סמוז אופרייטר, ב': שיחות באזיקים
מאת Grey / Green
26 בינואר 2011
השותפה שלי העירה אותי.
היא חזרה מאיטליה יומיים לפני הזמן בגלל סידורי אבטחה חדשים שעלו לאל על מיליון וחצי שקל. היא עמדה שם חצי שעה והסתכלה עלי: דמעות על הפנים שלי והזין שלי עדיין עומד. כשהתעוררתי היא ישבה לידי עם מבט כזה שכיווץ כל מה שנשאר מהזקפה שלי בבת אחת.
"מה אתה עושה", היא אמרה. בלעתי את הרוק והסתכלתי על המגפיים שלה. לא יכולתי להסתכל עליה. לא יכולתי להגיד כלום.
"ואם לא הייתי חוזרת מוקדם?"
"לא יודע".
היא שתקה ואז אמרה, "לא ידעתי שזה מה שאתה אוהב", בזלזול אינסופי. היו לי המון פנטזיות, איך היא תופסת אותי באמצע מרתון פורנו ומענישה אותי על זה. כמו כל הפנטזיות שלי, במציאות זה לא היה טוב. רציתי לנגב את הדמעות מהפנים ואז הבנתי שאני קשור.
"אתה עושה שטויות ואתה מסכן את עצמך", היא לחשה וניגבה לי את הדמעות בעצמה.
"אני יודע", אמרתי. לחרדתי, השילוב בין האזיקים למגפיים שלה התחיל להעיר מחדש את הזין שלי. ניסיתי להסתכל למקום אחר.
"אתה חשוב לי", היא אמרה, "אני לא רוצה שתעשה דברים שיפגעו בך". ואני חושב שאז היא שמה לב לזקפה שלי, כי היא פשוט קמה והלכה.
לפי האור בין התריסים היה בטח חמש בבוקר. ראיתי אותה מבעד לדלת הפתוחה, מסתובבת בבית, לוקחת קערות מהסלון לכיור, פורקת את המזוודה. בשבע בערך היא באה לחדר שלי בטישירט ונעלי בית וכוס מים. היא תמכה קצת בראש שלי ונתנה לי לשתות חצי כוס. פחדתי לבקש, אבל היא ידעה מה אני רוצה.
"הייתי רוצה להתיר אותך", היא אמרה, "בתנאי שתבטיח לי לא להיפגש עם מישהי כזאת יותר". היא שתקה. חשבתי על הציצים של המענה החדשה שלי ועל הדרך שבה היא טרקה את הדלת ופתחה את הכפתור במכנסיים שלי. הסתכלתי על הרגליים של השותפה שלי והנהנתי לאט, לא בטוח בעצמי מה ההנהון הזה אומר.
"אבל היא לא השאירה מפתחות", היא אמרה. היא קמה לאט והלכה לחדר שלה ומבעד למסדרון ראיתי את קצה הגב שלה כשהיא הורידה את החולצה וסגרה את הדלת.
נרדמתי לאט, חושב עליה ומת לצאת מהאזיקים, לתפוס מונית, לנסוע אליה - לא לשים בגדים בדרך. התעוררתי מיובש ומת להשתין. משהו רטט ורעד מאחורי וחשבתי אם עוד פעם החלון יצא מהמקום והוא רוטט במסגרת שלו. אבל זה היה הטלפון שלי, ולקח לי קצת זמן להבין שהיא שמה אותו ליד היד שלי, שאני יכול להגיע אליו, ושאני יכול אפילו לראות מה כתוב על המסך - אם אני מושך את היד ומותח את הצוואר. השיחה הפסיקה; היא הייתה ממספר לא מזוהה. אבל היתה שם הודעה ממנה.
כבר הבנת שאתה יכול לפתוח את האזיקים?
מיששתי את האזיקים והתחלתי להסמיק. היתה בהם את הידית הזאת של אזיקים של חנויות מין, שטרונגול ביטחון כזה. שלחתי לה, מתבייש,
אפילו לא ניסיתי
חיכיתי עם הטלפון ביד, הלחי על הכרית, בוהה באור של הטלפון על המזרון. מישהו צעק ברחוב. דמיינתי את השותפה שלי נוחרת, את השכנה מלמעלה מסתובבת בבית, פותחת את המקרר, חוזרת למיטה.
הטלפון צפצף:
חכה לי ככה
ואז חייכתי בפעם הראשונה היום ונרדמתי עוד פעם.
היא חזרה מאיטליה יומיים לפני הזמן בגלל סידורי אבטחה חדשים שעלו לאל על מיליון וחצי שקל. היא עמדה שם חצי שעה והסתכלה עלי: דמעות על הפנים שלי והזין שלי עדיין עומד. כשהתעוררתי היא ישבה לידי עם מבט כזה שכיווץ כל מה שנשאר מהזקפה שלי בבת אחת.
"מה אתה עושה", היא אמרה. בלעתי את הרוק והסתכלתי על המגפיים שלה. לא יכולתי להסתכל עליה. לא יכולתי להגיד כלום.
"ואם לא הייתי חוזרת מוקדם?"
"לא יודע".
היא שתקה ואז אמרה, "לא ידעתי שזה מה שאתה אוהב", בזלזול אינסופי. היו לי המון פנטזיות, איך היא תופסת אותי באמצע מרתון פורנו ומענישה אותי על זה. כמו כל הפנטזיות שלי, במציאות זה לא היה טוב. רציתי לנגב את הדמעות מהפנים ואז הבנתי שאני קשור.
"אתה עושה שטויות ואתה מסכן את עצמך", היא לחשה וניגבה לי את הדמעות בעצמה.
"אני יודע", אמרתי. לחרדתי, השילוב בין האזיקים למגפיים שלה התחיל להעיר מחדש את הזין שלי. ניסיתי להסתכל למקום אחר.
"אתה חשוב לי", היא אמרה, "אני לא רוצה שתעשה דברים שיפגעו בך". ואני חושב שאז היא שמה לב לזקפה שלי, כי היא פשוט קמה והלכה.
לפי האור בין התריסים היה בטח חמש בבוקר. ראיתי אותה מבעד לדלת הפתוחה, מסתובבת בבית, לוקחת קערות מהסלון לכיור, פורקת את המזוודה. בשבע בערך היא באה לחדר שלי בטישירט ונעלי בית וכוס מים. היא תמכה קצת בראש שלי ונתנה לי לשתות חצי כוס. פחדתי לבקש, אבל היא ידעה מה אני רוצה.
"הייתי רוצה להתיר אותך", היא אמרה, "בתנאי שתבטיח לי לא להיפגש עם מישהי כזאת יותר". היא שתקה. חשבתי על הציצים של המענה החדשה שלי ועל הדרך שבה היא טרקה את הדלת ופתחה את הכפתור במכנסיים שלי. הסתכלתי על הרגליים של השותפה שלי והנהנתי לאט, לא בטוח בעצמי מה ההנהון הזה אומר.
"אבל היא לא השאירה מפתחות", היא אמרה. היא קמה לאט והלכה לחדר שלה ומבעד למסדרון ראיתי את קצה הגב שלה כשהיא הורידה את החולצה וסגרה את הדלת.
נרדמתי לאט, חושב עליה ומת לצאת מהאזיקים, לתפוס מונית, לנסוע אליה - לא לשים בגדים בדרך. התעוררתי מיובש ומת להשתין. משהו רטט ורעד מאחורי וחשבתי אם עוד פעם החלון יצא מהמקום והוא רוטט במסגרת שלו. אבל זה היה הטלפון שלי, ולקח לי קצת זמן להבין שהיא שמה אותו ליד היד שלי, שאני יכול להגיע אליו, ושאני יכול אפילו לראות מה כתוב על המסך - אם אני מושך את היד ומותח את הצוואר. השיחה הפסיקה; היא הייתה ממספר לא מזוהה. אבל היתה שם הודעה ממנה.
כבר הבנת שאתה יכול לפתוח את האזיקים?
מיששתי את האזיקים והתחלתי להסמיק. היתה בהם את הידית הזאת של אזיקים של חנויות מין, שטרונגול ביטחון כזה. שלחתי לה, מתבייש,
אפילו לא ניסיתי
חיכיתי עם הטלפון ביד, הלחי על הכרית, בוהה באור של הטלפון על המזרון. מישהו צעק ברחוב. דמיינתי את השותפה שלי נוחרת, את השכנה מלמעלה מסתובבת בבית, פותחת את המקרר, חוזרת למיטה.
הטלפון צפצף:
חכה לי ככה
ואז חייכתי בפעם הראשונה היום ונרדמתי עוד פעם.
