היא בשלה, עקשנית כתמיד, שמה לעצמה מטרה לשרוד את המתקפה הזו, ללא שום שמץ של הבעת חולשה.

"מה עכשיו?" אמרה בקול הכי יציב שהצליחה לגייס והביטה בו בהתרסה. "תעלי על המיטה ותעמדי על ארבע, ראש למטה, תחת למעלה וידיים לצד הקרסוליים", הוא אמר ויצא מחדר השינה.
בשלב זה כבר לא היה לו ספק שהיא תבצע את מה שפקד עליה, חשב לעצמו כאשר צעד חזרה לחדר השינה, חמוש בחבלים.

היא לא ידעה כמה זמן היא כבר מחכה, אך זה הרגיש לה כמו נצח. ברכיה וידיה כאבו לה, כל רחש מחוץ לדלת הקפיץ אותה, לא יודעת אם זה הוא עושה את דרכו אליה או סתם עובר אורח. היא פחדה ממה שיקרה כאשר הוא יגיע, תוהה מה הוא יעשה בה. היא שקלה פשוט לקום וללכת אך היא לא רצתה לאכזב אותו, ויותר מכך, היא רצתה אותו.