תפילה מאוחרת ליום כיפור

אדון הסליחות / בוחֵן לבבות
גולה עמוקות / דובר צדקות
חטאנו לפניך – רחם עלינו.

הדור בנפלאות / ותיק בנחמות
זוכר ברית אבות / חוקר כליות.
חטאנו לפניך – רחם עלינו.

טוב ומטיב לבריות / יודע כל נסתרות
כובש עוונות / לובש צדקות
חטאנו לפניך – רחם עלינו.

פועל ישועות / צופה עתידות
קורא הדורות / רוכב ערבות
שומע תפילות / תמים דעות
חטאנו לפניך – רחם עלינו.

מלכה שלי,
קראתי את אדון הסליחות וחשבתי שבעצם, מולו לא חטאתי.
הרי אני אדון לעצמי והוא לא אדוני ואם הייתי זקוק לחשבון נפש, הייתי מבצע אותו אל מולך – אדונית שלי.
קראתי פעם שאת המילה אדונית המציא ביאליק. שהרי אין מילה כזו בעברית. יש אדון וגברת, אך ביאליק כשכתב את "האדונית והרוכל" נתן לנו גם אותה, את האדונית. וכך בעצם קיבלתי אותך – אדונית הסליחות שלי.
חטאתי לפניך, בזה אין ספק. ועשיתי זאת יותר מפעם אחת.
ואפשר לפרוס את מגוון חטאי ולתת בהם שמות שונים, מוכרים יותר או מוכרים פחות. חטאי יוהרה וגאווה, חטאי אטימות וקושי לב, חטאי סכלות וחוסר טעם, חטאי טיפשות רובם ככולם.
ומתקשה אני לזכור האם את חטאת לי אי פעם. יתכן והאהבה מסמאת עיני, אך נדמה כי רק אני הוא החוטא בינינו, ואת המוחלת.
מוחלת לעבדך הקטן והנאמן, שלמרות שכל רצונו הוא להשביע את נפשך ולהעניק לך מנות קטנות של אושר, הוא מצליח שוב ושוב למעוד ולטעות ואת סולחת.
סולחת כי נפשך גדולה וטוב לבך גדול מכל חטאי.
בדת המקובלת אלוהים הוא של כולם, כולם נהנים מקרנו וסובלים מחמתו באותה מידה, לכאורה.
בדת שלי אני לבד. לטוב ולרע. בחרתי בך כמלכתי, בחרתי בך להוקיר ולרומם ולפאר אותך עד קץ כל הקיצים. בחרתי בך כדי ליהנות מדבשך ולסבול מעוקצך. כדי לספוג אלי באהבה כל שתעשי לי ולהגיד "אמן".
ואת בחרת בי, לעבדך היחיד.
לכן את נאלצת לקבל אותי, בן אנוש קטן הנוטה לטעות. הנוטה לחטוא לך. למרות כי אמונתי בך לא נפגמה לרגע ומעולם לא הייתה לי אחרת, עדיין נראה כי לעד נגזר עלי לכפר על חטאי.
מוכן אני לכל עונש.
מקבל אני בהכנעה כל גזרה שתטילי עליך.
מכוחך הגדול שואב אני את כוחי הקטן, מעצמת המחילה שלך ורוחב לבך מקבל אני את האנרגיה שמעבירה אותי עוד יום נוסף בחיי.
חטאתי לפניך, רחמי עלי.