שוליית הקוסם
מאת Grey / Green
26 בינואר 2011
אולי אני אשלח אותך לעשן בחוץ עירומה עד שתמצאי נושא לשיחה.
בטח מעניין, לעשן בפומבי בלי בגדים.
מעניין אם מרגישים את הכוס יותר כשקר. אם כשלוקחים שאיפה מהסיגריה מרגישים אותה בין הרגליים.
את לוקחת שאיפות ארוכות ומחכה הרבה בין שאיפה לשאיפה. האפר מצטבר על הסיגריה, את שוכחת לאפר. את זורקת אותה כשהאש נוגעת באצבעות. בבהלה. ומיד מדליקה עוד אחת. הרוח הסתווית לא מרחמת על הציצים שלך, על התחת שלך החשוף, על הרגליים, בעיקר; גם על המצית לא. כשאת רוכנת כדי להסתיר את הרוח מהאש מאחורי העציץ הנמוך מחוץ לחדר שלך, את שומעת צעדים מאחוריך. את מסתובבת, הסיגריה רק חצי דלוקה; זה השכן שלך מלמטה. הוא נד בראשו בנימוס לעברך וממשיך הלאה אל העולם עטוי הסוודר והחמים שלו.
המפגש הזה הרבה פחות חמור ממה שציפית. את עדיין רועדת -- לא בגלל מה שקרה אלא בגלל מה שחשבת שיהיה. מה חשבת שיהיה? אף אחד הרי לא יכול לעשות לך משהו רק בגלל שאת מסתובבת בקמפוס של מדינה זרה בלי בגדים. הסיגריה רועדת ביד שלך עד שהיא נופלת. את מניחה את המצית מתחת לעציץ ומסתכלת על הרשימה ששירטטת בטוש על פרק יד שמאל; עכשיו, כתוב שם, למכולת הקרובה להביא חלב, כי אני רוצה לשתות קפה.
אז את יורדת במדרגות האבן שבין הגן המוצל בכניסה למעונות ובין השביל ההומה שמוביל למרכז ואת מרגישה בעיקר את פלחי התחת שלך מתחככים זה בזה ואת מנסה לחשב כמה אנשים יהיו שם שמכירים אותך, כמה תלמידים שלומדים איתך, כמה מרצים. רוכב אופניים באוזניות לבנות חולף על פניך בהגיעך; שתי בנות, בטח בנות 19, מצחקקות מאחוריך. רוכב האופניים עסוק בענייניו וממשיך הלאה. הבחורות הולכות בדיוק מאחוריך. את מרגישה את התחת שלך בוער במבטים שלהם. את הולכת לאט, מדוד, מחכה שהן תעבורנה על פניך. אבל יש לך יותר מדי כבוד עצמי בשביל לעצור. שיעברו כבר.
המכולת הקטנה של האוניברסיטה נמצאת ממש בהמשך השביל, את כבר רואה אותה, אבל בדרך את רואה גם כמה מהאנשים שתצטרכי לעבור בדרך. זאת שעת בין ערביים, השמש בגבך ובעיניים שלהם, את לא רואה מה הם רואים. אבל המבטים, את מרגישה אותם על התחת והכוס. הנה מישהו שלמד איתך לפני איזה סמסטר. כשאת עוברת לידו את מסתכלת עליו, להבין את המבט -- הוא מסתכל עליך בנימוס, כאילו לא זוכר מאיפה הגעת. הוא ממשיך הלאה. התחושה משונה ומאכזבת. את מסתכלת אחורה, לראות אם הוא שמר את מבטי הזימה דווקא לתחת שלך. אבל הוא לא מסתובב. וכשהמבט שלך כבר מופנה אחורה את רואה ששתי הבנות נראות כאילו הן לא מודעות בכלל לקיומך. נימוס בריטי, את אומרת לעצמך. האם זה משפיל יותר או פחות?
כשאת פונה מן השביל אל החצר הקטנה ליד המכולת שבה יושבים על ספסלים, קוראים את העיתון שקניתם במכולת ומעשנים, שתי הבנות עוברות אותך. הן מדברות ברכילאית אנגלית. על הספסלים יושב איזה אחד ומעשן. הוא בוהה בחלל ואת מרגישה מעין רעד כשאת נכנסת לשדה המבט שלו. ואז, כשהעיניים שלו בדיוק מול התחת שלך, את עוצרת ומסתכלת עליו. הוא מסתכל על התחת שלך במין אגביות. הכל מרגיש טבעי מדי. זה משפיל וזה מחרמן וזה שזה מחרמן משפיל.
הדלתות, לפחות, מסתכלות עליך. או מנחשות. כשהן נפתחות ואת נכנסת פנימה את מרגישה כאילו כל מי שנמצא בפנים מריח את הכוס שלך. יש כמה אנשים: קופאית, איזה מישהי זקנה, בחור צעיר עם חזה רחב להדהים וחולצה פתוחה שמחפש קורנפלקס. הרצפה קרה ודביקה מתחת הרגליים החשופות שלך. את פונה למקרר החלב. הקור נודף ממנו ונדבק בעור שלך -לח, בלתי נעים. מישהו עובר במעבר הצר ומתחכך בך מהצד. הרצועות של התיק שלו משפשפות את הציצים שלך. הוא עובר בלי להגיד אף מילה. הקופאית מסתכלת עליך באדישות ממקום מושבה, כאילו את עוד אחת מהסטודנטיות הפסיכיות האלו שהולכות לקנות חלב עירומות ולעזאזל אם זה יוציא אותה משלוות רוחה. את רועדת כשאת מוצאת את הקרטונים של החלב.
את מסתכלת על הרשימה שעל פרק כף היד. עכשיו לוותר על הקרטון הראשון של החלב, כי הראשון שבוחרים הוא אף פעם לא טוב. את יודעת מה את צריכה לעשות עכשיו. טוב, את אומרת לעצמך, לפחות זה יוציא אותם מהשלווה המוזרה הזאת. את פותחת את הפקק, נותנת לו ליפול, עוצמת עיניים, שופכת על עצמך את החלב בקילוח דק. מקמרת את הגב אחורה, מוודאת שהזרם פוגע בדיוק במרכז החזה, בין הציצים ומעליהם. נחלים קטנים מתפצלים להם על הציצים שלך, במורד הבטן, מרטיבים את השיערות על הכוס שלא הרשיתי לך לגלח. כשהחלב נגמר זה נראה כמו אחרי הרבה מאוד זמן והרגליים שלך ספוגות בשמנוניות הקרה, הבלתי נעימה של החלב. את רועדת מקור ומפחדת לפתוח עיניים, רואה את כולם מסביבך...
...כלום. האיש שבחר את הקורנפלקס בא, מבקש סליחה, הולך מסביב לשלולית ולוקח קרטון. הוא מוודא שהקרטון שלם ותקין -- אולי כדי שלו לא תקרה תאונה מצערת כמו שלך. הקופאית אומרת, "ג'ימי, לך תנקה במעבר 1". ג'ימי בא, מסתכל לך קצת על הציצים ואומר, "תשימי לב מה את עושה פעם הבאה". הוא מסמן לך לזוז ואת יוצאת לו מהדרך של המגב, משאירה עקבות רגליים חלביות ליד הדוכן של הלחמים. את הולכת לקופאית והיא מסתכלת עליך בלי סבלנות. "מה?" אה, שכחת להביא עוד חלב. את הולכת. הבחור היפה עם החזה הרחב, שעמד מאחוריך בתור (התחת שלך בוער עוד פעם) מסדר את המצרכים שלו מול הקופאית. את הולכת לג'ימי, מתחלקת על החלב ונוחתת לו בידיים. הוא תופס אותך בגמלוניות של תלמיד תיכון, יד אחת על הגב, השניה מועכת לך את הציצים. הוא עוזר לך לקום. את מודה לו ומתביישת, הוא אגבי וממשיך לנגב. את לוקחת חלב ומקללת בקול רם. הוא מאחל לך שיהיה לך יום יותר נחמד משהיה עד כה.
הקופאית האפטית לוקחת ממך את הכסף. את יוצאת החוצה ומרגישה שחבל שלא לקחת איתך סיגריה. מצד שני, איפה היית תוקעת אותה?
עכשיו נשאר רק דבר אחד ברשימה שעל היד. את יודעת מי הקורבן, סימנת אותו בכניסה לכאן. את מתישבת על הספסל בחוץ, בלי עיתון או סיגריה אבל עם שקית קניות, ממש מול המעשן. המעשן הפסיק לעשן, הוא רק בוהה. מסתכל לא בדיוק עליך אבל לידך. את מרגישה לא מעניינת כל כך, כל כך קטנה ועירומה, והכל כל כך מוזר, שכשאת מפשקת את השפתיים של הכוס ביד אחת ומאוננת על האצבעות של השנייה כמו שאמרתי לך, את מתחילה לבכות קצת.
עכשיו, לאט, את מאוננת על הספסל. הרגליים פשוקות, הברכיים גבוהות, הגב מוטה לאחור -- את ממש מיצג פורנו. אז למה האנשים האלו שנכנסים ויוצאים מהמכולת המזדיינת הזאת לא מסתכלים? החלב עדיין קר על הגוף שלך. התחת שלך משתפשף על העץ החשוף של הספסל בזמן שאת דוחפת את האגן שלך קדימה ואחורה, שיפגוש באצבעות. האיש מולך בוהה ולא בך. את גונחת חזק יותר. הוא מדליק עוד סיגריה. את כמעט צועקת בייאוש ובכעס ובלהט חרמני. הכוס שלך מעולם לא הרגיש טוב יותר, פועם יותר סביב האצבעות, חם, מיצי -- את מאוהבת בכוס שלך כשהוא פה בציבור. שני סטודנטים עוברים לידך. הם חבר'ה צעירים. איפה ההורמונים המזדיינים שלהם? הם מדברים על פוטבול. הכוס שלך מייחל להתכווץ באורגזמה, אבל אמרתי לך חמש דקות. את נושכת את השפתיים. את לא תצליחי לסחוב חמש. שלוש לא תצליחי לסחוב. אישה אחת, בטח 30, אולי 35, מתיישבת לידך ואוכלת תפוח. את צורחת בייאוש. הכוס שלך פועם.
את מנסה להלחם בזה, נושכת שפתיים, מנסה להסיח את עצמך ומסתכלת על האישה אוכלת את התפוח. אבל השפתיים שלה כל כך חושניות, כל כך היית רוצה להיות התפוח הזה עכשיו, וכל מה שאת רואה זה איך היא מתעלמת מהאישה העירומה והרטובה שגונחת ואונסת את עצמה פה לידה. את לא מצליחה להתאפק. את מנסה, אבל את נסחפת לעבר הנקודה הזאת שממנה אין חזרה, ואת פשוט מוותרת. את מתחילה להחליק לעבר המקום הזה, הכל נרעד סביבך --
"סיגריה?" אומר לך האיש מולך.
"מה?" את אומרת, לא באמת מאמינה שזה מה שהוא אומר לך. האורגזמה שלך גועשת סביב האצבעות שלך. את מתנשפת, החזה שלך עולה ויורד.
"את נראית כאילו את צריכה סיגריה", הוא אומר. לך תזדיין, לך תזדיין לך תזדיין לך -- וזה צובע ומזיז לך את כל האורגזמה מטר ימינה, ואת נשארת שם על הספסל, רטובה ומזיעה ובלתי מסופקת. האישה קמה ומשאירה את שאריות התפוח על הספסל לידך. שתי שאריות נגוסות. האיש ממול צוחק, שם שתי סיגריות בפה ומדליק אותן. "בואי הנה," הוא אומר. את מפתיעה את עצמך, קמה ועומדת מולו. הוא מישיר מבט אל הכוס הבלתי מגולח וספוג החלב שלך, ואז אליך. הוא מושיט לך סיגריה לאט ואת לוקחת אותה. הוא טופח לך על התחת -- טפיחה כבדה, מוצקה, שמקיפה לך את כל הלחי. "יאללה," הוא אומר, "לכי הביתה לחבר שלך".
אחר כך, כשאת יורדת לי, האיפור מרוח על הפנים שלך, את שולפת את הזין מתוך הפה שלך, מלטפת אותו במרץ ביד ושואלת סוף סוף איך הצלחתי לשתף במשחק שלי את כל מי שפגשת בחוץ. אני רועד, גומר ולוחש לך "ככה זה אצל קוסמים," אני אומר, והזרע שלי מטפטף לך בין הציצים ואל הרצפה.
בטח מעניין, לעשן בפומבי בלי בגדים.
מעניין אם מרגישים את הכוס יותר כשקר. אם כשלוקחים שאיפה מהסיגריה מרגישים אותה בין הרגליים.
את לוקחת שאיפות ארוכות ומחכה הרבה בין שאיפה לשאיפה. האפר מצטבר על הסיגריה, את שוכחת לאפר. את זורקת אותה כשהאש נוגעת באצבעות. בבהלה. ומיד מדליקה עוד אחת. הרוח הסתווית לא מרחמת על הציצים שלך, על התחת שלך החשוף, על הרגליים, בעיקר; גם על המצית לא. כשאת רוכנת כדי להסתיר את הרוח מהאש מאחורי העציץ הנמוך מחוץ לחדר שלך, את שומעת צעדים מאחוריך. את מסתובבת, הסיגריה רק חצי דלוקה; זה השכן שלך מלמטה. הוא נד בראשו בנימוס לעברך וממשיך הלאה אל העולם עטוי הסוודר והחמים שלו.
המפגש הזה הרבה פחות חמור ממה שציפית. את עדיין רועדת -- לא בגלל מה שקרה אלא בגלל מה שחשבת שיהיה. מה חשבת שיהיה? אף אחד הרי לא יכול לעשות לך משהו רק בגלל שאת מסתובבת בקמפוס של מדינה זרה בלי בגדים. הסיגריה רועדת ביד שלך עד שהיא נופלת. את מניחה את המצית מתחת לעציץ ומסתכלת על הרשימה ששירטטת בטוש על פרק יד שמאל; עכשיו, כתוב שם, למכולת הקרובה להביא חלב, כי אני רוצה לשתות קפה.
אז את יורדת במדרגות האבן שבין הגן המוצל בכניסה למעונות ובין השביל ההומה שמוביל למרכז ואת מרגישה בעיקר את פלחי התחת שלך מתחככים זה בזה ואת מנסה לחשב כמה אנשים יהיו שם שמכירים אותך, כמה תלמידים שלומדים איתך, כמה מרצים. רוכב אופניים באוזניות לבנות חולף על פניך בהגיעך; שתי בנות, בטח בנות 19, מצחקקות מאחוריך. רוכב האופניים עסוק בענייניו וממשיך הלאה. הבחורות הולכות בדיוק מאחוריך. את מרגישה את התחת שלך בוער במבטים שלהם. את הולכת לאט, מדוד, מחכה שהן תעבורנה על פניך. אבל יש לך יותר מדי כבוד עצמי בשביל לעצור. שיעברו כבר.
המכולת הקטנה של האוניברסיטה נמצאת ממש בהמשך השביל, את כבר רואה אותה, אבל בדרך את רואה גם כמה מהאנשים שתצטרכי לעבור בדרך. זאת שעת בין ערביים, השמש בגבך ובעיניים שלהם, את לא רואה מה הם רואים. אבל המבטים, את מרגישה אותם על התחת והכוס. הנה מישהו שלמד איתך לפני איזה סמסטר. כשאת עוברת לידו את מסתכלת עליו, להבין את המבט -- הוא מסתכל עליך בנימוס, כאילו לא זוכר מאיפה הגעת. הוא ממשיך הלאה. התחושה משונה ומאכזבת. את מסתכלת אחורה, לראות אם הוא שמר את מבטי הזימה דווקא לתחת שלך. אבל הוא לא מסתובב. וכשהמבט שלך כבר מופנה אחורה את רואה ששתי הבנות נראות כאילו הן לא מודעות בכלל לקיומך. נימוס בריטי, את אומרת לעצמך. האם זה משפיל יותר או פחות?
כשאת פונה מן השביל אל החצר הקטנה ליד המכולת שבה יושבים על ספסלים, קוראים את העיתון שקניתם במכולת ומעשנים, שתי הבנות עוברות אותך. הן מדברות ברכילאית אנגלית. על הספסלים יושב איזה אחד ומעשן. הוא בוהה בחלל ואת מרגישה מעין רעד כשאת נכנסת לשדה המבט שלו. ואז, כשהעיניים שלו בדיוק מול התחת שלך, את עוצרת ומסתכלת עליו. הוא מסתכל על התחת שלך במין אגביות. הכל מרגיש טבעי מדי. זה משפיל וזה מחרמן וזה שזה מחרמן משפיל.
הדלתות, לפחות, מסתכלות עליך. או מנחשות. כשהן נפתחות ואת נכנסת פנימה את מרגישה כאילו כל מי שנמצא בפנים מריח את הכוס שלך. יש כמה אנשים: קופאית, איזה מישהי זקנה, בחור צעיר עם חזה רחב להדהים וחולצה פתוחה שמחפש קורנפלקס. הרצפה קרה ודביקה מתחת הרגליים החשופות שלך. את פונה למקרר החלב. הקור נודף ממנו ונדבק בעור שלך -לח, בלתי נעים. מישהו עובר במעבר הצר ומתחכך בך מהצד. הרצועות של התיק שלו משפשפות את הציצים שלך. הוא עובר בלי להגיד אף מילה. הקופאית מסתכלת עליך באדישות ממקום מושבה, כאילו את עוד אחת מהסטודנטיות הפסיכיות האלו שהולכות לקנות חלב עירומות ולעזאזל אם זה יוציא אותה משלוות רוחה. את רועדת כשאת מוצאת את הקרטונים של החלב.
את מסתכלת על הרשימה שעל פרק כף היד. עכשיו לוותר על הקרטון הראשון של החלב, כי הראשון שבוחרים הוא אף פעם לא טוב. את יודעת מה את צריכה לעשות עכשיו. טוב, את אומרת לעצמך, לפחות זה יוציא אותם מהשלווה המוזרה הזאת. את פותחת את הפקק, נותנת לו ליפול, עוצמת עיניים, שופכת על עצמך את החלב בקילוח דק. מקמרת את הגב אחורה, מוודאת שהזרם פוגע בדיוק במרכז החזה, בין הציצים ומעליהם. נחלים קטנים מתפצלים להם על הציצים שלך, במורד הבטן, מרטיבים את השיערות על הכוס שלא הרשיתי לך לגלח. כשהחלב נגמר זה נראה כמו אחרי הרבה מאוד זמן והרגליים שלך ספוגות בשמנוניות הקרה, הבלתי נעימה של החלב. את רועדת מקור ומפחדת לפתוח עיניים, רואה את כולם מסביבך...
...כלום. האיש שבחר את הקורנפלקס בא, מבקש סליחה, הולך מסביב לשלולית ולוקח קרטון. הוא מוודא שהקרטון שלם ותקין -- אולי כדי שלו לא תקרה תאונה מצערת כמו שלך. הקופאית אומרת, "ג'ימי, לך תנקה במעבר 1". ג'ימי בא, מסתכל לך קצת על הציצים ואומר, "תשימי לב מה את עושה פעם הבאה". הוא מסמן לך לזוז ואת יוצאת לו מהדרך של המגב, משאירה עקבות רגליים חלביות ליד הדוכן של הלחמים. את הולכת לקופאית והיא מסתכלת עליך בלי סבלנות. "מה?" אה, שכחת להביא עוד חלב. את הולכת. הבחור היפה עם החזה הרחב, שעמד מאחוריך בתור (התחת שלך בוער עוד פעם) מסדר את המצרכים שלו מול הקופאית. את הולכת לג'ימי, מתחלקת על החלב ונוחתת לו בידיים. הוא תופס אותך בגמלוניות של תלמיד תיכון, יד אחת על הגב, השניה מועכת לך את הציצים. הוא עוזר לך לקום. את מודה לו ומתביישת, הוא אגבי וממשיך לנגב. את לוקחת חלב ומקללת בקול רם. הוא מאחל לך שיהיה לך יום יותר נחמד משהיה עד כה.
הקופאית האפטית לוקחת ממך את הכסף. את יוצאת החוצה ומרגישה שחבל שלא לקחת איתך סיגריה. מצד שני, איפה היית תוקעת אותה?
עכשיו נשאר רק דבר אחד ברשימה שעל היד. את יודעת מי הקורבן, סימנת אותו בכניסה לכאן. את מתישבת על הספסל בחוץ, בלי עיתון או סיגריה אבל עם שקית קניות, ממש מול המעשן. המעשן הפסיק לעשן, הוא רק בוהה. מסתכל לא בדיוק עליך אבל לידך. את מרגישה לא מעניינת כל כך, כל כך קטנה ועירומה, והכל כל כך מוזר, שכשאת מפשקת את השפתיים של הכוס ביד אחת ומאוננת על האצבעות של השנייה כמו שאמרתי לך, את מתחילה לבכות קצת.
עכשיו, לאט, את מאוננת על הספסל. הרגליים פשוקות, הברכיים גבוהות, הגב מוטה לאחור -- את ממש מיצג פורנו. אז למה האנשים האלו שנכנסים ויוצאים מהמכולת המזדיינת הזאת לא מסתכלים? החלב עדיין קר על הגוף שלך. התחת שלך משתפשף על העץ החשוף של הספסל בזמן שאת דוחפת את האגן שלך קדימה ואחורה, שיפגוש באצבעות. האיש מולך בוהה ולא בך. את גונחת חזק יותר. הוא מדליק עוד סיגריה. את כמעט צועקת בייאוש ובכעס ובלהט חרמני. הכוס שלך מעולם לא הרגיש טוב יותר, פועם יותר סביב האצבעות, חם, מיצי -- את מאוהבת בכוס שלך כשהוא פה בציבור. שני סטודנטים עוברים לידך. הם חבר'ה צעירים. איפה ההורמונים המזדיינים שלהם? הם מדברים על פוטבול. הכוס שלך מייחל להתכווץ באורגזמה, אבל אמרתי לך חמש דקות. את נושכת את השפתיים. את לא תצליחי לסחוב חמש. שלוש לא תצליחי לסחוב. אישה אחת, בטח 30, אולי 35, מתיישבת לידך ואוכלת תפוח. את צורחת בייאוש. הכוס שלך פועם.
את מנסה להלחם בזה, נושכת שפתיים, מנסה להסיח את עצמך ומסתכלת על האישה אוכלת את התפוח. אבל השפתיים שלה כל כך חושניות, כל כך היית רוצה להיות התפוח הזה עכשיו, וכל מה שאת רואה זה איך היא מתעלמת מהאישה העירומה והרטובה שגונחת ואונסת את עצמה פה לידה. את לא מצליחה להתאפק. את מנסה, אבל את נסחפת לעבר הנקודה הזאת שממנה אין חזרה, ואת פשוט מוותרת. את מתחילה להחליק לעבר המקום הזה, הכל נרעד סביבך --
"סיגריה?" אומר לך האיש מולך.
"מה?" את אומרת, לא באמת מאמינה שזה מה שהוא אומר לך. האורגזמה שלך גועשת סביב האצבעות שלך. את מתנשפת, החזה שלך עולה ויורד.
"את נראית כאילו את צריכה סיגריה", הוא אומר. לך תזדיין, לך תזדיין לך תזדיין לך -- וזה צובע ומזיז לך את כל האורגזמה מטר ימינה, ואת נשארת שם על הספסל, רטובה ומזיעה ובלתי מסופקת. האישה קמה ומשאירה את שאריות התפוח על הספסל לידך. שתי שאריות נגוסות. האיש ממול צוחק, שם שתי סיגריות בפה ומדליק אותן. "בואי הנה," הוא אומר. את מפתיעה את עצמך, קמה ועומדת מולו. הוא מישיר מבט אל הכוס הבלתי מגולח וספוג החלב שלך, ואז אליך. הוא מושיט לך סיגריה לאט ואת לוקחת אותה. הוא טופח לך על התחת -- טפיחה כבדה, מוצקה, שמקיפה לך את כל הלחי. "יאללה," הוא אומר, "לכי הביתה לחבר שלך".
אחר כך, כשאת יורדת לי, האיפור מרוח על הפנים שלך, את שולפת את הזין מתוך הפה שלך, מלטפת אותו במרץ ביד ושואלת סוף סוף איך הצלחתי לשתף במשחק שלי את כל מי שפגשת בחוץ. אני רועד, גומר ולוחש לך "ככה זה אצל קוסמים," אני אומר, והזרע שלי מטפטף לך בין הציצים ואל הרצפה.
