסית אך שניהם תמיד נהנו מהחברה. וכמו תמיד הם צחקו ונהנו עד שהם הגיעו לביתו וכאשר היא החלה להגיד להתראות, הוא קטע אותה ושאל אם היא רוצה לעלות אליו. היא שתקה לרגע, מופתעת, ואמרה "בטח" בחיוך. הם עלו אליו לדירה והוא פתח בקבוק יין, מוזג לשניהם. הם החלו לדבר על נושאים עמוקים ואישיים יותר עד שלא נותר יותר מה להגיד. הם הביטו זה בזו, שותקים. הוא הושיט יד לראשה, מעביר את ידו בין שערה החלק, מקרב בעדינות את ראשה אליו, מנשק את שפתיה הרכות.
לאחר שהם התעלסו הם שכבו ערומים על המיטה, הם החלו לדבר על הפנטזיות שלהם והוא התאכזב מעט כאשר כל מה שהיא אמרה זה שהיא הייתה רוצה לעשות את זה בחיק הטבע, במקום ללא יד אדם. הוא שקל אם לספר לה על תשוקותיו או לא, תוהה כיצד היא תגיב, אך הוא כבר עבר את השלב הזה, הוא רצה אותה אך הוא גם לא היה מוכן יותר להתפשר על שאר רצונותיו. "אני אוהב להיות בשליטה" הוא אמר. "אתה אוהב להוביל את העניינים?" היא שאלה. "כן, אבל יותר מכך, אני אוהב סאדו", הוא שם לב לזיק בעיניה הירוקות. הוא גם שם לב לכך שהיא בלעה רוק, לא סימן טוב הוא חשב לעצמו. "תספר לי על זה עוד", היא ביקשה. וכך הוא סיפר שתמיד זה היה קיים בו, אך רק בשנה האחרונה הוא אזר את האומץ ללכת באמת בכיוון הזה, על כך שהוא נרשם לאתרים שעוסקים בשליטה ונפגש והתנסה ועל כך שככל שעובר הזמן התיאבון שלו לכך רק גובר.
היא נראתה לו מהורהרת כאשר הוא סיים לספר על השינוי שהוא עבר, היא לא עבדה למחרת והוא הציע לה להישאר לישון אצלו, היא הסכימה והם התכרבלו ביחד במיטה, אך הוא לא נרדם רוב הלילה, הוא התחרט על כך שהוא סיפר לה, אך היא גם האדם הראשון מחוץ לעולם השליטה שהוא דיבר איתה על כך והיא בכל זאת לא ברחה בצעקות, אז זה לא יכול להיות כל כך גרוע. הוא גם החל לשחק במחשבות על הפיכתה לשפחתו, אך זה כבר היה בגדר פנטזיה.
הוא קם בבוקר לעבודה, מביט בה ישנה. הוא הכין לה כוס תה והעיר אותה בעדינות. היא לקחה בחיוך את הכוס ולגמה. "אני רוצה לנסות את זה, את הסאדו שלך", היא אמרה והביטה בו.
הוא היה מאושר. הוא החל להסביר לה, נתן לה מילת בטחון, הראה לה איפה כל דבר ואמר לה מה הוא מצפה ממנה. הוא הרגיש שהוא מתקדם מהר מדי אך הוא לא יכול לעצור בעצמו, זה מה שהוא רצה כל כך הרבה זמן ופתאום זה באמת מתגשם. הוא יצא מהבית בהרגשת אופוריה, היא הראתה רצון אמתי ללמוד, להתמסר.
במהלך היום הפחד שהוא באמת הגזים החל לקנן בו. הוא ידע שהוא היה צריך להתחיל לאט יותר, בהדרגה. ובסוף היום כאשר הוא עמד לשלוח לה את ההודעה, הוא כבר היה מיואש וזועם על עצמו.
אך כעת זה היה מאחוריו, הוא ישב על כיסאו, כבר הרבה יותר בטוח בעצמו והביט בה בחיוך, ראשה מושפל לרצפה. הוא היה גאה בה.
היא הרגישה את הדמעות מתחילות לחנוק את גרונה, לא כך היא דמיינה את זה, כל מה שהיא רצתה זה את מגעו והוא התעלם ממנה כאילו שהיא אוויר. היא החלה לחשוב על לקום ולגשת אליו, לצעוק, לתת לדמעות לזרום, כאשר היא שמעה אותו מתרומם. הוא החל לצעוד לכיוונה. היא לא העיזה להביט לכיוונו. היא ראתה את נעליו נעצרות ליד ראשה. הרגישה את ידו מלטפת את סנטרה בעדינות, מעלות את ראשה עד שמבטה קלט את מבטו, לא מסוגלת להסיר את עיניה ממנו. "את היית כלבה טובה, עשית כל מה שביקשתי", הוא אמר בזמן שהוא העביר יד עדינה על לחייה. ודמעה אחת זלגה במורד הלחי. הוא ניגב את הדמעה, לקח את הרצועה וחיבר אותה לקולר שלצווארה. הוא החל להוביל אותה לכיוון הסלון, היא כבר לא פחדה, היא רק רצתה להתמסר אליו, שיעשה בה כרצונו, הכוס שלה נוטף בציפייה.
הוא הוביל אותה לשולחן. "קומי, כלבה", והיא קמה על רגליה, מרגישה את ברכיה מתפוקקות אחרי המאמץ הארוך. הוא כופף אותה על השולחן. "פסקי רגליים, כלבה", והיא פיסקה.
הוא הלך לרגע וחזר לאחר מספר שניות, היא הרגישה אותו קושר את קרסוליה לרגלי השולחן. "אני רוצה אותך בתוכי כבר!" היא אמרה. הוא הגיב במכה חזקה על ישבנה, "שקט כלבה! את תדברי כשאני ארשה לך לדבר!". היא לא הייתה רגילה לכאב כזה, אך זה גם גירה אותה באותו הזמן והיא שתקה.
שוב היא שמעה התרחשויות מאחוריה, תוהה מה הוא מתכנן עכשיו. היא הבינה כאשר הוא העביר אצבע מצופה בנוזל קר על פי הטבעת שלה. היא ניסתה להחניק אנחה כאשר הוא החדיר את האצבע בבת אחת לתוכה. הוא החל לזיין אותה עם אצבעו והיא ניסתה להזיז את אגנה לפי הקצב שלו. כמו שהוא החדיר את האצבע בפתאומיות, כך הוא הוציא אותה. לא נשאר לה הרבה זמן לתהות מה הוא יעשה הלאה, כאשר היא הרגישה אותו מצמיד פלאג אליה. הוא החל להחדיר אותו בהדרגתיות אך בנחישות אליה. כאשר הפלאג היה במקומו היא כבר לא הצליחה להחניק את צעקתה.
בזמן שהיא עוד ניסתה להסתגל לעצם הזר שחדר אליה והרחיב אותה, היא הרגישה את ידו מלטפת את ראשה, עוברת על גבה לאורך עמוד השדרה, מגיעה לישבן. ליטוף עדין כקונטרה לכאב החדש שאפף אותה ואז מכה. צריבה. היא רצתה שוב את מגע ידו העדין אך התענגה על הכאב, כאשר הוא ממשיך ומאדים את ישבנה וכאשר הוא לבסוף הפסיק היא התאפקה לא לבקש ממנו להמשיך.
רגע של שקט, היא הרגישה אותו מתקרב אליה, נעמד מאחוריה, מרגישה את חום גופו. הוא הכניס את הזין שלו אליה בבת אחת, סוחט ממנה אנחה של עונג. הוא החל לזיין אותה מהר, מושך את שערה ביד אחת, מקרב את ראשה אליו ומחדיר שתי אצבעות לפיה עם ידו השנייה. "תמצצי, זונה", והיא מצצה את אצבעותיו בציות. היא החלה להרגיש את זה מתקרב, אך היא בדיוק כשהיא חשבה על איך היא תבקש ממנו רשות לגמור, הוא לחש לה באוזן "תגמרי, זונה שלי, תגמרי". היא לא הייתה צריכה יותר מכך, היא הרגישה כיצד היא מתכווצת סביב הזין שלו, את התחת שלה פועם, את האצבעות שלו בפיה, כולה חדורה בשבילו והתפוצצה בסדרת אנחות, דמעות זולגות מעיניה ללא שליטה, ידיה מתנופפות לצדדים, אגנה עולה ויורד, עד שהיא נרגעה לאט, לאט, נמצאת בעולם משלה.
הוא יצא מתוכה, הוציא את אצבעותיו מפיה, הסיר את הפלאג מישבנה, הסיר את הקולר ושיחרר את רגליה. היא נשארה שוכבת מכופפת על השולחן, גופה עולה ויורד עם נשימתה, שערה מכסה את פניה.
הוא ניגש אליה, מסיט את שערה מפניה, מלטף אותה, מנגב את דמעותיה. הוא עזר לה לקום, מוביל אותה למקלחת ושם הוא רחץ אותה, עובר על כל סנטימטר בגופה והיא כמו בובה על חוטים, מתענגת מהטיפול. הוא לקח מגבת ועבר איתה על גופה. כאשר היא הייתה יבשה הוא הוביל אותה בחזרה לסלון, היא ניגשה לבגדיה שהיא הסירה במה שנראה לה כמו תקופת חיים שונה. "מה בדיוק נראה לך שאת עושה, כלבה?" היא עצרה. "מתלבשת", היא חצי אמרה, חצי שאלה בהיסוס. "אני אמרתי שמותר לך להיות לבושה בפני?", "לא.... לא אדוני", היא ענתה.
הוא חייך, הוביל אותה אל שולחן המחשב ואמר לה לרדת על ברכיה מתחת לשולחן. הוא התיישב, הוציא את הזין שלו ממכנסיו והחל לעבוד. ללא היסוס היא קירבה את פניה אל הזין שלו, אך עצרה לרגע ושאלה "אתה לא חששת בשום שלב שאולי אני לא אעמוד בזה? שאולי זה יהיה יותר מדי בשבילי ואני אברח?", הוא אחז באחורי ראשה וכיוון אותה אל מפשעתו, ובזמן שהיא החלה למצוץ הוא ענה, "לא דאגתי אפילו לרגע".
